המעין

ההשוואה בין מצות הישיבה בסוכה לבין מצות ישיבת ארץ ישראל / הרב יעקב זיסברג

הורדת קובץ PDF

הרב יעקב זיסברג

ההשוואה בין מצות הישיבה בסוכה לבין מצות ישיבת ארץ ישראל

א. מקורות ההשוואה

ב. הקשר הפנימי-מהותי בין שתי המצוות

ג. מעלת מצות ישיבת ארץ ישראל על פני מצות הישיבה בסוכה

ד. מדוע לא השווה הגר"א בין ישיבת ארץ ישראל לבין טבילה במקווה?

 

א. מקורות ההשוואה

בשם הגר"א נאמר (קול התור א, ז) שיש קשר בין מצות ישיבת ארץ ישראל ובין מצות סוכה: בשניהם נכנס האדם לתוכם שלם בכל גופו. ורמז לזה בפסוק (תהלים עו, ג): 'וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן'. והוסיף: "סוכה - מצוותה תעשה ולא מן העשוי, אף ציון כך [כלומר שיש לעשות את ציון, היינו לבנותה במעשינו]. וכאמור במדרש על הפסוק (ישעיהו נט, כ) "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" - כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא. וכדברי חז"ל (מגילה יז, ב): מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית".

בשם רבי שמחה בונם מפשיסחא נאמר: אין לך מצוה חביבה מסוכה, שכן אדם נכנס אליה בכל אבריו ומלבושיו, ואפילו בנעליו ומגפיו[1]. והרב יעקב זאב כהנא הוסיף[2]: כך גם מצות ישיבת ארץ ישראל נכנסים לתוכה והיא כוללת את כל איבריו של האדם, והדר בה מקיים המצוה בלי שום הפסק, בין ביום בין בלילה, בין ער בין ישן, בכל עת ורגע[3], ולכן היא שקולה כנגד כל המצוות. עכ"ד[4].

 

ב. הקשר הפנימי-מהותי בין שתי המצוות

אכן, אין כאן דמיון מקרי בלבד, אלא ישנו מכנה משותף מהותי ועמוק בין חג הסוכות לבין ארץ ישראל - שתי מצוות אלה הן היחידות בתורה שאדם מקיים אותם על ידי מגורים. בנוסף, בזמן הישיבה בסוכה כל פעולות החיים הופכות להיות חלק מהמצוה: מצוה לאכול בסוכה, מצוה לשתות ומצוה לישון. כך גם בארץ ישראל, כל פיתוח כלכלי, כל בניין ונטיעה, הם חלק ממצות יישוב הארץ. וכשם שמצות הסוכה מקדשת את כל פעולות החיים של האדם הפרטי, כך מצות יישוב ארץ ישראל מקדשת את כל פעולת החיים של העם החי בה.

הסבר אחר כתב בספר צמח דוד[5]: קדושת ארץ ישראל נובעת מחמת העובדה שאינו תחת שום שר או ממונה רק תחת הקב"ה בעצמו, כלומר השגחה ישירה. ולכן אמרו חז"ל (כתובות קי, ב) שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, כי חוץ לארץ היא תחת יד השרים, כלומר השגחה עקיפה. וכן הסוכות הם לזכר שהקיף הקב"ה את אבותינו בענני כבוד והנהגתם הייתה על ידי ה' יתברך בעצמו, ונאמר: 'וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶך' (שמות יג, כא), וסוכה נקראת צילא דמהימנותא (צל האמונה, זוהר אמור ח"ג קג, א) לכן היא בבחינת ארץ ישראל. ובשו"ת תירוש ויצהר (סי' קיד אות יז) הביאו והוסיף שזהו שאמר הכתוב: "וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן", כי הסוכה עצמה היא כמו ציון.

 

ג. מעלת מצות ישיבת ארץ ישראל על פני מצות הישיבה בסוכה

למרות ההשוואה, ישנה מעלה לארץ ישראל על סוכה. שהרי מצות סוכה מתקיימת רק כאשר הוא נמצא בה ראשו ורובו, ואינה חובה לנשים[6]. בנוסף[7], גדולה יותר מצות ישיבת ארץ ישראל, שחוץ מהמצוה עצמה היא נותנת אפשרות לקיים את המצוות התלויות בארץ. מה עוד[8] שמצות סוכה זמנה רק שבעת ימים ומצות ישיבת ארץ ישראל כל השנה.

רבי אהרן הגדול מקרלין הוסיף[9]: מסוכה אפשר לצאת, גם מארץ ישראל אם לא זוכים אפשר לצאת, אולם ישנה מעלה לארץ ישראל שאין בסוכה, והיא שסוכה אפשר לפסול, אבל את ארץ ישראל אי אפשר לפסול[10]. קדושת ארץ ישראל היא נצחית, וגם כשמטמאים אותה זו רק טומאה חיצונית, טומאת מגע, כי קדושתה הפנימית האלוקית לעולם עומדת.

 

ד. מדוע לא השווה הגר"א בין ישיבת ארץ ישראל לבין טבילה במקווה?

האחרונים שהביאו את דברי הגר"א, הקשו על דבריו: מדוע לא מנה בין המצוות שאדם נכנס בהם בכל גופו גם טבילה במקווה? ותירצו:

1. הכניסה למקווה אינה מצוה אלא הכשר מצוה, כי אין מצוה לטבול אלא להיות טהור. ומה שמזכירים בנוסח הברכה "על הטבילה" ולא "על הטהרה", מפני שצורת הטהרה היא על ידי מעשה הטבילה[11].

2. המקווה עצמו אין בו קדושה, אף שהוא מטהר את הטובל בו, מה שאין כן ארץ ישראל וסוכה שהו עצמו קדושות, שהרי אמרו רבותינו (סוכה ט, א): "כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה". הקדושה העצמית של ארץ ישראל ושל הסוכה מוסיפות על קדושת מעשה המצוה[12].

3. עוד נראה לומר שיש הבדל מהותי בין מצות סוכה וארץ ישראל לבין המקווה. מצוה שאדם מקיים בכל גופו פירושה שכל פעולה שהאדם עושה בה כגון בניין, נטיעה וכד', כל פעולות החיים, הופכות להיות מצוה. מה שאין כן במקווה, אמנם האדם טובל בכל גופו, אך אין במקווה פעולות נוספות שהופכות למצוה.

4. במקווה מדובר בפעולה רגעית, האדם נכנס וטובל ויוצא מיד, אך בסוכה ובארץ ישראל נכנסים ונשארים! ההימצאות במקווה, כאשר כל גופו במים, מונעת ממנו לפעול כדרכו, אי אפשר להישאר זמן רב במצב זה, קל וחומר שלא ניתן לאכול או לישון כשכל גופו בתוך המים. לעומת זאת לסוכה ולארץ ישראל אנו נכנסים על מנת להישאר בהן, על מנת לחיות בהן את חיינו[13].

5. למצות ישוב ארץ ישראל האדם נכנס כפי שהוא וארץ ישראל מטהרתו, וכמאמר רבי ישראל מרוז'ין: "אילו היו יודעים אותם פושעי ישראל כמה מצוות הם מקיימים ללא שימת לב, כגון ישיבת ארץ ישראל, היו מתפקעים מרוב כעס. דוגמת זה מצינו בסוכה שנכנסים אליה "מיט דה שטיוועל" [עם המגפים והבוץ], ואילו אל המקווה נכנס האדם בלא בגדיו. ועוד, במקווה אם יהיה אפילו מעט מגופו מחוץ למים כאילו לא טבל, ואילו בסוכה - די בישיבת ראשו ורובו כדי לצאת ידי חובת המצוה ולהיטהר[14].

 * * *

כתב רבי שלמה הכהן מווילנא[15]: בכל התנ"ך כתיב 'סֻכָּה' בלא ו' ונקוד בשורוק (סֻכָה), רק בתהלים (עו, ג) בפסוק: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" נכתב סוּכּוֹ בו' אחרי הסמך, וכן כתב המנחת שי שם. הסיבה על דרך הרמז, בכל מקום כתיב "סוּכּוֹ" חסר לרמוז למה שאמרו חז"ל שבעולם הזה אין השם שלם ואין הכסא שלם כביכול, אבל לעתיד לבוא שיתמלא השם במילואו אז יהיה "סוּכּוֹ" מלא (עי' רש"י שמות בשלח יז, טז). וזה מה שמרמז לנו הפסוק "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ", כלומר, מתי יהיה 'סוּכּוֹ' בשלימות בזמן שיהיה "וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן", ואז יהיה השם שלם והכסא שלם. וה' יפרוש עלינו סוכת שלומו[16].