המעין

היחס בין ספר השורשים של רד"ק ותורת ר"י אבן ג'נאח / הרב יעקב לויפר

הורדת קובץ PDF

ספר 'מכלול', הכולל שני חלקים, הוא פאר היצירה של רבי דוד קמחי זצ"ל ממשפחת המדקדקים המפורסמת. את השם 'מכלול' העניק רד"ק עצמו לשני חלקי הספר, אך משום-מה במשך הדורות נתפס השם 'מכלול' כשמו של החלק הראשון שבו מפרט רד"ק את כללי הלשון, ואילו החלק השני, 'חלק העניין' כפי שמכנהו רד"ק, נתכנה 'ספר השורשים'. המיוחד בחיבורו של רד"ק הוא שהוא מכיל את כל תורת הלשון של חכמי ספרד, החל מרבי יהודה בן חיוג' ראש חכמי הלשון, עבור דרך רבי יונה אבן ג'נאח שכמדומה השפיע על רד"ק יותר מכל [ראה להלן], וכלה בחיבוריו של רבי אברהם אבן עזרא.

ספר מכלול על שני חלקיו הוא אוצר בלום של מסורות מחכמי ספרד, הן של כללי לשון, והן של פירושים לתנ"ך שנמצאים כמעט בכל שורש ושורש. לא לחינם משביע רד"ק בהקדמתו לחלק השורשים את כל מעתיקי ספרו לבל יהינו להשמיט שום פסוק מהפסוקים שהוא מביא כדוגמאות, כי בכל דוגמא ודוגמא שהביא יש חידוש – או בנוגע לכללי הלשון, או בפירוש הפסוק עצמו.

כתבי הראשונים על התלמוד, ואף ספרי הפסיקה והשו"ת של קדמונינו, מוהדרים כיום בחיבה גדולה על ידי תלמידי חכמים, ויוצאים לאור זה אחר זה ע"י מכונים רבים ושונים; אף לפירושים על התורה הייתה עדנה חלקית. התחום היחיד שלא נגעו בו עדיין כלל בדורנו הוא ספרות הראשונים בחקר לשון הקודש, ובה ספריהם של ר"י חיוג', רבי יונה אבן ג'נאח, ספרי הדקדוק של ראב"ע, שלא לדבר על המאוחרים יותר בזמן כגון האפודי, וכולם עומדים ומחכים לגואל שיבוא וילבישם את המחלצות הראויות להם, יתרגם את המונחים הדקדוקיים שהיו מקובלים בימיהם לשפת ימינו, ויבאר את דבריהם במקום הצריך ביאור. חבל מאוד שהדבר לא נעשה עד היום, שכן כאמור לא רק שנמצא בספריהם את תורת הקדמונים בנוגע ללשון הקודש - אלא שיש בהם גם אוצר בלום של פירושים לכל המקרא.

ספר השורשים לרד"ק הוא דוגמא קלאסית למה שנאמר לעיל: אף שיצא לאור בכמה מהדורות, מהדורת הצילום הנפוצה כבר דורות היא של דפוס ברלין תר"ז (1847). היא מבוססת על אחת ממהדורות ונציה (ש"ה, ש"ו, או ש"ז), שאמנם נוסף בהן ניקוד הפסוקים (במהדורת ברלין צורפו גם 'נימוקיו' של ר' אליהו בחור על ספר השורשים) - אך בכל הנוגע לאיכות הטקסט מהדורות ונציה הן הירודות שבכולן, ושיבושים רבים נפלו בהן, שיבושים שלפעמים סותמים לגמרי את האפשרות להבין את כוונת המחבר[1], ולפחות מערפלים את כוונת דבריו[2]. מהדורת ברלין הוסיפה חטא על פשע בטעויות ושיבושים שונים[3], ואף הושמטה בה הקדמת הרד"ק!

זכיתי לעסוק במסגרת 'מכון שלמה אומן' שע"י ישיבת שעלבים בההדרה חדשה של ספר השורשים (במקביל לעבודת ידידי רי"ל לנדסמן בספר מכלול). אנו נמצאים לקראת סיומה של העבודה, ותקוותנו שבעז"ה נוכל לברך על המוגמר ולהוציא לאור את ספר מכלול ואת ספר השורשים באופן הראוי להם.

אציג כאן בפני הקוראים נקודה אחת מני רבות שנתקלתי בהן במהלך עבודתי על ספר השורשים. מתברר שספר השורשים של רד"ק הוא למעשה עיבוד והנגשה של ספר השורשים לרבי יונה אבן ג'נאח (בתרגומו העברי של אבן תיבון[4]). ישנם שורשים שרד"ק מעתיק בהם את לשון ריב"ג מילה במילה מבלי להוסיף או להחסיר (כגון שורש למ"ג), אך על פי רוב נעשתה מלאכת עיבוד רחבה שכללה שינויי לשון, השמטות והוספות. הסיבה העיקרית לשינויים היא מכיון שלשונו של ריב"ג קשה, ורד"ק מחליף את הסבריו ללשון נוחה יותר, מוסיף מילות קישור ודוגמאות רבות, ולפעמים משמיט עניינים שריב"ג מרחיב בהם[5], או משנה את הלשון כשהוא חולק על ריב"ג. זאת ועוד, ריב"ג מרבה בדוגמאות מן הערבית, ורד"ק בדרך כלל משמיט אותן. אף זאת: ריב"ג ראה את חיבורו כהשלמה ל'שלושה ספרי דקדוק' של ר"י חיוג' ולספר ההשגה שלו עצמו, לפיכך הוא פוטר עצמו מפירוט בשורשים שר"י חיוג' כבר עסק בהם, ומסתפק בהפניה 'כבר נזכר בספר אותות הרפיון', או 'וכבר הערנו עליו בהשגה', או 'והשלמנוהו בספר התוספת' וכדומה. במקרים כאלו השלים רד"ק את החסר.

נציג כמה דוגמאות בטבלה דלהלן[6]:

	ריב"ג	רד"ק
שורש אלח	אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח (איוב טו, טז), יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ (תהלים יד, ג), ענינו ההפסד והשנוי. והוא הפוך סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ (יחקאל כד, ו).	אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח (איוב טו, טז), יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ (תהלים יד, ג), ענינם נבאש. והוא הפוך מן סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ (יחקאל כד, ו).
שורש אלם	וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל (מ"א ו, ג), הוא בית כמו יציע, וכמוהו וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים עָשָׂה (מ"א ז, ו). וכמו כן ענין וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם (מ"א ז, ז), היציע אשר הוקם בו כסא הדין, והוא בית היציע. ...וּבָרִיא אוּלָם (תהלים עג, ד) כמוהו אלא שהוא על דרך הדמיון, והוא שדימה אותם בבריאותם ובחזקתם במין הזה מן הבנין, כאשר נאמר בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל (תהלים קמד, י). וכבר אמרו אֵילָם ביוד ובצירי בענין אולם בוָאו - אֵילָיו וְאֵלַמָּיו (יחזקאל מ, כא).	... וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת (מ"א ו, ג), הוא בית כמו יציע, או הוא כפה שקורין בלעז בולט"א. וכן וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים (מ"א ז, ו). ומשקל אחר: וְאֵילָיו וְאֵלַמָּיו (יחזקאל מ, כא). ובלשון נקבות: וְאֵלַמּוֹת סָבִיב (יחזקאל מ, ל), בפלס בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת (תהלים עד, ו). וכן וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם (מ"א ז, ז), היציע אשר הציב בו כסא המשפט. וּבָרִיא אוּלָם (תהלים עג, ד) פירש רבי יונה ובריא כאולם, כלומר שהם בריאים וחזקים כמו האולם, ודימה אותם במין הזה מן הבנין, כאשר נאמר בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל (תהלים קמד, י).
שורש אשף	מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן (ש"א ב, ח), חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת (איכה ד, ה), מדמנות.	מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן (ש"א ב, ח), והקבוץ: חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת (איכה ד, ה), ודקדוקו כתבתי בחלק הראשון מן הספר הזה בשער השמות בנחי הלמ"ד בבנין אָחֹת, ופירושו מדמן, מדמנות[7].
שורש בזר	וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר (דניאל יא, כד). והכבד: בִּזַּר עַמִּים (תהילים סח, לא).	וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר (דניאל יא, כד), כמו יפזור. והכבד: בִּזַּר עַמִּים (תהילים סח, לא), כמו פזר עמים.
שורש גבע	וענין אחר: וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ (בראשית מד, יב), וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף (שם מד, ב), והוא כמו כוס.	וענין אחר: וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ (בראשית מד, יב), וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף (שם מד, ב)...[8] והוא כמו כוס אבל הוא עשוי בתכונה אחרת, והוא שאמר גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת
שורש בחל	וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי (זכריה יא, ח), כלומר, קצה בי.	וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי (זכריה יא, ח), פירושו קצה או מאסה.
שורש גזם	יֶתֶר הַגָּזָם (יואל א, ד), הוא ממין הארבה.	יֶתֶר הַגָּזָם (יואל א, ד), הוא מין ארבה.
שורש סלא	הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז (איכה ד, ב) האלף הזאת תמורת ה"א לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר  (איוב כח, טז).	הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז - האל"ף הזאת תמורת ה"א לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר, או תהיה האל"ף שרשית כאל"ף קרא, ויהיה סלא וסלה ענין אחד. ופירוש 'המסולאים' - הנערכים  בפז.
שורש צפע	כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע (ישעיה יד, כט), וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ (משלי כג, לב), בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי (ישעיה נט, ה) נְחָשִׁים צִפְעֹנִים (ירמיה ח, יז) ידוע. צְפִיעֵי הַבָּקָר (יחזקאל ד,טו) צואתם. הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת (ישעיה כב, כד) אמר בו התרגום 'בניא ובני בניא'.	כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע (ישעיהו יד, כט), בסגול. וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ (משלי כג, לב), נְחָשִׁים צִפְעֹנִים (ירמיהו ח, יז), פירושו נחשים וצפעונים. או יהיה צפעונים תאר לנחשים והוא שיהיה הצפעוני הנחש הקשה והעז. צְפִיעֵי הַבָּקָר (יחזקאל ד, טו), פירוש צואתם. וכן בענין הזה הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת (ישעיהו כב, כד), פירוש הבנים והבנות וכאילו אמר הצאצאים והצאצאות. ואמר בו התרגום 'בניא ובני בניא'.

השוואת דברי ריב"ג ורד"ק שופכת אור מטבע הדברים גם על דברי ריב"ג. כך למשל בשורש אלם, בביאור הפסוק 'ובית יעשה לבת פרעה... כאולם הזה'. מדברי רד"ק רואים שהיה לו נוסח אחר, או הבנה אחרת, בדברי ריב"ג, כפי שהראינו בהערה שם. בשורש אנק מביא רד"ק בשם ריב"ג פירוש אחר לגמרי ממה שנמצא בדברי ריב"ג בספר השורשים שלפנינו, כפי שהוער שם[9].

רד"ק גם מרבה לבאר את משמעות השורש, דבר שריב"ג עושה אותו הרבה פחות. מטרתו העיקרית של ריב"ג היא המורפולוגיה (תורת מבנה המילים), ואם הוא נזקק למשמעות – הוא עושה זאת באקראי[10], או משום שזה יסייע לביאור צורה מסוימת. אבל אצל רד"ק זו מטרה בפני עצמה. כלומר, הספר אינו רק ספר שורשים אלא אף מילון תמציתי הנותן את משמעותו של כל שורש. לדוגמא: בשורש אמש מביא ריב"ג רק שני פסוקים בהם מופיעה המילה אמש, ואינו מוסיף דבר. רד"ק מביא שני פסוקים אלו [ועוד אחד], אך מוסיף עליהם "הלילה שעבר יקרא אמש". הערה זו קשורה אך ורק למשמעות המילה, ואינה תורמת שום דבר לדקדוקה. יתירה מזו: לפעמים נכנס רד"ק לפירוש הפסוק המצוטט, בלי קשר לעניין המילה הספציפית השייכת לשורש. כמו למשל בשורש גוע, שם הוא מביא את הפסוק 'לא גוע בעוונו' ומפרש 'לא גוע בעוונו לבדו', הערה זו נוגעת אך ורק לפירוש הפסוק שם, בלי שום קשר למילה 'גוע', ראה בהערותינו שם.

כמו כן, לרד"ק יש מחלוקות עקביות עם ריב"ג בנוגע להגדרות שורשים, דוגמת הערתו בשורש מץ "ורבי יונה הביאו בזה השרש כמשפטו באלו המלות הספקיות". בכל המילים בנות שתי אותיות הנקודות בפתח, כגון גב, מר וכדומה, ריב"ג מעדיף להגדירן [אם אין הוכחה חותכת שונה] כצורות שורש בנות שתי אותיות בלבד, ואילו רד"ק תמיד מביא גם את האפשרות שהשורש הוא מן הכפולים.

בעז"ה, במבוא שיודפס בראש ספר השורשים לרד"ק שיצא לאור בקרוב על ידינו, יכלל עניין זה עם עוד הרבה דברים הנוגעים לספר השורשים וספר מכלול לרד"ק, לתועלת העוסקים בחוכמת לשון הקודש.