המעין

פיוט "תוספת" לליל שמחת תורה מכתב יד מאת רבי אברהם בר שמואל משפירא / אברהם פרנקל

הורדת קובץ PDF

 

על ה'מעריבים' וה'תוספת'

אמירת 'תוספת' בליל שמיני עצרת ובליל שמחת תורה

רבי אברהם בר שמואל

על הפיוט וההדרתו

הפיוט והביאור

על ה'מעריבים' וה'תוספת'

בלילי ימים טובים נהגו בקהילות אשכנז וצרפת לומר פיוטי 'מעריבים'[1]. פיוט המעריב הרחיב את תפילת המעריב הקצרה והאחידה של לילי יום טוב, ושילב בה נושאים הקשורים לעניינו של יום. פייטני אשכנז הרחיבו עוד את פיוטי המעריב לרגלים על ידי פיוט מיוחד שנקרא "תוספת", שנאמר בסיום פיוט המעריב, ממש לפני חתימת הברכה הרביעית 'פורס סוכת שלום' וכו'[2]. פיוט ה"תוספת" יוצר קשר בין הרגל המסוים לבין ירושלים – ועוסק בנושאים הקשורים דווקא לאירועי החג בירושלים. התוספת הפיוטית לליל ראשון של פסח עוסקת בקרבן פסח, התוספת לליל שני של פסח (בחו"ל) עוסקת בקרבן העומר, התוספת לליל שבועות עוסקת בשתי הלחם או בקרבנות הביכורים, והתוספת לליל שני של סוכות עוסקת בשמחת בית השואבה[3]. הרעיון הכללי הוא להזכיר לציבור המתפללים בגולה הרחוקה את ענייני החג שקרו בירושלים (שחלקם נעשו במקדש ממש בליל החג, כמו אכילת קרבן פסח, מעשה העומר, ושמחת בית השואבה), בבחינת 'ונשלמה פרים שפתינו'[4]. כל הפיוטים מסוג ה'תוספת' מסתיימים בתפילה לגאולת ירושלים ובתיאור העיר לעתיד לבוא – וכך הם קשורים לחתימת הברכה שנאמרת מייד אחריהם: 'פורס סוכת שלום ... ועל ירושלים'.

 

אמירת 'תוספת' בליל שמיני עצרת ובליל שמחת תורה

גם בליל שמיני עצרת אמרו בקהילות אשכנז פיוטי מעריב. פיוטים אלה עוסקים בייחודו של היום השמיני, אגדותיו והלכותיו (כגון 'פז"ר קש"ב'). לגבי אמירת פיוט "תוספת" – אין קרבן מיוחד לליל שמיני עצרת ואין קשר מיוחד בין שמיני עצרת לירושלים, לכן היו קהילות שלא אמרו כל פיוט "תוספת" בליל שמיני עצרת, וקהילות אחרות בחרו לומר גם בליל שמיני עצרת פיוט "תוספת" העוסק בשמחת בית השואבה של סוכות, שהרי שמיני הוא גם ספק שביעי[5].

ומה לגבי הלילה התשיעי (בחו"ל), הוא ליל שמחת תורה? בליל זה, שהוא ספק שמיני, אמרו פיוטי מעריב הדומים לאלה של ליל שמיני עצרת, שכוללים גם הם ענייני ההלכה ואגדה של היום השמיני[6]. אך נראה שפיוט "תוספת" לא נאמר כמעט בשום מקום בליל שמחת תורה[7].

אמרנו "כמעט", כי נמצא פיוט "תוספת" אחד שנכתב במיוחד לליל שמחת תורה. הפיוט ידוע עד היום מכתב יד יחיד, סידור אשכנזי של אחת מקהילות מזרח גרמניה. ככל הידוע לי הפיוט לא נרשם במחקר, ועדיין לא נדפס[8]. הפיוט עוסק בשמחתה של תורה: שמחתו האישית של הפייטן על לימוד התורה, שמחתם של ישראל בקבלת התורה בסיני ושמחת סיום התורה והתחלתה ביום שמחת תורה. אין בפיוט עיסוק בקרבנות החג, והחיבור (המקובל) לעניין ירושלים בסוף הפיוט מצטמצם לבקשה על גאולת ירושלים לעתיד לבוא, וכולל כנראה גם בקשה לחזרת הסנהדרין ולומדי התורה להר הבית.

 

רבי אברהם בר שמואל

מחבר הפיוט הוא ר' אברהם בר שמואל משפירא, בן המחצית השנייה של המאה השתים עשרה, בנו של ר' שמואל החסיד ואחיו של ר' יהודה החסיד (מחסידי אשכנז)[9]. ר' אברהם בר שמואל היה מחכמי ההלכה באשכנז[10], בניגוד לאחיו ר' יהודה שהיה בעיקר איש מוסר וחסידות. בספרות אשכנז נקרא ר' אברהם לעיתים גם "ר' אש"ל" (=אברהם בר שמואל). הוא עמד בקשר עם פוסקי המאה השתים עשרה[11], היה מרבני שפירא, וכתב כנראה גם ספר פסקים שר' אלעזר הרוקח ציטט ממנו. נראה שהוא אותו רבי אברהם שר' שמחה משפירא הספיד בכינוי 'מורי הקדוש ר' אברהם'[12]. ר' אברהם בר שמואל כתב כמה פיוטי סליחות וקינות, רובם מספרים על צרותיהן של קהילות אשכנז, שכללו גם לחץ דתי[13]. נראה שגם השתתף בעצמו בוויכוחי דת עם הנוצרים, ויכוחים שאותם הוא גם מזכיר בפיוטיו[14]. גם מבחינה זו הפיוט שלפנינו יוצא דופן, אין בו מאותה אווירה עגומה שבשאר פיוטיו של המחבר, ובמקומה יש בו אווירה של שמחת התורה.

 

על הפיוט וההדרתו

הפיוט נמצא בכתב יד פרמה 1265 (דף 79 ע"ב). אף על פי שהדף בכתב היד שבו מועתק הפיוט קריא למדיי ואינו פגום, נוסח הפיוט נשמר בו לצערנו בצורה פגומה. כמה מילים משובשות או חסרות, ולכן יש שורות שקשה לבארן. למרות זאת, נראה שיש טעם בפרסום הפיוט אפילו במצבו זה מתוך תקווה שהקוראים יעלו הצעות חדשות לביאור הפיוט, ואולי אף יימצא בעתיד בזכות פרסום זה מקור נוסח נוסף שיאפשר להשלים את החסר.

הפיוט כולל ארבע מחרוזות (בתים), שש שורות בכל מחרוזת, והשורה האחרונה של כל מחרוזת היא קטע פסוק[15]. כל ארבעת הפסוקים שהפייטן שיבץ בסופי המחרוזות עוסקים באהבת לימוד התורה, והפסוק האחרון ('שלום רב לאוהבי תורתך') כולל גם את המילה 'שלום', שכן אחריו אומרים את חתימת הברכה הרביעית 'פורס סוכת שלום'. חתימת הפיוט (האקרוסטיכון) היא 'אברהם ברבי שמואל'[16]. הסימן: אאא בבב רר ההה ממ ברבי שמואל. הפיוט מובא להלן עם הצעות לתיקוני נוסח וביאור (שחלקו משוער).

 

Palatina Library, Parma, Cod. 1265, f. 79v

הפיוט והביאור

          א'וֹדְךָ בְּיוֹשֶׁר לִבִּי בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ

          אֲ'הַלֶלְךָ אָנִי וְלֹא זָר בְּחֶשְׁקֶךָ

          אֶ'שְׂמְחָה בְּשִׂמְחַת נֹפֶת צוּף חִכֶּיךָ

          אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי יי פִּקּוּדֶיךָ יְשָׁרִים וַחֲשׁוּקֶיךָ

5        אֶהֱגֶה יוֹמָם וָלַיְלָה בֶּחָרוּץ יְרַקְרַקֶּיךָ

          בָּרוּךְ אַתָּה יי לַמְּדֵנִי חֻוקֶּיךָ:

 

          בִּ'שְׂפָתַי סִפַּרְתִּי אִמְרָתִי צְרוּפָתֶיךָ                             

          בְּ'כַנְפֵי יוֹנָה כַּכֶּסֶף מִפִּיךָ                              

          בָּ'הּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים זֶרַע קְדוֹשֶׁיךָ *

10      רַ'בּוֹת עָשִׂיתָ וְחִישַּׁבְתָּ בִּסְעִיפֶּיךָ

          רְ'צוּיָיה עַל בִּרְכֶּיךָ קֶדֶם שְׁתַּיִם אֲלָפֶיךָ

          [מֵ]אַלְפֵי זָהָב וָכֶסֶף טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ:             

 

          הֵ'ן שָׂמְחוּ בְּקַבָּלָתָהּ זֶרַע אֱמוּנֶיךָ

          הַ'מְעוּטֵי בְּיֶרַח הַשְּׁלִישִׁי לְפֵירוּשׁ  *                          

15      הַ'יּוֹם שְׂמֵחִים בְּסִיּוּם וּבְהַתְחָלָה קִנְיָינַי   

          מַ'סְכִּימִים לִפְטִירַת יֶרֶד רוֹעֶה הֲמוֹנַיי     

          מִ'פְעָלוֹ אֲשֶׁר חָזַר פָּתוֹרָה לַעֲדַת נֶאֱמָנַי

          כָּל בָּנַיִיךָ לִמּוּדֵי יי:

 

          בְּ'רַ'בִּ'י'ם בְּרַחֲמֶיךָ וְעוֹצֶם מִפְעֲלֹתֶיךָ                

20      שְׁ'לַח מְ'נַחֵם וְ'תִשְׁבִּי לִבְנֵי עֲדוֹתֶיךָ

          אֶ'ל' הַר מָרוֹם מַפְרִישִׁים דָתֶיךָ  

          שֶׁיַּחְזְרוּ הָעֲטָרָה לְיָושְׁנָהּ אֲשֶׁר נִשְׁכְּחָה בַגָּלוּת בֵּין עוֹבְרֵי בְּרִיתֶךָ

דָּגוּל צַוֵּה יְשׁוּעוֹת פְּרִיסַת סֻכָּתֶיךָ

          שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶיךָ:

בר' אתה יי פורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישר' ועל ירושלים:

 

{צריך לסדר את הביאור בהתאמה תחת שורות הפיוט המתאימות}

1 כל השורה: על פי תה' קיט, ז: 'אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך', כלומר בזמן לימוד התורה.   2 אהללך אני ולא זר: עם ישראל יהללך ולא הגוים (ואולי יש כאן טענה נגד הנוצרים שגם הם מחזיקים בספרי מקרא), לשון משלי כז, ב: 'יהללך זר ולא פיך'. בחשקך: כנראה: עם ישראל שהקב"ה חשק בהם (דב' ז, ז), או: בתורה החשוקה.   3 בשמחת נופת צוף חכך: ביום שמחת תורה, שהיא מתוקה לחיכו של אדם יותר מדבש ונופת צופים (תה' יט, יא).  4 אשר נתת לי יי: לשון דב' כו, יא: 'ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה''. פקודיך ישרים: גם הם משמחים, על פי תה' יט, ט: 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'. וחשוקיך: כינוי לתורה החשוקה.   4 אהגה יומם ולילה: על פי יהו' א, ח: 'והגית בו יומם ולילה'. בחרוץ ירקרקך: בתורה שנמשלה לזהב (=ירקרק חרוץ), על פי תה' סח, יד: 'כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ', והוא משל לנתינת התורה לישראל בסיני (בכתב היד רשום 'בירקרק בחרוץ ירקרקך', ומילת 'בירקרק' אינה מנוקדת והיא יתרה).   6 ברוך אתה יי למדני חוקיך: תה' קיט, יב.   7 בשפתי ספרתי: תה' קיט, יג (בהמשך לפסוק שבשורה 6). אִמרתי צרופתיך: התורה שלך שהיא צרופה, על פי תה' יח, לא: 'אמרת ה' צרופה', ולפי העניין והחרוז 'פֶיךָ' כנראה צ"ל 'אִמְרַת צְרוּפֶיךָ'.  8 בכנפי ... ככסף: התורה עטפה את ישראל כמו כנפי יונה הנחפים בכסף, על פי תה' סח, יד (לעיל, סוף שורה 4). ואולי חסרה מילה, ובמקום 'ככסף' צ"ל 'נחפה ככסף'. מפיך: בעת מתן תורה.   9 בה משתעשעים: על פי תה' קיט, צב: 'לולי תורתך שעשועי'. זרע קדושיך: ישראל, על פי יש' ו, יג: 'זרע קדש מצבתה' (ועוד). גם כאן יש חריגה מהחרוז, ונראה שבסוף השורה צריכה להיות מילה כגון 'אלופיך' (=האבות).   10 רבות עשית: תה' מ, ב, ור"ל שגם בריאת העולם הייתה לפי דוגמת התורה. וחישבת בסעיפך: תכננת במחשבותיך את העולם.   11 רצוייה על ברכך קדם שתים אלפיך: על פי דברי התורה-החכמה במשלי ח, ל: 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו', ונדרש על התורה שקדמה לבריאת העולם אלפיים שנה, והייתה שעשועיו של הקב"ה (בראשית רבה א א, ח). קדם שתים אלפיך: אלפיים שנה קודם הבריאה. בפסוק שם 'יום יום', ויומו של הקב"ה אלף שנה, לפי המדרש, שם.   12 כל השורה (שנרשמה בטעות בראש המחרוזת הבאה) על פי תה' קיט, עב: 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף', בשינוי סדר המילים בגלל החרוז. בכתב היד 'באלפי' (במקום 'מאלפי'), והוא טעות סופר.   13 בקבלתה: שמחת התורה הייתה גם בעת קבלתה בסיני. זרע אמוניך: ישראל, המאמינים בך, ואפשר: זרע האבות שהאמינו בך. ולפי החרוז צ"ל 'אֱמוּנַי'.   14 השורה משובשת וביאורה משוער. המעוטי: כנראה צ"ל המעוטים, והוא כינוי לישראל, על פי דב' ז, ז: 'כי אתם המעט מכל העמים'. בירח השלישי: בזמן מתן תורה שהיה בחודש השלישי (שמ' יט, א). לפירוש: חסרה מילה עם חרוז 'נַיי' (כגון 'ענייני', ואז 'לפירוש ענייני' ר"ל אמירת מפורשת של התורה).   15 היום שמחים: שמחים היום (ביום שמחת תורה) כמו בעת קבלת התורה. בסיום ובהתחלה קנייני: בסיום התורה ובהתחלתה (בקריאת בראשית). כנראה במקום 'ובהתחלה' צ"ל 'וּבְהַתְחָלַת'. קנייני: התורה נקראת קניין, על פי אבות ו, י: 'תורה קנין אחד מנין? דכתיב (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו"'.   16 מסכימים: קשה. אפשר לפרש בדוחק שמסיימים את התורה כשמסכמים את שנותיו של משה. ואולי 'מסכימים' על בחירת חתן תורה, שיקרא את פרשת פטירת משה. ונראה יותר שצ"ל 'מַסְמִיכִים', כלומר סומכים את קריאת בראשית (שנזכרה קודם) לקריאת הפרשה של פטירת משה. ירד רועה המוני: משה, שהיה רועה ישראל. 'יֶרֶד' (דהי"א ד, יח) הוא אחד משמותיו של משה, על פי בבלי מגילה יג, א: 'ירד זה משה'.   17 מפעלו אשר חזר פתורה: לא נתבאר. נראה שנושא השורה הוא משה; 'חזר' אולי צ"ל 'חָזוּ' (=ראו, 'לעיני כל ישראל'); 'פתורה' אולי צ"ל 'בַּתּוֹרָה' או 'כְּהוֹרָה'.   18 כל בנייך למודי יי: יש' נד, יג (בכתב היד מנוקד בטעות 'בָּנֶייךָ').   19 ברבים ברחמיך: על ידי רחמיך הרבים (פנייה לקב"ה. הפייטן הפך את סדר המילים בגלל האקרוסטיכון; במקום 'ברחמיך' כנראה צ"ל 'רחמיך'). ועוצם מפעלתיך: מפעליך העצומים.   20 מנחם ותשבי: משיח בן דוד ואליהו הנביא. לבני עדותך: נראה שצ"ל 'לבני עדתך'.   21 אל הר מרום: אל ירושלים, על פי יר' יז, יב: 'מרום מראשון מקום מקדשנו'. מפרישים דתיך: קשה. אולי צ"ל 'מְפָרְשִׁים דתיך' או 'מְפָרְשֵׁי דתיך', והכוונה לחזרת הסנהדרין, מפרשי התורה, לירושלים (ראה בתחילת השורה הבאה). ואולי צ"ל 'מפרישים עדתיך', המשיח ואליהו יפרישו (=יוציאו) את ישראל מן הגלות אל ירושלים (כמו שרמוז בסוף השורה הבאה).   22 השורה ארוכה באופן חריג, ונראה שנכנסו לתוכה מילות ביאור. שיחזרו העטרה לישנה: כינוי לאנשי כנסת הגדולה (בבלי יומא סט, ב), והכוונה שיחזרו לירושלים (וכנראה המילים 'שיחזרו העטרה ליושנה' מבארות את הכינוי 'מפרשים דתיך' בשורה הקודמת, והן נכנסו בטעות לתוך הפיוט. המילה 'העטרה' כתובה פעמיים, ורק הראשונה מנוקדת). אשר נשכחה בגלות בין עוברי בריתך: נראה שיש לפרש: בעיני הגוים (='בין עוברי בריתך') כנסת ישראל נראית כאילו היא נשכחה בגולה.   23 דגול: הקב"ה, על פי שיה"ש ה, י: 'דגול מרבבה'. צוה ישועות: על פי תה' מד, ה: 'צוה ישועות יעקב'. פריסת סוכתיך: לשון התפילה: 'פורס סוכת שלום', ועוד.   24 שלום רב לאוהבי תורתך: תה' קיט, קסה.