המעין

[1] 'קרובה' היא סדרת פיוטים לחזרת הש"ץ. הפיוטים משולבים בדרך כלל בברכות הראשונות, עד לפני הקדושה. בימים נוראים יש כמה פיוטים הנאמרים אף אחרי הקדושה. כיום נהוג לומר קרובות (לא בשלימות, על רוב פיוטי הקרובות מדלגים) בעיקר בשחרית ובמוסף של ראש השנה ובארבע תפילות היום ביום כיפור. על מבנה הקרובה והתפתחותה עיין ע' פליישר, שירת הקדש העברית בימי הביניים, ירושלים תשל"ה, עמ' 138 ואילך (ולפי המפתח); ש' אליצור, סוד משלשי קודש – הקדושתא מראשיתה ועד ימי רבי אלעזר בירבי קליר, ירושלים תשע"ט.

[2] על ר' משולם בר קלונימוס עיין א' גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים תשמ"א, עמ' 49 ואילך. אפשר שבסוף ימיו חי במגנצא (ראה התמונה המצורפת). על הקרובה של ר' משולם עיין ד' גולדשמידט, מחזור לימים נוראים ב (יום כיפור), ירושלים תש"ל [להלן: מחזור ליום כיפור], עמ' 112 ואילך. נסיון לאפיין את חלקיה המקוריים עיין שם במבוא, עמ' לו-לז. לקרובה זו יש פיוט 'רשות', המתחיל 'אימיך נשאתי'. הקרובה עצמה (חלק ה'מגן') מתחילה 'אִמַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִיפּוּר תַּמָּה'. רבינו משולם הוא כנראה הראשון מבין פייטני איטליה, אשכנז וצרפת שחיבר פיוט 'רשות' לקרובה שלו. ר' משולם חיבר גם את סדר העבודה 'אמיץ כח', הנהוג במנהגי אשכנז, וגם לו חיבר פיוט 'רשות' (תחילתו: 'אטיף ארש מילולי', שם, עמ' 434). הקרובה של ר' משולם נדפסה עדיין רובה ככולה במחזור רבה ליום כיפור. במחזורים המודפסים היום הושמטו פיוטים רבים, לאחר שהפסיקו לאומרם.

[3] להלן דוגמאות של פיוטי רהיט ידועים מתוך תפילות ראש השנה ויום כיפור במנהגי אשכנז: 'לאל עורך דין' (מילות הקבע מתחלפות: 'בדין' / 'ביום דין', הכותרת היא 'ובכן לך הכל יכתירו'); 'אדירי איומה יאדירו בקול' (מילת קבע 'בקול' וכן 'ה' מלך' או 'ה' מלך' או 'ה' ימלוך לעולם ועד'); 'אמיץ המנושא' (עם מילות הקבע 'לעדי עד ימלוך / מלך עליון', הכותרת: 'ובכן ויהי בישורון מלך'); 'אמרו לאלהים ארך אפים' וכו' (מילות הקבע הן 'אמרו לאלהים' 'לכן יתגאה', והכותרת 'ובכן אמרו לאלהים [מה נורא מעשיך]); 'על ישראל אמונתו' (מילות הקבע 'על ישראל', הכותרת: 'ובכן תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו'). גם הפיוט 'האדרת והאמונה' משמש כרהיט (מקורו כנראה בספרות ההיכלות, מילות הקבע: 'לחי עולמים', הכותרת: 'ובכן נאדרך חי עולמים'). כותרות הרהיטים רומזות לפיוטים הבאים אחריהן.

[4] הסילוק הוא פיוט הכתוב בפרוזה מחורזת (חרוז אחיד, היכול להתחלף כמה פעמים). לרוב הוא פיוט ארוך, הכולל תיאור עניינו של החג או המועד. בדרך כלל הסילוק מורכב מחלקים שונים. לדוגמא: 'ונתנה תוקף' הוא סילוק לראש השנה, המספר על משפט בני האדם ביום המשפט. גם לפיוטי הסילוק יש כותרות: 'ובכן לך תעלה קדושה, כי אתה הוא אלהינו מלך' (בראש השנה) או: 'ובכן... כי אתה מלך מוחל וסולח' (ביום כיפור).

[5] על התפתחות הרהיטים לצורותיהם ולתכניהם, ועל היחס בין פיוטי הרהיטים והסילוק (כולם מקרבים את המתפללים לאמירת הקדושה) עיין בהרחבה בספר סוד משלשי קודש (לעיל, הערה 1), פרק שישי.

[6] בעבר נהגו להתפלל בבית הכנסת במשך כל היום, ולכן הקרובות ליום כיפור ארוכות יחסית (חוץ מהקרובות לנעילה). פיוטי הרהיט, שלשונם ותכנם פשוטים וקליטים, נאמרים על ידי החזן בשיתוף הקהל (בנעימה או בחזרה על מילות הקבע).

[7] כגון הפיוט העתיק 'האוחז ביד מדת משפט' (מילות הקבע: 'וכל מאמינים שהוא'), אותו אנו אומרים לאחר הקדושה במוסף בראש השנה וביום כיפור. בפיוט זה, אחרי המילים החוזרות 'וכל מאמינים שהוא', באות תמיד שתי מילים (כגון: 'אל אמונה', 'בוחן כליות'). ואכן הנוסח העתיק של הפיוט כלל בשורה החמישית רק 'היה ויהי' (ולא: 'היה הוה ויהיה'), שכן הקב"ה היה מעולם ויהיה לעולם, אך 'הוה' נתפש כמשהו חולף. התוספת המאוחרת 'הוה' היא פרי התפתחות הפילוסופיה של ימי הביניים, במשמעות 'ההוה תמיד'.

[8] רהיטים המבוססים על מילות פסוק ברצף נקראים 'רהיטי תיבות' או 'רהיטי פסוקים'. ראה עליהם פליישר (לעיל, הערה 1), עמ' 171-170. בגלל טעות בכתב יד אחד (כ"י המבורג 152, עיין עליו 'המעין' 233 [ס, ב], עמ' 82 ואילך) יוחסו חמשה עשר הרהיטים על מילות הפסוק 'מי לא ייראך' לר' קלונימוס הזקן (אביו של רבינו משולם בעל הקרובה), אך כיום ידוע שמחברם הוא ר' משולם עצמו. עיין 'שעיר וחותנו סערוני', תרביץ פב ב (תשע"ד), עמ' 287 הערה 80. בצרפת חילקו את סדרת הרהיטים בין שלוש תפילות היום – שחרית, מוסף ומנחה (סדר טרויש, עמ' 28-27; מחכים, עמ' 41 ובמחזורי צרפת).

[9] מסורת פייטנית עתיקה קבעה לומר ביום כיפור פיוטי קללה לגויים (בדרך כלל רהיטים) וכנגדם פיוטי ברכה לישראל. מסורת זו, שכבר נהגה בזמנו של הפייטן הקדום יניי, התגלגלה מארץ ישראל הביזנטית לאיטליה, ומשם לאשכנז ולצרפת. כחיקוי לזה, נהגו הקראים לקלל ביום כיפור את הרבנים.

[10] ד' גולדשמידט, 'השלמה למחזור ליום הכיפורים בתוך עלון נדפס וכי"י', קרית ספר לא (תשט"ז), עמ' 151-146; מחזור ליום כיפור, עמ' 186 ואילך. לעיתים הרהיטים הנועזים נרשמו (ואפילו נדפסו) בקונטרס נפרד, ולא נכללו בגוף המחזור הנדפס. לעיתים הם נמחקו או נכתבו ללא ניקוד, מכאן שכמעט לא נאמרו בפועל. גם פיוטי 'מעשה אלהינו' ו'מלך עליון' צונזרו בחלקם: במקור הם כללו לסירוגין בתים שתחילתם 'מעשה אנוש' (כניגוד ל'מעשה אלהינו') או בתים שתחילתם 'מלך אביון'. רוב בתי 'מעשה אנוש' ו'מלך אביון' צונזרו. מחזור קורן הדפיס אותם על רקע כהה, על פי מהדורת המחזור של ד' גולדשמידט (לעיל, הערה 2).

[11] מחזור ליום כיפור, עמ' 332 ואילך; אליצור-רנד, רבי אלעזר בירבי קליר – פיוטים ליום הכיפורים, עמ' 332 ואילך. במנהגי רומא ורומניא (יוון) נאמרה קרובה זו בשחרית, ובמוסף ישנה שם קרובה של ר' יוחנן הכהן (שהוא מאוחר לקליר, קרובה זו לא הגיעה לאשכנז). כמו לקרובה של ר' משולם, גם לקרובה 'שושן עמק' נוספו פיוטים לא מקוריים, חלקם היו כבר לפני ר' משולם כשחיבר את הקרובה שלו. נסיון שחזור של הקרובה המקורית ראה אליצור-רנד (שם), מבוא, עמ' 22 ואילך. השפעה של קרובת הקליר על קרובת ר' משולם ניכרת בתבניות של רבים מפיוטי הקרובות, בעיקר לגבי רהיטים, הדומים בתבניותיהם, בלשונם (כולל הכותרות) ובתכנם. השוואה מסודרת בין פיוטי שתי הקרובות ערךZunz, Literaturgeschichte der synagogalen Poesie, Berlin 1865, p. 108. בולטים במיוחד שלשה טורים מתוך הסילוק של ר' משולם (מחזור ליום כיפור, עמ' 165), המביאים ברצף את שלשת הכינויים של יום כיפור: 'יום עשור לעשיריה [=ישראל] חקקתָּ / שבת שבתון לשובתי עונג שַׁתָּה / יום כיפור לנותני כופר תַּתָּה' – צירוף זה של שלשת שמות היום הוא מוטיב מרכזי בקרובה 'שושן עמק' של הקליר.

[12] כאשר רהיטים משולבים בתוך הסילוק, מושמטת מן הכותרת המילה 'ובכן'.

[13] מחזור ליום כיפור, עמ' 156. שתי הכותרות מבוססות על משפטים הנמצאים בסילוק הקדום 'ונתנה תוקף'. בהמשך הסילוק שלו משלב ר' משולם עוד כמה ביטויים מתוך 'ונתנה תוקף'. מכאן (וכן מפיוטים איטלקיים קדומים נוספים) אפשר ללמוד שהסילוק 'ונתנה תוקף' היה מוכר בקהילות איטליה עוד לפני זמנו המשוער של ר' אמנון ממגנצא (סביב שנת 1000). ר' קלונימוס בר משולם, בנו של מחבר הקרובה, עבר למגנצא וחי בה בתקופת ר' גרשם מאור הגולה, ולפי המסופר הוא זה אשר נצטווה ע"י ר' אמנון בחלום להפיץ את 'ונתנה תוקף' "בכל תפוצות הגולה". על קדמותו של 'ונתנה תוקף', ועל האפשרות שר' אמנון היה חכם איטלקי שהביא את הפיוט מאיטליה לאשכנז עיין: 'דמותו ההיסטורית של ר' אמנון ממגנצא וגלגוליו של הפיוט "ונתנה תוקף" באיטליה, באשכנז ובצרפת', ציון סז (תשס"ב), עמ' 126 ואילך. על פיוט של הקליר שנכתב לפי דוגמת 'ונתנה תוקף' עיין אליצור-רנד, רבי אלעזר בירבי קליר – פיוטים לראש השנה, מבוא, עמ' 160-155.

[14] התשובה נדפסה לראשונה ע"י יוסף פרלס ממינכן, ואח"כ בשלימות ע"י א"א אורבך, ערוגת הבשם ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 94. על פי תחילת התשובה ועדות מקבילה של בעל התשב"ץ שיער אורבך שהנמען היה ר' ברוך בר שמואל ממגנצא (שם, עמ' 96).

[15] נוסח הפיוט המצוטט שונה קצת מהנוסח שלפנינו (לעיל), לפי סדר הא"ב נראה שצ"ל 'כברייותיך כן גדולתך'.

[16] סנהדרין סה ע"ב. תרגום: ...שבראוּ להם עגל משולש, ורבא ברא איש (ועיין שם ברש"י).

[17] בהמשך התשובה דן ר' יהודה החסיד בקטעי פיוט ובנוסחי תפילה נוספים התמוהים בעיניו. בין השאר הוא דן במשפט 'מי גבור כגיליך מי דגול כדמיוניך' מתוך הרהיט הראשון שבסדרת רהיטי 'מי לא ייראך' (לעיל), ולדבריו הוא 'ביסודו' של ר' משולם (זו עדות קדומה יחסית בעניין זהות מחברם של הרהיטים). המשפט 'עוד זולתך אדוני' ['אדוני' לשון חול!], שגם בו דן שם ר' יהודה החסיד, הוא מתוך סיום הזולת 'אין צור חלף' של ר' שלמה הבבלי.

[18] טור אורח חיים, הלכות תפילה, סימן קיג: 'דורשי רשומות הם חסידי אשכנז אשר היו שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפלות והברכות וכנגד מה נתקנו'.

[19] גם לא סביר שר' משולם יחדש אמירת קרובה ארוכה כל כך בקהילה שלא נהגה לומר שום קרובה בשחרית של יום כיפור. זאת בשונה מקרובות אחרות שנכתבו באירופה בעיקר לימים טובים שניים של גלויות, שבתחילה אולי לא נאמרו בהם קרובות, אך פייטני אירופה השלימו להם קרובות כדי להשוות את מעמדם לימים טובים ראשונים, בהם נאמרו זה מכבר קרובות עתיקות (ואולי בתחילה אמרו בשני הימים אותה קרובה, השווה למשל קריאת פרשת 'שור או כשב' בשני ימים טובים ראשונים של סוכות).

[20] הקרובה נדפסה במהדורת מ' זולאי, פיוטי יניי, ברלין תחר"ץ, עמ' שכח ואילך, וכן במהדורת צ"מ רבינוביץ, פיוטי יניי לתורה ולמועדים ב, עמ' 210. על ייחוס הקרובה לייני עיין גם רבינוביץ, שם עמ' 207 ואילך. ברור שקרובה זו נכתבה ליום כיפור, אך אין ביטחון שנכתבה במקורה לשחרית.

[21] עיין א' פרנקל, 'פיוטי קללה ופסוקי "שפוך חמתך" באיטליה הקדומה', תרביץ פג (תשע"ה), עמ' 125, הערה 36.

[22] הרהיט 'כי אמרתך לא תפיל' (זולאי, עמ' שלג) מקביל לרהיט 'כאמרך כן בריתך' (לעיל) של ר' משולם. הרהיט 'האמירוהו באימה' של יניי (שם) מקביל לרהיט 'נאמירך באימה' של ר' משולם (מחזור ליום כיפור, עמ' 145). על היחס בין רהיטי הקללה והברכה של יניי ושל ר' משולם עיין במאמר לעיל (הערה 21), עמ' 126. בשתי הקרובות רהיטי הקללה לגויים והברכה לישראל משולבים לאחר הקדושה (ואין כדוגמתם בקרובת הקליר). על ביטויי לשון משותפים נוספים בין קרובת יניי לקרובת ר' משולם ראה להלן.

[23] לא ידוע אם הקרובה של ר' משולם ופיוטים נוספים שלו נקלטו בקביעות גם בקהילות איטליה. קביעותם של פיוטי ר' משולם באשכנז הקדומה נזקפת לזכות דורם של ר' גרשם מאור הגולה, ר' שמעון בר יצחק ור' קלונימוס בר משולם (כולם בני מגנצא סביב שנת 1000). בתקופה קדומה זו עדיין נהגו להחליף מידי פעם פיוטים מקובלים בפיוטים חדשים. כך לגבי פיוטי יוצרות, מעריבים, סדרי עבודה ליום כיפור וגם קרובות. ספר מחזור היה בדרך כלל רק בידי החזן (כרגיל הוא היה רכוש הקהל), והמתפללים היו מאומנים להאזין לפיוטים, ולהצטרף מידי פעם לאמירת שורות פזמון או מילות קבע. דוגמא להחלפת פיוט לפי רצון החזן היא גם פעולתו של ר' אמנון, בן אותה תקופה, שלפי המסופר אמר בבית הכנסת בראש השנה במגנצא את 'ונתנה תוקף' במקום סילוק קדום אחֵר שנהג שם לפני זמנו. בתקופה מאוחרת יותר התקבעו רוב הפיוטים בקהילות אשכנז ולא הוחלפו (פרט לפיוטי סליחות, שסדר אמירתם לא התקבע עד סמוך לתקופת הדפוס).

[24] המובאה מתוך ספר חסידים, מהדורת ויסטינצקי (כ"י פרמה), ברלין תרנ"א, סימן לג (עמ' 34); מהדורת מרגליות, סימן תר"ז. 'אין צור חלף' הוא פיוט זולת לשבת חנוכה של ר' שלמה הבבלי.

[25] מהדורת זולאי, עמ' שלג; מהדורת רבינוביץ, עמ' 216 (לא תַּתִּים = לא תסיים).

[26] המילה 'ברית' לצורותיה משולבת בקרובה של ר' משולם בעוד שני רהיטים על סדר הא"ב: בתחילת הרהיט 'אמונתך בעליונים / בריתך בתחתונים' (מחזור ליום כיפור, עמ' 147), וכן: 'כי בְּרִיתֵי בשר בברכה יבלעדוך' (מחזור ליום כיפור, עמ' 191, ושמא צ"ל 'בְּרוּתֵי בשר' = כרותי ברית בשר, והכוונה לברית מילה). הרהיט של יניי שימש דוגמא לר' משולם גם בבחירת המילה 'שבחך' (בשורה האחרונה: 'כרוממותך כן שבחך / כשבחך כן תפארתך'), שהיא חריגה מכל שאר מילות הרהיט שסיומן 'תֶךָ' (כי הן לשון נקבה: אמרתך, בריתך, גדולתך וכו'), וכאן הסיום 'שבחֶךָ' (שבח, לשון זכר). מהלך הפוך, של בירור נוסח ברהיט של יניי בעזרת רהיט של ר' משולם (שהושפע ממנו) ניתן לשער כשמשווים את הרהיט 'האמירוהו באימה' של יניי (זולאי, עמ' שלג) לרהיט 'נאמירך באימה' של ר' משולם (מחזור ליום כיפור, עמ' 144). הטור של האות ר': 'נרוממך ברננה' (ר' משולם) מול 'רוממוהו ברבבה' (יניי). כנראה 'ברבבה' הוא שיבוש קל של 'ברננה', שכן בשאר הטורים של יניי המילה השנייה היא שם פעולה (או שם עצם מופשט), ו'ברבבה' הוא החריג היחיד.

[27] ספר חסידים, מהדורת ויסטינצקי, סימן תשי"א; מהדורת מרגליות, סימן תתפ"ב.

[28] סדר העבודה העתיק 'אתה כוננת' לא נאמר כלל בקהילות אשכנז עד המאה השמונה עשרה, כאשר קהילות החסידים אימצו אותו ממחזור הספרדים. עיין מחזור ליום כיפור, מבוא, עמ' יח-יט.

[29] ראה מחזור ליום כיפור, עמ' 445. בימינו הקטע נאמר במרוצה, אך היה ראוי לאמרו בנחת, ואפילו להלחין לו מנגינה מיוחדת.

[30] אפשר שהשורה החמישית, 'תחתיות ארץ צבי זמר שמעו' נכתבה גם היא בהשראת הקרובה הקדומה של יניי, אשר תחילתה היא: 'ארץ בזמר סילסלה / בכנפיה צבי צלצלה'.