המעין

עירוב גירסאות בנוסח הסופר של כתב יד קאופמן למשנה / הרב ד"ר שמחה גרשון בורר

הורדת קובץ PDF

 

עיון בשלושה מקרים במסכת ראש השנה

פתיחה

מקרה ראשון - ראש השנה ב, ו

מקרה שני - ראש השנה ב, ט

מקרה שלישי - ראש השנה ד, ח

סיכום

פתיחה

כתב היד של המשנה המכונה "כתב יד קאופמן" (בודפשט A50) כבר קנה לו שם בקרב החוקרים והלומדים ככתב היד הטוב ביותר של המשנה מתוך כתבי היד השלמים המצויים בידינו[1] "בזה שהוא שומר על הנוסחאות המקוריות יותר טוב מאשר כל כתב יד אחר, וכן על הלשון ועל הכתיב של המסורת הארץ ישראלית"[2]. כבר צוין במחקרים רבים כי רובו של הכתוב בכתב יד זה נובע משתי ידיים עיקריות: ידו של הסופר שכתב את כתב היד, וידו של הנקדן שניקדו. הנקדן גם הגיה ותיקן את נוסח הסופר במקומות רבים, והוא המגיה הראשון והעיקרי של כתב היד[3]. מוסכם על החוקרים שכאשר נוסח הסופר ונוסח הנקדן עומדים זה מול זה, קרוב לוודאי שנוסח הסופר משקף מסורת קדומה יותר ממסורת הנוסח של הנקדן[4]. בדרך כלל מקובל להתייחס לנוסח הסופר כאל נוסח אחיד. מאמר קצר זה יעסוק בשלושה מקרים שנמצאו במסכת ראש השנה שמהן נראה כי כבר בטופס כתב היד שממנו העתיק הסופר היו תיקוני\חילופי נוסח, וחלקם אף שקע בתוך נוסח הסופר של כתב יד קאופמן[5]. על אף שהמקרים המובאים במאמר זה כולם מתוך מסכת ראש השנה, אפשר להניח שמצויים חילופים כאלה גם במסכתות אחרות.

 

מקרה ראשון - ראש השנה ב, ו

כיצד בודקין את העדים? זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון. מכניסים את הגדול שבהם, ואומרין לו: אמור: כיצד ראיתה את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או (ו)לדרומה[6]?

הלכה[7] זו עוסקת בבדיקות שבודקים את העדים המעידים בבית דין על ראיית הירח החדש בתחילת החודש, במטרה לברר כי אין מדובר בטעות או בעדות שקר. אחת השאלות העוסקות בראיית הירח היא: "כיצד ראיתה את הלבנה:... לצפונה או (ו)לדרומה". כתב יד פרמה א' גורס כאן: "לציפונה ולדרומה"[8].

נראה כי עומדים לפנינו שני נוסחים:

נוסח א: "לצפונה או לדרומה".

נוסח ב: "לצפונה ולדרומה".

יש לשער כי בטופס שעמד לפני הסופר הופיע נוסח א' כנוסח ראשי, ומגיה כלשהו העביר קו על המילה "או" ותחת זאת הוסיף וא"ו לפני המילה "לדרומה". אם מפני שהעברת הקו על המילה "או" הייתה קלושה ואם מסיבה אחרת, הסופר לא שם לב שמדובר בשני נוסחים, והעתיק את שניהם לתוך כתב יד קאופמן. כך נוצרה תופעה המכונה קונפלציה (Conflation) – מיזוג שני נוסחים לנוסח אחד. הנקדן שם לב שיש כאן ייתור, ולפיכך לא ניקד את הוא"ו המיותרת, ואף מחק אותה בהעברת קו[9].

 

מקרה שני - ראש השנה ב, ט

שלח לו רב' גמליא': גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותך, ביום שחל (להיו(ם)[ת]) יום הכיפורים להיות בחשבונך.

הלכה זו עוסקת במקרה שבו רבי יהושע היה סבור כי אין לקדש את החודש על סמך עדות בעייתית, ורבן גמליאל סבר כי יש לקדש את החודש על סמך עדות זו. מחלוקת זו גרמה לפער בין יום הכיפורים לפי חשבונו של רבי יהושע, לבין יום הכיפורים לפי חשבונו של רבן גמליאל. כדי לאכוף את סמכותו שלח רבן גמליאל שליח לרבי יהושע[10] וחייבו לבוא אליו תוך חילול יום הכיפורים שלפי חשבונו. בכתב יד פרמה א' וכן בכתב יד קיימברידג' (לוֹ) הנוסח הוא: "ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך". כך גם מוגה לפנינו בכתב יד קאופמן[11]. הסופר כתב בטעות "להיום" אך תיקן מיד ל"להיות". בכל אופן הנוסח הסופי שיצא מתחת ידי הסופר אינו אפשרי: "ביום שחל להיות יום הכיפורים להיות בחשבונך". יש להניח כי גם פה מדובר בשינוי נוסח שהשתרבב לתוך גוף הטקסט[12], כך:

נוסח א: ביום שחל להיות יום הכיפורים בחשבונך.

נוסח ב: ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך.

ניתן לשער שתחילה הופיע נוסח א' בטופס שממנו העתיק הסופר, ולאחר מכן, המילה "להיות" נמחקה בעברת קו בידי מגיה כלשהו, ותחת זה נכתבה מילה זו לפני המילה "בחשבונך". כך נוצרו שני מופעים של מילה זו בטופס שממנו העתיק הסופר. גם כאן הסופר העתיק את שני המופעים של המילה גם יחד. המגיה שבכתב יד קאופמן העדיף את נוסח ב' שכאמור מופיע גם בכתבי יד פרמה וקיימברידג', ולפיכך השאיר את המופע השני והעביר קו על המופע הראשון.

 

מקרה שלישי - ראש השנה ד, ח

שופר שלראש השנה אין מעבירים עליו את התחום... ואין חותכים אותו, בין בדבר שהוא משום[13] שבות בין בדבר שהוא משום (ב)לא תעשה.

הלכה זו עוסקת בעניין הטיפול בשופר ביום טוב של ראש השנה. על אף שמצות תקיעת שופר היא מצוה מן התורה, חכמים אסרו לעשות פעולות מסוימות ביום טוב על אף שהן מיועדות לצורך קיום מצוות התקיעה. בהלכה זו נאמר בין היתר שאסור לחתוך את השופר בין בדבר שאיסור החיתוך בו הוא "שבות[14]" ובין בדבר שאיסור החיתוך בו הוא "לא תעשה". מבואר בתלמוד[15] שהחיתוך הרגיל הוא באמצעות סכין ולפיכך האיסור לחתוך בסכין הוא איסור תורה ("לא תעשה"), ואילו חיתוך באמצעות מגל הוא שינוי מהדרך הרגילה, ולפיכך אסור רק מדברי חכמים ("שבות").

כתב יד פרמה א' וכן כתב יד קיימברידג' (לוֹ) מסכימים שהנוסח הוא: "בין בדבר שהוא משם לא תעשה", וכך גם הגיה כאן הנקדן. גם במקרה זה הנוסח הסופי שיצא מתחת ידי הסופר אינו אפשרי: "בין בדבר שהוא משום בלא תעשה". גם כאן מדובר בשינוי נוסח שהשתרבב לתוך גוף הטקסט, כך:

נוסח א: בין בדבר שהוא משום לא תעשה.

נוסח ב: בין בדבר שהוא בלא תעשה.

יש לשער שתחילה הופיע נוסח א' בטופס שממנו העתיק הסופר, ולאחר מכן, המילה "משום" נמחקה בהעברת קו בידי מגיה כלשהו, ותחת זה נוספה בי"ת לפני צמד המילים "לא תעשה". הסופר העתיק את כל הטקסט כפי שהוא בלא להתייחס לכך שמדובר בהגהה, ושוב נוצר מיזוג בלתי אפשרי של שני נוסחים. נקדן קאופמן העדיף את נוסח א' שכאמור מופיע גם בכתבי יד פרמה וקיימברידג', ולפיכך לא ניקד את האות בי"ת המופיעה לפני צמד המילים "לא תעשה", ואף מחקה בהעברת קו.

 

סיכום

ידוע ומקובל בין החוקרים שנוסח הסופר של כתב יד קאופמן למשנה הוא הנוסח הטוב ביותר של המשנה מתוך כתבי היד השלמים המצויים בידינו. בדרך כלל מקובל להתייחס לנוסח הסופר כאל נוסח אחיד. במאמר קצר זה הראיתי באמצעות שלושה מקרים במסכת ראש השנה שבטופס כתב היד שממנו העתיק הסופר היו תיקוני\חילופי נוסח ששקעו לתוך נוסח הסופר של כתב יד קאופמן והפכו להיות חלק ממנו, כך שהנוסח הסופי מכיל עירוב גרסאות. לפי זה יש לקחת בחשבון שיתכן שלעיתים כך הוא נוסח הסופר של כתב יד קאופמן גם במסכתות נוספות.