המעין

עוד על פולמוס הנחת תפילין בחול המועד - דברי ר' אברהם שלמה יוסף גראציאני ור' ישראל שלמה לינגי מכ"י / פרופ' יעקב שמואל שפיגל

הורדת קובץ PDF

פרופ' יעקב שמואל שפיגל

עוד על פולמוס הנחת תפילין בחול המועד

דברי ר' אברהם שלמה יוסף גראציאני ור' ישראל שלמה לינגי מכ"י

1. פתיחה
2. על תשובת ר' אברהם שלמה יוסף גראציאני
3. על ספר 'דרך המלך' לר' ישראל שלמה לינגי
4. העולה מכתיבת רי"ש לינגי ביחס לשינויים בשו"ת
5. לדרך הפרסום וההדרה
6. עיקר שאלת רי"ש לינגי
7. לשאלת הנחת תפילין בחול המועד
8. הנחת תפילין בחוה"מ בארץ ישראל

* * *

דברי הרבנים בכתבי היד

1. פתיחה

השאלה אם יש להניח תפילין בחול המועד לא ירדה מעל שולחן הפוסקים לדורותיהם. אלו ואלו בניצוח מנצחים, חלק מדבריהם נמצא בדפוס וחלק נותר בכתבי יד. כמה חכמים בדורנו עסקו בבירור סוגיה זו מצדדים שונים, ופירסמו גם חומר חדש שהיה ספון בכתבי יד. המאוחרים שבהם הוסיפו הרבה על דברי קודמיהם, והם ר' יחיאל גולדהבר ור' בנימין שלמה המבורגר. ר' יחיאל גולדהבר לא פירסם את ממצאיו בדפוס, אלא פירסם אותם בשנים תשע"ז-תשע"ח באינטרנט בסידרה 'משולחנו של יחיאל גולדהבר' בשישה עשר מאמרים[1]. רוב המאמרים עוסקים ברבני איטליה, ארץ שבין רבניה וחכמיה התקיים פולמוס רחב ביותר בנושא במשך דורות רבים. בסמוך לזה פירסם ר' בנימין שלמה המבורגר ספר בן תשע מאות עמודים, החלק החמישי בסידרה 'שרשי מנהג אשכנז', ושמו 'הנחת תפילין בחול המועד' (בני ברק, תשע"ח), הכולל בתוכו, כפי הנראה, את כל הנאמר בפרשה זו, כולל ממצאיו של ר"י גולדהבר, וכמובן תוספות רבות של רב"ש המבורגר עצמו. לספר זה אציין במאמר בשם: שרשי מנהג אשכנז.

אמנם אין אדם יכול לסקור את כל הנמצא בכתבי היד, ומאמר זה בא להוסיף עוד שני רבנים מאיטליה שדבריהם ביחס לשאלה זו לא נדפסו עד היום: ר' אברהם יוסף שלמה גראציאני ור' יוסף שלמה לינגי.

 

1. על תשובת ר' אברהם שלמה יוסף גראציאני

ר' אברהם יוסף שלמה גראציאני, המכנה עצמו בשם אי"ש ג"ר, היה רב במודינא משנת תכ"ו עד לפטירתו בשנת תמ"ד. כתב חיבורים שונים שטרם נדפסו. ברשותו הייתה ספריה גדולה של כתבי יד, וחתימתו אי"ש ג"ר נמצאת על גביהם גם אחרי שהם נתפזרו בין ספריות העולם[2].

כתב יד שטרסבורג מס' 4086 (צילומו בספריה הלאומית בירושלים 3961F) שהיה בבעלותו של הרב אי"ש ג"ר מכיל, בין השאר, חלק מתשובותיו, וכן תשובות שונות של חכמי איטליה. בעמ' 43-41 נמצאת שאלה של ר' ישראל שלמה לינגי הקשורה לעניין הנחת תפילין בחול המועד ואחריה תשובתו של הרב אי"ש ג"ר. שאלתו של רי"ש לינגי כתובה בכתב ברור, והשוואת כתב היד עם כתב יד ניו יורק של ספר 'דרך המלך' שיוזכר לקמן, מלמדת כי השאלה בכתב יד שטרסבורג היא כתיבת ידו של רי"ש לינגי עצמו. הרב אי"ש ג"ר כתב את תשובתו לשאלה זו על אותו גליון, כמקובל אצל כמה משיבים. כתב ידו של הרב אי"ש ג"ר הוא זעיר, וגם אינו נוח לקריאה, ולא זו בלבד אלא שבעמ' 43, המכיל את סוף תשובתו, האותיות מטושטשות והקריאה אינה אפשרית. בכל זאת ניתן להבחין בשמו של המשיב. חציו השני של העמוד כתוב באיטלקית, ואף אותו לא ניתן לקרוא מפני שגם בו האותיות מטושטשות מאוד, ואפשר שיש לכתוּב שם קשר עם התשובה. בגליון כתב יד זה נמצאות שתי הגהות שלשונן מלמד שהן הגהותיו של הרב אי"ש ג"ר[3].

תשובה זו של הרב אי"ש ג"ר לא נתפרסמה עד היום. אמנם חלק מהאמור בה כתב הרב אי"ש ג"ר בשני מקורות שכבר פורסמו, כפי שיוברר לקמן, אבל עדיין יש מן החידוש באמור בתשובתו בהשוואה לדבריו שפורסמו. לפיכך עלה בדעתי כי יש מקום לפרסם את התשובה, ברם הואיל וסופה חסר כי אינו ניתן לקריאה כנ"ל, היססתי אם יש מקום לפרסמה בצורה זו. לכן פניתי לד"ר יעקב פוקס ממחלקת כתבי היד בבית הספרים, כדי לברר שמא מצוי צילום טוב יותר של התשובה. הוא השיב בשלילה, אך העלה השערה שניתן יהיה למצוא את תשובת הרב אי"ש ג"ר גם בכתבי הרב לינגי. ואכן הוא בדק ומצא כי התשובה הובאה בשלימותה בהלכות חול המועד בספר שכתב הרב לינגי ונמצא עדיין בכ"י בשם 'דרך המלך' על שולחן ערוך אורח חיים, כפי שיובהר מיד לקמן. אני מודה לד"ר פוקס שבכך איפשר לי לפרסם את התשובה בשלימותה.

 

1. על ספר 'דרך המלך' לר' ישראל שלמה לינגי

ר' ישראל שלמה לינגי ב"ר טוביה היה תלמידו של ר' אליעזר נחמן פואה. הוא מוזכר בספרי חכמי דורו, וגם החליף עמם אגרות, הן בהלכה והן בקבלה. אחד מחיבוריו הוא ספר 'דרך המלך' שהוזכר לעיל. החיד"א מביא מספר זה כמה פעמים בחיבוריו[4]. ספר זה נמצא בכמה כתבי יד, ועדיין לא נדפס. מצויים בידינו כיום שלושה כתבי יד של 'דרך המלך' חלק ב. נכתוב מעט דברים על כל אחד מהם:

1. כתב יד של 'דרך המלך' חלק ב נמצא בספריית פניצי, רגי'ו אמיליה, Turri F 68 (צילומו בספריה הלאומית 138 F). מתברר שכל המובא במאמר זה מספר 'דרך המלך' על פי הנמצא בשני כתבי היד האחרים, אינו נמצא בכתב יד זה. רק מקצת מן המקצת נמצא בו קרוב לסוף הלכות חול המועד, והוא נכתב בגליון, והרי הוא לפנינו: "במדרש הנעלם לשיר השירים על פסוק לריח שמניך טובים שמי שמניח תפילין בח"ה חייב מיתה והביא... [כאן כתובה מילה שאינה ברורה] בקונטריס דף כ"ג א'". לא נתברר לי מהו הקונטריס שהזכיר כאן. מכל מקום בהלכות חול המועד לא נכתב עוד דבר בעניין זה. גם במקומות נוספים שבדקתי עולה כי בכתב יד זה חסר הרבה ממה שנמצא בשני כתבי היד האחרים, ויש מקומות שחלק מסוים מהחסר הושלם בגליון. מכאן עולה שכתב יד זה הוא מהדורה קמא של החיבור. על פי המחיקות וההוספות הן בפנים והן בגליון נראה שכתב יד זה נכתב בידי המחבר.

2. כתב יד שני של 'דרך המלך' הוא כתב יד הנמצא בספרית בית המדרש ללימודי יהדות בניו יורק Ms 6375 (צילומו בספריה הלאומית F 39232). בכתב היד מרובות המחיקות, וכן מרובות בו ההגהות וההוספות הכתובות בגליון. נראה אפוא שגם כתב יד זה הוא כתב היד המחבר, וזו מהדורה בתרא של החיבור. החומר שהועתק במאמר נמצא בו בדפים ק ע"א - קג ע"א[5].

3. כתב יד שלישי של 'דרך המלך' הוא כתב יד מוסקבה, גינזבורג 402 (צילומו בספריה הלאומית 47753 F). כתב יד זה דומה לכתב יד ניו יורק, והשינויים ביניהם אינם משמעותיים. אלו שינויים של קיצורים וראשי תיבות, שבאחד נמצא לעיתים קיצור זה ובשני אותו קיצור נפתח, וכן להיפך. החומר המדובר נמצא בדפים 90 ע"ב - 94 ע"ב.

אמנם קיים הבדל מהותי בין שני כתבי היד בחומר שלפנינו. בכ"י ניו יורק מצויות מחיקות רבות וגם הוספות בגליון, ואילו בכ"י גינזבורג כל ההוספות נמצאות בפנים, ואין צורך לומר שהתיבות המחיקות אינן נמצאות בו. מכאן עולה שכתב גינזבורג הוא העתקה מאוחרת של כ"י ניו יורק (או העתקה מכתב יד שהועתק מכתב יד ניו יורק).

אלא שמסקנה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבמקום אחד מצאנו מחיקה בכ"י ניו יורק[6], ובכל זאת הדברים נמצאים בכ"י גינזבורג. יתכן שמחיקה זו היא יוצאת מהכלל ונעשתה מאוחר יותר לשאר המחיקות. קיימים מקומות נוספים שהמחוק בכ"י ניו יורק נמצא בכ"י גינזבורג, זאת משום שהמחיקה נעשתה רק בהעברה של קו אחד או שנים על הכתוב, ולכן עדיין ניתן לקרוא את הכתוב[7]. לכן אפשר לומר שמעתיק כ"י גינזבורג העתיק זאת לאחר המחיקה, ואין בכך סתירה למסקנה דלעיל. אלא שנשאלת השאלה מה טעם עשה כן? הרי אם המחבר מחק זאת, כיצד יתכן שהמעתיק לא יעשה כמצות המחבר? אם כן עלינו לומר שגם מקומות אלו יוצאים מהכלל, והמחיקה נעשתה מאוחר לשאר המחיקות. לאמור, לפני מעתיק כ"י גינזבורג עדיין לא הייתה קיימת מחיקה זו.

 

1. העולה מכתיבת רי"ש לינגי ביחס לשינויים בשו"ת

ברם קיימים שינויי נוסח נוספים שנעשו על ידי רי"ש לינגי המשקפים תופעה הראויה לתשומת לב. צויין לעיל שהרב אי"ש ג"ר העתיק בראש תשובתו את כל שאלת רי"ש לינגי ככתבה וכלשונה, כמקובל אצל משיבים רבים, ואחריה כתב את דברי תשובתו. רי"ש לינגי בספרו 'דרך המלך' מעתיק את שאלתו ששלח לרב אי"ש ג"ר ואחריה מעתיק את התשובה שקיבל. אלא שבכ"י ניו יורק אנו מוצאים כמה מילים שרי"ש לינגי מחק בשאלתו מתוך משפטים מסויימים, ובגליון נכתבו במקומן מילים אחרות[8]. לאמור, לאחר שרי"ש לינגי שלח את שאלתו לרב אי"ש ג"ר וכתבה גם בספרו, הוא חזר בו ושינה בה כמה דברים. ועתה המעתיק של כ"י גינזבורג נוהג כדרכם של מעתיקים, והוא מעתיק כמובן את הנוסח החדש שנכתב בגליון והוא גם מכניסו פנימה, מה עוד שאין הוא יכול לקרוא את הנוסח הראשון, המחוק. הוא סבור לתומו כי המחיקות לא נועדו למחוק את הנוסח המקורי, אלא נועדו למחוק טעויות כל שהן. הוא משוכנע שהכתוב בגליון הוא חלק מהשאלה המקורית שנשלחה, כפי שכל אדם אחר היה משוכנע בזה. ואם תשאל, אם אי אפשר לקרוא את המילים המחוקות מהיכן אני יודע על קיומן? התשובה פשוטה. אני ידעתי על קיומן רק מפני שיש בידי את כ"י שטרסבורג, שבו נמצאת שאלתו המקורית של רי"ש לינגי. על יסוד השוואה זו התברר לי שרי"ש לינגי מחק מילים מקוריות בשאלה שנשלחה לרב אי"ש ג"ר, והכניס במקומן בהעתק שבספר 'דרך המלך' שבכ"י גינזבורג מילים אחרות.

נמצא שאדם שיש לפניו את ספר 'דרך המלך' כ"י גינזבורג או את כ"י ניו יורק מצד אחד, ואת כ"י שטרסבורג מצד שני, עומד ומשתומם, כיצד יתכן שנוסח השאלה הנמצא לפני הרב אי"ש ג"ר שונה מנוסח השאלה הנמצא אצל השולח עצמו הלא הוא רי"ש לינגי. יתר על כן. יש לשאול שאלה זו גם על רי"ש לינגי עצמו. הוא כותב שזו השאלה שהוא שלח לרב אי"ש ג"ר, וכדבריו: "ועיין בשאלה שלפניך אשר שלחתי אותה אחר כותבי זה לעיר מודונ"א יע"א לכמוהר"ר אברהם יוסף שלמה גראציאנו נר"ו", ודבריו אלו אינם מדויקים, שהרי הוא שינה כאן את דבריו בשאלתו. אמנם כבר כתבתי שם בהערה[9] כי ניתן לומר שרי"ש לינגי לא ראה בשינויים אלו שינויים מהותיים, ולכן הרשה לעצמו לשנות. לכן כתבתי כאן בזהירות כי דבריו של רי"ש לינגי "אינם מדוייקים", אלא שהוא כנראה לא ראה בכך אי דיוק.

בכל זאת מעניין להוסיף שבכ"י ניו יורק על המילים "לכמוהר"ר אברהם יוסף שלמה גראציאנו נר"ו" הועבר קו המציין מחיקה[10]. אולי רי"ש לינגי רצה לרמז בזה כי השאלה כפי שהיא נמצאת עתה בכ"י ניו יורק לא נשלחה כך לרב אי"ש ג"ר אלא בשינויים מסוימים.

על כל פנים לפנינו תופעה מעניינת. כרגע אין היא הנושא שאנו עוסקים בו, אבל ברור שיש חשיבות רבה להסב אליה את תשומת הלב[11].

 

1. לדרך הפרסום וההדרה

ב'דרך המלך' נמצאים בתחילה דברי רי"ש לינגי עצמו ביחס להנחת תפילין בחול המועד, את הדברים הללו העתקתי על פי כ"י ניו יורק (על היחס בין כ"י זה לכ"י גינזבורג כתבתי לעיל בסעיף ג מס' 3). אחריהם נמצאת שאלת רי"ש לינגי שנשלחה לרב אי"ש ג"ר, ותשובתו של הרב אי"ש ג"ר. את שאלת רי"ש לינגי ואת רוב תשובת הרב אי"ש ג"ר אני מעתיק על פי כ"י שטרסבורג שהזכרתי לעיל, מפני שבו לא נערכו שינויים, לעומת כ"י 'דרך המלך' שבו נערכו שינויים שעמדתי עליהם לעיל. כאן אוסיף ואומר שקיימים חילופי נוסח נוספים בין כ"י שטרסבורג לבין נוסח הדברים ב'דרך המלך'. כאמור לעיל שינויי נוסח אלו נעשו לדעתי על ידי רי"ש לינגי עצמו, ואני מניח שחלק נעשו אגב שיטפא[12], או כדי לשפר את ההבנה, ולכן הבאתי רק מקצתם כדוגמה בעלמא, ועל רובם ויתרתי ולא הבאתים בהערות.

כאמור לעיל בכ"י ניו יורק יש הוספות בגליון, ואת אלו רשמתי בסוגריים זוויתיים <>. יש גם שתי הוספות בכ"י שטרסבורג ואף הן נרשמו בסוגריים זוויתיים, וכדי למנוע בלבול בינן לבין אלו שהזכרתי זה עתה, הוספתי לגביהן גם הערה.

כל הרשום בסוגריים עגולים או מרובעים נוסף על ידי, אם לצורך מראה מקום או לצורך תיקון. בכ"י שטרסבורג יש סוגריים עגולים בגוף כתב היד, והערתי עליהם במקום. כן מנוקדות בו כמה מילים, וכך העתקתין מבלי להעיר על כך, פרט למקום אחד שבו נמצא ניקוד גם בכ"י ניו יורק, והערתי על כך במקום.

 

1. עיקר שאלת רי"ש לינגי

המעיין בדברים המתפרסמים כאן יראה כי הדיון העיקרי בדברי שני החכמים הללו אינו בנושא הנחת תפילין בחול המועד, אלא הוא עוסק בפרשנות של קטע מסוים, שממנו יש מעין אסמכתא שיש להניח תפילין בחול המועד. קטע זה הביא רי"ש לינגי מדברי מהרש"ל בפירושו לסמ"ג. רש"ל לא כתב את מקור הקטע אלא הביאו בשם "מצאתי כתוב", וכך כותב רי"ש לינגי:

שמצא[13] כתוב[14] סמך להניח תפילין בח"ה דכתיב כי שם ה' נק'[רא] עליך (דברים כח, י) דאיירי בתפילין וקאי על שי"ן של תפילין, ושי"ן הוא סכום ימות השנה שמניחים בהם, שהרי כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג י"ט[15] מן שס"ה ימים נשארו שי"ן ימים. עכ"ל.

מהרש"ל הביא קטע זה כסמך להנחת תפילין בחול המועד, וכך ההסבר לדבריו: הרי שבתות וימים טובים שבהם אין מניחים תפילין עולים, כפי שמוסבר בקטע, לסך של ס"ה ימים. א"כ מתוך שנה בת שס"ה ימים נותרו שי"ן (300) ימים שבהם מניחים תפילין, ובכלל ימים אלו נמצאים גם ימי חול המועד.

ראיה זו דחה רי"ש לינגי בקצרה: "כי לא די בסמוכות לדחות לדברי הרשב"י ע"ה[16] ודעת שאר הפוסקים וגאונים הסוברים שלא להניחם". אמנם עיקר עיסוקו היה בהבנת האמור בקטע. רי"ש לינגי נתקשה כיצד יש נ"ב שבתות בשנה ירחית שיש בה רק שנ"ד ימים. גם אם נאמר שמדובר בשנת שמשית בת שס"ה ימים, הרי החשבון אינו מכוון, שהרי יש מועדים החלים בשבת והם כלולים כבר בשבתות ואינם נמנים בפני עצמם, וכפי שהוא מאריך בשאלתו להרב אי"ש ג"ר. עוד הוסיף לשאול כי החשבון מתאים רק לבני חו"ל, אבל לבני א"י יש רק שמונה ימים טובים, ומדאורייתא רק שבעה ימים, וא"כ החשבון אינו מתאים[17]. לכן תשובתו של הרב אי"ש ג"ר עוסקת גם היא, בעיקר, בפרשנות לקטע האמור, כפי שיראה המעיין, שהרי הוא בא להשיב על שאלתו של רי"ש לינגי. יש לדעת כי על שאלות אלו עמדו גם כמה אחרונים, וכמו שציינתי שם בהערות[18].

נמצא כי האיזכור של הנחת תפילין בחול המועד אינו עיקר העניין שעסקו בו חכמים אלו, אלא הוא מוזכר כדרך אגב. ברם, גם כך אנו שומעים את דעתם של שני החכמים בנושא זה.

 

1. לשאלת הנחת תפילין בחול המועד

דעת רי"ש לינגי היא: "ומנהגנו ג"כ הוא שלא להניחם, כדעת רשב"י וכפוסקים הנוטים אחריו". רי"ש לינגי פעל בריג'יו[19] וכנראה גם במודינא, שתיהן נמצאות בצפון איטליה. על קהילת האיטליאנים בריג'יו פרסם ר"י גולדהבר חומר מכתב יד[20], ובו הביא את דברי ר' אברהם פייוני מריג'יו: "שאין גם א' בכל הק"ק[21] יצ"ו מניחן כלל". התאריך שבו נכתבו דברים אלו הוא סביב לשנת שס"ג, ואילו דברי רי"ש לינגי נכתבו סביב לשנת תל"ג[22]. נראה איפוא שדבר לא השתנה במשך שבעים השנים שחלפו, והאיטליאנים בריג'יו לא הניחו תפילין בחול המועד[23].

דעתו של הרב אי"ש ג"ר, שפעל במודינא, היא כדעתו של רי"ש לינגי, שאין להניח תפילין בחול המועד. דעתו ידועה לנו לא רק מתשובתו המתפרסמת בזה, אלא גם משני מקורות אחרים. בשנת תשס"ז נדפס בירושלים ספר שו"ת רמ"ע מפאנו בההדרת ר' פנחס עובדיה מטעם מכון 'ישמח לב'. במהדורה זו נדפסו גם הגהות הרב אי"ש ג"ר שנכתבו בגליון הספר. בהגהותיו על סי' ק"ח[24], הוא הסימן שבו דן רמ"ע מפאנו בהנחת תפילין בחול המועד, כתב הרב אי"ש ג"ר דברים דומים למה שכתב בתשובתו המתפרסמת בזה, ונפרט את הגהותיו.

בהגהה אחת הביא את הקטע שהביא מהרש"ל, וכתב כי כך נמצא גם בדברי אבודרהם, וכן הביא את האמור בספר המוסר, ולא פירש את דבריהם כלל ועיקר, זאת בניגוד גמור לתשובה כאן שבה הרחיב מאוד להסביר את הקטע האמור. לאחר שהביא את מהרש"ל, אבודרהם וספר המוסר, הוסיף וכתב בהגהתו:

נראה שבימי הגאונים הנ"ל היו נוהגים להניח תפלין כדעת הרא"ש ז"ל ועפ"י המדרש[25] הנ"ל בימי חול המועד כמו שהיו נוהגים בקהלות ספרד להניחן גם כן קודם שראו דברי הזהר, אבל אחרי שראו דבריו נמנעו הן וחבריהן שלא להניחן עוד בימי חול המועד כמו שהעיד זה בעדות נאמנה הגאון קארו ז"ל טואו"ח סי' לא בבית יוסף שלו, וכדכתב כאן החסיד הקדוש כמוהר"ר רמ"ע מפאנו זי"ע.

לאמור, הוא הנגיד את מנהג ספרד למנהג שלהם בימיו. בעוד שבעבר הניחו הספרדים תפילין בחול המועד, הרי שלאחר שר"י קארו כתב את דברי הזוהר "נמנעו הן וחבריהן שלא להניחן". היינו, הספרדים אינם מניחים תפילין בחול המועד. כוונתו במילה "וחבריהן" אינה ברורה. האם התכוון לקהילות בני איטליה או בני אשכנז, או שמא אין לדייק בדבריו עד כדי כך. אבל נראה יותר שיש כאן טעות וצ"ל: וחכמיהם, וכמו שכתב הוא עצמו בהגהותיו לשולחן ערוך שנעתיק לקמן[26].

בהגהה שנייה כתב הרב אי"ש ג"ר כך:

גם בקצר שלו בסימן זה סעיף ב' כתב [ר"י קארו בשולחן ערוך סי' לא] שבחול המועד אסור להניח תפלין, שימי חול המועד גם הם אות כשבת ויו"ט, ואם בהם אות אחת היה זלזול לאות שלהם. ויש אצלי הרבה פסקים כ"י מגדולי האחרונים ז"ל שהאריכו מאד באיסור הנחת התפלין בימי חול המועד, פוק חזי בראיותיהם שם. ועיין עוד בשו"ת כמוהר"ר דוד בן זימרא הנדפס בעיר ליוורנ"ו בשנת תי"ב לפ"ק ליצירה שכתב בסימן ח' בשב ואל תעשה אני שונה כאן, ושראה חכמי ישראל חכמי האמת מרחיקים זה מאד שלא להניח תפילין בח"ה שהוא עצמו אות, ושדברי הקבלה כבידנו[27] לקיים דבריהם הנאמרים באמת.

כאן מתייחס הרב אי"ש ג"ר לשאלת הנחת תפילין בחול המועד. דבריו כאן דומים לדברים שכתב בהגהותיו הנמצאות בכתב יד על השולחן ערוך סי' לא סע' ב, ששם פסק ר"י קארו: "בחוה"מ גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות". אני מעתיק את דברי הרב אי"ש ג"ר מתוך כתב יד קאופמן A 106, עמ' 9, המכיל את הערותיו על השו"ע[28]:

שר צבא ה' הגאון כמהר"ר דוד בן זמרא ז"ל בתשובותיו הנדפסות בעיר ליוורנו בשנת תי"ב לפ"ק כתב בסי' ח' דשב ואל תעשה אני שונה כאן, וכי ראה חכמי ישראל חכמי האמת מרחיקים זה מאד, ושדברי הקבלה יכריחו לקיים דבריהם הנאמרים באמת, וכבר כתבו האחרונים ז"ל גוילי תשובות כ"י בזה שאין מניחים התפילין בחש"מ נגד דעת הרא"ש ז"ל, ואין לנו לזוז מדברי בעלי הסוד ככתוב הכל אצלי חתומות באוצרות בלומות ובלוסות[29] מספרי הפוסקים בתראי ז"ל כ"י, וגם האריך בזה וצווח ככירכייא[30] לקיים מ"ש הרב המחבר קארו ז"ל בשם קהלת ספרד בב"י שלו, שכולם נמנעו המה וחכמיהם[31] מהנחת תפילין בח"ה עפ"י הזוהר, איש אלדים קדוש הוא המקובל האלדי הרמ"ע מפאנו זצוק"ל בתשובותיו המודפסות בסי' ק"ח בראיות רבות פוק חזי תמן. וכן מצאתי בס' יוחסין[32] בספורו על רשב"י וחבורתו וקדושתו בדף מ"ב ריש ע"ב, כי לא נשאר גאון וכן הראב"ד[33] והרמב"ן[34] שלא אסרו להניח תפילין בח"ה, אלא כלם כא' הזהירו ואסרו בזה, חוץ מבעל ס' המצות והרא"ש, ושגם בש"ס בבלי אינו מפורש, ושלכן אנו לוקחים סברת הזוהר שאסור להניחן בח"ה.

המשווה את האמור בשני המקורות הללו לאמור בתשובתו כאן יראה שאין הבדלים גדולים ביניהם. בשלושת המקורות חזר וכתב כי יש בידו כתבי יד של פוסקים מדורות אחרונים המאשרים שאין להניח תפילין בחול המועד, אלא שלצערנו לא מנה את שמות הפוסקים.

 

1. הנחת תפילין בחול המועד בארץ ישראל

עם זאת בתשובה שלפנינו נוסף משפט שאינו בשני המקורות המקבילים שהבאנו לעיל. כוונתי למשפט: "וכבר ידענו שבני א"י כיום הזה אינם נוהגים להניח תפילין בימי חול המועד, וחילייהו מדברי הרשב"י ז"ל שהביא הרב הגדול קארו ז"ל בטא"ח סי' ל"א".

הרב אי"ש ג"ר כתב "בני ארץ ישראל" ולא יסף לבאר מה כוונתו. האם הוא כולל בזה את כל הקהילות, בין של איטליאנים, או ספרדים, או אשכנזים, או שמא כוונתו רק לקהילת האיטלאנים. כמו כן לא כתב אם דבריו מכוונים לירושלים, או לצפת. הואיל ותשובתו נכתבה בשנת תל"ג, ובאותה העת העיר צפת נמצאת בשפל גדול[35], יש להניח כי הרב אי"ש ג"ר התכוון בדבריו לישוב היהודי בירושלים. אין בידינו ידיעות מפורשות על הנחת תפילין בחול המועד בירושלים בקרב הקהל האשכנזי באותו זמן. רב"ש המבורגר סבור שהקהל האשכנזי בירושלים דבק במסורת אבותיו שיש להניח תפילין בחול המועד, והוא אף סבור שניתן להביא ראיה עקיפה לכך מדברי ר' ישעיהו הורוויץ בעל שני לוחות הברית[36]. לאמור, לדברי המבורגר האשכנזים הניחו תפילין בחוה"מ בהיותם בחו"ל, ואילו היו משנים את מנהגם בבואם לא"י מן הסתם היה ר"י הורוויץ מתייחס לכך, שהרי הוא התייחס למנהגים אחרים שאותם שינו האשכנזים בבואם לארץ. והנה אם אכן הרב אי"ש ג"ר יודע על הנעשה בירושלים גם בקרב האשכנזים, הרי זו ידיעה שאינה עולה בקנה אחד עם השערתו של המבורגר. זאת משום שלפי דברי הרב אי"ש ג"ר הקהל האשכנזי בירושלים הושפע מספר הזוהר, אפשר כבר בימי מרן הב"י, וחדל להניח תפילין בחול המועד.

* * *

דברי הרבנים בכתבי היד

['דרך המלך' הלכות חול המועד]

במדרש הנעלם לשיר השירים (זוהר חדש, מהד' ר"מ מרגליות, דף 128 ע"ב) על פסוק "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א, ג) שמי שמניח תפלין בח"ה חייב מיתה, והביא לשונו רבינו בב"י [או"ח] סי' ל"א, וכתב שמהאי טעמא היו בני ספרד נמנעין מלהניחם. וסוף דבריו, ומאחר שבגמ' דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י הפליג[37] כ"כ באיסור הנחתן, יע"ש. וכן פסק בש"ע ס"ב. וכך כתבו הרשב"א בתשובותיו [חלק א] סי' תר"ץ. ן' זמרא בסי' ח'[38]. והרמב"ן בתשובה סי' רל"ז[39], ועיין עליהם.

ומהרש"ל בתשובותיו סי' צ"ח כתב מה שכתב נגד רשב"י ע"ה, יע"ש, והשיגו עליו[40] הרמ"ע זלה"ה בתשובה סי' ק"ח, ואמר דהגם דעשיר היה בדעת, שכן יפוצו מעיינותיו חוצה, ודאי עני היה באותה שעה, וכל דבריו שם המה מהבל יחד כי עברו תורת העיון הפרו חוק המוסר, לא יאות לחכם ומבין להשיב עליהם או אפי' לשית אליהם לב.

וגם השיג על קונטריס לא' מחכמי הדור[41] על כי שם באותו קונטריס מילין יכביר ועצם בכחו לצוות על הנחתן בח"ה חובה ולא רשות, והפריז על המדה שאמר לייסר ולהלקות הבלתי מניחן עד שתצא נפשו, יע"ש בתשובה ההיא באורך, כי הרבה להתריס כנגד האומרי'[42] להניחן. <ועוד עיין מ"ש גם בשמו בנדון זה בסוף פי' סדר עבודת י"ה מהרמ"ק זלה"ה הנדפס בויניציאה[43] בכרך קטן בשנת שמ"ז דף ל"ח ע"ב, ואפי' אם יניח של ראש בלבד יע"ש>.

ומנהגנו ג"כ הוא שלא להניחם, כדעת רשב"י וכפוסקים הנוטים אחריו. הגם כי בעטרת צבי[44] סי' ל"א ס"ג כתב בשם מהרש"ל בביאורו לסמ"ג[45] שמצא כתוב[46] סמך להניח תפילין בח"ה דכתיב כי שם ה' נקרא עליך (דברים כח, י) דאיירי בתפילין וקאי על שי"ן של תפילין, ושי"ן הוא סכום ימות השנה שמניחים בהם, שהרי כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג י"ט[47] מן שס"ה ימים נשארו שי"ן ימים, עכ"ל, כי לא די בסמוכות לדחות לדברי הרשב"י ע"ה ודעת שאר הפוסקי' וגאוני' הסוברים שלא להניחם.

ועוד נראה לפום ריהטא שחשבונו אינו צודק, כי כמה שנים שמר"ה לר"ה שבתותיה הם ן', ולפעמים נ"א[48] נ"ג נ"ד נ"ה[49]. לא זה אף זה כי אפי' ליקח לעולם שנת החמה משס"ה ימים[50], עכ"ז תמיד חלים מועדים ביום שבת[51], <כגון> פסח ביום א' יום ז' שלו הוא שבת, ופסח ביום ג' יוה"כ יבוא בשבת. וכמה שנים שחלים ב' י"ט בשבתות כגון פסח בשבת[52] <ומהם ארבעה כשחל פסח בה' שאז יום ב' של שבועות ור"ה וסוכות ושמיני עצרת באים בשבת קודש>. ואפי' אם יהיה חשבונו צודק[53], יען שאין דעתי ליגע ולאבד זמני בנפלאות אלו, מ"מ לא היה זה אלא לדרים חוצה לארץ, אבל לבני א"י לא נמצא י"ג י"ט[54]. ובאמת אילו לא כתב זה בשם מהרש"ל הייתי אומר כי הם חלומות (ואין חלום בלא דברים בטלים)[55]. ועיין בשאלה שלפניך אשר שלחתי אותה אחר כותבי זה לעיר מודונ"א יע"א (לכמוהר"ר אברהם יוסף שלמה גראציאנו נר"ו)[56] עם תשובתו הבאה אחריה.

שאלה, ילמדנו רבינו מורי ואלופי, א"ב בתורה[57], ר"ם בשני', נר ישרא"ל[58], פטיש החזק, עמוד הימיני, שכל ימי היה בעיני מה שהביא בעל עטרת צבי בא"ח סי' ל"א ס"ג בשם מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שמצא כתוב סמך להניח תפילין בח"ה דכתיב כי שם ה' נקרא עליך דאיירי בתפילין וקאי על שי"ן של תפילין, ושי"ן הוא סכום ימות השנה שמניחים בהם, שהרי כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג י"ט מן שס"ה ימים נשארו שי"ן ימים, עכ"ל, כדברי פלאות וחלומות, יען כי נראה שחשבונו אינו צודק, בהיות שכמה שנים שמר"ה לר"ה שבתותיה הם ן' ולפעמים נ"א נ"ג נ"ד נ"ה. ואפי' ליקח לעולם שנת החמה משס"ה ימים עכ"ז תמיד חלים מועדים ביום שבת[59] אא"כ כשחל פסח ביום א'[60] שבאקראי חל זה[61], שאינו אירע אלא ב' או ג' פעמים במחזור קטן, ומהם אלא א'. וכמה שנים שחלים ב' י"ט בשבתות כגון פסח בשבת[62], ומהם מג' כשחל ר"ה בשבת[63], והגע עצמנו שחשבונו צודק, מ"מ לא היה זה אלא לדרים חוצה לארץ אבל לבני ארץ ישראל לא נמצא י"ג ימים טובים וכי לדבריו סמך הפסוק אינו נכתב לבני א"י. ולא השגחתי כלל להם, לפי שזה אינו מעלה ומוריד, שבשבילו וסמיכות שלו ודאי אין לנו להסיר ממנהגנו.

ואמרתי בלבי אחר המחילה מכבודו <ומכבוד> תורתו וקדושתו, כי ידעתי שאדם גדול ואלוף בתורה היה, שלא המשיך זה אלא בעבותות האהבה לחזק מנהגם.

שוב בקוראי ברבינו ב"י מצאתי בא"ח בסי' ל"ב סעיף (ל"ז) [ל"ג] דכתב בשם א"ח דהטעם שעושין אות שי"ן בתפילין יותר משאר אותיות כדי לרמוז הימים שאדם מניחם בשנה שהם ש'. ועוד <ראיתי> בהרד"א[64] בה' פסח בדף ז' ע"א וז"ל, (אשר ראיתי בו)[65] ואומר במדרש שהשי"ן שהיא רשומה בתפילין היא רומזת לג' מאות ימי' שבשנה שמניחין תפילין כשתסיר שבתות וי"ט, ואם תסיר ימי חולו של מועד לא יהיה כך. עכ"ל.

נשארתי משתומם ביני לבין עצמי לראות שהסמך ההיא הוא מהמדרש, ואז חזרתי לאחור ליגע כדי למצוא חשבון איך הם שי"ן ימים שמניחין תפילין, שאעפ"י שחשבונו של מהרש"ל לע"ד אינו צודק, מ"מ צריך לישב המדרש כי עלהו לא יבול, ועד עכשיו מקוצר ידיעתי ומיעוט שכלי הדל והמך לא מצאתיו לשום צד שהפכתי ובלבלתי וניסיתי בו, וגם שחשבון שכתב הרמ"י בלבוש על זה אשר מצאתיו אח"כ בסי' ל"ב סוף סעיף מ"ג יע"ש, לע"ד לא יוצדק.

ויען שחשקי לידע חשבון זה לא כדי להסיר ממנהגנו ולנגד נגד הרשב"י ע"ה ושאר פוסקים וגאוני' הסוברים שלא להניחם, חלילה וחס, אלא כדי להבין דברי המדרש על בוריו בלבד, הנני הנני לחלות פני מעכ"ת, מוכתר בכתרה של תורה, מעין הבינה ומקור החכמה ומורה הוראות בישרא"ל כאשר ישרא"ל[66] כוסף אותם, לפרש לי דברי המדרש הנ"ל על בוריו, וגם להגיד לי אם חשבונו של מהרש"ל והרמ"י הם צודקים. כי אולי איני מבין דבריהם, ואפשר שסתומים הם אצלי, ולמחול לי על הטורח הזה כי תורה היא וללמוד אני צריך, והאמת והצדק אהבתי לעולם, אפר כירה מוכן לעבדו ולשרתו, ישראל שלמה ליגני.

<פסק[67] שכתבתי אל כמהר"ר ישראל לינגי יצ"ו בכמהר"ר טוביא ז"ל על שאלתו הנ"ל בשנת תג"ל לפ"ק ליצירה בס"ד>[68]

ב"ה[69] תשובה[70] מירא דכיא, מבני עלייה, <ינוח> ישרי בתקוף כאריא, שלו'.

למה זה תשאל לשמי להשיב אמרים אמת על דבר חכמת התכונה אשר נשגבה לא אוכל לה ואין לי עסק בנסתרות אלו, מ"מ משום דגדול כבוד הבריות הנני בא להשיב מפני הכבוד, ואומָר, האי רשנא להאי פרדשנא[71] שמענה[72] ואתה דע לך (ידיד נפשי)[73] את ההלכה שכתב הגאון מהרש"ל ז"ל בפי' שחיבר בס' הסמ"ג בעשאין סי' כ"ב דף ח' ריש ע"ד וז"ל, ובח"ה וכו' מצאתי סמך להניח תפילין בחול המועד דכתיב כי שם ה' נקרא וגו' דאיירי בתפילין וקאי על שי"ן של תפילין, ושי"ן הוא סכום ימות השנה שמניחין בהן תפילין שהרי כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג ימים טובים מן שס"ה ימים נשארו שי"ן ימים מצאתי. עכ"ל.

כי אע"ג דקשיא לך שיש כמה שנים מר"ה לר"ה ששבתותיהם אינם אלא חמשים ולא נ"ב כמו שכתב הרב לוריא הנ"ל, ולפעמים השבתות הם נ"א, נ"ג, נ"ד, נ"ה כמו שכתבת, אפ"ה יש לומר שלעולם אנו עושים השנה שהיא מלה נגזרת משינוי[74] משס"ה ימים ושש שעות כאשר נבאר לקמן שהם זמן הקפת החמה ברקיע על ידי מרוצתה המזרחיית, ותשוב למקומה הראשון שממנו התחילה לסבוב, וכפי דעת שמואל בעירובין פ' כיצד מערבין (נו, א), נגד דעת רב אדא בר אהבה דאמר ששנת החמה הם שס"ה ימים ה' שעות תתקצ"ז חלקים מ"ח רגעים מששה ושבעים בחלק, וכדכתב הרמב"ם ז"ל בהל' קדוש החדש ריש פ' תשיעי ועשירי. ובעל צדה לדרך במאמר רביעי כלל שני בראש פ"ג ובפ"ט, וס' שארית יוסף דפוס קוסטנטינ"א בכרך קטן דף י' עמוד ב' ובפתיחת שער שמיני[75].

ומצאתי כתוב בפי' שעשה החכם מוהר"ר עובדיא ב"ר דוד ז"ל על הרמב"ם ז"ל בריש פ"ק דהל' קדוש החדש (ה"ב), שסברת שמואל היא עפ"י רוב הדיעות באופן ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים וסימניך יכ"א ר"ד, ומדת שנת הלבנה שנ"ד ימים ושמונה שעות ותתע"ו חלקים, וכן דעת בעל הלבושים בלבוש החור הלכות ר"ח סי' תכ"ח. וטעמא הוי על מה אנו מחשבים שיהיו כל השנים כשני החמה ומכל כך ימים למר כדאית ליה, ולמר כדאית ליה, שהם הנהו תרי אמוראי דאמרן לעיל שמואל ורב אדא בר אהבה[76] מפני דאיתא בגמרא בפ"ק דסנהדרין (יג ע"ב) ובמס' ר"ה (כא ע"א) דהא כתיב שמור את חדש האביב כלומר שצריכים אנחנו שהשנים יהיו שני החמה כדי שלא יבא הפסח פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים, שהרי כתיב שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך (דברים טז, א), ולפיכך חייבים אנו לעשות הפסח בחדש האביב והוא זמן יציאת מצרים דכתיב כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה (שם).

וכן צריכים אנו להשען על ב"ד, כדדרשינן על פסוק אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג, ד), אתם כתיב, אתם אפי' שוגגים, מזידים ומוטעים[77] (ראש השנה כה ע"א), וזה כדי לעשות שאר המועדים עם הפסח כנ"ל בזמניהם[78], כגון חג השבועות בזמן הקציר ככתוב בתורה (שמות כג, טז על פי חגיגה יח ע"א), וחג הסוכות בזמן האסיף שכך נק'[79] חג האסיף (שם ושם), ודבר זה אי אפשר להיות אלא כשיהיה הפסח בזמן האביב, ולכן נמסר לנו סוד העיבור לעבר השנה כדי להשוות שנת הלבנה עם שנת החמה ולקרב אותה בקירוב היותר שאפשר, יען כי מוכרחים אנו לתקן מהלך שני המאורות הללו שמש וירח לחשבון שנותינו ומועדינו, כמו שכתוב ויאמר אלקים יהי מאורות וגו' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים (בראשית א, יד) כדגרסינן בב"ר פ"ו (סי' א) בפסוק והיו לאותות ולמועדים.

וא"כ עפ"י היסוד הזה שכתבנו מפי סופרים ומפי ספרים, שאין אנו יכולים לעשות שנת החמה רק משס"ה ימים כנ"ל מטעם המועדות, הנה כשמסירים אנחנו מן חשבון שס"ה ימים סך נ"ב שבתות כאשר עפ"י האמת נמצא שכך עולה הסך מהנ"ב שבתות מן השס"ה ימים.

ועוד כשנסיר י"ג ימי המועדים כולם לבני חוצה לארץ, הגם שלפעמים איריא[80] ימים טובים בשבתות, אע"פ כן לא דבר מהרש"ל הנ"ל אלא בהווה, כי כן אמרו ז"ל לא דבר הכתוב אלא בהווה (בבא קמא נד ע"ב), ומנהג חכמי' ג"כ הוא שמתנהגים בכי האי גוונא וכמו שאמרו לא <נתנו> חכמי' דבריהם לשיעורים (על פי שבת לה ע"ב), זאת ועוד הוסיפו לומר לא פלוג רבנן (יבמות קז ע"א). וע"כ מצינו שלעולם מציירין רבנן בשכלם מרווח נרחב[81] כפתחו של אולם להודיענו ולהורות לנו שהשנה הם שס"ה ימים, ונפקא לן שהשבתות הנמצאות בחשבון זה צריך לציירן גם כן שהן הנה נ"ב.

ואדעתא דהכי אמרו ז"ל על חשבון ימי השנה שבקטרת היו בו שס"ח מנין[82], היינו שס"ה כמנין ימות החמה ושלשה מנים יתרים שהיה הכ"ג מחזירן למכתשת בערב יוה"ך ונוטל מהן למחר מלא חפניו כדי לקיים מצות דקה מן הדקה, והכי גרסינן בפ"ק דכריתות (ו ע"א) וז"ל, ת"ר קטורת היתה נעשית שס"ח מנה, שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין יתרין שמהן מכניס כ"ג מלוא חפניו ביוה"ך, והשאר ניתנת לאומנין בשכרן, כדתניא מותר הקטורת מה היו עושין בה, מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה. ע"כ.

הרי דהתם בכריתות נמי אמרו שימי שנות החמה הם שס"ה,<וכדאמרינן[83] ג"כ במכות פ' אלו הן הלוקין (כג ע"ב) דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שס"ה לאוין כמנין ימות השנה ורמ"ח עשה כנגד אבריו של אדם, ע"כ. ומינייהו[84] אית לן נפקותא וכו' (כבפנים)> ומינייהו אית לן נפקותא ששבתותיהם הם נ"ב כדכתב מהרש"ל ז"ל דנקיט ליה בידיה ברמז השי"ן של תפילין אותו הסדר עצמו שסדרו לנו רז"ל כנ"ל על שס"ה ימים של כל שנה ושנה, ולא הקפיד אם לפעמים לא תהיינה נ"ב שבתות בדקדוק בשנה, ואם בי"ג ימי' טובים אפשר דמתרמי בהון איזה שבת ואי הכי ימי היום טוב בשנה אינם סך י"ג, דכבר אמרנו שלא נדבר רק בהוווה בדלא מתרמי בהו בשבת, מלבד דאיכא למימר דלא דייקינן כולי האי על הדא מילתא, דסוף סוף מהרש"ל בכבודו ובעצמו כתב שאינו אלא סמך בעלמא, ומצא הסמך ההוא לעשות סמוכות וזכרונות אצלו למנהג קהילותיו הקדושות על הנחת תפילין בחולו של מועד, וזהו ע"ד מ"ש בש"ס בהרבה מקומות וקרא אסמכתא בעלמא הוא (פסחים צו ע"ב). ולא נכתב הרמז זה אפי' במדרש לפי דעת החכם אבודרה"ם רק לזכרון בעלמא מהימים שמניחי' בהם התפילין כפי הסדר הנכון שסדרו וקבעו לנו חז"ל מהשס"ה ימים של כל שנה ובהווה כדכתבינן לעיל. והא זה למה הוא דומה, למאי דתנן בשבת פ"ר [פרק רבי] עקיבא (פו ע"א) מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"ך, אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו'.

וכל הרמזים שהיו רומזי' חז"ל במאמריהם כי נעמו היו מפני שהשכחה מצויה והרמז היה להם כמו זכרון מקומיי, כאשר לימד דעת זה לנו הרב בעל הליכות עולם ודעמיה[85] בנושא הלז, ועל כיוצא בזה בעירובין פ"ה (נד ע"ב) גרסינן אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין שנ' שימה בפיהם (דברים לא, יט), אל תקרי שימה אלא סימניה וכו' עד אנן מהכא מתנינן לה הציבי לך ציוני' (ירמיהו לא, כ) עשו ציונים לתורה.

ובר מן דֵין ראיתי והנה מנורת זהב כלה, הרב בעל ס'[פר] המוסר ז"ל, שהביא בפ"ד[86] בסוד התפילין מעט מן הרמז של השי"ן מהתפילין שגם הוא כתב בשם מדרש רז"ל, שהיא כנגד השי"ן ימים הראוים להניח בהם תפילין, וז"ל, ועוד אז"ל מי שאינו מניח תפילין יש עליו שלש מאות עונשין בכל שנה כנגד ש' ימים שראוין להניח בהן תפילין בשנה. עכ"ל לענייננו[87]. והוכרח להביא שם דברים אלו של שי"ן התפילין אגב הוראת ואזהרת העונש של מי שאינו מניחם בימים שהוא ראוי להניחם, אבל כתב ג"כ רמזים אחרים באות <ה>שי"ן כְעֵין[88] מה שאמרו[89] בעלי הרמז שהשי"ן של ג' רגלים מצד ימין רומזת לג' אבות, והשי"ן של ד' רגלים מצד שמאל היא רומזת לד' חיות המרכבה.

נמצינו למדין שהפשט שכתבו המפרשי' על שי"ן של תפילין, דהוא לרמוז לשי"ן ימים שמניחין בהם התפילין, אינו אלא רמז בעלמא כדאמרן.

האמנם עיקר הטעם הוא שהתורה רומזת בעליונים, כדאמרינן בר"מ[90] פ' פינחס דתרין שיני"ן הללו הן רומזות לז' נרות המנורה הטהורה, ולז' הנערות שהן רמז לז' ענפי האצילות הנקראים כך, וכאשר רמזו בעלי האמת והצדק, אע"ג שאין אנו כדאים לכך למעבד האי שקלא וטריא, מלבד מה שכתב הקדוש רשב"י ז"ל על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח) אלו התפילין[91] שבסבתם הקב"ה משרה שכינתו בישראל לפי שהם רומזים אל האבות ואל המרכבה וכנ"ל.

ולפי הדרכים אלו אתי שפיר יותר <רמז> השיני"ן גם לבני א"י שאין להם י"ט שני של גליות כבני חוצה לארץ, מה שאין כן לפי שיטת ורמז המדרש שהשי"ן היא כנגד השי"ן ימים שמניחים בהם התפילין בשס"ה ימות השנה, שבודאי היו נכנסים בהם ימי החול המועד להניח בהם התפילין וכפי דעתו של מהרש"ל ז"ל, וכבר ידענו שבני א"י כיום הזה אינם נוהגים להניח תפילין בימי ח"ה, <וחילייהו מדברי הרשב"י ז"ל שהביא הרב הגדול קארו ז"ל בטא"ח סי' ל"א, והחכם כמוהר"ר דוד ן' זמרא ז"ל בתשובותיו ס"ח (הנדפסות בעיר ליוורנ"ו)[92], והחסיד המופלג כמוהר"ר מנחם עזריה מפאנו ז"ל בסי' ק"ח, וכמה גאונים גדולים כתבו כן בספריהם כ"י אשר אצלי. ועל כרחין אית לן למימר שלפי רוב בקיאותם וגודל חכמתם בספרי הקודש המה ראו דברי המדרש שהביא החכם אבודרהם וס' המוסר על השי"ן שבתפילין הרומזת לפי המדרש ההוא לשי"ן ימים שמניחים בהם התפילין שבהם נכנסים גם כן ימי ח"ה, אבל לא חשו למדרש ההוא להיותו נגד דעת הרשב"י וחביריו ז"ל. אלא כל הנביאים כלם מתנבאים להשוות דברי הבבלי והירושלמי לדעת רשב"י ז"ל שלא להניח תפילין בימי ח"ה>[93] שהם עצמם אות, נגד סברת הרא"ש ז"ל, כבדברי ההוא סבא חסידא האלוף כמוהר"ר מנחם עזריה[94] מפאנו ז"ל בת'[שובות] הנ"ל ובפסקי האחרונים נ"ע שכתבנו, כ"ש ששמענו בשם הרב המופלא בינבינישת"א נר"ו בעל כנסת הגדולה שאין למדין[95] דין מן המדרש[96], ובפרט בנד"ד שהוא מדרש חלוק נגד סבר<ו>ת חכמי הזוהר כשאינם חולקים לא על הש"ס בבלי שלנו ולא על הירושלמי.

כל זה ראיתי לכתוב על שאלת כ"ת כנושא ונותן בלבד לא להוראה חלילה, כי ידעתי שבער אנכי מאיש. ואם התמהמהתי כל כך לכתוב מחול ושבוק לחובין, כי אנוס רחמנא פטריה מחמת טרדות הזמן בלתי נאמן, ולבי סחרחר עזבני כחי.

אכרע אקוד לפני האדון, וכבוד ה' עליך יזרח, ותשיש כגבור לרוץ אורח, אכי"ר.

עציץ נקוב ומוזא[97] דירקא נקוב, הצעיר אברהם יוסף שלמה בכמ"ר אברהם[98] מרדכי גראציאנו זצו"ל