המעין

על המזיקים שנבראו בערב שבת בין השמשות / הרב משה צוריאל

הורדת קובץ PDF

הרב משה צוריאל

על המזיקים שנבראו בערב שבת בין השמשות

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה, ו).

המאירי על מסכת ברכות (ד, ב) בענין קריאת שמע על המיטה כתב "וטעם קריאה זו פירשו בתלמוד המערב (א, א) להבריח את המזיקין. וביאורו אצלי המזיקים הידועים - והם הדעות הכוזביים". לכאורה כוונתו שאין בהם ממש כיצורים, ואין מדובר על יצורים מוחשיים. ויתרה מזאת כתב המאירי על פסחים (קט, ב):

בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים [של חז"ל] היו העם נמשכים אחרי דברי ההמוניים, כמו לחשים ונחשים ופעולות המוניות, וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי אמורי לא חששו בהם חכמים לעוקרם. וכל כך שהיה טבעם מקבל בעניין חיזוק או חולשה... והרי רגילים להיזהר מן הזוגות, וכשתקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף מצד אותם ההבלים הוצרכו, לרוב רגילותם, לתת טעם לדבריהם...

וכן כתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פמ"ו) בעניין האיסור לזבוח לשדים (ויקרא יז, ז) "כפי שמדמים ההמון מענייני השדים". וכתב שם הגר"י קאפח (הע' 54) שבמקור כתובה בערבית מילת "שיאטין", ושם זה מונח בערבית ליצורים רעים ורוחות רעות שבדמיונם של ההוזים, כפי שכתב ר' אברהם אבן עזרא (ויקרא יז, ז) "שיראו אותם המשוגעים". וממשיך הרב קאפח (הע' 55) "שהשוטים מדמים שהשדים פועלים ועושים ומטיבים ומריעים, כמפורסם וכידוע".

ובזה מבואר שינוי בתרגום לספר הכוזרי (ג, פסקא ה, עמ' ק), שבתרגום אבן שמואל כתב "השטנים", ובתרגומו של הגר"י קאפח (עמ' צג) כתב : "השדים הדמיוניים וההזתיים", שניהם תרגמו את המילה "שיאטין".

כן כתב הרלב"ג (על דברים לב, יז) על האמונות שהיו בידי ישראל מאז ששהו בארץ מצרים:

עד שזבחו זבחים, על צד העבודה, לְדָבָר שאין לו מציאות כלל... והוא השדים, רצה לומר הדמיוניים, והם 'לא אלהים' שעובדיהם לא ידעום, כי אינם דבר שיהיה לו מציאות. הנה הם חדשים באו מקרוב להמציאם, לפימה שבדו מלבם.

וכן כתב ר' חיים בן עטר (אור החיים, שמות ז, כא) בעניין המכשפים במצרים שהפכו מים לדם "כי לא היה מעשה שדים ולא מעשה כשפים, כי מעשה שניים אלו יהיה דמיון, ולא ממש". וכן כתב רד"ק (על ישעיה יג, כו) "השדים... לפי שהם נראים כדמות שעירים למאמין בהם". וכן כתב המלבי"ם (על יחזקאל, סוף פרק כז)."שהיו מציאותם רק בדמיון".

והנה בדברי חז"ל (ברכות ג, ב) נמצא שאין להיכנס לחורבה מפני שלושה דברים, ואחד מהם "מפני המזיקין", אבל כתב רבנו מנוח (על הרמב"ם, הל' תפילה פרק ה הלכה ו) "כלומר נחש ועקרב ושאר זוחלי עפר המצויים שם". ויש לברר איך יפרשו קדמונינו הנ"ל את בריאת המזיקין בערב שבת בין השמשות.

יש לציין שנראה שהאמונה בשדים והרוחות והמזיקין הייתה נפוצה בבבל, וכמעט לא נמצא מעניין זה בתלמוד הירושלמי, וזה סיוע לדברי התוספות (חולין קז, ב ד"ה התם משום שיבתא) שמושגים אלו אינם נמצאים בכל הארצות, ולדברי "בן איש חי" (שנה שניה, פרשת פנחס, סוף ס"ק יג, ומקורו בירושלמי שבת יד הלכה ג "דשכיח תמן"). והרמב"ם כנראה סמך כדרכו על הירושלמי. והנה מגדולי המקובלים, רבי משה קורדוברו, כתב בספרו "אור יקר" (כרך יג עמ' סט) "מפני שאין בארץ ישראל שדים וקליפות וחיצונים כלל". אבל בענייננו הרי כל המשניות נכתבו בארץ ישראל, ובהם נכתב "מפני המזיקין"!

חיפשתי הרבה בין המפרשים המפורסמים ולא מצאתי לכך מענה. ב"תפארת ישראל" על המשנה מפרש "מזיקין" - "מלאכי חבלה". אמנם לא הרמב"ם ולא המאירי ולא ר' דוד נכדו של הרמב"ם ("מדרש דוד" על אבות) פירשו מילה זו בפירושם על המשנה.

מאת ה' הייתה זאת, ותשובה אפשרית אני מציע. הנה ר' יעקב עמדין בפירושו לאבות "עץ אבות" (פרק ה משנה ו, דף נא סוף טור ב) חקר מה ההבדל בין עשרה ניסים אלו לבין כל שאר הנסים, למאותיהם, שהיו מימות עולם? וענה:

דבר ברור הוא כי אלה עשרה הדברים הוצרכו להתחדש מפני הפורענות העתידה, מה שלא הייתה כוונת הבריאה בעצם ובראשונה אלא שיתקיימו כל הברואים באופן היותר שלם וטוב, ולא יהיה משם מות ומשׁכלת כמו אחר שגרם העוון... והנה 'פי הארץ' אינו אלא לפורענות לבלוע את הרשעים, זה נראה מיד. גם 'פי הבאר' אע"פ שלטובה ולברכה היה, מכל מקום אם היו ישראל זוכים ונכנסין מיד לארץ לא היו צריכים לו, כי היא ארץ עיינות ותהומות.. וכן ה'מן' היה בלתי צריך, ולא הכרחי בעצם, רק מחמת העוון שגרם לנוע במדבר הוצרכו לאלה... 'פי האתון' ידוע גם כן שהוא לפורענות. וה'קשת' כמו כן נודע ממה שכתוב בתורה. וה'מטה' [של משה] רצועה למצרים להלקותם בו במצרים ועל הים. וה'שמיר', עם היותו הכרחי לכלי הקודש, מכל מקום מזיק הוא, וכן ה'לוחות' עצמן הראשונות שנשברו פורענות היו אחר שלא נתקיימו. הרי בבירור גמור שאין דבר אחד מהעשרה נמלט מהוראת פורענות ופקידת חטאות ועוונות, ואין צריך לומר המזיקין.

ואני מוסיף: 'אילו של אברהם אבינו' - ראו בדברי רשב"ם סוף פרשת וירא, שכל המצוקה של העקידה באה לאברהם מפני שכרת ברית עם אבימלך, הרי גם זה מפני החטא. וכן 'צבת בצבת עשויה' ליצירת כלי ברזל, שכידוע הם מידת הדין, שהרי נצטווינו שלא להרים ברזל לחתוך בו באבני המקדש, "לא יונף המקצר על המאריך" (רש"י לשמות כ, כב), כי על ידי הברזל הורגים נפשות.

ובכן לדעתי "המזיקין" עניינם שיש חיות הנושכות בני אדם, טורפות וגם ממיתות על ידי ארס שבפיהם. זאת לא הייתה התוכנית המקורית של העולם, אילו לא חטאו אדם הראשון וחוה.

ובעתיד תקויָם הנבואה בישעיה יא, ו-ט:

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

כדברי הרמב"ן (ויקרא כו, ו):

יאמר וְהִשְׁבַּתִּי רעת החיות מן הארץ:  והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם, וכמו שאמרו (ברכות לג, א) 'אין ערוד ממית אלא חטא ממית'. וזה שאמר הכתוב 'ושעשע יונק על חור פתן', וכן 'ופרה ודוב תרענה וכו' ואריה כבקר יאכל תבן', כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם, כי נגזר עליו להיות טרף לשיניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו, כידוע כי בטורפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר, וכן אמר הכתוב (יחזקאל יט, ג) 'וילמד לטרוף טרף אדם אכל'. והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאוכלה, דכתיב (בראשית א, ל) 'ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה, את כל ירק עשב לאכלה', ואמר הכתוב 'ויהי כן', כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כך למדו הטרף פני החטא הממית.

הוראנו לדעת כי עד לחטא אדם הראשון לא היו כלל ה"מזיקין" שהמשנה הזכירה, שאינם מהסדר הטבעי של העולם, אלא נבראו במיוחד לשם הפורענות, לכן השהה הקב"ה בריאת טבע זה עד לבין השמשות, בין החול והקודש. וראיה לכך  מאמר חז"ל "אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר (תהלים מט, כא) 'אדם ביקר בל ילין, נמשל כבהמות נדמו'" (שבת קנא, ב).

בסיכום, לדעת רבותינו שסברו ש"המזיקין" הרוחניים קיימים בעיקר בדעתם ובדמיונם של הסובלים ואינם מציאות בעצם, הנאמר במשנה אבות מדבר ברעות ונזקים של חיות טרף, בהתאמה לביאורו של ר' יעקב עמדין. ושמא סיוע לפרשנות זו נמצא בדברי הרב שמשון רפאל הירש (על בראשית סוף פרק ד, בתרגום החדש עמ' קיז), המפרש את מאמר חז"ל שבעקבות חטא אדם הראשון "נעשו חולין למזיקין" (בראשית רבה כג, ו) ש"כוחות גשמיים מזיקים שלטו עליו", ויתכן שאלו הם הדברים.