המעין

היחס בין רד"ק ובין ההערות ל'שלושה ספרי דקדוק' של רבי יהודה חיוג' / הרב יעקב לויפר

הורדת קובץ PDF

הרב יעקב לויפר

היחס בין דברי רד"ק ובין ההוספות לספר 'שלושה ספרי דקדוק' של רבי יהודה חיוג'

חיבורו המפורסם של ר' יהודה חיוג' [להלן רי"ח] על השורשים העלולים, אשר נתכנה בשם 'שלושה ספרי דקדוק', נתרגם מערבית לעברית על ידי רבי משה הכהן אבן ג'קטילה [להלן רמב"ג]. תרגום זה נדפס ע"י יוחנן ויליאם נוט בלונדון וברלין בשנת תר"ל (1870), ובו אעסוק להלן. גם רבי אברהם אבן עזרא תרגם את ספרי רי"ח לאחר שנדד לאירופה, ותרגומו נדפס ע"י לייב דוקעס בפרנקפורט דמיין בשנת תרמ"ד (1884)[1]. במהדורה זו נשמטו כמה ערכים, ופרופ' שרגא אברמסון השלים אותם במאמר שפרסם ב'קבץ על יד'[2].

רד"ק בשני חלקי חיבורו הגדול 'מכלול'[3] מצטט הרבה מדברי רי"ח, וחכמים עסקו בשאלה באיזה תרגום משני התרגומים האלו הוא השתמש[4], יעויין במאמרו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל "לשימוש רב דוד קמחי בתרגומי ספרי רב יהודה חיוג' ומורה הנבוכים"[5]. אברהם שמואל פוזננסקי בספרו על רבי משה אבן ג'יקטילה[6] הוכיח מכמה מקומות שרד"ק השתמש בתרגום רמב"ג לספרי רי"ח, אם כי הוא חוכך בדעתו שמא היה לפני רד"ק גם המקור הערבי והוא עשה בו שימוש. אברמסון במאמרו הנ"ל הוסיף עליו ראיות רבות, למשל שרד"ק נוקט בשימושי לשון מיוחדים כשהוא מצטט מדברי רי"ח, כגון השימוש במילה 'עיקר' במקום 'שורש' הנהוגה אצל רד"ק בדרך כלל, וזאת בעקבותיו של רמב"ג[7], והוא אף טען שבמקומות שפוזננסקי סבר כי יש מהם ראיה על שימושו של רד"ק במקורות אחרים זולת תרגום רמב"ג - אין הדברים מוכחים. בעניין זה כשלעצמו אינני בא לקבוע מסמרות, אעיר רק שבשורש כר"ה עומד רד"ק על הפסוק "לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד" (שמ"ב ג, לה) ומביא מספר מקורות המציינים שהכתיב הנכון הוא 'להכרות', ביניהם רי"ח, אולם דברים אלו נמצאים בספרו של רי"ח רק במקור הערבי[8] ובתרגומו של ראב"ע (עמ' 118), ולא בתרגומו של רמב"ג (עמ' 183).

בתרגום רמב"ג שנדפס במהדורת נוט נמצאות הוספות והגהות מרובות שצוינו ע"י נוט בסוגריים מרובעים. בהקדמתו (עמ' VIII) כותב נוט כי הסתמך בעיקר על כ"י אוסף הנטיגטון 128 הנמצא בספריית הבודליאנה שבאוקספורד. כתב היד זמין עתה לצפייה ולהורדה באתר ספריית הבודליאנה[9], ושם מופיעות ההוספות כשהן מעורבות ללא הכר בתוך הטקסט. לא ברור לי כיצד הבדיל נוט בין ההוספות ובין העיקר, האם על ידי השוואה למקור הערבי, או ע"י השוואה לכ"י עברי אחר שבו לא היו ההוספות קיימות[10].

הנה דוגמא משורש חב"ה שבכ"י הנטינגטון, ההוספות מודגשות במסגרת מרובעת:

בנוגע לתוספות אלו נתעוררה השאלה האם אלו הן הוספותיו של רמב"ג עצמו שהרחיב ועיבד את ספרו של רי"ח. היו שסברו שכל ההוספות לקוחות מספרי רד"ק וממחברת הערוך של ר"ש פרחון. פוזננסקי טען שלגבי חלק מההוספות ודאי הוא שרמב"ג כתבן, ולדעתו רד"ק כבר ראה אותן והעתיק מהן, ואפילו רבי יוסף קמחי, אבי הרד"ק, כבר ראה אותן והשתמש בהן[11].

בעשר השנים האחרונות עסקתי רבות בשני חלקיו של מכלול, בעקבות עבודתי על ספר השורשים של רד"ק לצורך מהדורה חדשה של ספרי 'השורשים' ו'מכלול' שעומדת לצאת לאור בעז"ה על ידי מכון שלמה אומן[12]. רד"ק נוהג לצטט רבות מספרי רי"ח, כך שמטבע הדברים עיינתי הרבה ב'שלושה ספרי דקדוק', ושמתי לב לכך שרבות מן ההוספות שבתרגום רמב"ג הנדפסות במהדורת נוט נמצאות אצל רד"ק בספריו מכלול ושורשים, ותמיד תמיד מבלי לציין את שמו של רמב"ג עליהן - חוץ ממקרה אחד, וכדלהלן. מעיון מדוקדק בתוכן ההוספות עלה בלבי הרושם שאפשר לקבוע די בוודאות שהדעה הראשונה נכונה, וכי העורך של הווריאנט המשתקף בכ"י הנטינגטון, עליו מבוססת מהדורת נוט, הוא זה שהעתיק מרד"ק את ההוספות האלו, ולא רד"ק הוא שהעתיק אותם מספרו של רי"ח. וזאת על ידי שני תבחינים.

התבחין האחד הוא בדיקה בכתבי יד אחרים. נוט מספר שהוא קיבל מנויבאואר העתקה נוספת של כת"י מהספריה הצרפתית, אולם לא הסתמך עליה[13]. בספריה הלאומית של פריס נמצאת סריקה של כת"י שסימונו 1215 HEB[14], ואפשר שלכת"י זה התכוון נוט. מבדיקה חלקית שערכתי עלה כי כ"י זה צמוד ביותר לנוסח המקור הערבי, וכי רוב ככל ההוספות הקיימות במהדורת נוט אינן מופיעות שם. כת"י נוסף מאוסף פירקוביץ נמצא בספריית סנקט פטרסבורג שברוסיה [להלן ספ"ב][15], וגם הוא אינו מכיל את רוב ככל ההוספות שבמהדורת נוט, אלא שפה ושם הוא מוסיף מעט על כ"י פריס. מכיון שרובן המוחלט של ההוספות שיש להן מקבילות בספרי רד"ק אינן נמצאות בשני כתבי היד האלו, סביר להניח שלא מתחת יד רמב"ג יצאו ההוספות, אלא מדובר בעריכה מאוחרת, אלא אם כן נניח שהמקור לשני כתבי היד אלו הוא עבודה של מעתיק דקדקן שהשווה את נוסח דברי רי"ח למקור הערבי והשמיט על פיו את כל הוספות רמב"ג, השערה רחוקה מאוד שאין צורך להאריך בביטולה.

התבחין השני הוא תוכן הדברים, וכאן יש להאריך יותר. אם ההוספות הללו הן משל רמב"ג, ורד"ק הוא זה שמעתיק אותן לתוך ספריו, יש להסתפק אם רד"ק היה מודע לכך שהתרגום מכיל הרבה הוספות שאינן מרי"ח, וזה נוגע לשאלה אם הכיר את המקור בערבית. עובדה היא שדברים שאינם מעיקר חיבורו של רי"ח אין רד"ק מביאם בשמו אלא בשתיקה[16], משמע שהוא ידע להבדיל בין העיקר ובין התוספות. מדוע אם כן הוא מביא את התוספות שלא בשם אומרן? נצטרך לומר שהוא נהג מנהג קבע להביא מדברי רמב"ג מבלי להזכיר את שמו. אמת שתופעה זו נפוצה בזמן הראשונים ובכתבי רד"ק עצמו, אבל בשום מקום לא מצינו שרד"ק נמנע מלציין את שמו של חכם באופן עקבי וגורף עד כדי כך[17]. לא זו בלבד, אלא שיש תוספות שרד"ק מביאן בשם אביו או אחיו ר' משה קמחי. זה כבר באמת מוזר, מדוע לשייך את דברי רמב"ג למישהו אחר[18]?

אך אין לשאול לאידך גיסא, אם רד"ק הוא המקור מדוע המגיה של תרגום רמב"ן אינו מזכיר אף פעם את שמו. התשובה לכך היא שההערות האלו של המגיה נכתבו במקורן כהגהות פרטיות על הטופס שלו, ולא כחיבור שנועד להפצה. הגהות אלו אינן מזכירות לעולם שמות, גם כשהכותב מציין במפורש 'ויש מפרשים' וכדומה.

להלן דוגמאות:

• בשורש יג"ה מצדד רי"ח כי 'וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ' (איכה ג, לג) הוא משורש יג"ה ומבנין פיעל, והמגיה מוסיף "ויש מפרשים משפטו וַיּוֹג, מבנין הפעיל" (נוט עמ' 80). הצורה 'וַיּוֹג' אינה מובנת, ומסתבר שיש להגיה 'וַיַּיְגֶּה', כי ההערה הזאת נמצאת בנוסח זה במכלול (ליק דף קכג, א) בשם אביו של רד"ק: "ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הפעיל, משפטו וַיַּיְגֶּה"[19]. אם נאמר שרד"ק הוא המעתיק, נצטרך לומר שהוא זיכה לאביו את מה שמצא אצל רמב"ג, וזה כבר ממש מוזר. הבאת חידושי אחרים מבלי איזכור שם האומר היא דבר שאפשר למוצאו אצל רד"ק, אבל מדוע שיזכה לאביו את דברי רמב"ג, וכי חסר אביו חידושים משלו? כמובן שההערה הזאת אינה נמצאת בכ"י פריס ובכת"י ספ"ב.
• בשורש יד"ה נמצאת הגהה בשם 'יש מפרשים' הטוענת כי "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג, נג) הוא צורת הפעיל משורש יד"ה, וצורתה השלמה היא 'וַיַּיְדּוּ'. רד"ק מביא בכמה מקומות[20] סברה זו בשם אביו. אברמסון[21] כותב שברור שרד"ק השתמש כאן בתרגום רמב"ג, ומשמע מדבריו שאף את ההגהה העתיק מרמב"ג, ומשום-מה ייחס אותה לאביו. אבל תמהני עליו מאוד: העובדה שבשני כתבי היד פריס וספ"ב אין הגהה זו נמצאת היא לבדה כבר מרמזת שהתהליך היה הפוך[22], וכל שכן כאשר רד"ק נוקט במפורש בשם אביו בשעה שההגהה במהדורת נוט אומרת זאת בשם 'יש מפרשים'. מדוע ניתֵן לסָתום להוציא מידי המפורש?
• בשורש יר"ה מביא רי"ח את הפסוק "אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט, יג). על כך נוסף בסוגריים אצל נוט (עמ' 81): "ויש אומרים: אם כן היה יִוָּרֶה, כי כל נפעל מנחי הפֵּא יהיה פא הפעל וָו, רק הוא מבניין התפעל. ומשפטו יִתְיָירֶה". הערה זו מופיעה אצל רד"ק במכלול (ליק דף קכג, א ד"ה העתידים) בשם אביו, כולל דוגמאות. אף כאן לא מסתבר שרד"ק לקח מרמב"ג וזיכה לאביו, וסביר לומר להיפך שהעורך דנן הוא זה שהעתיק מרד"ק בשם 'יש אומרים'. וכמובן, הקטע הזה אינו מופיע בכ"י ספ"ב ופריס.

להלן אתייחס שוב לתוספת זו מצד אחר.

• בשורש  מס"ה דן רי"ח בצורה הִמְסִיו (יהושע יד, ח) וסובר שהיא צורה חריגה על דרך הארמית, כמו "אִשְׁתִּיו חַמְרָא" (דניאל ה, ד). רד"ק מביא את דעתו במכלול (דף קכא, א), ומוסיף: "ורבי אחי רבי משה ז"ל כתב כי הִמְסִיו לשון יחיד, והוא על משקל הִפְקִיד, הִשְׁמִיד, והו"ו תמורת הה"א למ"ד הפֹעל, והיו"ד למשך[23]". כך כותב רד"ק גם בפירושו ליהושע על אתר, ושם הוא מביא דווקא את דעת רי"ח מבלי להזכירו בשמו. אותו הלשון ממש שכתב רד"ק במכלול מופיע בסוגריים בתרגום רמב"ג שבמהדורת נוט (עמ' 85): "ויש מפרשים הִמְסִיו לשון יחיד על משקל הִפְקִיד. וְהַוָּו תמורת הֵא לָמֶד הפֹעל, והיוד למשך". האם גם כאן נקבל שרד"ק העתיק מתרגום רמב"ג ו'זיכה' זאת לאחיו? האם הידר כל כך גם במצוות 'כבד את אחיך הגדול' כדי לתלות בשמו דברים שלא הוא אמר? מסתבר שבדיוק ההיפך: בעל ההוספות הוא זה שהעתיק ממכלול, והוא העתיק לא רק את זה אלא גם עוד שתי דוגמאות נוספות מארמית לצורה פְּעִיו: וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא (דניאל ג, כא), הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא (שם ה, ג). דוגמאות אלו אינן נמצאות בתרגום ראב"ע (עמ' 121) ובמהדורת ותד-סיון (עמ' 258), וכמובן גם לא בכ"י ספ"ב ובכת"י פריס, אבל רד"ק במכלול שם הביא אותן, ובעל ההוספות בתרגום רמב"ג העתיק אותן ממנו. והאמת היא שאברמסון במאמרו הנ"ל (עמ' 684) מסתפק שאולי באמת רד"ק הוא המקור וההוספה בתרגום היא על פיו, ותמהני שלא שת ליבו לכך שזהו תהליך גורף.

ובאמת, פעם אחת מזכיר רד"ק במפורש את שמו של רמב"ג; במכלול (ליק דף לד, א) הוא מצטט את הערתו של רמב"ג על דברי רי"ח בשורש קב"ב (נוט עמ' 116). רי"ח סבר שהפועל "וְקָבְנוֹ לִי" (במדבר כג, יג) הוא משורש קב"ן, ורמב"ג נחלק עליו בחריפות וטוען שהשורש הוא קב"ב[24]. והנה הוספה זו של רמב"ג שונה מכל ההוספות המרובות הבאות בסוגריים במהדורת נוט - בעוד שכל ההוספות הן בדרך כלל משפטים קצרים יחסית, הוספה זו [שנוט הדפיסה בלי סוגריים] היא נאום שלם הפותח במילים 'אמר משה הכהן המתרגם', ורמב"ג ממשיך ואומר שם כי אף שיש בספרי רי"ח עוד טעויות, והוא ראה לנכון להעיר דווקא כאן "לפי שהם כדי לטעות בהן התלמידים הנבונים". ובכן, יש לנו כאן אמירה מפורשת של רמב"ג עצמו שהוא לא הוסיף הוספות בשאר הספר[25], ועומדת מול עינינו גם העובדה שכאן רד"ק כן רואה לנכון להזכיר את שמו של רמב"ג על דבריו. האם זה לא מלמד משהו על כך שבשאר המקומות שאינו מזכיר את שם רמב"ג הוא אינו מצטט את דבריו?

ועוד, חלק מההוספות שבמהדורת נוט נראות עבודה מאוד לא מקצועית, שקשה ליחסה למדקדק בעל שיעור קומה כרמב"ג. הן מכילות ידיעות ועניינים שאינם קשורים במישרין לדברי רי"ח, ונראות כעבודה של מישהו שאינו יורד לעומק העניין ומגבב דברים הקשורים זה לזה בקשר רופף בלבד. קשה להאמין שדברים מרושלים כאלו יצאו מתחת ידי רמב"ג. יש עמי כמה וכמה דוגמאות ממין זה, אולם מחמת אריכות הדברים אסתפק בשני מקומות בהם קיימות הקבלות בין דברי רד"ק ובין ההוספות שבתרגום רמב"ג, רובם הובאו אצל אברמסון, ונבדוק אותם לאור התבחינים האלו:

א.דַּלְיוּ

להלן לשונו של רי"ח בשורש דלה (נוט עמ' 73) – הקטעים שבסוגריים מרובעים הן ההוספות המיוחסות לרמב"ג, ואינם קיימים כמובן בתרגום ראב"ע[26] ובמקור הערבי[27]:

דלה - דָלָה (שמות ב, יט), דָּלִיתִי. דַּלְיוּ^[28] [שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ (משלי כו, ז) - שלם הלמד^[29], ואילו בא כחבריו נאמר] דָּלוּ. [כמו בָּנוּ, עָשׂוּ, קָנוּ.] וְאִישׁ תְּבוּנָה[30] יִדְלֶנָּה (משלי כ, ה). וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה (שמות ב, טז). הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי (ישעיה מ, טו). והפועל הכבד: דִּלָּה, אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי (תהלים ל, ב). יְדַלֶּה. [והצווי מן הכבד: דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ (משלי כו, ז), ובא שלם, והלמד לא נדגשה כדי להקל].

התוספת האחרונה שבסוגריים, המעירה ש'דליו' שייך לבנין הכבד, בנין פיעל, סותרת במפורש את דעת רי"ח, שהביא את הפסוק הזה בבנין הקל. וזה נראה מוזר מאוד, שכן אם רמב"ג בא לחלוק על רי"ח, היה צריך לציין זאת באיזה אופן, כגון שיכתוב למעלה "ולי נראה שהוא ציווי מן הכבד". זו נראית הגהה או הערה ששולבה כאן מבלי שהמוסיף שם לב שהוא סותר את דברי רי"ח, ואם כנים הדברים - זה לא יכול להיות בשום אופן המתרגם-המדקדק הגדול ר' משה אבן ג'יקטילה. ואכן בכ"י פריס וספ"ב אין את התוספת הזו, בעוד ששתי התוספות הקודמות נמצאות גם שם.

 אמנם כשנעיין בשרשים לרד"ק, שורש דל"ה, נראה כדלהלן:

דָּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ (משלי כו, ז) - גָּבְהוּ. כן כתבו רבי יהודה חיוג עם העוברים בבנין הקל. ואנחנו מצאנוהו פתח הדל"ת[31], וכן כתבו רבי יעקב בן אלעזר, ואם כן הוא צווי מן הדגוש ברפיון הלמ"ד ומשפטו להדגש, ופירושו: הָרִימוּ שוקים מפסח, כי מה יועילו לו.

הרי לנו שרד"ק - המביא אף הוא את הפירוש הרואה ב'דליו' ציווי מן הבנין הדגוש - מבין היטב שפירוש זה חלוק על רי"ח, ואולי לדעתו לפני רי"ח עמדה מסורת אחרת שניקדה הד' בקמץ. כאן מובאים הדברים בצורה נכונה. ומכיון שבתרגום רמב"ג הדברים מובאים בצורה משובשת, מסתבר שהכותב האלמוני של כ"י הנטינגטון הכיר דעה זו, אם מרד"ק עצמו או מכלי אחר, והוסיף אותם בשולי דברי רי"ח, אלא שלא שת ליבו שהוא סותר את דברי רי"ח עצמו. לפי הנחת פוזננסקי נצטרך לומר שרד"ק בחר ליחס לעצמו את דברי רמב"ג, וזה מוזר כאן במיוחד, כי רד"ק מציג זאת כמסקנה שהוא הסיק בעקבות הניקוד שמצא למילה.

ב.יִיָּרֶה

בטבלה דלהלן מובאת הפיסקה הראשונה מדברי רי"ח בשורש יר"ה, אודות הבנין הקל. הניקוד והפיסוק שלי אלא אם כן צויין אחרת.

תרגום ראב"ע (עמ' 116)	ותד-סיון (עמ' 246)	כ"י פריס	מהדורת נוט (עמ' 81)
ירה - יָרָה בַיָּם (שמות טו, ד), אֲשֶׁר יָרִיתִי (בראשית לא, נא), יִירֶה, לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל (תהלים יא, ב), הַיּוֹרִים (דה"א' י, ג), יְרֵה וַיּוֹר (מ"ב יג, יז)	ירה - יָרָה בַיָּם (שמות טו, ד), אֲשֶׁר יָרִיתִי (בראשית לא, נא), אִירֶה, יִירֶה, לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל (תהלים יא, ב), הַיּוֹרִים (דה"א' י, ג), וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר (מ"ב יג, יז)	ירה - יָרָה בַיָּם (שמות טו, ד), אֲשֶׁר יָרִיתִי (בראשית לא, נא), יִירֶה. אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה (שמות יט, יג). לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל (תהלים יא, ב), הַיּוֹרִים (דה"א' י, ג), יְרֵה וַיּוֹר (מ"ב יג, יז)	ירה - יָרָה בַיָּם (שמות טו, ד), אֲשֶׁר יָרִיתִי (בראשית לא, נא), יִירֶה. [והנפע,ל:] אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה (שמות יט, יג). [ויש אומרים: אם כן היה יִוָּרֶה, כי כל נפעל מנחי הפא יהיה פא הפעל וָו, רק הוא מבניין התפעל. ומשפטו יִתְיָירֶה.] לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל (תהלים יא, ב), וַיֹּרוּ הַיֹּרִים (דה"ב לה, כג), וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר (מ"ב יג, יז).

 

משלוש העמודות הראשונות, כולל תרגומו של רמב"ג שבכ"י פריס רואים שרי"ח עוסק בפיסקה זו אך ורק בבנין קל. את הפסוק 'או יָרֹה יִיָּרֶה' מביא רי"ח בשביל יָרֹה שהוא מקור של בנין קל. לאורך כל השורש אין רי"ח מתייחס לבנין נפעל, וזה מאוד אופייני לחיבורו שעיקר מטרתו בא לתאר את תכונתן המיוחדת של הגזרות החסרות השונה משל השורשים השלמים. ולא לסקור את כל הנטיות האפשריות בכל שורש, תפקיד שלקחו על עצמם הבאים אחריו ריב"ג ורד"ק בספרי השרשים שלהם.

אולם בכ"י ספ"ב נוספה בתחילת הפיסקה מילה אחת המשנה את התמונה:

"ירה - ירה בים, אשר יריתי לי[32],  יִירֶה. והנפעל - או ירֹה יירה".

אין ספק, שזה שהוסיף את המילה 'והנפעל' טעה בהבנת כוונתו של רי"ח, וחשב שהדוגמא של 'ירה יירה' באה לציין בנין נפעל [שכן 'יִירֶה' בתור עתיד קל כבר הובא לפני פסוק זה], בעוד שרי"ח הביא את הפסוק בשביל צורת המקור יָרֹה, שהיא אכן מבנין קל.

על הטעות הזאת באה ההערה הארוכה יותר, הנמצאת רק בכ"י הנטינגטון שעליו מבוססת מהדורת נוט. הערה זו באה לחלוק על שיוך 'יִיָּרֶה' לבנין נפעל, משהו שרי"ח לא כתב מעולם. וכפי שהבאנו לעיל (עמ' 1), אלו דברי רד"ק במכלול בשם אביו. אם נניח שרמב"ג הוא המקור ורד"ק הוא המעתיק, נצטרך לומר ששניהם - מדקדקים מומחים - טעו בזה אחר זה בהבנת כוונתו של רי"ח, מלבד מה שכתבנו לעיל שרד"ק משום מה ייחס לאביו את דברי רמב"ג. אין ספק שהמצב הפוך: תרגומו המקורי של רמב"ג הוא כפי שעולה מכ"י פריס, וההוספות - הן המילה הבודדת בכ"י ספ"ב, וכל שכן זו הארוכה בכ"י הנטינגטון הן עריכות מאוחרות שיסודן באי־הבנה. העורך של כ"י הנטינגטון מעתיק מדברי רד"ק מתוך מחשבה להשביח את תרגום רמב"ג, אך לפעמים 'כל יתר כנטול דמי'.

מסקנה

ר' משה אבן ג'קטילה תרגם את חיבורו של רי"ח עם הוספות שונות, אבל בכ"י הנטינגטון 128, כתב היד שעליו מבוססת מהדורת נוט, נעשתה עבודת עריכה ע"י עורך אלמוני שהוסיף תוספות רבות. חלקן ענייניות וחלקן רשלניות. מהשוואת כ"י הנטינגטון לכ"י פריס ולכת"י ספ"ב אפשר לזהות את כל ההוספות האלו, שאינן נמצאות בהם.

כשתוספת מאלו מקבילה לקטע הנמצא בספרי מכלול או שרשים לרד"ק יש לבדוק אם היא נמצאת בכתבי היד האחרים זולת הנטינגטון. אם היא נמצאת שם - יש יסוד סביר להניח שהן משל רמב"ג. אבל כשאינה נמצאת שם סביר להניח שהתהליך הפוך: העורך של כ"י הנטינגטון העתיק מרד"ק. ובמקרים רבים גם תוכן ההערה יוכיח שהוא נובע מחוסר הבנה או שהוא מיותר.