המעין

מכתבו של הראי"ה קוק לאזכרת אהרן אהרונסון / ד"ר יהורם לשם

ד"ר יהורם לשם

מכתבו של הראי"ה קוק לאזכרת אהרן אהרונסון

אהרן אהרונסון (נולד ברומניה בשנת תרל"ו) היה מבניה הבולטים של המושבה זכרון יעקב ושל דור הבנים של אנשי העלייה הראשונה. אהרונסון היה מראשוני המדענים בארץ ישראל המתחדשת, שהתמחה באגרונומיה, גאולוגיה ובוטניקה, התפרסם כמגלה אם החיטה, והיה מייסדה ומנהלה של התחנה לניסיונות חקלאיים בעתלית. בנוסף הוא היה מעורב בפעילות ציבורית ופוליטית עניפה, ובין השאר עמד בראש מחתרת ניל"י, שפעלה למען הבריטים בזמן מלחמת העולם הראשונה[1]. בעיצומם של ימי ספירת העומר של שנת תרע"ט (ל' בעומר, ט"ו באייר, ערש"ק פרשת "בהר", 15 למאי 1919), המריא אהרונסון, שהיה חבר ב"ועד הצירים"[2], מלונדון בדרכו לפריז, שם היה אמור להשתתף בדיוני "ועידת השלום"[3] כנציג במשלחת הציונית. אולם המטוס הצבאי בו טס אבד במימיה של תעלת למנש, ונוסעיו לא נמצאו[4]. בין חברי התנועה הציונית והמתיישבים בארץ מותו ללא-עת נחשב לאסון גדול.

במלאת שנה למותו התקיימה בירושלים אזכרה ציבורית לזכרו. האזכרה התקיימה ביום רביעי ב' בסיוון תר"פ (19 למאי 1920) באולם בית הספר "למל". בבוקרו של יום האזכרה התפרסמה בעמוד השער של העיתון "דאר היום"[5] המודעה הבאה:

כעבור יומיים (יום שישי ד' סיוון תר"פ, 21 למאי 1920) פירסם "דאר היום" בעמוד מספר 2 "רשמים מסביב להאזכרה". וב"פרטי האזכרה" המובאים שם[6], נכתב:

מר אשר ספיר[7] חבר הועד המסדר את האזכרה הקריא את המכתב הבא[8] לקמן שנתקבל מאת הרה"ג[9] א. הכהן קוק, לאמר:

ירושלים יום ב לחודש ניסן[10] תר"פ

לכב' הועד הנכבד מוקירי זכר המנוח

אהרן אהרונסון ז"ל.

קבלו נא אלופי היקרים את רגשי השתתפותי בהוקרת שמו וזכרו של המנוח הנעלה, העובד החרוץ, אשר לא ידע לאות בעבודת בנין ארצנו הקדושה, ואשר מותו הטרגי פצע את לב כל אוהב עמו וארצו בישראל פצע אנוש ועמוק מאוד. יהי זכרו ברוך, ושאיפותיו הנעלות והקדושות לבנין ישראל על אדמתו תהיינה נחלת דור דורים בעת אשר מצהרים יקום חלדנו[11], ושמו הטוב לזכרון עולם יהיה בקרב בית ישראל ההולך ומתכונן על אדמת ישראל, ונשמתו תהא צרורה בצרור החיים, ויעמוד לגורלו בקץ הימין.

ברגשי צער ונחומים, בתוך כל מכבדי שמו של מנוח היקר ז"ל, הנני חותם בנחמת ציון וירושלים.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק.

נ.ב. מפני מניעה של מצב הבריאות הנני מסתפק בדברי בכתב, ואתכם הסליחה.

לא ברור אם הראי"ה נפגש עם אהרון אהרונסון, אבל ככל הנראה הוא שמע עליו ואף היה מודע לחלק ממפעליו. עדות לכך נמצאת בספר "אלה מסעי", המתאר את מסע הרבנים המפורסם של תרע"ד (במהלך החודשים מרחשון-כסלו, סתיו 1913). באור לכ"ד מרחשון הגיעה משלחת הרבנים למושבה הזעירה "אטליד" (שהראי"ה הציע לכנותה בשם "תרומיה"). לאחר ביקור טעון (במהלכו התקיים עימות פומבי בין הרבנים לבין המורה המקומי) יצאה משלחת הרבנים לכיוון חיפה, ובבוקר כ"ה במרחשון ביקרה בתחנת הניסיונות שהקים וניהל אהרן אהרונסון:

כ"ה. בבקר נסענו לחיפה דרך תחנת הנסיון לחקלאות. המנהל מר אהרנזון לא נמצא אז בתחנה, וסגן המנהל מר ברמן קבל אותנו בסבר פנים. הסכים לתקן את התבואות בהפרשת תו"מ, ונתן הסכמתו בכתב. ותבואת תרומת-מעשר נשלחה תיכף להכהן ב"תרומיה". הרב מיפו פסק שתרומת המעשר האסורה לזרים תימכר לכהנים בזול לאכילת בהמותיהם, והכסף ילך לצרכי צבור קדושים אחרי שיקיימו מצות נתינה בזכוי לכהן, וברשותו של הכהן הזוכה. ומעוררים את הכהנים לבל יאכילו את התרומ"ע לבהמותיהם בשבת ויו"ט, מפני שאין שורפים תרומה טמאה ביו"ט. ('אלה מסעי' מהדורת פרקפורט ענ"מ, תרע"ו, עמ' 27).

בסמיכות מובא שם מכתבו של סגן מנהל התחנה, מר ברמן, שמאשר את עשיית הדברים "ע"פ דרישת הרב דיפו והמושבות לחבריו הרבנים...".

אפשרות למפגש בין הראי"ה לאהרונסון הייתה בלונדון, באמצע-סוף מלחמת העולם הראשונה. כידוע הראי"ה כיהן כרבה של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון במשך כשלוש וחצי שנים, בין סוף ינואר 1916 לאמצע אוגוסט 1919[12]. מכיוון שגם אהרונסון שהה בלונדון חליפות בין 26 לאוקטובר 1916 ל-15 במאי 1919[13], הרי שהייתה היתכנות למפגש ביניהם. מאידך, אין ראיות שפגישה שכזו אכן התרחשה. ביומן המפורט שאהרונסון ניהל[14], שכיסה את רוב התקופה הנ"ל, שמו של הראי"ה לא נזכר. גם מצידו של הראי"ה לא נמצאה עד כה התכתבות ביניהם או תיעוד אחר על כך שהם נפגשו.

אפשר לשער, שהראי"ה שמע על פעולותיה של רשת ניל"י בהנהגתו של אהרונסון ועל סופה המר, וגם על פעילותו הפוליטית של אהרונסון והשפעתו על הצהרת בלפור ושירטוט גבולות המנדט הבריטי בא"י. יתכן שהוא למד על כך באמצעות מנהיגי התנועה הציונית שפעלו בלונדון עימם היה בקשר, בעיקר חיים ויצמן ונחום סוקולוב[15], או מבני היישוב בארץ אליהם היה מקושר גם בזמן גלותו באנגליה. מכל מקום, בסמוך לזמן האזכרה בירושלים, מן הסתם התעדכן הראי"ה בקורותיו ומפעליו האחרונים של אהרונסון, ובמכתבו הקצר בחר להבליט את תרומתו של אהרונסון ל"עבודת בנין ארצנו הקדושה" ואת "שאיפותיו הנעלות והקדושות לבנין ישראל על אדמתו".

[1] להרחבה ראו בספרו של אליעזר ליבנה 'אהרון אהרונסון האיש וזמנו', ירושלים תשכ"ט.

[2] "ועד הצירים לארץ ישראל" בראשותו של חיים וייצמן ומנהיגים ציונים נוספים, פעל בשנים 1918-1921, להנחת תשתית לבניית בית לאומי לעם היהודי בא"י, ותיווך בין ההסתדרות הציונית והשלטונות הבריטיים.

[3] "ועידת השלום בפריז" – ועידה בין-לאומית שפעלה (בהפסקות) בין ינואר 1919 לינואר 1920, במסגרתה עוגנו הסכמי שלום (למעשה הסכמי הכניעה) בין המדינות שניצחו במלחמת העולם הראשונה לבין המדינות שהפסידו בה.

[4] על יומו האחרון של אהרונסון, נסיבות התרסקות המטוס ומסקנות הדו"ח הצבאי שבחן אותה, ראו בספר: "ניל"י – תולדותיה של העזה מדינית" (בעריכת א' ליבנה, י נדבה וי' אפרתי), ת"א, תשמ"א, עמ' 411-413.

[5] "דואר היום" היה עיתון בוקר יומי עברי, בעריכתו של איתמר בן-אב"י, שיצא לאור בארץ בשנים 1919-1936. העיתון שהיה בעל תפיסה ימנית מתונה, ביטא את קולם של "ילידי הארץ" (בני מושבות העלייה הראשונה וקהילות ספרד המקומיות), והיווה משקל נגד לעיתון "הארץ" וההשפעה הרוסית ותפיסת העולם הפועלית-סוציאליסטית. לא מקרי הדבר שהיוזמה לאזכרת אהרונסון יצאה מקרב חוגי "דואר היום" שהיה קרוב לתפיסת עולמו של אהרונסון, ולא מקרב חוגי השמאל-הפועלי שהיו יריבים אידיאולוגים מרים, וחלקם אף רדפו בחמת זעם את אנשי ניל"י ובני משפחת אהרונסון. מעניין לציין את יחסו השלילי של הראי"ה לעיתון "דואר היום" - ראו במאמרו של אברהם וייס, פעילות הראי"ה בעיתונות העברית לאורך השנים, אסיף ו, תשע"ט, עמ' 764-767. יש לציין שהיחס השלילי והחריף של הרב כלפי העיתון וכלפי בני משפחת בן יהודה בא לדי ביטוי בעיקר בשנות השלושים, כעשור לאחר התקופה הנדונה כאן, בה יחסו כנראה היה מתון יותר ואולי גם חיובי (וראו עוד לקמן בהע' 9).

[6] שם נכתב עוד: "באזכרה השתתפו כל גדולי ירושלים העברית והנכרית, מכל שדרות העם ומעמדותיו ומפלגותיו. הרבה מגדולי הצבא האנגלי וקציניו באו לחלוק למנוח את הכבוד הזה... מגדולי היהודים היו: ד"ר אידר – בשם ועד הצירים; מר בן יהודה; ד"ר לוי מנהל האפ"ק; ד"ר טהון; ד"ר ווייץ; מר לופו, מר גורדון באי כח העתונות, מנהלי בתי הספר העברים ומוריהם וקהל רב מאוד... ההספד נפתח ע"י מנגינת אבל של שופן, שנוגנה ע"י מר סידני סיל מורה לפסנתר בביה"ס לנגינה... וכתום ההספד עלה החזן מר ברדקי, ובקול מזעזע את נימי הנפש התפלל "אל מלא רחמים"... צילום הגיליון המקורי של "דאר היום" נמצא באתר הספריה הלאומית https://www.nli.org.il/he/newspapers/dhy

[7] יליד ירושלים (1893), נכדו של חוקר יהדות תימן יעקב הלוי ספיר (מחבר הספר "אבן ספיר"). לחם במלחמת העולם הראשונה במסגרת לגיון הזרים הצרפתי. במלחמת העולם השנייה חזר והתנדב לצבא צרפת החופשית, נפצע בפלישה לנורמנדי, ונפטר בלונדון ב 1944 מפציעה זו. בין המלחמות עסק בפעילות ציונית ועסקית, ובין השאר השתתף ביסוד "דואר היום", שם שימש ככתב וכ"מנהל מדיני מסחרי".

[8] מכתבו של הראי"ה הודפס ופורסם בשנית ע"י יעקב יערי-פולסקין בספרו 'מרגלים או גבורי המולדת? הריגול העברי בחזית הארצי-ישראלית', הוצאת "שומרון", תל-אביב, תר"ץ, עמ' 223.

[9] "דאר היום" מקפיד כאן על כבודו של הראי"ה, אך הוא אינו מזכיר את תוארו הרשמי כרבה של ירושלים (בקיץ תרע"ט הראי"ה קיבל הזמנה לשמש כרבה של ירושלים, ואת המינוי הרשמי הוא קיבל בחורף תר"פ. לרב הראשי של א"י הוא נבחר כשנתיים אחרי כן, ראו לקמן הע' 12).

[10] מדובר ללא ספק בט"ס, וצ"ל "סיון".

[11] ע"פ איוב יא, יז: "וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה". וביאר שם רש"י: ומצהרים יקום חלד - יותר מאור צהרים יקום לך חלד - מזל וזמן, כמו "וחלדי כאין נגדך" (תהלים לט). ד"א: יקום חלד - כמו יקום אור חלודה שלך, כלומר שיהיה מקום אפילה מאיר יותר מאור צהרים. זו שמעתי, אבל הראשון לא נראה. תעופה - אפילה שלך כבקר תהיה. ענין אחר: תעופה לשון "עפעפי שחר" (לעיל איוב ג, ט) שאם הוא לשון אופל היה לו לומר תעופה נקוד בשו"א, כמו תנופה תקומה תרומה תנומה.

[12] יהודה מירסקי, הרב קוק מבט חדש, ישראל, תשפ"א (פרק 4 – החושך יכסה ארץ: סנט גלן, לונדון והמלחמה הגדולה. עמ' 155-172 ומקורותיו שם).

[13] באותה תקופה אהרנוסון הרבה בנסיעות, לאנגליה, למצרים, לקפריסין, בחזרה לאנגליה, לאמריקה, לארץ ישראל. תיעוד מפורט של נסיעותיו ופרקי הזמן המדוייקים בהם שהה בלונדון נמצאים ביומנו של אהרונסון. ראו לקמן הע' 14.

[14] יומן אהרן אהרונסון 1916-1919, בעריכת יורם אפרתי, תל אביב, 1970.

[15] על איגרתו של הראי"ה לוייצמן וסוקולוב (יח' כסלו תרע"ח) וסקירת יחסיו עם מנהיגים אלו, ראו כאן ברשימתו של הרב הראל כהן, התחלת מעשה (אתר "ישיבה", אדר, תשס"ט) : התחלת המעשה | הרב הראל כהן | בית המדרש | אתר ישיבה (yeshiva.org.il)