המעין

על 'לב שומע לשלמה' כרך שלישי / הרב משה לוונטהל

הורדת קובץ PDF

הרב משה לוונטהל

על 'לב שומע לשלמה' כרך שלישי

לב שומע לשלמה כרך שלישי

הרב רפאל שלמה דיכובסקי

מוסד הרב קוק, ירושלים תשפ"ג

שלד+קלד עמ'.

גילוי נאות בטרם אתחיל בסקירה: קרוב לעשרים שנה שכותב השורות האלה משתדל לקיים 'שימוש תלמידי חכמים' אצל מו"ר הדיין הרב רפאל שלמה דיכובסקי שליט"א, וללמוד ממנו אורחות חיים ופסיקה הלכתית[1]. האמת ניתנת להיאמר: לא בגלל שהרב המחבר הוא מורי ורבי החלטתי לכתוב שורות אלה, אלא להיפך. בגלל מה שייכתב להלן ועוד הרבה מעבר לכך הרב שליט"א הוא מורי ורבי.

בחסדי השי"ת דורנו משופע בספרות תורנית חדשה, פרשנית והלכתית, הגותית ומחקרית, שחלקה יש בו חידוש, וחלקה עיקר עניינה בסידור וארגון הנושא או הסוגייה, כאשר לעיתים בזה עצמו יש מן החידוש. את הסדרה 'לב שומע לשלמה' מייחדים כמה דברים:

1. איזונים: הראי"ה קוק כתב[2]: "כל דברי חכמים שעשו סייג לתורה שקולים בשקל הקודש, שעליהם אין להוסיף כמו שמהם אין לגרוע. וכאשר החכמה האלוקית שיערה איך להעמיד את כל צדדי החיים על מכונם לבלתי הכחיד את הפעולות המוסריות הנשגבות על ידי מיעוט רישומן במעשים, ולבלתי הכביד גם כן על החיים החומריים יותר מדאי". רוצה לומר: פסיקת הלכה היא מלאכה המחייבת איזון עדין בין דרישות ההלכה האלוקית הנצחית לבין צרכיו החומריים והמעשיים של השואל. 'לב שומע לשלמה' עוסק רובו ככולו בכובד ראש באיזונים האלה.

לא כל פוסקי ההלכה מוכנים לשקול בפלס העדין הזה את פסקיהם. פוסקי הלכה מסוימים, יראי הוראה, רגילים להשיא לשואליהם עצה להחמיר בכל מקרה של ספק, ובזה הם פוטרים עצמם מהאחריות על פסק הלכה מחייב[3]. גם בספריהם הם מרבים לכתוב שבמצבים מסוימים 'ישאל שאלת חכם'. הרב דיכובסקי אינו מאלה. הוא מתמודד עם כל השאלות העולות מן השטח, בלי לדחות שום שאלה בשל 'נמיכותה' או בשל חוסר חשיבותה.

לדוגמא: לאור הלכות לשון הרע וחומרתן, אחת השאלות הבוערות בימינו היא כיצד ניתן למנוע פגיעות בתחום האישי והמוסרי הנעשות בדרך כלל בחדרי חדרים, וממילא אין מי שיעיד עליהן עדות שתעמוד בקריטריונים הלכתיים ותהיה קבילה בבית דין. מתוך ניסיונו כדיין במשך עשרות שנים הרב מציע פתרונות (סוף מאמר ח), ומוסיף: "ראוי לייסד בכל עיר ובכל קהילה בית דין מיוחד שתפקידו יהיה לטפל בנפגעים בתחום האישי. בית דין זה חייב להיות מורכב מאנשי חיל שיש להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו. בית הדין לא יהיה כפוף לעסקנים ולמנהלי מוסדות, וגם לא לראשי הקהילות. לצערי אלו כשלו לא פעם במשימות אלו".

1. רגישותו של הפוסק לסבלם ולקשייהם של השואלים: ראשית יש לברר אם מדובר במאפיין חיובי - או מיותר, ואולי אפילו מזיק[4]? המחבר הכריע, והרגישות הזו היא אחד המאפיינים המובהקים בפסיקותיו. באיגרת אל חבריו הדיינים, כאשר סיים את תפקידו כאב בית הדין הרבני הגדול בירושלים, הוא כתב בין השאר[5]: "יש משמעות לפסיקה הלכתית כאשר הדיין מרגיש את הכאב והצער של בעלי הדין". אמור מעתה, רגישותו של הפוסק לסבלו של השואל היא כלי עבודה מרכזי בפסיקת ההלכה.

בכרך השלישי הדגים הרב את תפיסת עולמו זאת בצורה בהירה וקולעת (עמ' רפב-רפג) סביב שאלת 'מצטער פטור מן הסוכה' כשיש תינוק או אישה בהיריון בבית. בנושא זה קיים הרב המחבר את דברי רבי חיים מוולוז'ין על משנת אבות[6]: "והוי מתאבק בעפר רגליהם", וכך כתב ר' חיים: "והוי מתאבק מלשון[7] 'ויאבק איש עמו', שהוא עניין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא, וכן אנו נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ ונשמתם בשמי מרום, המחברים המפרסמים וספריהם אתנו... ונתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם... ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת, אבל עם כל זה יזהר בנפשו מלדבר בגאווה".

הרב הביא את דברי הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל שסבר שכל זמן שהיולדת אינה חשה צירים אינה נחשבת כחולה, וממילא בעלה אינו נחשב כמשמש חולה, וכלפי הפחד של אשתו להישאר לבד בבית כאשר בעלה ישן למטה בסוכה – כיוון שבעלה אינו מצטער אין הוא פטור, ואם רעייתו מפחדת – שתרד אף היא ותישן בסוכה עמו.

חלק עליו הרב דיכובסקי וכתב: "עם כל הכבוד והענווה, קשה לי מאוד לקבל את הקביעה הזאת... אישה בהריון מתקדם אינה יכולה לישון בסוכה. היא חייבת לרדת מספר פעמים בלילה לצרכים אישיים, ואינה יכולה לטפס במדרגות בלילה שוב ושוב"... הוא הקשה כיצד התנהלות כזאת מתיישבת עם פסקו של הרמב"ם[8]: "וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו"? והוא מוסיף: "גם במקרה של ילד קטן המתעורר בלילה, הטלת העול על כתפי האישה למשך שבעה ימים קשה מאוד בעיניי".

1. מאידך גיסא, יש להבחין בין שקלול של הכאב והסבל ולקיחתו בחשבון לבין כניעה ללחצים המופעלים על הרב מצד השואל. לעיתים פוסקים מאפשרים לשואל ללחוץ על 'בלוטת הדמעות' שלהם. 'לב שומע לשלמה' אינו אחד מהם. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בנוגע לשימוש במכשירי גרמא בשבת במצב שאינו קריטי (עמ' קו): "הכלל ההלכתי הברור הוא שכל ההיתרים נועדו רק לדברים של פיקוח נפש ולמצבים של צורך גדול... ולא למצבים של לוקסוס". כך גם בשאלת טבילת מתגיירות בפני חברי בית הדין (סי' ז, עמ' סג-סח) שעלתה כמה פעמים לכותרות, והעלתה דרישה שמתגיירות תוכלנה לטבול בפני נשים בלבד. הרב הסביר את הקושי ההלכתי בכך ואת הפגיעה באיכות הגיור של מי שלא טבלה בפני הדיינים, והבהיר: "האחריות ההלכתית להיכנס בפירצה דחוקה ולהתיר לא נועדה למקרים של 'לוקסוס', כאשר מבחינה אובייקטיבית אין כל פגיעה בצניעותה של האישה. בגלל רגישות יתר לא נכנסים להיתר בדיעבד של גירות שלרוב הפוסקים אינה מתירה לגר לבוא בקהל ישראל", כלומר לא כל רגישות דורשת מענה הלכתי. הרב מראה איך באופן פרדוקסלי לעיתים הרגישות לוקה בחוסר רגישות: "האם מקיימים 'ואהבתם את הגר' בגרות בעייתית שבה יגרמו למתגיירת להיות מנודה מעם ישראל, רק בגלל רגישות יתר?". הדיין שדורש מהגיורת לטבול בפני הדיינים רגיש יותר כלפיה במבט אמיתי וארוך-טווח. בדוגמא אחרת, ודומה עקרונית, הרב התנגד לפתיחת גן החיות בתל אביב בחינם בשבת. אמנם מחד גיסא ההסכם הזה השאיר את הגן פתוח בשבת ללא צורך לעבור על איסור התשלום בכניסה, אך מאידך גיסא הוא הגביר אלף מונים את חילולי השבת במלאכות דאורייתא למבקרים הרבים שהגיעו אליו מכל הארץ דווקא בשבת, שכן הכניסה בשבת הייתה חינם והכל ביקשו ליהנות מכך. הרב כתב: "כאן קיימת התלבטות... האם התדמית החיצונית של עירייה שומרת שבת עדיפה על חילול השבת הענק שנעשה? האם התדמית עדיפה על הדמות? אני עצמי העדפתי את הדמות". זו אמירה שמשקפת את גישתו והתנהלותו של הרב כדיין וכפוסק. בעולם שבו התדמיות הן השולטות, אמירה מעין זו היא כמשב רוח רענן ביום שרב. בהקשר זה תחת הכותרת "אל תהי צדיק הרבה" מדגים המחבר כיצד לעיתים עודף צדקות מסוכן לא פחות מרשעות (עמ' קיח): "עודף צדקות לא רק שעלול להסתיר מאחוריו רשעות ... אלא אף עלול להביא לעודף רשעות". ודי למבין.
2. שיקול דעת בלבד: הכרך השלישי של "לב שומע לשלמה" עוסק גם בשאלות שעומדות על גבול ההלכה ובריאות הנפש. בהקשר לפרשת 'הרב מצפת' הרב דן במעמדה ההלכתי של שטיפת מוח (עמ' מט-נא) - האם יש להגדיר את מי שעבר שטיפת מוח כאנוס? האם נשללה ממנו הבחירה החופשית? בולט לעיני הקורא שהדיון גם בנושא הטעון הזה הוא ענייני, ללא זעם וללא סנסציות. הרב עוסק בעניין בזהירות, בענייניות ובשיקול דעת; 'הלב השומע' של הרב שלמה דיכובסקי מציג לפנינו דוגמא טובה כיצד להיחשף בלי להיסחף.
3. התנסחות עדינה ומכובדת: פסקי ומאמרי "לב שומע לשלמה" מתאפיינים גם בביטויים צנועים ונקיים שברורה כוונתם מתוך הקשרם, כגון: "התחום האישי" (עמ' עח). "צרכים אישיים" (עמ' רפג) וכד', מה שמלמד אותנו שאפשר וצריך לעסוק בכל התחומים הרגישים בהתנסחויות עדינות ומכובדות, כיאה ללשון הקודש (עי' רמב"ם מורה נבוכים חלק ג פרק ח).
4. פסיקה עצמאית ואמיצה: בעל "לב שומע" מוכן גם לנקוט דעה לא פופולארית, למשל בנושא סידור קידושין על ידי רמי"ם וראשי ישיבות (עמ' סא-סב). מדובר בתופעה נרחבת, שמתוך הערכת החתן את מורו ורבו מהישיבה הוא מבקש ממנו לסדר לו חופה וקידושין, כאשר לא כל מי שנקרא 'רב' הוכשר לנושא הזה. לעיתים מדובר בתלמידי חכמים מובהקים שכתבו חידושי תורה יפים גם על סדר נשים, אבל מעולם לא למדו לסדר חופה כהלכתה. "סידור קידושין אינו חזנות ואינו כיבוד. צריך לדעת ולהתמחות, ומי שאינו יודע – לא יהא לו עסק עמהם!".

'לב שומע' מתייחס גם לאסון מירון 'בלי כפפות'. ראשית הוא נותן לכולנו חומר למחשבה ולחשבון נפש מדוע האסון הנורא הזה התרגש עלינו. הוא מביא את המעשה המזעזע (יומא כג, א) בשני כהנים (או בשני אחים כהנים לפי גרסת התוספתא במסכת שבועות); מדבר על 'תרבות הצפיפות והדוחק' – הרי כל מי שהגיע למירון ידע שהוא נכנס לדוחק וצפיפות קיצוניים, זה היה אפילו חלק מהחוויה... והוא מפטיר באמירות קשות על עסקני העמותות המעורבים בניהול קברו של רשב"י במירון, גם מתוך היכרות עמהם בדיונים בבית הדין.

1. שקיפות תרתי משמע: "לב שומע" הוא ספר שקוף. אפשר לעקוב בו אחרי תהליך הפסיקה מהמסד ועד הטפחות. אבל "לב שומע" אינו רק ספר הלכה, הוא גם ספר אמונה – אמונה חיה! העמודים האחרונים של הכרך השלישי הוקדשו להתמודדות עם פטירתו בדמי ימיו של בנו של המחבר, הרב משה נתן דיכובסקי זצ"ל, שהיה תלמיד חכם מופלג בנגלה ובנסתר, תלמיד חביב ובן יקר לאביו שליט"א. כשם שהרב שקוף בפסקיו, כך הוא גם משתף את הלומדים בהתמודדותו עם השכול בכנות ובשקיפות: "נתתי את לבי להתבונן במה עשה ה' לנו, ולמה הוכינו קשות בהסתלקותו של בננו היקר, חכם עצום וגדול, ערב חתונת בתו הבכורה". הוא מספר על הסברים שונים שקיבל מפי המנחמים, כשההסבר היחיד המקובל עליו הוא שהקב"ה, כביכול, אמר לו ולמשפחתו: "אינני חייב להסביר את מעשי, גם לא לשרפי מעלה. אם הדבר אינו נראה לכם, לכו ובנו בעצמכם עולם חדש... זה פשר צידוק הדין, שמשמעותו קבלת דין שמים למרות שאיננו מבינים". בהזדמנות זו הרב כותב דברים כדרבונות: "יש שאסור להשיב תשובות שאינן מיישבות את הדברים. עדיף להישאר עם שאלות קשות, מאשר עם תשובות גרועות".

יהי רצון שהרב, הרבנית וכל בני ביתם ימצאו נחמה גדולה מאת בעל הנחמות על אבידתם הקשה והכואבת, שיזכו לראות באים לעולם צאצאים כפשוטם וצאצאים כמדרשם - כרכים נוספים מתוך הלב הרחב, החכם, העמוק והשומע של מו"ר רבי שלמה דיכובסקי שליט"א.