המעין

'מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה' / העורך

בפרשת עקב שקראנו לא מזמן מספר לנו משה רבנו על שבחי ארץ ישראל. בין השאר כתוב שם (דברים יא, ח ואילך): 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא... אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אלוקיך בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'. הכתיב החריג של התיבה 'מרשית' שחסרה אל"ף גרם לרבי יצחק לדרוש (ר"ה טז, ב): כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה, שנאמר 'מראשית השנה' – 'מרשית' כתיב, 'ועד אחרית' - סופה שיש לה אחרית. רש"י מסביר שלדעת רבי יצחק הפסוק רומז לתפילה ולתחנונים של ישראל בראש השנה, שאם ישראל עושים עצמם בר"ה רשים ומסכנים לפני ה' ומתחננים בכל ליבם, כלשון הפסוק במשלי (יח, כג) תחנונים ידבר רש, הם יזכו שהמשך השנה יהיה מוצלח. לעומתם בעלי התוספות אומרים אחרת: לא מדובר ב'כאילו', בשנה שבה עם ישראל בר"ה עושה עצמו כאילו הוא רש ומסכן לפני הקב"ה, אלא מדובר בשנה שבאמת בתחילתה עם ישראל מרגיש רש ומסכן ולכן מתפלל לפני הקב"ה בכל לבו, ואז מרחמים עליו מן השמים וסוף השנה בעז"ה כבר יהיה מוצלח, 'סופה שיש לה אחרית'. זה מזכיר לנו את הפסוק בקהלת (ז, ח) טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, בראשיתו אנחנו עדיין נמצאים בסימן שאלה, ובאחרית הדבר אנו רואים שהכל היה לטוב לנו כל הימים.

שנת השמיטה תשפ"ב נפתחת כאשר סימני השאלה רבים עדיין מהתשובות עליהם. הקורונה עדיין איתנו, הבעיות הפוליטיות לא נפתרו, ויש לנו סיבות טובות להרגיש 'רשים' בתפילות ראש השנה הבאות עלינו לטובה. אבל במבט רחב יותר, בפרספקטיבה היסטורית, אין ספק שהפסוק כולו מדבר אלינו – הרי עיני ה' אלוקינו בנו לטובה, העתיד בוודאות יאיר פניו אלינו, וכיוון ההתקדמות החיובי של הארץ והעם הווה ויהיה בעז"ה בלתי הפיך.

זה המקום והזה הזמן לברך את ה'אכסניה' של מכון שלמה אומן ושל 'המעין', ישיבת שעלבים, על פתיחה מוצלחת של שנת הלימודים תוך גידול מרשים במספר התלמידים בכל המסגרות. ישיבת שעלבים מציינת בימים אלו שישים שנה להיווסדה בסוף קיץ תשכ"א, וכאשר מביטים אל מה שהיה ואל מה שקיים בהווה אי אפשר שלא לחוש את עיני ה' שֶבָנו לטובה מראשית ועד אחרית. ברכות לראש הישיבה שנים רבות ויו"ר הנהלת מכון שלמה אומן הרב מאיר שלזינגר שליט"א שהראשית מכוחו, לתלמידו הרב מיכאל הכהן ימר שליט"א ראש הישיבה שממשיך בתנופה את פעילות הישיבה ומוסדותיה, ולכל אנשי הצוות של הישיבה והמוסדות, מהפן החינוכי והניהולי, על פועלם. יהי שכרם כפול מן השמים.

בהזדמנות זו ביקשתי מהחבר יצחק הילדסהיימר שיח', שהוא עם רעו שמואל עמנואל ז"ל יזמו את הקמת הישיבה, לספר על תהליך ייסוד הישיבה בשעלבים. וכך כתב:
"תנועת הנוער 'עזרא' שאפה במשך שנים רבות להקים ישיבה משלה, 'ישיבת עזרא', ברוח סיסמת התנועה באותן שנים: 'הישיבה היא בית חינוכנו, בקיבוץ נגשים את מטרתנו'. ואכן, בשנת תשי"א נוסדה 'ישיבת עזרא' במושבה באר יעקב. מייסדיה מטעם התנועה היו שני פעילי 'עזרא' מרכזיים, החברים שמואל בר ז"ל שעמד בראש הסניף הגדול בירושלים, ושמעון מאיר ז"ל מרמת הדר שהיה אז המרכֵז הארצי (=מזכ"ל) של התנועה. בראשות הישיבה הועמד הרב משה שפירא זצ"ל וכמשגיח מונה הרב שלמה וולבה זצ"ל, שני אישי תורה ידועים שהפכו ברבות הימים לגדולי תורה איש איש בתחומו. השילוב בין תנועת 'עזרא' וראשי הישיבה החזיק מעמד רק שנה אחת (הדעות חלוקות לגבי הסיבות שגרמו לפירוד), ותנועת 'עזרא' החליטה להשאיר את הישיבה בידי ראשיה ולנסות להקים ישיבה אחרת (יצוין כי בחוברת שהוציאה ישיבת באר יעקב לאחר שנים מודגשת העובדה שהיא נוסדה על ידי תנועת 'עזרא', והדבר אינו מובן מאליו).
לפני 61 שנה, בשנת תש"ך, החליטה ההנהלה הארצית של 'עזרא' על פי הצעתי לנסות להקים את ישיבת התנועה באחד מישובי פועלי אגודת ישראל. באותה תקופה שירתתי בתפקיד המרכֵז הארצי, וכתבתי בשם 'עזרא' מכתב לישובי פא"י בשאלה מי מהם ירצה לקבל על עצמו להקים את הישיבה בתחומו. קיבלתי תשובה רק מישוב אחד, קיבוץ שעלבים, שאז עוד לא מלאו עשור לקיומו. האמת היא שלא ציפינו שדווקא הקיבוץ הצעיר הזה, עם כל הקשיים שנתקל בהם בשנותיו הראשונות, יקבל על עצמו את הקמת הישיבה במסגרתו. בדיונים שנערכו אז בין הגורמים השונים סוכם להטיל על שמואל עמנואל ז"ל מטעם הקיבוץ ועליי אבלח"ט מטעם 'עזרא' לפעול להקמת הישיבה בשעלבים, בשיתוף תנועת פועלי אגודת ישראל, קרי בשיתוף מנהיג פא"י הרב קלמן כהנא ז"ל. סוכם לבקש מרבו של הקיבוץ דאז, הרב מאיר שלזינגר שליט"א, לכהן גם כראש הישיבה. כמו כן סוכם שלתנועת 'עזרא' יהיה חלק בניהול הישיבה והכוונתה, ושמסיבות חינוכיות וחברתיות וכלכליות הישיבה לא תהיה חלק מהקיבוץ אלא גוף נפרד (עם זאת בשנים הראשונות סייע הקיבוץ רבות לקיומה וביסוסה של הישיבה). כדי להשיג תקציב למבנים עבור הישיבה הלכנו, הרב קלמן כהנא ז"ל ואנוכי אבלח"ט, לפגישה עם שר השיכון דאז גיורא יוספטל, שהיה איש מפא"י ובא ממשפחה יהודית-גרמנית מתבוללת, והיה גם הוא חבר קיבוץ. בדרך לפגישה הצעתי לרב כהנא, שהיה אז חבר קיבוץ חפץ חיים, שנאמר ליוספטל שאנחנו חברי קיבוץ שרוצים להקים את הישיבה הראשונה בארץ בתוככי קיבוץ. גיורא יוספטל אכן נלהב לשמע ההצעה, וכבר במקום אישר הקצבה למימון בניית שלושה מבנים טרומיים, שהכרח היה לבנותם במהירות עבור מגורי התלמידים. בשלב מאוחר יותר הקציב השר יוספטל סכום של מאה אלף לירות, שנחשב אז לסכום גדול, להקמת מבני הקבע הראשונים. הישיבה הקטנה, ללא תיכון, התחילה בפעולתה באלול תשכ"א עם י"ח תלמידים, ובהמשך היא הפכה לישיבה תיכונית והוקמו גם ישיבת ההסדר ושאר מוסדות קרית חינוך שעלבים. אשרינו שזכינו."

שנה טובה ובשורות טובות לכלל ולפרט, תחל שנה וברכותיה, הק' יואל קטן