המעין

על המהדורה החדשה של ספר 'שיטה מקובצת' / הרב אמוץ כהן

הורדת קובץ PDF

הרב אמוץ כהן

על המהדורה החדשה של ספר 'שיטה מקובצת'

במשך למעלה משני עשורים עוסק הרב יוסף יוזפא רוזנברג שליט"א בהכנת מהדורה חדשה של ספרו הגדול של רבנו בצלאל אשכנזי 'שיטה מקובצת', עם הערות מחכימות ומאירות עיניים, ויישר כוחו. בספר הראשון שבסדרה שהוציא לאור על בבא מציעא חלק ב (מוסד הרב קוק ירושלים תשנ"ה) כתב הרב המהדיר בהקדמתו: "במהדורה שלפנינו הצבנו לנו למטרה ראשונה לנכש ולסקל את הספר מהשיבושים הרבים, וכבסיס לתיקונים השתמשנו במהדורה הראשונה של ה"שיטה" שנדפסה באמשטרדם תפ"א סמוך לפטירתו של רבנו זצ"ל. בכת"י לא השתמשנו רבות מפני שזו הייתה מהדורא קמא של חיבור זה כפי שכתב החיד"א ב"שם הגדולים", והחיבור שלפנינו הוא מורחב בהרבה". סביר להניח ששימוש יותר מאסיבי בכתה"י היה מועיל לשיפור הנוסח גם אם מדובר על כת"י שהוא מהדורה קמא של החיבור, אבל זו הייתה הכרעתו של המהדיר בכרך ההוא.

אולם אם 'המטרה הראשונה' של המהדורה החדשה הינה לנכש ולסקל את הספר מהשיבושים הרבים, מתבקש היה שבמקום שבו יש לנו כת"י שמתאים למהדורה שלפנינו ישתמש בו המהדיר כדי להכין נוסח מדויק ולנקות את השיבושים. והנה על חלק השלישי והאחרון של ספר שיטה מקובצת על מסכת בבא קמא (מוסה"ק תשע"ט) יש בידינו כת"י, שבגלל חשיבותו הוא אף נסרק ונמצא במאגר הממוחשב "אוצר החכמה" (מספר ספר 103926) והוא נגיש לכל לומד, ובוודאי מתבקש היה שהמהדיר ישתמש בו לצורך תיקון נוסח הספר. אך בדיקה קלה מגלה שהמהדיר לא עשה כל שימוש בכתב היד שבוודאי היה מסייע לו לנכש ולסקל את הספר משיבושים. נביא לכך י"ג דוגמאות, בעיקר מדברים המובאים בשיטה בשם הרמ"ה, שביחס אליהם השיט"מ הוא המקור הכמעט יחיד. בדקתי מספר דיבורים בלבד, ואף בהם לא הערתי על כל השינויים.

א. עה, ב [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' קצב]

בעדות שאי אתה יכול להזימה, דאם הוזמו לא משלמי מידי כיון דגנב מסייע להו. ונ"ל דכמו כן לא לקי על לאו דלא תענה, דאי לקי מיקרי שפיר אתה יכול להזימה כעדות של בן גרושה וב"ח דלקו אלאו דלא תענה, דלענין ממון ניחא דאי אפשר להזימם דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי, אבל לענין מלקות אין הודאתו מועלת כיון שהעידו שקר,

המהדיר עמד בהערותיו (הערה 19 והערה 22) שהלשון משובשת, נבחן נא את הנוסח בכת"י (עמ' 61 בספרית אוצר החכמה):

עדות שאי אתה יכול להזימה דאם הוזמו לא משלמי מידי כיון דגנב מסייע להו וצ"ל דכמו כן לא לקי על לאו דלא תענה דאי לקי מיקרי שפיר אתה יכול להזימה בעדות של בן גרושה. ול"נ דלקי אלאו דלא תענה דלענין ממון...[1] להזימם דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל לענין מלקות אין הודאתו מועלת כיון...[2] שקר.

עיון בכתב היד מגלה שצדקו האחרונים שהובאו בהערה 19 בהגהתם, ואילו היה משתמש המהדיר בכתב היד ודאי היה מתקן את הדברים בפנים.

ב. צז, א [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תסט]

ולענין פסק כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וזה לשונו התוקף בספינתו של חברו ועשה בה מלאכה אפילו בשעת מלאכה בספינתא דלא קיימא לאגרא אין לו פחתה, ואף על גב דנחית לה בתורת אגרא,

בכתב היד (עמ' 155 בספרית אוצר החכמה):

ולענין פסק. כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל התוקף בספינתו של חברו ועשה בה מלאכה אפי' בשעת מלאכה בספינתא דלא קיימא לאגרא אין לו אלא פחתה ואף על גב דנחית לה בתורת אגרא.

יש לציין שהמהדיר אפילו לא העיר על הקושי, ובוודאי הנוסח שבכת"י הוא הנכון.

ג. שם

אי קיימא לאגרא חזינן אי נחית בתורת אגרא שלא מדעת בעלים רצה פחתה נוטל.

המהדיר העיר בהערה 51: "נדצ"ל רצה פחתה נוטל [רצה שכרה נוטל] ואי.

ובכת"י:

קיימא לאגרא חזינן אי נחית לה בתורת אגרא שלא מדעת בעלים רצה שכרה נוטל - רצה פחתה נוטל

שימוש בכתב היד היה מאשש את הערת המהדיר וגורם לו לשנות את סדר ההגהה.

ד. צט, ב [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקטו]

יקדים לו דינר. כתב הרמ"ה ז"ל מסרקסטה וז"ל הני בודקין דשקלי כרכשתא בשכרן, או שקצצו להם שכר, אם קלקלו חייבין, כיון דאגרא קא שקלי.

וצריך עיון כיון דלא שקלי אגרא אלא לבסוף, כדאמרינן יקדים לו דינר הטבח, ויתחייב לו השוחט. ודילמא יקדים לפסוק שכרו קאמר. וכן נראה. ע"כ.

ובכת"י (עמ' 170):

יקדים לו דינר כתב הרמ"ה ז"ל מסרקסטה וז"ל הני בודקין דילנא דשקלי כרכשתא בשכרן או שקצצו להן שכר אם קלקלו חייבין כיון דאגרא קא שקלי וצ"ע כיון דלא שקלי אגרא אלא לבסוף כדאמרי' יקדים לו דינר הטבח ויתחייב לו השוחט ודילמא יקדים לפסוק שכרו קאמר וכן נראה. ע"כ.

אמנם הבדל גדול אין כאן, אך כאן ברור מדוע מקשה הרמ"ה, שהרי מדובר בבודקים דילנא, כלומר במנהג הבודקין במקומו.

ה. צט, ב [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקטו]

וכן כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל יקדים לו דינר דתניא המוליך חטיו לטוחן וכו' ואסיקנא אימא מפני שהוא נושא שכר. והני כולהו מכי פסק בהדייהו למיתב להו אגרא, ומשכוה לההוא מדעת או אגבוהה, מחייביה בכל מאי דמחייב ביה שומר שכר, בודאי דמצריך רבי זירא הקדמת דינר גבי טבח, משום דלא מסר ליה אלא למשחט בלחוד, וזימנין דלא צריך לממשכה ולא לאגבוהה,

בכת"י (עמ' 170)

וכן כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל יקדים לו דינר דתניא המוליך חטיו לטחון ואסיקנא אימא מפני שהוא נושא שכר והני כולהו מכי פסק בהדייהו למיתב להו אגרא ומשכוה לההוא מדעם או אגבהוה מחייבי בכל מאי דמחייב ביה ש"ש והאי דמצריך רבי זירא הקדמת דינר גבי טבח משום דלא מסר ליה אלא למשחט בלחוד וזימנין דלא צריך ל' לממשכה ולא לאגבוהה

כל המעיין רואה עד כמה עדיף נוסח הכת"י, טחון – שם תואר ולא טוחן שם פעולה. משיכת החפץ - משכוה לההוא מדעם[3] ולא משיכה מדעת. מחייבי ולא מחייביה.

ו. שם [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקטז]

המוליך חטיו לטוחן. אומן של ריחים נקרא כך והוא שם התואר, כמו קרוב, רחוק, ועל זה האומן על כך עליו ללתתם במים ולתתם במכתשת להסיר קליפה ראשונה כדי שתהא סלת נקייה. ה"ר יהונתן ז"ל.

ובכת"י (עמ' 170):

המוליך חטיו לטח' אומן של ריחים נקרא כך והוא שם התואר כמו קרוב רחוק ועל זה האומן על כך עליו ללתתן במים וללתתן במכתשת להסיר קליפה ראשונה כדי שתהא סלת נקיה. ה"ר יהונתן ז"ל.

אמנם הנוסח "ולתתם במכתשת" עדיף על פני הנוסח בכת"י "וללתתן במכתשת" – אך הקריאה טחון ולא טוחן היא מוכרחת על משקל קרוב רחוק שמביא הר"י מלוניל. והנה את פירושו של הר"י מלוניל יש לנו במהדורה מתוקנת ע"פ כת"י (ירושלים - ניו יורק פלדהיים תשכ"ט), וגם השוואת הנוסח אליה, ולא רק לכתה"י, היה מביא את המהדיר לגירסה הנכונה.

ז. שם

מיד לאחר דברי הר"י מלוניל שהובאו לעיל מופיע בכ"י דיבור שלם שנשמט מהדפוסים, וגם במהדורת מוסד הרב קוק אינו. קטע זה נדפס בתוספות רבנו פרץ מהדורת אור הספר (ירושלים תשד"מ), אך יש בו כמה שינויי נוסח:

ההוא מוגרמתא וכו' לכאורה מיירי במוגרמת בטבעת הגדולה אחר ששחט, דפליגי בה ר"י בר יהודה ורבנן בפ"ק דחולין. ספק איסורא דמספקא ליה הלכתא כמאן ותימ' מאי קאמ' ספק איסור' הא רב גופיה פסק התם כר' יוסי בר יהודה בטבעת הגדולה ופר"ת דאע"ג דהוא ס"ל כר"י בר יהודה מ"מ היה מחמיר כו' ככתוב בתוספות. ודוחק לכך נראה לר"י דהאי מוגרמת' דהכא בשאר טבעות הואי ובשאר טבעות מספקא ליה לרב אי הלכה כר"י בר יהודה אי לא ואע"ג דאמ' רב התם ואפי' ר"י בר יהודה לא אמר אלא בטבעת גדולה אבל בשאר טבעות לא אמ' ה"פ ואפי' ר"י בר יהודה לא אמר שהלכה כמותו כדמסיק התם משו' דבשאר טבעות מספקא ליה לרב אי כר"י אי לא. תלמיד הר"פ ז"ל.

ח. שם [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקיט]

ולענין פסק כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וזה לשונו המראה דינר לשלחני ונמצא רע בין אומן בין הדיוט חייב והני מילי באומן שאין צריך ללמוד כל עיקר פטור,

בכת"י (עמ' 170):

וכתב הרמ"ה ז"ל ולענין פסק. וז"ל המראה דינר לשלחני ונמצא רע בין אומן בין הדיוט חייב וה"מ באומן  שצריך ללמוד אבל אומן שאין צריך ללמוד כל עיקר פטור

המהדיר (הע' 15) אמנם עמד על הקושי, אך נוסח כתב היד היה מועיל לו מאוד.

ט. שם [עמ' תקכ]

אבל היכא דיכול לאהדוריה למריה ומחלי ליה ניהליה

לא ברור מהו "ומחלי ליה ניהליה", והמהדיר לא העיר על כך. אך בכת"י (עמ' 171) הנוסח:

אבל היכא דיכול לאהדוריה למריה ומחליף ליה ניהליה

שהוא ודאי הנוסח הנכון.

י. קב, ב [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקנז]

כי מעיינת בה שפיר דא ודא אחת היא דלא מיבעיא למאן דלית ליה כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן למקנייה ולמטלטלי דשליחותא בהכי

המהדיר (הערה 52) עמד על כך שהמילים: "למקנייה ולמטלטלי דשליחותא" קשים, והציע בהערה להגיה "למקניה ולבטוליה דשליחותא". אך בכת"י (עמ' 182):

כי מעיינת בה שפיר דא ודא אחת היא דלא מיבעיא למאן דלית ליה כל המעביר על דעת בע"ה נקרא גזלן למקנינהו למטלטלי דשליחות' בהכי

והנוסח ברור ומאיר עיניים.

יא. שם [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקנח]

ואי לא אתברר דבעל הבית שויא שליח למזבן ליה האי מידי, סתמא מצי מוכר למימר דילמא כי עביד שליחותיה דבעל הבית עביד, אי נמי רשותא יהב ליה אפילו לעוותי. ע"כ.

ובכת"י (עמ 183):

ואי לא אתברר דבע"ה שוייה שליח למזבן ליה האי מידי סתמ' מצי מוכר למימר דילמ' כי עביד שליחותיה דבע"ה עביד א"נ רשותא יהב ליה אפילו לעוותי והמוציא מע"ה. ע"כ.

התוספת "והמוציא מחברו עליו הראיה" מוסיפה בהחלט בהירות.

יב. קב, ב [סוף עמ' תקנח]

לאחר דברי הרא"ש מופיע בכת"י (עמ' 183) דיבור שלם של תוספות רבנו פרץ. מפאת אורכו לא אביא אותו כאן, אך אציין שבתוספות רבנו פרץ הנדפס נשמטו שורות שנמצאים בשיט"מ בכת"י, והוא חסרון שאינו מצוי ללומדים.

יג. שם [מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקסו]

וסוגיא דשמעתא דאפילו אמר לו הלוקח למוכר, על מנת כן אני קונה אותם בשם ריש גלותא על מנת שיחזור וימכרנה לי, אין כופין את ריש גלותא למכור, דאמר להו לאוקורייכי הוה בעינא ולא זילותייכו בעינא,

המהדיר עמד על הקושי במילה "לאוקרייכו" והעיר (הע' 95) "צ"ל: לא אוקיריכו".

בכת"י (עמ' 186) הנוסח:

אין כופין את ריש גלותא למכור דאמ' להו לא יקריכו הוה בעינא ולא זילותייכו בעינא

שהוא ודאי הנוסח הנכון.

* * *

די בדוגמאות אלו להראות את החסרון הגדול בכך שהמהדיר לא השתמש בכתב היד. אמנם חסרון זה יכול להימנות, משוכנע אני שהמהדיר שליט"א וההוצאה המכובדת יוציאו לאור מהדורה חדשה ומתוקנת תוך שימוש בכתב היד לתועלת לומדי התורה[4].