המעין

מכתב למשפחת וישליצקי / הרב רפאל וסרטיל

הורדת קובץ PDF

הרב רפאל וסרטיל

מכתב למשפחת וישליצקי*

בס"ד ראש חודש שבט תשע"ט

למשפחת וישליצקי היקרה לליבנו!

דמותו של אביכם הגדול חקוקה בליבי כאיש של אמת צרופה, נוקבת ותובענית, ויחד עם זאת אוהבת ומחבקת, חדורת שליחות ומלאה בעוצמה פנימית אדירה - בין אדם למקום, ולא פחות מזה בין אדם לחברו. הייתה בו בריאות נדירה של חיים עמוקים ופשוטים כאחד, בהירים ומורכבים כאחד. עבודת המידות של הרב לא הייתה שייכת רק ל"סדרי המוסר", זו הייתה עבודת חיים, תורת חיים קורנת, סוחפת וחודרת. הרב אלישע השפיע השפעה אדירה על תלמידיו. אני באופן אישי חש כיצד פעלה עליי דמותו לטובה וברכה בבניין אישיותי. בצמתים מרכזיים שדרשו החלטות משמעותיות בחיי האישיים הרב אלישע היה הכתובת הטבעית לעצה והדרכה - צבא וישיבה, נישואים, מעבר דירה לגרעין תורני ועוד. בדרך ל"אל עמי" או לשיעור כזה או אחר ניתן היה ללוות את הרב ברכבו ולזכות לעצה טובה מתוך הארת פנים, והעיקר - לקבל כוחות חיים ותעצומות נפש, מתוך תחושה שזהו רצון ה'.

הלהט האדיר של הרב להיות חדור שליחות ומשמעות, תבע מאתנו התלמידים להגדיל את שאיפותינו. באומר-חייו קבע הרב סטנדרטים חדשים בכל הנוגע לאחריות ושליחות ציבורית. הרב חינך אותנו לא לקטלג ולא לסכם לא אנשים ולא שיעורים. חז"ל מלמדים אותנו שהצדיק הוא מי שרואה את השמש שוקעת ואומר 'יוצר המאורות', ועל מדרש זה היה הרב חוזר עשרות פעמים. הוא היה חוזר ואומר שיש להרגיש את החיים ולחיות את משמעותם, לראות את השמש ולהתפעל ממנה, ולתת שבח והודיה לה'. כדי להיחשב אדם שומר תורה ומצוות אין זה מספיק לקיים את מצוות התורה כ'מצות אנשים מלומדה'. הסיכום והקיטלוג גורמים לאדם להכניס כל דבר לתבנית ולהיפגש רק עם התדמית החיצונית שלו, בלי להתפעל ממנו ובלי להיות מושפע ממנו. כך בחיים וכך בלימוד התורה, ולא כך צריך להיות.

תשומת הלב של הרב לפרטים הקטנים, גם בסוגיות שנלמדות בדרך כלל כדברי אגדה בעלמא, לימדה אותנו כי התורה כולה צריכה עיון והעמקה, ולא רק הסוגיות הישיבתיות, כי "תורת ה' תמימה משיבת נפש". דפי המקורות של הרב אף הם לימדונו כי כאשר התורה שלמה היא משיבת נפש. העושר הרב במבחר המקורות והגיוון שלהם היו ייחודיים לרב, ולימדונו כי התורה רחבה מני ים וארוכה מארץ מידה. יתרה מזאת, מסגנונו המיוחד למדנו כי התורה הגואלת אינה מצומצמת לתורת מרן הרב קוק ורבנו הרצי"ה, אלא "כל הנחלים הולכים אל הים", ויש ללמוד את הדברים בשורשם ולהעמיק בהם - גם אלו "סוגיות ישיבתיות" שיש ללבן אותן לא פחות מכל סוגיה אחרת, ובדורנו אף יותר.

בשנות לימודיי בישיבת מרכז הרב זכיתי להשתתף בתוכנית של לימוד משותף עם הרב מדי בוקר מ-8:30 עד 9:00. היינו טועמים משהו לארוחת בוקר ורצים לבית הרב הסמוך כדי ללמוד בצוותא פרקי גאולה. לתוכנית קראו "חדשים לבקרים". במשך שנה שלמה עסקנו בסוגיות במסכת סנהדרין, בעיון האופייני לרב. עבורנו היה זה לימוד עצום - תורת הגאולה היא תורה שלמה הדורשת בירור וליבון. אין מדובר בתחום הלכתי נקודתי, אלא בתורה שלמה שמקנה מבט מחודש על חיי הפרט והכלל. ללמוד סוגיות אלו מפי הרב, שכל חייו וכל תורתו היו מוארים בתורת הגאולה, הייתה זכות מיוחדת.

הארת פניו ולחיצת ידו של הרב היו שם דבר בעוצמת הכוח שהזרימו לכל מי שזכה להן. היחס האישי שהעניק לנו על אף סדר יומו העמוס לעייפה היה בלתי מוסבר. אחרי שעברתי לגרעין התורני בבאר שבע הייתי זוכה למסרונים תדירים ממנו, שגרמו לי להרהר כיצד הרב מוצא זמן להקדיש מחשבה לתלמיד כמוני שמזמן כבר אינו לומד בישיבת מרכז הרב. פעם לאחר ביקור בבאר שבע שלח לי מסרון ובו התפעלות מעוצמת התורה שבעיר האבות, והזכות שנפלה בחלקו לספוג ממנה. פעם אחרת, אחרי ששמע בחדשות על הזכייה של הפועל באר שבע באליפות הארץ בכדורגל, שלח לי הודעה שעיר האבות הוכיחה עתה שעיירות הפיתוח הן העיירות הטבעיות של הארץ[1], ובעזרת ה' זו הכנה לכותרות הבאות שבהן תבלוט העיר גם בקומתה הרוחנית... פעמים רבות לאחר ששרנו יחד במסגרת החבורה היה הרב מעיר על תוכנו של הפסוק או השיר ששרנו זה עתה, מעמיק ומחדד, מחנך ומלמד, כי איננו שרים 'סתם', צריך להתבונן במילים ולהבין את משמעותן ולהפנימן.

באחד מן השיעורים סיפר, בגוף שלישי, סיפור שהיה אופייני לו מאוד ועשה עליי רושם מיוחד. וכך סיפר הרב: יהודי נסע במונית בימי בין המצרים ובספסל האחורי ישבו שני נערים. הנהג שאיננו חובש כיפה פתח בשלב מסוים את הרדיו וברקע נשמעה מוסיקה, ואז הנערים שמאחור מיהרו לבקש ממנו בנימוס להנמיך את עוצמת המוסיקה לבל יכשלו בשמיעת שירים בשלושת השבועות. השניים החלו לדבר על דא ועל הא ובשלב מסוים גלשו לענייני רכילות ולשון הרע, ואז היהודי שישב ליד הנהג פנה אל הנהג וביקש ממנו אם אפשר להגביר את עוצמת המוסיקה... סיפור זה התאים להנהגתו של הרב, שלא פעם ולא פעמיים הוכיחנו והעמידנו על חשיבות שמירת הלשון, ועל הצורך לשמור על סדר שמירת הלשון שמתקיים בישיבת מרכז הרב כל יום בין 12:45 ל-1:15.

רושם מיוחד עשו עלי שני שיעורים שהרב היה מעביר בקביעות בשני מועדים בשנה. האחד התקיים לאחר תפילת מוסף של חג השבועות, לאחר לילה של לימוד תורה. כולם היו עייפים ובאופן טבעי מיהרו למיטותיהם, אך מפה לאוזן עברה השמועה - "שיעור של הרב אלישע באולם של מכון הלכה ברורה"!... השני התקיים בליל שמחת תורה, בערך בשעה 2:00 לפנות בוקר לאחר ריקודים ממושכים. בתום ההקפות, כשכוחותינו כמעט אזלו, מפה לאוזן עברה השמועה - "שיעור של הרב אלישע באולם של מכון הלכה ברורה"!... כדי להתגדל בתורה דרושה מסירות נפש, כך לימדנו הרב אלישע לא רק בדיבורים אלא גם במעשים.

פעם הזכרתי בשיעור ביום הזיכרון לחללי צה"ל את הנהגתו של הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, אותה מזכיר הרב בספרו "מדור לדרור" (עמ' 52), שבדרכו לישיבת "קול תורה" בבית וגן בירושלים היה מבקש לפעמים מהנהג שיעצור ליד הר הרצל, ושם היה הגרשז"א זצ"ל אומר פרק תהילים. הוא היה אומר שמקובל שכאשר מתפללים על קברות צדיקים התפילות מתקבלות יותר, והוא לא מבין מדוע אנשים נוסעים לצפון ולדרום למרחקים גדולים כדי לחפש קברות צדיקים בעוד שכאן בירושלים יש הר שלם מלא בקברי צדיקים שנלחמו ונהרגו על קידוש השם בהגנת העם והארץ... מששאלתי את הרב אלישע זצ"ל מה מקורו של סיפור זה, השיב כי לראשונה שמע את הדברים בעצמו מנהג מונית ירושלמי, ומאוחר יותר שמע זאת גם בשם הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א[2]. הוא הוסיף שביום שישי י"ט בטבת תשס"ח, במסע הלווייתו של דוד אלחנן רובין הי"ד, שנרצח יחד עם חברו אחיקם עמיחי הי"ד בשעה שטיילו באזור נחל תלם צפונית מערבית לחברון, ראו תלמידים את הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א עומד וממתין בהר הרצל. לאחר כשעתיים בהן עמד על רגליו הציעו לו כיסא לשבת, אך הרב השיב כי רבו הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל נוהג היה בהר קדוש זה מעין קדושת העזרה שבמקדש, ודין הוא שבעזרה אין יושבים[3]... במעמד זה שאלוהו התלמידים האם נכון הדבר שכשהרגיש רבו זצ"ל צורך להתפלל על קברי צדיקים נוהג היה להתפלל בהר הרצל, והרב נבנצל שליט"א השיב בחיוב.

הקפדה יתרה היה מקפיד הרב אלישע זצ"ל שלא נפריע לשכנים כשאנו יורדים במדרגות אחרי השיעור. בבקשה זו היה מסיים כל שיעור בביתו, והיה בה מעשה חינוכי חשוב. לא פעם עורר אותנו בשיעוריו לזהירות הנדרשת בדברים שבין אדם לחברו לא פחות מדברים שבין אדם למקום, ובאירוניה היה מציין שאפילו על מוצרים כמו ממחטות נייר נכתב כי אין בהם חשש גניזה ושהם נוצרו במפעל שומר שבת, אך מעולם לא ראה שכותבים על אחד המוצרים "ללא חשש הלנת שכר שכיר" וכד'... עבודת המידות ועבודת ה' בכלל הן עבודות חיים תמידיות שאין להן הפסק, ומי שחושב שהוא 'צדיק גמור' - הוא 'גמור', כך נהג לומר.

באחד מן השיעורים בביתו תפסה את עיני מסגרת התלויה על הקיר, בבחינת "אבן מקיר תזעק", ובה במקום תמונה או ציור רשומים דברי הרמח"ל ב"מסילת ישרים" (סוף פרק יט):

ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה - שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה...

הרב אלישע זצ"ל היה ללא ספק מהרועים האמיתיים של ישראל. תנצב"ה.