המעין

פרידה מהסוכה בסוף חג סוכות / הרב עמיחי כנרתי

הורדת קובץ PDF

 

הקדמה

המקור בראשונים

ביאור עניין "נטילת רשות"

מהי סוכת עורו של לויתן?

איך סוכת עורו של לויתן כשרה לסוכה?

האם להתפלל על שכר עולם הבא?

הרגשת הנפש בקושי הפרידה

הקדמה

כתב הרמ"א בסי' תרסז: "יש שנהגו[1] כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים: יהי רצון שנזכה[2] לישב בסוכה של לויתן".

מנהג זה מנהג חביב הוא, שמדגיש את קושי פרידתנו מהמצוה היקרה[3]. וכעין זה נמצא במעשה רב לגר"א סי' קפה, שהגר"א היה אוכל סעודה שלישית ביו"ט האחרון של פסח למרות שלא נהג לאכול סעודה שלישית ביום טוב, כדי להיפרד מפסח עם קיום מצות אכילת מצה (והגר"א לשיטתו שאכילת מצה בכל ימי הפסח היא מצוה, ואכמ"ל). ואמנם בדברי הגר"א לא פורש שאכל סעודה זו דוקא באחרון של פסח לפנות ערב, אבל כך המנהג הנפוץ לנוהגים מנהג זה בזמננו, להראות את קושי הפרידה מהמצוה. בלוח "דבר בעיתו" שנת תשפ"ב עמ' 333 הביא העורך הרב מרדכי גנוט דבר יפה, שיש שמקפידים להתפלל "מנחה גדולה" בהושענא רבה כדי להרוויח שיוכלו לשבת בסוכה ברגעים האחרונים של החג, עד בין השמשות. ומסופר על כמה מגדולי ישראל שהחשיבו והקפידו על מנהג הפרידה מהסוכה, ואף עשו אותו ברוב עם[4] ובהתפעלות הנפש, כגון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנה[5], מרן הראי"ה קוק זצ"ל[6], החזו"א זצ"ל וגיסו בעל הקהילות יעקב זצ"ל[7], הגרי"ז סולוביצ'יק זצ"ל מבריסק[8], הגרש"ז אויערבך זצ"ל[9], הגרי"ש אלישיב זצ"ל[10], ועוד. ובדורות האחרונים הוסיפו גם מנהג יפה לאכול אז מיני מזונות בסוכה[11], לכאורה מפני שהאכילה היא עיקר המצוה בישיבה בסוכה ועליה מברכים, כמבואר בשו"ע ורמ"א סי' תרלט סע' ח.

 

המקור בראשונים

המנהג מוזכר לראשונה אצל תלמיד מהר"ם מרוטנבורג בשם רבו, כפי שכתב בספר תשב"ץ קטן סי' קמח: "ולעולם במוצאי סוכות[12] הולך בסוכה ונוטל רשות ממנה, ואומר יהי רצון שנזכה בשנה הבאה לסוכה של לויתן". דברים אלו בשם מהר"ם הוזכרו בכמה ראשונים, כגון הגהת רבינו פרץ על הסמ"ק סוף מצוה צג, ספר אורחות חיים הל' סוכה אות מ, ספר כלבו סי' ע, הגהות מנהגים לר"א טירנא הל' שמיני עצרת עמ' קלז, ועוד. ומ"מ בהרבה ספרי מנהגים קדמונים ואחרונים לא נמצאת הנהגה זו, וגם הרמ"א שם כתב כאמור רק "יש שנהגו" וכו', ומשמע שאף בזמנו לא היה זה מנהג פשוט.

 

ביאור עניין "נטילת רשות"

רואים בדברי הראשונים הנ"ל שהפרידה מהסוכה נקראת "נטילת רשות ממנה". ובספר לקט יושר לתלמיד מהרא"י בעל תרוה"ד חלק או"ח (מהדורתנו עמ' שכו) נמצא ענין נטילת הרשות מפורש בתוך הנוסח הנאמר: "מצאתי כתוב בספר אחד, וכן שמעתי מזקן אחד זה הלשון, הנוטל רשות מן הסוכה מברך הכי: ברשותך הסוכה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שאזכה לישב בסוכה דלויתן". הרמ"א לא הביא כינוי זה "נטילת רשות" בדבריו שם על השו"ע[13], כנראה מפני שהוא מושג מחשבתי-רעיוני ולא מושג הלכתי. ויתכן לבאר שכוונת "נטילת הרשות" היא שאחרי שבעה ימים שבהם היינו אורחים בצל הסוכה, בצילא דמהימנותא, צריכים ליטול רשות מהמארח, הסוכה[14], מצד דרך ארץ והכרת הטוב[15].

ועוד בביאור נטילת הרשות, כתב יפה הר"י תמר זצ"ל בפירושו 'עלי תמר' על הירושלמי (סוכה פ"ד "גמר מלאכול לא יתיר סוכתו" וכו'):

וטעם הדבר נראה, שאחרי ששֵם שמים חל על הסוכה... כשיוצא ממנה לא יהיה נראה כמבעט, אלא נוטל רשות ונפטר ממנה דרך כבוד. ועיין בשקלים פ"ו מ"ג, שער יכניה, ולמה נקרא שמו שער יכניה, שבו יצא יכניה בגלותו. ופירשו הרע"ב והרא"ש במדות סוף פ"ב שנכנס לבית המקדש להשתחוות וליטול רשות כשהלך בגולה לבבל, ויצא דרך אותו שער. ודע, דעל פי דברי הרע"ב הנ"ל נראה שמי שהולך מישיבה שלמד בה שיש לו ליטול רשות מכותלי הישיבה, והוא הדין כשהולך לעיר אחרת יש לו ליטול רשות מביהכנ"ס וביהמ"ד. ובשו"ת רבי שאול משה בהקדמה, שחו"ז הרב ז"ל בנסעו מביתו היה ניגש לארון ספרים ואמר עתה אקח רשות מהספרים לנסוע וכו'. ובוודאי ראה כן אצל רבותיו, ויש לזה סמוכין מהנ"ל.

 

מהי סוכת עורו של לויתן?

במסכת ב"ב דף עה, א מובא "סוכה מעור של לויתן" כשכר לצדיקים, בלי קשר לחג הסוכות דווקא:

אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן[16] וכו'. ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בשוכות עורו (איוב מ, לא) וכו'.

ובפסיקתא דרב כהנא (נספחים ב) מובא הדבר בהקשר לחג סוכות:

אמר רבי לוי, כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא, שנאמר התמלא בשוכות עורו וגו'.

ושם בפסיקתא מבואר גם שהכוונה שזה יקרה אחרי המלחמה עם שור הבר:

מביא בהמות ולויתן והם עושים מלחמה זה עם זה, דכתיב אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם וכו', מה הקב"ה עושה, רומז ללויתן והוא מכה את הבהמות בסנפירין ושוחטו, ורומז לבהמות והוא מכה ללויתן בזנבו וממיתו. מיד הקב"ה מה עושה, נוטל עורו של לויתן ועושה סוכה לצדיקים וכו'.

ויתכן שהטעם שהשכר למצוה הא דוקא בזה[17] הוא משום שלויתן הבר מסמל את שיא הגשמיות והחומריות, וסוכה שהיא דירת עראי מבטאת יחס של ביטול לגשמיות[18], והזוכה לקיים מצות סוכה בעוה"ז הוא זה שיוכל לשבת גם בסוכת עורו של לויתן, בלי התפעלות והשפעה מהגשמיות והחומריות[19].

 

איך סוכת עורו של לויתן כשרה לסוכה?

בפסיקתא (שם) כתוב שיזכו לשבת בסוכת עורו של לויתן, אבל לא מפורש שמדובר דווקא על ישיבה בה לשם מצות סוכה בחג סוכות. וגם בנוסח ה"יהי רצון" ניתן להבין כך, שאין המכוון לישיבה לצורך קיום מצות סוכה. אמנם אם גורסים "לישב בשנה הבאה בסוכת עורו של לויתן", משמע שהכוונה בחג סוכות[20], ולכן הקשה בביכורי יעקב (על הרמ"א שם ס"ק ד) איך יצאו בזה ידי חובת המצוה, הרי העור פסול לסכך. ויש שתרצו שהכוונה שדפנות הסוכה יהיו מעורו של לויתן.

 

האם להתפלל על שכר עולם הבא?

בספר תפילת דוד לגאון האדר"ת זצ"ל, עמ' סב, נמצא חידוש:

ואני איני אומר הנוסח הנדפס, רק יהי רצון שנזכה גם לשנה הבעל"ט לקיים מצות סוכה וארבע מינים ושמחת החג ואביזרייהו כהלכתם, ולקיים כל המצוות מעתה ועד השנה הבעל"ט ועל כל ישראל לטובה, אמן.

וטעמו בזה התפרש במקום אחר (ספר נפש דוד סי' מב):

בצאתי מן הסוכה בשמיני עצרת לא אמרתי היה"ר הנדפס לישב בסוכה של לויתן, שזהו שכר עולם הבא[21], ואמרתי יהי רצון שנזכה לשבת בסוכה של מצוה לשנה הבעל"ט, ולקיים וכו'.

ובדעת מהר"ם אפשר ליישב שאין כאן בקשה ליהנות מסעודתו של לויתן, אלא לשבת בסוכת עורו, וזה אינו "שכר" אלא בחינה של הגנה מיסורין. ועוד, שברוב הנוסחאות כתוב "נזכה", ואינה בקשה פרטית אלא בקשה על הכלל.

ואמנם הג"ר שריה דבליצקי זצ"ל בספרו קיצור הלכות המועדים (דיני הוש"ר הערה סה) כתב על זה בצדק "אנן בדידן אין לנו לשנות ממה שנאמר בשו"ע", אבל לכאורה כדאי להוסיף על הנוסח הרגיל גם את דבריו היפים של הגאון האדר"ת זצ"ל, ולבקש גם שנזכה לשבת בשנים הבאות בסוכה כשרה.

 

הרגשת הנפש בקושי הפרידה

כדברי חז"ל ש"רחמנא ליבא בעי", גם כאן ראוי לקיים מנהג זה בסיום קיום המצוה בהתעוררות הלב, מתוך שמחה על הזכות הגדולה של קיום המצוה[22], ומאידך גם תוך צער על הפרידה ממנה.

בעניין הרגשת הצער והקושי הגדול בפרידה מהסוכה מסופר על מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל בספר "שירת הי"ם" (יאיר חרל"פ, בית אל תשע"ב עמ' 240-241) מפי עד ראיה: "זוכר אני בבירור כמה קשה היה לרב חרל"פ לעזוב את סוכתו ולהתנתק סופית ממצות הישיבה בסוכה, מצוה שכה אהב. ממש ניתן היה להבחין בפניו המאירות איך מתקשה הוא לצאת מדלת הסוכה. הרב עמד ליד הפתח, וממש לא היה מסוגל לעקור עצמו מתוך הסוכה. ברגעים אלו יכול היה כל אדם ללמוד כיצד צריך יהודי להיות קשור למצוות".

הגאון האדר"ת זצ"ל היה נוהג לקיים עבודה זו של "קשה עלי פרידתכם" בהתרגשות ובהתעוררות הנפש, בכל מצוה התלויה בזמן כשעומד להסתיים זמנה. ואלו דבריו המרגשים ביומנו נפש דוד, סי' יא-יב:

באין רואים הייתי מנשק עצי הסוכה ביומו של שמיני עצרת. לא תתואר באומר ודברים עצבות לבי בעת פנות היום של שמיני עצרת, בזכרי שקרוב העת להיפרד ממצוה חביבה זאת שנה שלמה ולפעמים גם י"ג חודש, ולצאת מן המצוה שנכנסתי בתוכה, שאין דומה לה בכל התורה כולה. וכן בהושענא רבא לקחתי רבות פעמים את הלולב ומיניו, ומקרב ליבי נשקתים אחת אחת, ובדמעות עיני הרטבתים, ובתפילה קצרה בפי שאזכה לראותם ולקיימם בשנה הבעל"ט.

וכן היתי נוהג בכיוצא בזה במצוות השנתיות כאלו, ומורגל בפה לאמור 'קשה עלי פרידתם', וכאשר טבע האדם להתגעגע אחר אוהב נאמן ואח וכיוצא בזה אשר התראה איתו פעם אחת בשנה, ועוזב אותו לשנה בוודאי ואולי לזמן אשר לא נודע לו, כן הדבר הזה, מי לנו אוהב נאמן כמצות ה' אשר נצטווינו, מליץ טוב, פרקליט נאה, אשר ההכרח להיפרד ממנו לשנה שלמה בוודאי, ומי יודע העתידות בזה. ואיך לא ימס לבב אנוש בן תמותה בזוכרו זאת.

וכן הדריך גם הגרימ"ט זצ"ל ב'לוח ארץ ישראל' הידוע שלו: "ובפרידה של רגש קודש יצא מהסוכה".

ויתכן שכלפי זה כתב בתרגום יהונתן על הפסוק 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם' (במדבר כט, לה): "בְּיוֹמָא תְמִינָאָה כְּנִישִׁין תֶּהֱווֹן בְּחֶדְוָא מִן מַטִילְכוֹן לְבָתֵּיכוֹן כְּנִישַׁת חֶדְוָא", וכוונתו שתכנסו בשמיני עצרת מהסוכה לבית בשמחה אע"פ ששמחתם מאוד במצוות הסוכה שבעה ימים וכעת קשה עליכם הפרידה[23].

ונסיים בדבריו הנפלאים של הג"ר שמואל רוזובסקי זצ"ל, ש"אצל ידידים שנפרדים, הזכרון שנשאר נקבע לפי רגע הפרידה. כך כשנפרדים מהחגים ורוצים שתהיה השפעה וזכרון מהחגים, הקובע הוא רגע הפרידה!" (ספר "ראש הישיבה", ירושלים, אדר תשע"ו, עמ' 600).

יהי רצון שנזכה לקיים את המצוות כמאמרן, ולשבת בסוכות מהודרות ושמחות, ובמהרה בימינו גם בסוכת עורו של לויתן.