המעין

"נימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר" ותורת רבנו ששו"ן בפירוש רש"י על מסכת חולין / הרב אפרים ליב הלוי לואיס

הורדת קובץ PDF

הרב אפרים ליב הלוי לואיס

"נימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר" ותורת רבנו ששו"ן בפירוש רש"י על מסכת חולין*

הקדמה

תשובת רש"י לר' שלמה ב"ר מאיר

ר' שלמה ב"ר מאיר נכד רש"י

"כן מצאתי בנימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר"

דברי ר' שלמה ב"ר שמשון הוא רבנו ששו"ן בפירוש רש"י על מסכת חולין

הצעת פתרון הדברים

הקדמה

אני מבקש לדון במאמר זה על הספר 'נימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר', שקטע ארוך ממנו הובא ברש"י חולין קטז, ב. שני ראשונים נודעו בשם זה, הראשון בן דורו של רש"י והשני נכדו של רש"י, ואשתדל כאן לברר את זהותם ולהכריע מיהו מחבר הספר הנ"ל.

 

תשובת רש"י לר' שלמה ב"ר מאיר

בספר תשובות רש"י נמצאת תשובה של רש"י בעניין 'המלוה לחברו ונפסל המטבע מה ישלם לו'. לתשובה זו מקבילות רבות בספרות הראשונים ובכתבי היד, וכפי שהעיר ישראל אלפנביין במהדורתו לספר תשובות רש"י[1]. לא נאמר שם למי שלח רש"י תשובה זו. אחת המקבילות נמצאת בספר 'תשובות חכמי צרפת ולותיר' סימן מב[2], וממנה ניתן ללמוד על זהות השואל, אליו נשלחה התשובה. בתחילת התשובה נכתב "וגם זה השיב לו הרב", דהיינו שמדובר בהמשך התשובה הקודמת (סי' מא), שבה נכתב "וזה השיב רבינו שלמה [=רש"י] לר' שלמה מטורש", ואם כן הוא השואל.

רבנו צדקיה ב"ר אברהם הרופא בספרו שבלי הלקט הביא גם הוא את התשובה הנ"ל, ושם כתב "ולגאון אחד מצאתי: יפקוד לחיים ולשלום את חביבי ר' שלמה ב"ר מאיר..." והוא מעתיק את כל התשובה[3]. בשבלי הלקט מהדורת מכון ירושלים כתב המהדיר הרב שמחה חסידה כי כותב התשובה הוא רש"י, ומקבל התשובה הוא ר' שלמה ב"ר מאיר נכדו[4]. אמנם לפענ"ד קשה לומר שהכוונה לר' שלמה ב"ר מאיר נכד רש"י, שהרי אפילו נניח שנולד כבר[5] הרי משמע מלשון התשובה שהשואל הוא בן גילו של רש"י ולא נכדו הצעיר ממנו מאוד, ובפרט שהוא אינו מוזכר בתשובה בשום תואר של קרבה כגון "נכדי" וכיו"ב. אם נצרף את חלקי המידע נמצא שבדורו של רש"י היה קיים חכם בשם ר' שלמה ב"ר מאיר מהעיר טורש שהיה קרוב בגילו לרש"י[6].

 

ר' שלמה ב"ר מאיר נכד רש"י

ר' שלמה ב"ר מאיר נכד רש"י נודע בדורו בעיקר בעקבות פירושיו על התנ"ך וכמומחה בענייני דקדוק וניקוד, וכפי שנקרא "הרב ר' שלמה אבי הדייקנים"[7]. מלבד הנ"ל, לוטים תולדותיו בערפל[8]. וכיון שהיה קיים בזמנו כאמור לכל הפחות 'ר' שלמה ב"ר מאיר' אחד נוסף, הרי בכל פעם שנזכר שם זה יש לברר למי הכוונה.

 

"כן מצאתי בנימוקי ר' שלמה בר' מאיר"

ברש"י על חולין נחתם דיון ארוך ובלתי רגיל במילים "כן[9] מצאתי בנימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר"[10]. המהדיר הידוע הרב משה יהודה הכהן בלוי ז"ל סבר שדיבור זה הוא מתוספותיו של הרשב"ם, ר' שמואל ב"ר מאיר נכדו של רש"י[11], שחיבר כידוע הוספות לפירושי רש"י (יתכן שהרב בלוי כלל לא ידע על קיומו של הנכד הנוסף ר' שלמה). החוקרים פוזננסקי, אורבך ואחרים כתבו שזו הגהה שהועתקה מחיבורו של ר' שלמה ב"ר מאיר נכד רש"י לתוך פירושו של רש"י סבו בזמן מאוחר יותר[12]. אך קשה לומר כך, מפני שעניין זה מובא בשם רש"י בכמה ראשונים, כגון רבינו יהונתן מלוניל שהביאו בשם 'לשון הרב רבנו שלמה הצרפתי ז"ל'[13], הראבי"ה בשם 'לשון רבינו שלמה בפירושיו'[14], ור' יצחק אור זרוע 'ושוב מצאתי תשובת רש"י'[15], וא"כ לא יתכן לומר שזו הוספה מאוחרת בתוך דברי רש"י. וביותר יקשה שבשבלי הלקט מובא הדבר בנוסח "וכן מצאתי בתשובת רבנו שלמה ב"ר שמשון זצ"ל"[16], שמשון ולא מאיר, אף שכמה קטעים לפני כן הביא דברים בשם רבנו שלמה - רש"י[17]. ועוד, עניין זה מובא גם בספר המכריע לרבינו ישעיה דיטראני (הרי"ד) בשם "תשובת רבינו שלמה הקטן ב"ר שמעון זצוק"ל"[18], וכן בתשובות הרי"ד מובאת הלשון הנ"ל[19] (וברור שצ"ל 'שמשון' ולא 'שמעון'[20]).

הרב מנחם זאב חסידה, הראשון שפרסם מכת"י את ספר שבלי הלקט חלק שני, כתב על זה "במכריע ר' שלמה הקטן ב"ר שמשון, ועירוב פרשיות יש כאן כי כל הנעתק ע"י המכריע והשבלי הלקט הם לשון רש"י כמעט אות באות בחולין קטז, ב. ואולי גם זה אינו מרש"י, רק שהוכנס אח"כ, ואולי הייתה זאת בתשובות של רבנא ששון שהוא ר' שלמה ב"ר שמשון שהיה בזמן רש"י, אבל ברש"י שם מסיים: כן מצאתי בנימוקי רבנו שלמה ב"ר מאיר. ולמבקרים פתרונים"[21].

וכתב על זה הרב שמחה חסידה (נכדו של ר' מנחם זאב) בהערותיו בשבלי הלקט חלק שני מהד' מכון ירושלים: "ויתכן שיש למצוא בזה סימוכין להשערה שהעלה הגאון בעל בנין ציון בחידושיו לחולין שם, שקטע זה מ'ואני הייתי' אינו מדברי רש"י אלא שיטה שלישית (?) מנימוקי רשב"מ, שמעתיק דברי רש"י צירפם יחד, עיי"ש"[22]. פירוש דבריו: ה'בנין ציון' כתב דעד 'ואני הייתי' הוא מרש"י, ומ'ואני הייתי' ואילך הוא מר' שלמה ב"ר מאיר. ויש למצוא סימוכין לכך ממה שתשובת רשב"ש מתחילה מ'ואני הייתי', שיש ללמוד מזה שלפחות מכאן אין אלו דברי רש"י. אבל לכאורה מוכח דלא כן, שהרי בספר המכריע ובתשובת הרי"ד הובא כל העניין בשם רשב"ש, מהתחלת הדיבור, ומזה מוכח שמרועה אחד ניתנו.

מכל המקורות הנ"ל יוצא שנראה שצ"ל: "נימוקי ר' שלמה ב"ר שמשון", וקטע זה הועתק לתוך פירושו של רש"י ע"י אחד המעתיקים כבר בימי הראבי"ה[23]. שוב ראיתי שכבר עמדו בזה הג"ר ניסן זק"ש בהערותיו לתוספות רי"ד: "וכאשר תעיין בספר המכריע לרבנו סימן ל"ג תראה כי מה שכתוב שם בזה"ל 'ואני הייתי'... הובא כל זה על שם 'רבינו שלמה הקטן בן ר' שמעון זצוק"ל', ויתכן שגם לפנינו צריך להגיה 'שמ'', והסופר טעה וקרא 'מא''..."[24] עיין שם המשך דבריו. גם הג"ר אברהם יוסף וורטהיימר בהערותיו לתשובות הרי"ד[25] כתב וזה לשונו: "ולפנינו ברש"י שם בסוף הדיבור כתוב: כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר, וצ"ל כמו שהוא לפנינו בשבלי הלקט [=ר' שלמה בר' שמשון]. ובגמרא דפוס שונצינו ליתא סיום זה ברש"י שם[26]". וכך כתב גם בנו הג"ר שלמה אהרן ורטהימר בהערותיו לספר המכריע של הרי"ד בשם אביו ר' אברהם יוסף[27].

ולפי דברינו יוצא שצריכים לתקן את מה שבכל ספרי תולדות הראשונים[28] מביאים את הדיבור הנ"ל ברש"י כאחד המקורות על קיומו של ר' שלמה ב"ר מאיר נכד רש"י בהנחה שדברים אלה נוספו ע"י מעתיק מספר נימוקיו של ר' שלמה זה, ויש הרוצים להוכיח מכאן שר' שלמה ב"ר מאיר הנ"ל חיבר ספר הלכתי-תלמודי. וכל זה אינו, שהרי אפילו אם נאמר שהגרסה הנכונה היא ר' שלמה ב"ר מאיר - הרי יש שני חכמים הידועים לנו בשם זה ולכן אין לקבוע על פי השם בלבד למי הכוונה, ובפרט שהוכח שצ"ל ר' שלמה ב"ר שמשון, וממילא הקישור של נכדו של רש"י לעניין זה הוא בבחינת מגדל הפורח באוויר.

אמנם יש להעיר כי ישנם ראשונים שהביאו עניין זה בשם רש"י, כגון בספר האורה הובא ראשית הדיבור בסתם[29], והרי ספר האורה הוא מבית מדרשו של רש"י, וייתכן מאוד שדבר זה מפי רש"י נכתב. וכן הוא גם בסידור רש"י בסתם[30]. ובספר מעשה הגאונים הובאו הדברים בשם "ואמר לן רבי"[31], ובמבוא לספר זה כתבו תחת ערך 'רבי' "רבי סתם הוא ע"פ רוב רש"י", ואחת הדוגמאות שהביאו הוא דיבור זה[32]. וכן ברוקח "דפסק רבנו שלמה בפרק כל הבשר"[33]. ובספר ארחות חיים הובאו הדברים בשם "הר"ש ז"ל"[34]. ואולי יש להסביר זאת בכך שפעמים רבות נתחלפו תשובות ופירושים של רבינו שלמה ב"ר שמשון עם תשובות ופירושים של רש"י, כשהדברים הובאו בשם 'רבינו שלמה' סתם[35].

 

דברי ר' שלמה ב"ר שמשון הוא רבנו ששו"ן בפירוש רש"י על מסכת חולין

פרופ' אברהם גרוסמן כותב בעניין "האם קיבל רש"י תורה גם מפיו של ר' שלמה ב"ר שמשון" בספרו חכמי אשכנז הראשונים[36], שכינויו של ר' שלמה ב"ר שמשון הוא ר' ששון[37]. הוא מציין לארבעה קטעים שהביא האור זרוע בהלכות שחיטה מפירוש רש"י למסכת חולין שבהם רש"י מעתיק את דברי רבנו ששון, אמנם ברש"י שלפנינו (וכן בספרים כתבי יד שלפני האור זרוע) חסרים הם:

א. "ופרש"י... ואמר לנא רבנא ששון שראה זקן אחד... עכ"ל, ויש פירושים שאין בהם רבנא ששון"[38]. כוונת האו"ז לפירוש רש"י לפרק אלו טריפות דף מד, א.

ב. "פי' רבנו שלמה... הורה המור"ה ששו"ן עכ"ל, ויש פירושים שאין כתוב זה בהם, ואיני יודע אם הסופר דילג"[39]. פרק אלו טריפות דף מג, א.

ג. "פי' רבינו שלמה בדק מורינו ששון... עכ"ל"[40]. שם דף מב, א.

ד. "וכ"כ רבינו שלמה זצ"ל ואמר לנו המורה... רבינו ששון עכ"ל"[41]. שם.

כמו כן מציין גרוסמן לדקדוקי סופרים עמ"ס חולין שהביא מובאה מכתבי יד של פירוש רש"י לחולין (מה, א) "כך שמעתי מפי רבינו ששון"[42].

אחר כך ממשיך גרוסמן לדון אם היו הוספות אלו שברש"י רק במהדורה קמא וכו', והביא דבריהם של החוקרים: לדעת אברהם עפשטיין מקור הדברים ברש"י עצמו. פסקיו של רשב"ש היו במהדורה ראשונה של פירוש רש"י שנתחברה עוד בוורמייזא אך לא במהדורה בתרא, ומכאן הנוסחאות השונות בפירושי רש"י שעליהן העיר בעל 'אור זרוע'. את דעתו קיבל א"מ ליפשיץ. גם אפטוביצר סבר שאפשר שמקורם בדבריו של רש"י עצמו, בהניחו, בטעות, שכבר ר' שמחה ייחסם לרש"י. שונה דעתו של י"נ אפשטיין. הוא רואה בהבאות אלה הוספה מאוחרת שנכתבה בשולי הגליון, והוכנסה אחר כך לתוך פירושו של רש"י. נוסף על עדותו החשובה של בעל 'אור זרוע' שחסרות הן בכתבי יד אחרים, הוא הסתמך על העובדה, שחלק מפסקים אלה שונה מפירושיו של רש"י עצמו באותה מסכת. הוכחה אחרונה זו איננה מחייבת כלל: רש"י הירבה להביא פירושים ופסקים גם כאשר שונים היו מדעתו שלו, לעיתים דחה אותם במפורש, ולעיתים הסתפק בהבאתם ב'לישנא אחרינא'.

ניתן להביא סיוע לדעתו של י"נ אפשטיין ממקום אחר: רש"י איננו משתמש בלשון 'המורה', אלא 'מורי' או 'רבי', וכן לא בלשון 'לנא' ברבים, אלא: 'לי' ביחיד (עד כמה שרשאים אנו לקבוע על סמך הדפוסים אשר לפנינו, ללא בדיקה מקפת של כתבי היד). כמו כן לא מצינו בכל מקום אחר שרש"י יתאר את רשב"ש כמורהו, או יכנהו מורי. קשה לקבוע מסמרות בשאלה זאת, אך דעת י"נ אפשטיין היא המסתברת.

אמנם אחר כך כתב גרוסמן כי אעפ"כ ברור כי היה לרש"י דין ודברים עם ר' שלמה ב"ר שמשון, והוא נותן לכך כמה דוגמאות, ואחת מהן במסכת חולין: בפירושו של רש"י למסכת מצויות הבאות שאין דומות להן מצד לשונן בכל מסכת אחרת, ונראה שהן מתייחסות לתורתו של רשב"ש: '...לשון מורי. לשון אחר... וכל לשון זה אינו נראה לי, ומפי גאון שמעתיו'. בהמשך שם: 'ומפי גאון אחר שמעתי... ולשון מורי הראשון הגון, וסייג מצאתי לו בהלכות גדולות, והוא עיקר'; 'כך שמעתי, וקשיא לי... ופירוש משובש הוא מאדם חריף ומפולפל' (ודחה פירוש זה!). ודאי הוא שאין אלה הוספות מאוחרות, שהרי רש"י עצמו דן בהן. בפירושיו לש"ס הירבה רש"י להביא דברי רבותיו, אך לא כינה אותם בתואר 'גאון', ולא כתב בשום מקום על פירוש רבותיו: "מאדם חריף ומפולפל". פירושי ה"גאון" אף הובאו בצד הפירוש של מורו, ונדחו על ידי רש"י. למרות שאין לכך הוכחה חד משמעית, קרוב מאוד הוא שהמדובר בר' שלמה ב"ר שמשון. הוא מכונה בסתם על ידי חבריו ותלמידיו בתואר 'גאון', תואר שלא כינו בו חכם אחר בחייו, והוא עסק הרבה בהלכות טריפות ונחשב מומחה בנושא זה. רש"י למד מסכת חולין אצל ר"י הלוי בוורמייזא (עירו של רשב"ש), ואז היה כבר רשב"ש חכם מפורסם. במסכת זאת הירבה רש"י להביא פירושים נוספים על אלה של רבותיו, ובדרך כלל דחה אותם, אפשר שגם הם מקורם בפירושיו של רשב"ש (בכתב או בעל פה), ויתכן שרש"י לא רצה לקוראו בשמו כי הוא הירבה לחלוק עליו.

אם אכן דברים אלה אינם מדברי רש"י אלא הוספה מאוחרת, ברור כי הוספות אלה הן מתלמידי רבינו ששו"ן, ובכך מבוארים כל הלשונות הבלתי רגילים שברש"י. ולפי זה מובן מה שבתוך פירוש רש"י נכלל גם הדיבור הנ"ל שמקורו קרוב לוודאי בדברי רבינו ששו"ן.

אמנם דבר המעורר עניין הוא שבפירוש רש"י שהיה לפני הראבי"ה היה דיבור זה חלק מהפירוש, ואילו בפירוש שהיה לפני האור זרוע תלמידו היה חסר, והאור זרוע לא העיר על כך, על אף שהעיר על שינויים אחרים בין כתבי יד של פירוש רש"י לחולין. ומה שהיה לפני האור זרוע הוא בלשונו "מצאתי בתשובת רש"י" (שכפי שהובא לעיל היו אלו שהחליפו בין רש"י ורבינו ששו"ן, ויש להניח כי התשובה שהייתה לפני האור זרוע נכתבה על שם רבינו שלמה סתם). ומכאן מוכח שדיבור זה הוא הוספה מאוחרת בפירוש רש"י, ורק בכמה ספרים נוסף עניין זה.

 

הצעת פתרון הדברים

פרופ' יעקב שמואל שפיגל בספרו 'עמודים בתולדות הספר העברי: כתיבה והעתקה', אחר שהביא את דברי פוזננסקי (שהובאו לעיל) שמוכיח ממה שבד"כ אין רש"י מכניס בפירושו פסקים שלמים שזו הוספה מאוחרת בדברי רש"י, כתב: אכן בפירוש רש"י כ"י פרמא 1309/2598 (מכון לתצלומי כתבי יד עבריים, בית הספרים הלאומי בירושלים, ס' 13596) חסר משפט זה (דברי רש"י מסתיימים במלים: 'אבל פירשא שרי כי האי'), וכ"ה גם בכ"י פרמא 1304/2756 (ס' 13605). כעין זה גם בכ"י פפד"מ 159 (ס' 22025)[43]. רצונו לומר שיש להוכיח ממה שבכתבי יד חסר סוף הדיבור כפי שהוא לפנינו, שאכן יש בזה הוספה מעשה ידי מעתיק.

והנה הדיבור כפי שמופיע בכתבי יד הוא הוא הדיבור כפי שמובא ע"י הראבי"ה, והיינו שהשורות האחרונות בדיבור לא היו לפניו, כולל גם חתימה זו[44]. וא"כ יש מקום רב לשער כי אחד התלמידים מצא עניין זה בנימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר (ואין לדעת אם הוא נכד רש"י או חכם אחר בשם זה) בתוספת כמה שורות המשלימות ומסבירות את העניין. הוא ציין לעצמו בשולי הגליון את ההוספה ושמצא אותה בנימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר, ואחד המעתיקים הכניס את הדברים שצוינו בגיליון לתוך הפירוש. אם כן יוצא שרוב הדיבור הוא מדברי ר' שלמה ב"ר שמשון שנוספו בתוך פירוש רש"י, כדמוכח לעיל, אמנם השורות האחרונות הן מנימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר (ואולי כן היה כבר לפני ר' שלמה ב"ר מאיר, ואין איתנו יודע עד מה), ואין צורך לשנות את הגירסה.