המעין

תוכחות וברכות / דבר העורך

אני כותב את הדברים בעש"ק פרשת 'כי תבוא', ערב שמיעת הברכות והקללות בקריאת התורה מחר בבוקר. כל שנה נדהם כל יהודי מחדש מחוסר-הפרופורציה-לכאורה בין הברכות היפות והקצרות והענייניות – לבין הקללות הארוכות והמפורטות והמפחידות, וכבר נאמרו בעניין זה דברים רבים. אולם פשטות הדברים לכאורה היא שאין כל-כך מקום להאריך בדבר פשוט, בעניין שחיים איתו, בתיאור מצב שאפשר לראותו בעיניים וכמעט למשש אותו בידיים, ויש מה להאריך כאשר מספרים על דבר איום שיכול אולי לקרוא ח"ו, שמזהירים אותנו מפניו, שהקב"ה מבקש מאיתנו שנעשה הכל כדי שלא נגיע אליו לעולם. הדברים האלו לא היו נכונים תמיד. מאז ומתמיד נקנתה לנו ארץ ישראל בייסורים. הרמב"ן על הפרשה (כח, מב) אומר שרוב הקללות נאמרו כאזהרה לעם ישראל היושב בארצו: 'ודע, כי התוכחות במארה ובמהומה ובמגערת וכו' ושאר כל התוכחות הם כולם עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה... אבל אחרי היותנו בגלות בארצות אויבינו לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלפינו ועשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו ואשר נזרע בשדה, אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא, או בטוב מהם [!], שרחמיו עלינו, כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם'. היו שתמהו מאוד על דברי הרמב"ן האלו, ואכמ"ל. מה שברור הוא שעכשיו ב"ה עולם הפוך אנו רואים - בתקופה זו של ראשית צמיחת גאולתנו אפשר למשש את הניסים בידיים כאן בארץ ישראל הפורחת ב"ה, כאשר הקשיים החברתיים והציבוריים ואף התורניים מתגמדים מול ההצלחות המדהימות בענייני התורה והעם והארץ כמעט בכל נושא שהוא, כן יוסיף ה' כהנה וכהנה.

גיליון מורחב זה מוקדש ברובו לאחד האירועים הקשים ביותר בתולדות תקומת ישראל בדורנו, הוא מלחמת יום הכיפורים בראשית תשל"ד. חמישים שנה עברו מאז הטראומה שעברה על כל יושבי הארץ, שכמעט סימאה את עינינו מלראות את ישועת ה' גם בימים הקשים ההם. בניגוד למקובל ב'המעין' חלק מהמאמרים אינם עוסקים בהלכה-נטו אלא מערבים זיכרונות ותיאורים, לעיתים קשים לקריאה, מאת דמויות חשובות שעסקו במסירות נפש בלחימה מחד ובטיפול בחללים הקדושים מאידך, ויש כאן מסמכים ועדויות בעלי ערך לדורות. ויהי רצון שנזכה לראות בקרוב בשמחה ובנחת רוח ובלי ייסורים את המשך התפתחות הגאולה מול עינינו, עד לביאת הגואל במהרה בימינו. אמן.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. הק' יואל