המעין

[1] הבאתי רק שינויי ניקוד שבהם ההבדל בביטוי בין שני הניקודים הוא הבדל בולט הנשמע לכל אוזן, ולא התייחסתי כלל לשינויי הניקוד שעיקרם הבדל דקדוקי שנפק"מ לביאור המילה ושרשה, אך ההבדל בפועל אינו מורגש לפחות בביטוי המון העם, ובכל כהאי גוונא הסופרים והמדפיסים לדורותיהם כמעט שלא הקפידו בזה, ואין בזה כלל מסורת ושיטה, אלא כל סופר ומדפיס כתב כפי המזדמן וכפי רמת ידיעתו בכללי הניקוד והדקדוק, אבל בשינויי ניקוד המורגשים במבטא בזה יש מסורת ברורה, וכמעט כל הסופרים והמדפיסים לא הלכו בזה לפי ידיעתם בכללי הניקוד אלא ניקדו בפשיטות לפי מה שהציבור נוהג ואומר. אי לכך במאמר זה לא ציינתי כלל את חילופי הניקוד דלהלן: פתח/קמץ, צירי/סגול, קמץ חטוף/חטף-קמץ/חולם, וכן לא ציינתי העדר או הוספת דגש חזק, כי גם הוא אצל המון העם אינו מורגש, ולכן הרבה סופרים לא דקדקו בו, וכן לא ציינתי העדר או הוספת דגש קל כי בחלק מהאתיות באזורים ותקופות מסוימות לא היה הבדל ביניהם. ואף חילופי חטף-פתח/שוא לא טרחתי לציין.

[2] החלקים שפורסמו מתוך ספר זה הם: 'מיפוי נוסחי התפלה', המעין 242 (תמוז תשפ"ב), עמ' 184-156; 'בירור נוסח תפילת העמידה לחול בסדר התפילות להרמב"ם ובתכאליל', שפורסם בקובץ דברי חפץ בשני חלקים, חלקו הראשון של המאמר בגליון יט (תשרי תשפ"ג), עמ' קעא-ריח, וחלקו השני בגליון כ (ניסן תשפ"ג), עמ' קלה-רב; 'תפלת העמידה לחול לפי נוסח רבינו דוד אבודרהם', מנורה בדרום, מג (אדר תשפ"ג), עמ' נד-סד; 'תפילת שמונה עשרה לפי נוסח קהילות הספרדים על פי חמשים מקורות' שפורסם בקובץ מנורה בדרום בשלושה חלקים, חלקו הראשון של המאמר בגליון נ (אב תשפ"ג) עמ' צה-קיב; חלקו השני בגליון נא (אלול תשפ"ג) עמ' כח-מה; וחלקו השלישי יפורסם אי"ה בגליון נב תשרי תשפ"ד.

[3] הסימון הזה אינו מוגבל דווקא לשינויי קטנים, אלא הוא משמש גם לשינויים גדולים במקומות שאין לנו סימון נאות אחר, למשל תוספת בתוך תוספת שהרי א"א לשים סוגריים בתוך סוגריים, או במקום שיש בחלק מעדי הנוסח נוסח קצר יותר שאיננו מקורי, כגון "את צמח דוד עבדך מהרה" במקום "את צמח דוד עבדך במהרה", שלא שייך לכתוב למעלה "[ב]מהרה" כי אז יהיה משמע שהנוסח המקורי הוא "מהרה" ויש מוסיפים לגרוס במהרה – ואדרבה, הנוסח המקורי הוא במהרה, ולכן במקרה כזה כתבתי במהרה בפנים עם כוכבית לרמז על הנוסח הנוסף שהוא מהרה.

[4] לפי מאפייני הכתיבה והניקוד, ואכן יש בו השפעות של נוסח האשכנזים (עיין בהערות 12, 29, 39, 50), וקודם התיקון יש שם עוד הרבה יותר נוסחאות  אשכנזיות, אלא שרובם ככולם תוקנו על ידי הסופר עצמו בגליון, כדי שלא להלאות את המעיין בריבוי הערות שוליים, אביאם כאן במרוכז: "מצמיח לנו ישועה" - מ2 בפנים חסר "לנו" והושלם בגליון וכ"ה בכל המקורות; אחרי "ואת כל מיני תבואתה" נוסף במ2 "לטובה", ואין בכל שאר המקורות. וגם במ2 עצמו לא נוקדה תיבה זו להורות שאין לגורסה; ויהללו לשמך במ2 נוסף 'את' לפני לשמך, וגם זה בהשפעת נוסח אשכנז הגורסים: "ויהללו את שמך" ולא נוקד וסומן למחיקה. כמו כן בכתב יד זה בגליונות העמידה כתובים בכתב אחר כל מיני רמזי קבלה, ולא ציינתי אליהם כלל.

[5] כתב יד זה משמיט כמה פעמים תיבות ואותיות נגד כל עדי הנוסח האחרים, עיין הערות 47, 48, 49, 55, 56, 62. ולכן מסתבר שנכתב על ידי סופר שאינו דייקן, או לחילופין סופר שלא התפלל בעצמו בנוסח איטליה.

[6] זוכר - ב1 ו1 ל1 ל4 מ1 פ1 פ2 וטורין. וזוכר – ל2 ל3 מ2 פ3 פ4 ושלושת הדפוסים.

[7] ומצמיח – ו1 ל2 ל3 ל4 פ3 (וכן פ4 אבל שם גם חסר "לנו" וכן חסר "בקרוב", וע"כ שהושפע מנוסחאות אחרות, וכן ממש הנוסח בדפוס מנטובה שי"ז, וע"ע לעיל הע' 4). מצמיח – ב1 ל1 מ1 מ2  פ1 פ2 שלושת הדפוסים וטורין.

[8] בקרוב – כל כתבי היד (ב1 ו1 ל1 ל2 ל3 מ1 מ2 פ1 פ2 פ3) דפוס 1 וטורין. חסר - רק בשני דפוסים (דפוס 2 ודפוס 3. ואמנם גם בכתב יד פ4 חסרה תיבה זו, אך כאמור שם גם חסר תיבת "לנו" בניגוד לכל המקורות).

[9] נמליך – כך כמעט בכל כתה"י (ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 מ1 מ2 פ1 פ2 פ3 פ4) ושלושת הדפוסים. המליכו - ב1 בלבד, ולא מצאתי לו חבר בשאר כתבי יד של מנהג איטליה (והנוסח "נמליך" הוא קדום מאוד באיטליה, ולכן נמצא גם בכל עדי הנוסח של מנהג רומניא בימים נוראים ששם הם גורסים ברכה זו כנוסח איטליה), וסביר להניח שאין זה אלא ט"ס של איזה סופר ספרדי שהיה רגיל בנוסח "לדור ודור המליכו לאל" בימים נוראים. הנוסח "המליכו" אמנם מופיע גם בטורין אך סידור זה בלאו הכי מושפע מסידור רע"ג, ורע"ג אכן גורס "המליכו".

[10] ושבחָךְ – כך מנוקד בכתבי היד ורוב הדפוסים (ו1 ל1 ל3 ל4 מ1 מ2 פ1 פ3 פ4 דפוס 1 דפוס 2). ושבחֲךָ – ל2 דפוס 3 בלבד.

[11] וחננו – כך בו' החיבור בכל המקורות. חננו – פ1 בלבד (ואולי הוא ט"ס גרידא), וכן בטורין, וע"ע להלן שכך בגיליון כתב יד מ1.

[12] מאתְךָ הכף בקמ"ץ – ל1 ל2 ל3 ל4 שלושת הדפוסים. *מאתָךְ הכ"ף בשוא - ו1 מ2 (בגיליון, בפנים שם נשמט וחננו מאתך דעה ובינה בטעות הדומות ונוסף בגליון) פ1 פ3 פ4. כל אלה שמנקדים מאתך בשוא גם מנקדים והשכל ה' בפתח, ולכן נראה שהם נוקדו בידי נקדנים אשכנזיים (מ2 הוא ודאי סופר אשכנזי), ובדקתי עוד כתבי יד איטלקיים וברובם מאתך ך' בקמץ והשכל ה' בסגול, לדוגמא: סידור מנהג רומא כתב יד ירושלים הסה''ל 38.4282 משנת ה"א קנ"א [כל הברכה חסרה בפנים מ1 והושלמה בגיליון ושם חננו! מאתָךְ דעה [ובינה] והַשכל. ואולי הגליון הזה לא משקף את נוסח איטליה].

[13] והֶשכל בסגול או בצירי - ל2 ל3 ל4 דפוס 1. *והַשכל בפתח - ו1 ל1 מ2 (בגיליון) פ1 פ3 פ4 דפוס 2 דפוס 3. וכבר ציין מיכאל ריז'יק, 'המחזור כמנהג רומא ומסורת הניקוד', בתוך מחקרים בסידור רומא, עמ' 135: "במחזורים איטלקיים רבים הן קדומים והן מאוחרים וצפונייים מילה זו מנוקדת בה"א סגולה". ועיין בהערה הקודמת.

[14] פשענו - ו1 ל1 ל2 ל3 פ1 פ3 פ4 שלושת הדפוסים. פשענו בָךְ – מ1. פשענו בְךָ – ל4. *פשענו לָךְ – ב1 מ2 פ2 וטורין. סביר להניח כי הנוסח "פשענו בך" הנדיר יותר, הינו הנוסח היותר מקורי באיטליה, אלא שמאחר ועל פי הדקדוק אינו נכון לומר "פשענו בך", לכן יש ששינו לגרוס "פשענו לך" ויש שמחקו לגמרי תיבה זו.

[15] כי אל טוב וסלח אתה – חסר ב1, ואולי זה ט"ס גרידא כי כמעט אין לזה חבר בנוסחאות אירופה והבלקן, אולם יש לציין כי גם בכתב יד איטלקי של סדר התפילות של הרמב"ם וטיקן 25 חסר משפט זה בניגוד לנוסח הרמב"ם המקורי.

[16] ראה נא. בכתב יד פ4 בלבד חסרה תיבת נא בהשפעת הנוסח הספרדי הקדום שהיה שגור בפי סופר כתב היד.

[17] גואל חזק – ב1 מ1 מ2 פ1 פ2 פ4 דפוס 1 דפוס 3 וטורין. אל גואל חזק – ו1 ל1. גואל וחזק - ל3 ל4 קודם התיקון, וכנראה השפעה קדומה של מנהג רומניא. אל גואל וחזק – ל2 פ3 דפוס 2 וכן הוגה בכתב יד ל4, וכנראה גם זה בהשפעת רומניא.

[18] אלהינו – נוסף ב1 ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 פ1 פ2 פ3 דפוס 1 דפוס 2. חסר - מ1 מ2  פ4 דפוס 3 וטורין.

[19] לכל מכותינו – רוב כתבי היד ורוב הדפוסים וטורין (ב1 ו1 ל1 ל3 ל4 מ1 מ2 פ1 פ2 פ3 פ4 דפוס 1 דפוס 3). לכל מכותינו ולכל תחלואינו - ל2 דפוס 2 (כנראה בהשפעת נוסח רומניא).

[20] רחמן ונאמן. תיבת ונאמן ישנה בכל המקורות מלבד ל1.

[21] חולֵי – הל' בצירי בכל המקורות (ו1 ל1 ל3 ל4 מ1 מ2 פ1 פ3 פ4 דפוס 1 ברוב עותקיו דפוס 2), מלבד ל2 ודפוס 3 הגורסים חולִי הל' בחיריק, כנוסח הייחודי לבני אשכנז-צרפת, וכן בעותק בודד של דפוס 1 שנוקד בידי אשכנזי.

[22] על פי כל המקורות הישנים, דהיינו כל כתבי היד ושלושת הדפוסים הראשונים, המשפט הזה כולו הוא תוספת לחורף בלבד ואינו נאמר כלל בקיץ (בחלק מהמקורות יש על כך הוראה מפורשת, ובאחרים ניכר הדבר בבירור בצורת הכתב השונה בכל משפט זה על ידי הקטנת הכתב או שינוי סוג הכתב או היעדר ניקוד), וזה תואם למנהג כל עדות ישראל להאריך בבקשות בברכה זו בחורף. בדפוסים מאוחרים שינו לגרוס משפט זה גם בקיץ, באופן שבקיץ אומרים "ותן טל לברכה" ובחורף "ותן טל ומטר לברכה" וזה חיקוי מנהג אשכנז (שאין לו חבר בזה).

[23] רווחה – כ"ה ברוב המקורות (ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 מ2 פ1 פ3 פ4 ושלושת הדפוסים). חסר - ב1 מ1 פ2 וטורין.

[24] שנותינו. כך בכל המקורות בלשון רבים ולא שנתינו.

[25] והמבורכות - ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 מ1 פ1 דפוס 3. המבורכות – ב1 מ2 פ2 פ3 פ4 דפוס 1 דפוס 2.

[26] בכל כתבי היד והדפוסים הישנים אין זכר למשפט "וקבצנו יחד וכו'", ונוסף כן בסוגריים רק בדפוסים המאוחרים.

[27] אתה לבדך - ב1 ו1 ל1 ל3 ל4 מ1 מ2 פ1 פ2 פ3 פ4 דפוס 1 דפוס 3 וטורין. אתה ייי לבדך - ל2 דפוס 2 כנראה בהשפעת נוסח אשכנז. חסר – מ1 בלבד.

[28] לבדְךָ. רק פ4 מנקד לבדָךְ כנוסח הספרדי הקדום שהיה שגור בפי סופר כתב היד.

[29] בצדק ובמשפט – כן ברוב ככל המקורות (ב1 ו1 ל1 ל4 פ1 פ2 פ4 דפוס 1 ודפוס 3), וזהו כנראה נוסח איטליה המקורי.

ברחמים בצדק ובמשפט – ל3 בלבד, וזה בדיוק כנוסח הספרדים.

בחסד וברחמים וצדקינו במשפט – מ1 מ2 בלבד, וזה בדיוק כנוסח אשכנז, וכנראה הוא טעות המעתיק של הסופר האשכנזי (בטורין: "בחסד וברחמים צדקינו במשפט" בהשפעת נוסח רומניא ואכמ"ל).

בחסד וברחמים בצדק ובמשפט - ל2 פ3 דפוס 2. וכנראה זה הרכבה של נוסח אשכנז עם נוסח איטליה.

[30] פתיחה לברכת המינים: כידוע ברכת המינים סבלה במשך הדורות מפגעי הצנזורה, ישנם ארצות שהתערבות הצנזורה בברכה זו החלה רק בתקופת הדפוסים, כך למשל המצב בסידורי אשכנז, אולם ישנם ארצות שכבר מאות שנים קודם החלה הצנזורה להתערב בנוסח ברכה זו, כך למשל בארץ ספרד כבר בשנת ה' אלפים ט"ו גזרה המלכות שלא לברך כלל ברכה זו. כצפוי בארץ איטליה, הסמוכה ביותר למרכז הנצרות הגדול באירופה, סבלה ברכה זו את מירב פגעי הצנזורה, אם על ידי כפייה חיצונית, ואם כ"הקדמת רפואה למכה" על ידי צנזורה פנימית מכוונת, למעשה לא שרד לפליטה כתב יד איטלקי בלי שום צנזורה. כבר עמד על כך אורי ארליך במאמרו באנגלית על ברכת המינים, שם הוא כותב שיש מאות סידורי כתבי יד איטלקיים, ומתוכם הוא בדק כמאתים כתבי יד איטלקיים, וברובם ניכרת התערבות הצנזורה, והוא בחר מתוכם 8 כתבי יד שניכר שיש בהם פחות צנזורה!, והם פרמה די רוסי 1901; פריס 595; לידס 58; לונדון המוזיאון הבריטי 13260; מוסקבה 679; פרמה די רוסי 1924; פלורנץ 33; קיימברידג' 491,1 (ס' 31490). הצנזורה בברכה זו באה בכמה פנים, ברוב המקורות יש פשוט מחיקות של תיבות ומשפטים, בחלקם לאחר המחיקה נכתב נוסח חדש מרוכך, ובחלקם נשאר רק מחיקה בלי תחליף. לעיתים המחיקה עזה ולא נותר שריד ופליט מהנוסח הקודם, אך לעיתים ניתן במאמץ לזהות את התיבות שנמחקו. בנוסף ברוב המקומות יש צנזורה כבר בכתיבת הסופר הראשון, כלומר שמלכתחילה  הסופר כתב נוסח שאיננו נוסח מקורי אלא נוסח מצונזר כגון "וכל הזדים כרגע יאבדו" "וכל אויביך יכרתו" או שלא כתב תיבות "ומלכות זדון", או השמטת תיבת "וכל גוים אויבי עמך ישראל". וכאן הבן החכם שואל, אם המצב כה עגום ומסובך, איך בכלל ניתן לדעת מהו הנוסח המקורי ומהו הנוסח המצונזר? והתשובה לכך, היא שיש לנו בכמה מקורות תיבות שנמחקו על ידי הצנזורים וניכר מה היה כתוב קודם המחק ומה נכתב לאחר המחק, וממקורות אלו אנו לומדים בבירור שתיבות אלו היו לצנינים בעיני הצנזורים ובאיזו תיבות החליפום. לדוגמא במשפט "וכל המינים כולם כרגע יאבדו", בהרבה כתבי יד המילה "המינים" מחוקה לגמרי והוחלפה בתיבת "הזדים", ובדפוס 1 ניכר שקודם המחיקה היה כתוב "המינים", וכן הוא בכמה כתבי יד. בנוסף עומדים לרשותנו נוסחאות שאר העדות, שבהם שרדו מספר רב של עדי נוסח לא מצונזרים, ומהם אנו יודעים שבכל הנוסחאות כולם במשפט הפתיחה נזכרו "למשומדים", ולעיתים עם תוספות (כגון בנוסח פרס), ובמשפט של "כרגע יאבדו" נזכרו בכל הנוסחאות "המינים" ולעיתים עם תוספות (כגון בנוסח ספרד ופרובנס נוסף גם מלשינים), ובמשפט של "מהרה יכרתו" נזכר בכל הנוסחאות אויבי עם ישראל כגון "אויבי עמך" או "אויבי עמך ישראל" או "אויבנו" ואין נוסח שבו יש איזכור של אויבי השם כגון "אויביך", ולכן הגם שבנוסח איטליה הרבה כתבי יד כותבים "וכל אויביך יכרתו" אין זה אלא נוסח מצונזר, והנוסח האיטלקי המקורי הוא "וכל גוים אויבי עמך ישראל מהרה יכרתו" וכפי שהוא בכמה מקורות איטלקיים, ואכן עין רואה בכמה כתבי יד שהיה מתחילה נוסח ארוך התואם לנוסח המקורי, והצנזורה מחקה כל המשפט והוחלף במשפט "וכל אויבך יכרתו".

ומכיון שרבו בברכה זו מחיקות ונוסחאות בעדי הנוסח השונים הנני מעתיק כאן כל עד נוסח בנפרד, כשיש מחיקה השלמתי את הנוסח שיש לשער שהיה במקור בתוך <--->:

בדפוס 1: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל המינים כלם כרגע יאבדו וכל אויביך מהרה יכרתו ומלכות זדון ?מהרה תעקר ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים: [הצנזור מחק את תיבת "המינים" וכתב מעל "הזדים" אך שרידי האותיות של "המינים" ניכרות בבירור, כמו כן הצנזור מחק את התיבות "ומלכות זדון מהרה תעקר" אך גם כאן שרידי האותיות ניכרות בבירור]

בדפוס 2: ולמלשינים בל תהי תקוה וכלם כרגע יאבדו וכל אויביך מהרה יכרתו ותכניע אותם במהרה בימינו ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים. [אף בדפוס מנטובא שי"ז הנוסח זהה].

בדפוס 3: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל המינים כלם כרגע יאבדו וכל אויביך מהרה יכרתו ומלכות ........... ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד ב1: ולמלשינים בל תהי תקוה ... ... ... ...ע יאבדו וכל ... אוייביך ... ... ... ... ... ותכניע ... במהרה בימינו בא"י שובר אוייבים ומכניע זדים [בחלק מהקרחות הושלם חלקית הנוסח בידי סופר מאוחר ולא טרחתי להעתיקו, יתכן שגם הך' של אויביך היא תוספת מגיה ואינה מקורית].

בכתב יד ו1 מחוק הרבה ושרד: ולמלשינים {תיבה זו בכתב גדול המורה על תחילת הברכה} בל תהי תקוה <וכל המינים>{השלמתי לפי שרידי האותיות והניקוד} כולם כרגע יאבדו וכל <גוים>{כך ניכר מהשרידים} אויבי עמך ישראל מהרה יכרתו ... ... ... ... ... [ותכניע] אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד ל1: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל המינים כולם {כך קודם התיקון כניכר בבירור משרידי האותיות, לאחר מכן נמחקו תיבות "וכל המינים כולם" ונכתב "וכולם"} כרגע יאבדו וכל אויביך יכרתו ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד ל2: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל הזדים כלם כרגע יאבדו וכל אויביך יכרתו ומלכות זדון {תיבות "ומלכות זדון" נמחקו אך שרידיהם ניכרים בבירור} מהרה תעקר ותשבר ותכניעם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד ל3 אין שום מחיקה אבל מלכתחילה נוסח מעט מצונזר: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל הזדים כלם כרגע יאבדו וכל אויביך מהרה יכרתו ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד ל4 אין שום מחיקה אבל הנוסח מלכתחילה מצונזר: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל הרשעים והזדים כלם כרגע יאבדו וכל אויביך מהרה יכרתו ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד מ1: <למשומדים> ולמלשינים בל תהי תקוה <וכל המינים> כלם כרגע יאבדו <ומלכות זדון מהרה>[בכתב מאוחר נכתב במקום "ומלכות זדון מהרה": וכל אויביך יכרתו ו]תעקר ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד מ2, בכתב הסופר הראשון נכתב כל הנוסח המקורי אך הצנזור מחק כמה מילים מחיקה עזה בלא שום שריד ופליט: ... ולמלשינים בל תהי תקוה וכל ... כלם כרגע יאבדו וכל ... אויבי עמך ישראל מהרה יכרתו ... ... מהרה תעקר ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד פ1 - ולמלשינים בל תהי תקוה ... ... כולם כרגע יאבדו וכל אויבי ... ... מהרה יכרתו ... ... ... ... ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו בא"י שובר אויבים ומכניע זדים [מגיה מאוחר הגיה "וכולם כרגע" וכן הגיה "וכל אויביך" במקום "וכל אויבי ... ...."].

בכתב יד פ2: ולמינים בל תהי תקוה וכל ... [מילה מחוקה שקשה לפענחה, כנראה הזדים] כולם כרגע יאבדו וכל אויבך יכרתו ומלכות זדון מהרה תעקר ותשברם ותכניעם במהרה בימינו בא"י שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד פ3: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל <המינים> {יש כאן מילה מחוקה וכך יש להשלים, בכתב מאוחר נכתב "הזדים"} כולם כרגע יאבדו וכל אויבי ע<מך ישראל מהרה יכרתו ומלכות זדון מהרה תעקר> {כך יש להשלים לפי שיעור הקרחה, וכן לפי שרידי האות ע' של תיבת עמך שנמחקה בידי הצנזור, סופר מאוחר הוסיף ך' סופית לתיבת אויבי והוסיף מעל המחיקות תיבת יכרתו וכך הנוסח החדש יוצא "וכל אויבך יכרתו" וללא איזכור מלכות זדון} ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו בא"י שובר אויבים ומכניע זדים.

בכתב יד פ4 אין שום מחיקה אבל הנוסח מלכתחילה מצונזר: ולמלשינים בל תהי תקוה וכל הזדים כלם כרגע יאבדו וכל אויביך מהרה יכרתו ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים.

בנוסף טרחתי להשיג את אחד מכתבי היד הטובים ביותר שהשתמש בהם אורי ארליך במאמרו הנ"ל, והוא כתב יד קיימברידג' הנ"ל, והנה נוסח ברכת המינים שם כפי שהעתקתי מצילום כתב היד: "ולמינים ולמלשינים בל תהי תקוה וכל המינים כלם כרגע יאבדו וכל גויים עמך ישראל מהרה יכרתו ומלכות זדון מהרה  תעקר ותשבר ותכניע אותם במהרה בימינו. ברוך אתה ייי שובר אויבים ומכניע זדים"

[31] {למשומדים} ולמלשינים – כאמור בפתיחה אין לנו מקור איטלקי ללא שום צנזורה או מחיקה, ובשאר נוסחאות העדות הברכה פותחת ב"למשומדים אל תהי תקוה" ויש נוסחאות שהוסיפו עוד כגון בנוסח פרס "למשומדים למינים ולזדים לכופרים ולרשעים אל תהי להם תקוה". והנה כמעט בכל המקורות האיטלקים יש תיבת "ולמלשינים" בתחילת הברכה, ומאחר וקללה על מלשינים קיימת בהרבה נוסחאות גם קודם הצנזורה, לכן אין סיבה להניח שלא היה זה חלק מקורי מנוסח הברכה באיטליה. ומאידך לא יתכן שלא היה בנוסח המקורי תיבת "למשומדים", ולכן נראה לשער שבנוסח איטליה המקורי הברכה פתחה "למשומדים ולמלשינים בל תהי תקוה". ואכן במקורות מ1 מ2 יש תיבה מחוקה קודם תיבת "ולמלשינים". ובמקור מ1 אף ניכר שתחילת התיבה המחוקה היא ל.... [ובכתב יד זה עצמו בפירוש ר"י בר יקר שבגליון שם, היה כותרת לברכה "למשומדים" וגם היא נמחקה, אבל שרידיה ניכרים שם היטב, והכותרות שם תואמות לנוסח איטליה, אף כשנוסח ר"י בר יקר שונה מנוסח איטליה, למשל בברכה שלישית הכותרת שם "לדור ודור" ולא אתה קדוש. כך שגם הכותרות שם משקפות קצת את נוסח איטליה], גם בטורין המילה הראשונה הפותחת את ברכת המינים מחוקה, ועל גבי המחק בכתיבה מאוחרת: 'ולמלשינים'. כלומר שגם שם היה נוסח אחר שקדם ל'למלשינים' וקרוב לודאי שהוא 'למשומדים'.

בשאר המקורות כבר מלכתחילה היה כתוב רק ולמלשינים: ב1 ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 פ1 פ2 פ3 פ4 ושלשת הדפוסים, אך אין בכך פלא שהרי בחלק גדול ממקורות אלו גם מופיע בכתב הסופר הראשון הנוסח המצונזר "וכל אויביך מהרה יכרתו", ועוד שעיקר חמת הצנזורה היתה על תיבת "למשומדים" ולכן תיבה זו סבלה יותר צנזורה.

חיזוק נוסף יש להביא מכך שבכל המקורות האיטלקיים הברכה מתחילה "ולמלשינים" בו' החיבור, ואילו בכל שאר נוסחי העדות הברכה מתחילה בלי ו' החיבור, מלבד חלק בנוסח אשכנז-צרפת שהוסיפו ו' החיבור בשביל רמזי סודות התפלה, ולפי השערה הנ"ל ניחא כי הברכה התחילה "למשומדים ולמלשינים" ולכן יש כאן ו' החיבור (אך חשוב לציין שלא ניתן להוכיח שגם נוסח איטליה לא פתח בו' החיבור, שהרי אין לנו תיעוד של ממש לתיבה זו, ולכן אין לשלול שגם נוסח איטליה המקורי עצמו פתח בו' החיבור וגרס "ולמשומדים ולמלשינים", אך בהשוואה לנוסחי שאר עדות מסתבר שגם נוסח איטליה לא פתח בו' החיבור, ומה גם שכך ניכר משרידי התיבה במקור מ1 וכן בכותרת הברכה שבמקור זה וכנ"ל).

ולגבי הקביעה דלעיל שנוסח איטליה כבר במקור הזכיר מלשינים במשפט הראשון, אין לכחד שיש שני כתבי יד איטלקיים: פריס 595 ופלורנץ 33, שהביא ארליך במאמרו באנגלית על ברכת המינים, הפותחים "ולמינים בל" ובהמשך גורסים "וכל המלשינים כולם כרגע", אך נוסח זה ודאי אינו נוסח מקורי כמוכח מהשוואה לכל נוסחאות העולם, וע"כ ששינו כיון שרצו שהנוסח המצונזר יפתח בנושא שהוא עיקר הברכה, גם במאמרו של רות לנגר הובאו הרבה כתבי יד איטלקיים לגבי המשפט השני בברכתנו, ושם 8 כתבי יד גורסים "וכל המינים כולם" וארבעה בלבד "וכל המלשינים כולם", שבעה כתבי יד נוספים מביאים נוסח מצונזר "וכל הזדים כולם", ושאר כתבי היד משמיטים את רוב המשפט או כולו מחמת צנזורה.

כאן המקום לציין כי בקובץ צפונות ג עמ' קז-קח נכתב בשם המומחה הגדול הרב אהרן יהושע צוקר ה' ירפאהו במהרה, נתונים רבים וחשובים על נוסח ברכה זו על עדותיה השונות (ורובם ככולם נכונים, וניכר שהנ"ל ערך על עבודה מקצועית שהקיפה את כל מגוון נוסחי העדות הקיים!). ובתוך הדברים נכתב שם שבאיטליה עצמה היו שני נוסחאות, אחד "למשומדים אל (ההדגשה במקור א"ג) תהי תקוה וכל המינים והמלשינים כרגע יאבדו" והשניה "למלשינים בל תהי תקוה וכל המינים כולם כרגע יאבדו" ללא איזכור המשומדים. כמקור לנוסח הראשון הוא מציין את "כת"י קמברידג' 397 ועוד" וכמקור לנוסח השני הוא מציין את "כת"י פרמה 783 ובודלי 2936 ועוד". לע"ע לא הצלחתי לאתר את הסידור האיטלקי קיימברידג' 397 שהביא הרב צוקר (ואולי כוונתו לסידור קיימברידג' 437 שנכתב בפיררא שנת רט"ז, או שמא למספר 374 ס' 16293, ולע"ע לא התפניתי לבודקם), וכמובן אין אפשרות לדעת איזה כתבי יד נוספים התכוון אליהם הרב צוקר. אך עצם הנוסח שהביאו בשמם הוא נוסח ספרד-פרובנס מובהק, ועוד שהרב צוקר הדגיש שבנוסח הראשון הנוסח היה "אל תהי" ובנוסח השני "בל תהי", אבל האמת היא שבכל עדי הנוסח האיטלקיים, הן המובאים במאמר זה, והן רבים נוספים שלא הזכרתי, והן שמונת כתבי היד הנוספים המובאים במאמרו הנ"ל של ארליך, כולם כאחד גורסים "בל תהי". וכנראה הרב צוקר הוטעה על ידי קטלוגים שונים שקיטלגו כתבי יד מספרד ופרובנס תחת השם נוסח איטליה (למשל סדור מנהג  פרובנס מאה יד לונדון 18690(694) ס' 5060. בכל הקטלוגים קוטלג בטעות כסידור מנהג איטליה, ושם קודם המחיקה יש נוסח דומה מאד למה שהזכיר הרב צוקר).

[32] המינים - כך ל1 ובדפוס 1 ודפוס 3, וכן ניכר משרידי ו1 קודם המחיקה, וכך כנראה היה כתוב גם במקורות מ1 פ1 פ3 קודם המחיקה. ב-מ2 פ3 נמחק ונכתב בכתב אחר הזדים, וכן נכתב מלכתחילה במקורות ל2 ל3 פ2 פ4, ובמקור ל4 "הרשעים והזדים".

[33] גוים – במקום זה ישנה תיבה מחוקה בשלשה כתבי יד (ב1 ו1 מ2), ויש להשלים "גוים" על פי שני כת"י שהובאו במאמרו של ארליך באנגלית הנ"ל (והם: פרמה 1024 דה רוסי 1901; קיימברידג' 491,1, ושם חסר בט"ס תיבת "אויבך"), וכן ניכר גם בשרידי התיבה המחוקה במקור ו1, וכן מצאתי גם בכתב יד ירושלים הסה''ל 3.4281 משנת ה'קנ"א. דפוס 1 ל2 פ2 הנוסח מצונזר מעיקרא: "וכל אויביך יכרתו" וכעין זה ל3 "וכל אויבך מהרה יכרתו". פ1 פ3 יש מחיקות אבל גם לפני המחיקה לא היה כתוב תיבת "גויים", ובכתב יד פ3 אף ניכר שלא היה כתוב אויביך אלא אויבי עמך. נוסח "וכל גוים אויבי עמך" הינו ייחודי לנוסח איטליה, ומידידי הרב נפתלי יחיאל גולדמינץ שמעתי לשער שאולי הוסיפו כן יהודי איטליה הקדמונים בכדי שתהא בידם "תשובת המינים", שאם יאמרו הנוצרים אתם מקללים אותנו בתפילתכם ישיבו להם שהם אין מקללין אלא את הגויים, והרי בתקופות קדמוניות הנוצרים החשיבו את עצמם ליהודים, וגויים בעיניהם היו רק עובדי עבודה זרה, ודוק.

[34] ומלכות זדון - מחוק ו1 מ1 מ2 פ1 פ2 פ3, וכך יש להשלים על פי שאר כתה"י (מ1 ל2 ל3, וכן בהרבה כתבי יד אחרים) ודפוס 1.

[35] מהרה – כ"ה מ2 ל2 (קודם התיקונים והמחיקות) ל3 פ2, (מחוק ו1 ל1 פ2 פ3 וכן מחוק או קרוע בג' העותקים של דפוס 1 שברשותי) וכ"ה כמעט בכל הכתבי יד שהובאו בפירוט במאמרה באנגלית של רות לנגר על מיפוי מחזורים (נמנו שם 17 כתבי יד שיש בהם תיבה זו ומתוכם 16 גורסים "מהרה" ורק אחד בלבד גורס "במהרה"). בנוסח הברכה של איטליה במאמרו של ארליך כתוב למעלה "במהרה" ולא נזכר חילוף בזה במדור השנו"ס שם, וזה לא יתכן שכל שמונת כתבי היד שהיו לארליך גרסו כולם "במהרה", ולהדיא בדקתי בחלקם ואיתא "מהרה" ולכן בהכרח שטעות הדפוס היא וצ"ל שם "מהרה", וא"כ אדרבה בכל שמונת כתבי היד שהיה לארליך היה כתוב "מהרה" ולכן לא הביא חילוף בזה בשנו"ס.

[36] ותשבר ותכניע אותם – כן ברוב המקורות (ל1 ל3 ל4 מ1 מ2 פ1 פ3 דפוס 1, וכן "ותכניע אותם" ב1 ו1 דפוס 3, אלא שבמקורות אלו נמחק על ידי הצנזור המשפט שלפניהם כולל תיבת "ותשבר", וכן "ותכניע אותם" בדפוס 2 וכן פ4 ובשניהם מלכתחילה לא נכתב קודם לכן). ותשברם ותכניעם - פ2 בלבד. ותשבר ותכניעם - ל2 בלבד. במאמרה הנ"ל של רות לנגר הובא נוסח 53 כתבי יד איטלקיים במשפט זה, מתוכם רק ב17 כתבי יד נשתמר המשפט כולו (באחרים אין "מהרה תעקר"), ובאותם 17 כתבי יד 14 גורסים "ותשבר ותכניע אותם", וכנוסח רוב המקורות דלעיל, שני כתבי יד בודדים גורסים "ותשברם ותכניעם". באחד בודד הגירסה "ותשבר ותמגר ותכניעם". ובכתבי היד האחרים שבהם המשפט הזה קוצץ ברובו, שם הנוסח הרווח הוא לגרוס "ותשברם ותכניעם במהרה בימינו".

[37] יהמו רחמיך – כך כמעט בכל המקורות (ב1 ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 מ1 מ2 פ1 פ2 פ3 פ4 דפוס 1 דפוס 3 וטורין). יהמו נא רחמיך - דפוס 2 בלבד וכנראה בהשפעת נוסח הספרדים.

[38] הטוב – נוסף ו1 ל1 ל3 ל4 מ2 פ3 פ4 שלושת הדפוסים (וזהו נוסח ייחודי לרומניא, וכנראה הוא השפעה קדומה של רומניא על מקצת בני רומא). חסר - ב1 ל2 (ושם חסר "באמת" בט"ס) מ1 פ1 פ2 וטורין.

[39] לעולם – ב1 ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 פ1 פ2 פ3 פ4 שלשות הדפוסים וטורין. ולעולם - מ1 מ2 בלבד (כנראה בהשפעת נוסח אשכנז הישן, מ2 למשל ודאי נכתב בידי סופר אשכנזי).

[40] כי בך – כך בכולם. כי בשמךָ הגדול – ו1 בלבד וזה כנוסח קורפו (וכן פרובנס-קטלוניה).

[41] על ירושלים - רוב כתבי היד (ב1 ו1 ל1 ל3 ל4 מ1 מ2 פ2 פ3) ודפוס 2. ולירושלים – ל2 פ1 פ4 דפוס 1 דפוס 3 וטורין. הניקוד עירְךָ מופיע בכל המקורות.

[42] צמח. חסר פ3 בפנים בט"ס והושלם בגליון.

[43] עבדך - נוסף ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 מ1 מ2 פ3 ושלושת הדפוסים (ולגבי הניקוד, במקורות ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 מ1 מ2 פ3 דפוס 2 דפוס 3 עבדְךָ הכ"ף בקמץ, ורק בדפוס 1 בחלק מהעותקים עבדָךְ הכ"ף בשוא, וכן מנוקד פ4 בהשפעת הנוסח הספרדי הישן שהיה שגור בפי סופר כתב היד). חסר - ב1 פ1 פ2 וטורין.

[44] במהרה – רוב ככל כתבי היד (ב1 ו1 ל2 ל3 ל4 מ2 פ1 פ3 פ4) ושלשת הדפוסים. *מהרה ל1 מ1 פ2, וכנראה בהשפעת נוסחאות אחרות (כגון אשכנז ספרדים ורומניא שכל אלה גורסים "מהרה"), וכן בטורין.

[45] תרום – שלושת הדפוסים ורוב כתבי היד (ב1 ל2 ל3 ל4 מ2 פ1 פ2 פ3 פ4 וטורין). *תרים - ו1 ל1 מ1, ואולי הושפעו מנוסח קורפו.

[46] כי לישועתך קוינו כל היום. חסר פ2 בט"ס.

[47] וחוס וחננו – אין פ2 בלבד.

[48] ואת תחינתנו – אין פ2 וטורין.

[49] הוא – אין פ2 (וכן חסר בטורין אבל שם גם חסר תיבת מעולם).

[50] ואל תפלתם שעה – רוב כתבי היד ורוב הדפוסים (ב1 ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 פ1 [בגליון ועיין להלן] פ2 פ3 פ4 דפוס 2 דפוס 3). ובתפלתם שעה - מ1 מ2 פ1 בפנים (ושם אין "שעה") דפוס 1 וטורין, וכנראה ששלושת כתבי היד שגורסים "ובתפלתם שעה" הושפעו מנוסח אשכנז, וכמו שעיננו רואות ששנים מתוכם דילגו תיבת "שעה" כנוסח אשכנז (מ2 בפנים חסר שעה ונוסף בגיליון בכתב הסופר הראשון, וע"כ שמתחילה שכח לכותבו מהרגל נוסח אשכנז, פ1 בפנים גם חסר שעה, ואפילו המגיה שהגיה "ואל תפלתם" שכח להוסיף תיבת "שעה") ולפיכך לא הבאתי נוסח "ובתפלתם" למעלה אף שהוא מתועד קודם התיקון בשלושה כתבי יד ודפוס אחד.

[51] ביתָךְ – ו1 ל1 מ2 פ1 (ככל הנראה) פ3 דפוס 3. *ביתֶךָ – ל2 ל3 ל4 מ1 פ4 דפוס 1 דפוס 2. וכנראה הושפעו מנוסחאות אחרות (כגון אשכנז ספרדים ורומניא שכל אלה מנקדים ביתֶךָ).

[52] עירְךָ – כך הניקוד ברוב ככל המקורות. עירָךְ – דפוס 2, וכן במקור ו1 עיין מבוא.

[53] ו1 בלבד מוסיף תשוב, וזהו נוסח ייחודי לקורפו (וכן לקטלוניא-פרובנס) ועיין במבוא שכנראה כתב יד זה מושפע מנוסח קורפו, אם לא שנדחוק שהוא ט"ס באשגרה מברכת ירושלים "על ירושלים עירך ברחמים תשוב".

[54] ברחמיו – ל1 ל3 מ1 מ2 פ1 פ3 פ4 ושלושת הדפוסים. ברחמיו מהרה – ו1 ל2 ל4, וכן הנוסח בשבה"ל בובר עמ' 18. מהרה – כך בטורין ואין בו "ברחמיו" כנראה בהשפעת נוסחאות אחרות כדרכו, וכן הוא "מהרה" בלי "ברחמיו" גם בשני כתבי יד בודדים ב1 פ2, ושניהם רגיל בהם השמטת תיבות בודדות בט"ס, ובפרט תיבות שאינם נמצאות בנוסחי שאר עדות, ונראה שגם כאן הם משתלשלים מהנוסח המורחב "ברחמיו מהרה", אלא ששניהם דילגו על תיבת "ברחמיו" בט"ס (בנוסף בדקתי כעשרה כתבי יד איטלקיים נוספים, וברובם היה הנוסח "ברחמיו" ובמיעוטם "ברחמיו מהרה", ורק בכתב יד בודד נוסף מצאתי רק "מהרה" – כתב יד לונדון 19064, ומסתבר שגם שם הסופר דילג על התיבה הזאת שלא הייתה שגורה בפיו, וכמו שיש שם לא מעט השפעות נוסח של עדות אחרות).

[55] ועל נשמותינו – כ"ה בכל המקורות. על נשמותינו – פ2 בלבד וכן טורין.

[56] ועל נפלאותיך - כ"ה בכל המקורות. על נפלאותיך – פ2 בלבד (אבל גם שם ועל נסיך כשאר מקורות).

[57] המרחם. מ2 בלבד מוסיף "רחם עלינו", וחסר בכל הדפוסים ובכל כתה"י ובטורין. ונראה שאינו נוסח, אלא טעות גרידא באשגרה מברכת אהבת עולם "המרחם רחם עלינו". בכתב יד ל4 הוסיף מאן דהוא אות ו' כך שיוצא "והמרחם", וכנוסח אשכנז, ואין לזה חבר בשאר מקורות נוסח איטליה שבידי.

[58] ולא עזבתנו ולא הסתרת – כ"ה בכל המקורות. לא עזבתנו לא הסתרתה – פ2 וטורין בלבד.

[59] בחזרת הש"ץ הציבור עונים: לעולם ועד - על פי הוראה הכתובה להדיא בגיליון ב1 כאן, וכן בהוראות המצויות בדפוס 1 (וכמה כת"י כגון מ2) בהוראות לאחר דיני מודים דרבנן.

[60] בא"י הטוב שמך. במקור פ1 נוסף בין השיטין לאחר בא"י "אל חי". נוסח כזה מצאתי גם בעמידה לחול בכתב יד לונדון 16577, ושם הוא בפנים ולא רק בין השיטין. מקור נוסף לנוסח נדיר זה מצא ידידי הרב ד"ר יעקב פוקס  בקטע כריכה קדום מספריה פרטית, מספרו בסה"ל 75711, המכיל חלק מחזרת הש"ץ של תפילת מוסף ליום כיפור ומלבד הפיוטים מכיל תפילות הקבע מ"זכור רחמיך" באמצע מודים עד סוף ברכה אחרונה והכל כנוסח הדפוסים ושאר כתבי היד של מנהג איטליה, וגם בקטע הזה מופיעה החתימה הייחודית "ברוך אתה ייי אל חי הטוב שמך ולך נאה להודות" (נוסח חתימה זו אינו מוכר לי ממקור אחר, ואולי מלכתחילה הוא היה מיוחד לימים נוראים וצ"ע).

[61] וְחסד – כך בשוא במקום זה ברוב ככל המקורות ו1 ל2 ל3 ל4 (ושם בסמוך חסר בפנים "כי מאור פניך" בטעות הדומות והושלם בגיליון) מ1 מ2 פ1 פ3 שלושת הדפוסים. וָחסד – ל1 בלבד, וכנראה טעות מבסמוך "אהבה וחסד" ששם בכולם וָחסד בקמ"ץ כי שם הוא בהפסק (פ4 בצילום שברשותי כאן אין ניכר הניקוד, ולהלן הוא גורס וָחסד בקמץ כמו כל עדי הנוסח).

[62] ישועה – אין פ2 וטורין בלבד.

[63] ורחמים. מ1 וטורין גורסים רחמים.

[64] וחיים – נוסף ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 פ3 דפוס 2 דפוס 3. חסר - ב1 מ1 מ2 פ1 פ2 פ4 דפוס 1 וטורין.

[65] תמיד – נוסף ו1 ל1 ל2 ל3 ל4 מ2 פ3 פ4 ושלשת הדפוסים, וכנראה בהשפעת רומניא. חסר - ב1 מ1 פ1 פ2(ע"ש) וטורין.

[66] בשלומָךְ – כן ו1 ל1 ל3 ל4 מ2 פ1 פ3 פ4 ושלשת הדפוסים. בשלומֶךָ – מ1 ל2. דפוס 1 קרוע בכל העותקים שלי. חסר – ב1 וכנראה בט"ס.

[67] פיסקת אלהי נצור חסרה ברוב כתבי היד (ב1 ל1 ל2 פ1 פ2 פ3) ונמצאת רק במקצתם (ל3 [ושם בכתב קטן וללא ניקוד] ל4 מ1 פ4), ובמקור ו1 בצמוד לסוף העמידה מובא עושה שלום וכו' וללא אלהי נצור, ורק לאחר מספר הוראות למתפלל נכתב "קודם שיפסע שלוש פסיעות (ראשי)[רשאי] לומר דבר של-תחנונים כיוצא באלו", ולאחר הקדמה זו מועתקת תפילת אלהי נצור, וכן הוא ממש במקור מ2 אלא ששם נוסח ההוראה: "ויש נוהגים לומ'ר תחנונים אילו קודם שלוש פסיעות", וכעין זה גם בשלושת הדפוסים. הנוסח המלא של פיסקת "אלהי נצור" בעדי הנוסח השונים של מנהג איטליה יופיע בס"ד בספר י"ב שערי התפלה.

[68] פיסקת עושה שלום וכו' – ב1 ו1 ל1 ל2 ל3 מ1 מ2 פ1 פ3 דפוס 1 דפוס 2 דפוס 3. חסר רק פ2 ושם גם אין יהיו לרצון וע"כ שקיצר. וכן לא הועתקה פיסקה זו במקור ל4, ובמקור פ4 הפיסקה מובאת בקיצור: "עוש"ה שלו"ם". בטורין יש סדר אחר של אמירת שלום: "שלום בימיני" ע"ש.

[69] על כל – כ"ה בכולם. עלינו ועל כל - דפוס 2 בהשפעת נוסח הספרדים.

[70] כל ישראל – ב1 ל1 ל2 ל3 מ1 מ2  פ1 פ3 דפוס 1 דפוס 3. כל ישראל אמן - ו1(בהשפעת נוסח קורפו) דפוס 2.