המעין

[1]     השם מצליח הוא שם פרטי שהיה נפוץ באיטליה, ואינו שם משפחה. ראה מ' וילנסקי, מחקרים בלשון ובספרות, ירושלים, תשל"ח, עמ' 297 והערה 26. וילינסקי מנה שם את שלוש עשרה הרבנים הראשיים ששימשו במודינא מאמצע המאה הי"ז ועד אמצע המאה י"ט בערך, ובירר שם פרטים רבים על כל הרבנים הללו, ונסתייעתי בדבריו.

[2]     שם זה נכתב בצורות שונות: פדווה, פאדוואה, פאדובה, פדובה. אני נקטתי בכתיב על פי הכתיב המופיע בתשובה המתפרסמת בזה. סביר שמוצא המשפחה הוא מהעיר פדובה.

[3]     בת של ר' יהודה מצליח היתה אמו של המקובל ר' שמשון חיים נחמני. ראה תולדות שמשון לרש"ח נחמני על פרקי אבות, ליוורנו, תקכ"ו, בסוף הסכמת רמ"ע פדוואה: "אלה הדברים אשר דבר הצעיר אחי אמו של מע' הרב המחבר... מנחם עזריה בלא"א מ"ו הרב המפורסם כמהר"ר יהודה מצליח פאדווה זצ"ל".

[4]     על אודותיו, ראה מ' בניהו, ספר הזכרון לרב יצחק נסים, חלק ה, ירושלים, תשמ"ה, עמ' רסח-רעא.

[5]     יש לציין כי בספר תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה, שחיבר ר' חננאל ניפי עם הוספותיו של ר' מרדכי שמואל גירונדי, טריאסט, תרי"ג, לא נזכר רמי"פ בפני עצמו. הוא נזכר על ידי ר"ח ניפי בעמ' 163 אות נ', תחת הערך של אביו ר' יהודה מצליח. גם רמ"ש גירונדי בעמ' 172 אות צט, כתב ערך על ר' יהודה מצליח, אבל לא הזכיר את בניו. חכם אחר, כנראה מאותה משפחה, נזכר בעמ' 245 אות כה, הוא ר' מנשה חיים פדובה שפעל בזמן ר' שמואל אבוהב, לאמור לפני התקופה המדוברת כאן.

[6]     בכתב יד שבו נמצאות קינות על רבני מודינא הנמצא בספריית היברו יוניון קולג', סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית Ms. Acc. 572, עמ' 3, נמצאת קינה שכתב ר' שמואל יאודה מצליח כהן על אחיו רמ"ע פאדווה, שבה הוא כותב שעיר מולדתו של רמ"ע היא מודינא. א"כ קרוב שגם אחיו, הלא הוא רמי"פ, נולד שם.

[7]     בשו"ת שמש צדקה לר' שמשון מורפורגו, ויניציאה, תק"ג, חו"מ סי' לג, דף כז ע"ג, נמצא פסק של ר"ש מורפורגו כנגד פסקו של ר' נתנאל הלוי, ואחר כך הסכמות רבנים לפסק ר"ש מורפורגו, שהן משנת תע"ט. בראש סי' ח, דף לא ע"ב, נכתב: "שלושה קני מנורה טהורה וברה עולים בקנה אחד המה הרבני' המובהקי' שבעתים מזוקקים שבק"ק מודונא יע"א ובראשם המאור הגדול ר"מ ור"מ כמוהר"ר יהודה מצליח פדוואה נר"ו". בסי' ט הסכים ר' אפרים הכהן ממודונא. בריש סי' י, דף לב ע"ד, נמצאת הסכמת רמי"פ, ובראשה נכתב: "ברא כרעא דאבוה מזכה אבא, אב בחכמה ורך בשנים, כמוהר"ר מנשה יהושע בכמוהר"ר יהודה מצליח פאדווה נר"ו נכנס באוכלוסא ויוצא באוכלוסא".

[8]     ש' גינצבורג, ר' משה חיים לוצאטו ובני דורו, אוסף אגרות ותעודות, תל אביב, תרצ"ז, אגרת קמ, עמ' שלט-שמ; מ' שריקי, אגרות רמח"ל ובני דורו, ירושלים, תשס"ט, אגרת קמ, עמ' שעז.

[9]     יתכן שנישואי רמי"פ היו בשנת תס"א, ראה השערת מ' בניהו, ספונות, יד [=ספר יוון ד, התנועה השבתאית ביוון], ירושלים, תשל"א-תשל"ח, עמ' תלא והערה 4.

[10]    על היות רב"ך חמיו של רמי"פ אנו קוראים בשו"ת שמש צדקה לר' שמשון מורפורגו, ויניציאה, תק"ג, או"ח סי' ח, דף יו ע"ג, שם כתב רימ"פ תשובה ובה כתב: "וכן העיד על זה הרב הגדול המקובל האלהי כמוהר"ר ב"ך [בנימין כהן] מו"ח [מורי חמי] נר"ו". וכן כתב ר' אליהו הלוי באגרתו: "וזה שנים שכתבתי זה למורי חמי מהרמי"פ פאדווה והשיב לי שכן הוא נוהג ועושה מעשה ושכן נהגו מר אביו זקני זצוק"ל ומר חמיו מהרב"ך ז"ל והרב המופלא גיסו כמוהר"ר ישעיה בסאן ז"ל, עכ"ל בקיצור". האגרת נתפרסמה ע"י ר' בונפיל, 'שתים עשרה איגרות מאת ר' אליהו ב"ר שלמה רפאל הלוי (די ואלי), סיני, עא (תשל"ב), עמ' קפד. ראה גם הערה 24.

[11]    בג' בכסלו שנת תצ"ז חתמו ר' אברהם ידידיה ואחריו רמי"פ על כתובה שנכתבה במודונא, הנמצאת בספריית אוניברסיטת קולומביה, ארצות הברית Ms. X 893 K 5193.5 (צילומה בבית הספרים בירושלים F 57255, MSS-D 2365). גם כאן ר' אברהם ידידיה חתם ראשון.

[12]    כך סבור וילנסקי (לעיל הערה 1), עמ' 299, מס' 8. הוא למד כן מסדר החתימות על פירוש אור החיים דפוס ויניציאה. גם סדר החתימות שכתבנו עד עתה תומך בדעתו.

[13]    במכתב ששלח ר"ח ן' עטר בכ"א אב תק"ב לעסקני "ועד ישראל" במודינא, הוא כותב בין השאר "ידרשו משמי בשלום מעלת הרבנים ה"י לכולם בשם הרב כמהר"ר משה אשכנזי והרב הזקן יצ"ו ה' יאריך ימיו, והרבנים כמהר"ר מנשה וכמהר"ר מנחם פאדווה וכמהר"ר אברהם חי גראציאנו הי"ו ולכל החברים". פורסם על ידי ב' קלאר, 'כתבים חדשים לתולדות עליית בעל אור החיים לארץ ישראל', ספר היובל לכבוד פרופ' אלכסנדר מארכס (עורך: ד' פרנקל), ניו יורק, תש"ג, עמ' 109.

[14]    בתחילה נמצאת תמיד רשות והסכמות הועד הקטן של ויניציאה. ראה מ' בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה, ירושלים, תשל"א, עמ' 148-143. וכן בשאר הספרים שנדפסו בויניציאה והוזכרו כאן, נמצאת בראשונה רשות והסכמת הועד ורק אחריה הסכמות של רבנים.

[15]    צ"ל: מנשה.

[16]    הוכרח לכתוב כך, כדי שלא נפרש את המלה זקן כפשוטו. זאת מפני שראינו לעיל (ליד הערה 7) שבשנת תע"ט נאמר עליו: "אב בחכמה ורך בשנים", ולא יתכן שכעבור כעשרים וחמש שנים, הוא נקרא זקן כפשוטו.

[17]    בקטלוג של בית מכירות קדם, מס' 49, חלק 1, דצמבר 2015, פריט 143 הוא תשובה הלכתית בעניין ו' קטיעא, כנראה משנת תקי"ד, ועליה חתומים ארבעה מרבני מודינא. שלושה אלו המנויים בפנים, ועליהם נוסף ר' אברהם חי גראציאנו החתום שלישי ואחריו ר' יצחק פורמיגייני.

[18]    כך כתב גם וילנסקי הנ"ל, בהערה 1. אבל בהסכמה על מפתחות הזוהר שהבאנו לעיל ר' משה ליפשיץ חתם ראשון.

[19]    בסדר תיקון חצות לילה, ליוורנו, תקכ"ה, נמצאת הסכמת: "המאור הגדול הרב המובהק אב"ד ור"מ של ק"ק מודינא יע"א", מתאריך שלהי ניסן, תקכ"ה, והחותם על ההסכמה הוא רמי"פ.

[20]    כתב יד הספריה הלאומית והאוניברסיטאית של שטרסבורג, צרפת Ms. 4086 (F 3961), דפים 359-332. יש לציין כי בתשובה ארוכה זו נמצאות הערות לא מעטות בגליון.

[21]    האות האחרונה אינה ברורה דיה, אבל כך נראה לקוראה. מכל מקום יום ג' יז באלול יכול לחול בשנים: תע"א, תע"ד, תע"ז, תע"ח. לעיל הערה 7, ראינו שבשנת תע"ט הוא נקרא "רך בשנים", וא"כ בשנת תע"ח ודאי שהוא רך בשנים.

[22]    בספר לחמי תודה לר' ישעיהו בסאן, ויניציאה, תק"א, בסוף הספר, דף קח ע"א-ע"ד. ראה גם ליד הערה 29.

[23]    בכתב יד הנקרא חשק טוב, ליקוטים על הש"ס, הנמצא בספריית טריניטי קולג', קמברידג', אנגליה Ms. F 12 8 (F 12153), עמ' 43. בדף 3 ע"ב נמצא: "נאם הצעיר הכותב רפאל בר אברהם גאליקו".

[24]    בספרו הנקרא ספר הזכרונות דברי הימים, המכיל חידושים ודרשות, כתב יד בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק Ms. 5905 (צילומו F 35231) דף 134 ע"ב. בדרשה עצמה אין פרטים על הנפטרים, אלא יש רק מראי מקומות לדברי חז"ל שהדרשן השתמש בהם. תאריך זה מקויים גם בדרשותיו של ר' ישראל בנימין בסאן כתב יד אוקספורד, נויבאואר 996 (F 22472). בדף 78 (על פי קטלוג נויבאואר עמ' 214) נמצא הספד על דודו ר' מנשה יאושע שנפטר בד' סיון תקכ"ז. כאמור לעיל, ראה הערה 10, ר' ישעיה בסאן, אביו של ר' ישראל בסאן, ורמי"פ, נשאו את בנותיו של ר' בנימין כהן (רב"ך).

[25]    ראה הערה 10. שם רמי"פ מכונה גם בשם "חמי", ואילו כאן לא נזכרת עובדה זו, אלא אם כן נפתור את ראשי התיבות "מ"ו" הנזכרים בהמשך בדברי ר' אליהו כך: מורי וחמי, ולא נפתרם כמקובל (ראה לדוגמה לקמן ליד הערה 33): מורי ורבי.

[26]    דבריו נמצאים בפנקס של דרשותיו הנמצא בכתב יד ירושלים 4⁰374, דף 79 ע"א.

[27]    היינו ב' בתמוז, שזה כחודש לאחר פטירת רמי"פ.

[28]    ראה הערה 25.

[29]    ראה ליד הערה 22.

[30]    קינות (לעיל הערה 6), עמ' 10.

[31]    שם, עמ' 11.

[32]    שם, עמ' 12.

[33]    ראה לעיל סוף הערה 25.

[34]    ר' מזל טוב ב"ר שמשון יעקב ממודינא (שם, עמ' 14), ר' שלמה ידידיה ב"ר אברהם חי סיניגליא (שם, עמ' 16). קינות נוספות שם עמ' 19, 20. קינה נוספת, שאין ידוע שם מחברה, נמצאת בכתב יד של בית המדרש ללימודי יהדות בניו יורק Ms. 4019, דף 2.

[35]    בקטלוג 'יודאיקה' ירושלם, מכירות פומביות, במכירה ביום ט' בחשון תשנ"ג, פריט 403 מתואר כקונטרס "תקנות האגרות והתשלומים של הקהלה היהודית של מודינה לתקופה המתחילה בחודש ניסן תצ"ח באיטלקית, מעט בעברית. ויניציאה 1738 [תצ"ח]... בסוף נוסח "חרם" בעברית על מי שלא יקיים את ההוראות הללו, מאת הרבנים אברהם ידידיה באזילה ואברהם חי גראציאנו". באותו קטלוג במכירה מיום כ"ד סיון תשנ"ט, פריט 370 מתואר כקונטרס תקנות בענייני מסים של בני ק"ק מודינא מיום כ' תמוז תקט"ו (29 ביוני 1755) באיטלקית עם ציטטות רבות ו"מודעא רבה" בעברית, נדפס בפירנצה דפוס יצחק דה פאס תקט"ו, 16 עמודים. אחרי התקנות החתומות ע"י ממוני הקהל בענייני מסים: "מודעא רבה" מאת שלושת פרנסי הועד הכללי של מודינא, בעברית, מנשה יהושע פאדווה, אברהם חי גראציאני, ודוד כהן.

[36]    שו"ת שמש צדקה או"ח סי' ח (ראה לעיל הערה 10); חו"מ סי' יח אות י (ראה לעיל הערה 7). שו"ת משאת משה לר' משה ישראל, קושטא, תצ"ה, אהע"ז סי' ו, דף קכ ע"א וע"ב. שו"ת מים רבים לר' רפאל מילדולה, אמשטרדם, תצ"ז, יו"ד סי' יא. שו"ת לחמי תודה לר"י בסאן, ויניציאה, תק"א, שתי תשובות-הסכמות, סוף סי' לא, סוף סי' לב. פחד יצחק לר"י לאמפרונטי, ערך בית הכנסת דף כא ע"א וע"ב, סוטה דף יד-טו, ספק קידושין דף קיז, קכא, ספר תורה דף קמד. שו"ת ר' בנימין כהן (רב"ך), ירושלים, תש"ל, סי' צד. ספונות, יד (לעיל הערה 9), עמ' תלח-תמא.

[37]    ראה לדוגמה ספונות, יד (לעיל הערה 9), עמ' קלד והערה 66, בשו"ת פרי יצחק לר' יצחק פינצי, כתב יד ספרית בית המדרש ללימודי יהדות מס' 7234 (Rab. 1583), בין עמ' 45 לעמ' 46 נמצאת סוף תשובה וחתימתו של רימ"פ: "הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הקטן כמצווה ועושה מנשה יהושע בן לא"א האלוף כמוהר"ר יהודה מצליח פדוואה נר"ו". ראש התשובה אינו צמוד לחתימה והוא נמצא קודם לכך, אבל אין שם מניין דפים ולכן איני מציין מקומה. בכתב יד הספריה הלאומית והאוניברסיטאית של שטרסבורג, צרפת Ms. 4089  (F 3964), דפים 19-18 נמצאת תשובתו, והוא חותם: "הנלע"ד כתבתי פה מודינא יום ה' בשבת י"ב לחדש ניסן שנת התצ"ד הצעיר מנשה יהושע בכמוהר"ר יהודה מצליח פאדווה". חסרה כאן ברכת המתים על אביו, שנפטר בשנת תפ"ה, כפי שכתבנו בראש דברינו. בכתב יד זה יש תשובות נוספות ממנו, דפים: 326-323; 342-341; 353-349. בכתב יד בספריה הנ"ל Ms. 4093 (F 3967) דפים 194-193 נמצאת תשובתו משנת התק"ב. בדף 343 נמצאת תשובה אנונימית, אבל בראשה כתוב: "זה כתב ידו של מ"ו מנשה יהושע פדוואה זצ"ל". בכתב יד הנמצא בבית המדרש הארצי לרבנים, האוניברסיטה ללימודי יהדות, בודפשט, הונגריה Ms. K 19 (F 47016), דף 8 (בפגינציה שניה) נמצאת תשובת ר' מנשה יהושע פדוואה ועמו חתמו גם ר' משה [בן] מהר"ר צבי הירש יצ"ו ליפשיץ, ר' יצחק בכ"מ משה פורמיגיני.

[38]    כרם שלמה (באבוב), ב (ניסן, תשל"ט), עמ' י-יג. לא נאמר שם מה מקור כתב היד. אכן תשובה זו נמצאת גם בשו"ת גבעת פנחס לר' פנחס חי ענו, כתב יד הנמצא בספריית האוניברסיטה יוהן קרישטין סנקנברג, פרנקפורט דמיין, Ms. Qu. 13, חלק ה, דפים קלט ע"ב - קמא ע"א. ראה על תשובות נוספות אצל מ' בניהו, היחסים בין יהודי יוון ליהודי איטליה, ירושלים, תש"מ, עמ' 265, 277, 287.

[39]    ר"ד טירני, עיקרי הד"ט, או"ח, יג, כה, כתב: "וראיתי להרב פחד יצחק אות ק' (שעדיין לא נדפס) ערך קדוש על היין שאלה במי שצוו לו הרופאים... ותשובתו בצדה ארוכה להוכיח" וכו', ומביא תמצית התשובה בקיצור.

[40]    בכתב היד הנוסח: [תשובה] נלע"ד דלאו שפיר קעביד ולא מיבעיא...

[41]    ראה הערה 5.

[42]    ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, Ms. 4021  (F 29826), עמ' 51.

[43]    ר' אביעד שר שלום בזילה, אמונת חכמים, פרק כג, מנטובה, ת"צ, דף לו ע"ב; מהד' זכרון אהרן, ירושלים, תשע"ו, עמ' רכב.

[44]    התשובה נמצאת בכתב יד מוסקבה-גינצבורג 251, עמ' 23-22.

[45]    כך נכתב בספר מכשירי מילה לר' אליהו ב"ר יוסף שמאע הלוי, ליוורנו, תקנ"ג, דף 4 ע"א. העתקתי את הדברים מספר מכשירי מילה, מהד' אהבת שלום, ירושלים, תשד"ם, עמ' 20.

[46]    ראה על כך מ"ד ועקנין, אגרות והסכמות רבינו חיד"א, בני ברק תשס"ו, מדור שני, עמ' סט. במבוא בעמ' סז כתב את המקורות הקשורים לאסיפת הרבנים, וביניהם האגרות שפרסם בספרו.

[47]    בשו"ת זרע יעקב, לר' יעקב נוניס ואיס, כתב יד הנמצא בספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, Ms. 7074 (F 43350), דף 25 ב. בדף 49ב, נמצאת תשובת רבני ליוורנו בשנת תקע"ב, אבל שמו של ר' מנשה פדוואה נעדר. ברם בכתב יד הנמצא בספריית תלמוד תורה של ליוורנו, ליוורנו, איטליה Ms. 140 (F 12533), המכיל את ספר פתח התיבה על דקדוק שכתב ר' מנחם קאסטיל נובו, נמצאת הסכמתו של ר' מנשה פדוואה ס"ט, מתאריך "יום רביעי בשבת ששה לחדש מנחם התקע"ב ליצירה". אין מניין דפים ולכן איני יכול לציין את מיקום ההסכמה.        

[48]    כך נמצא בספר פרי צדיק לר' יצחק פינצי, כתב יד הנמצא בספרית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, Rab.1583  (MSS-D 8615), דף 37 ע"ב: "הסכמת הרב כמוהר"ר משה ישראל פאדווה מכון שבתו בק"ק ליוורנו יע"א". אין כאן תאריך, אבל התקופה מתאימה, שהרי ר"י פינצי נפטר בשנת תקע"ג.

[49]    בניהו (לעיל הערה 4), עמ' רסט, הערה 13 כתב: "בכ"י אוכספורד 837 (ס' 21598) נזכר ר' משה ישראל ב"ר מנחם עזריה פאדווה מרבני ליוורנו (דף 306א) ושם הסכמת אביו מט"ו בתמוז תק"ל (305ב). כלום טעות מעתיק היא ומנשה ומשה אחד הם".

[50]    ר' ידידיה זה היה בנו של ר' אליהו הלוי (ראה הערה הבאה). ר' אליהו נפטר בשנת תקנ"ב.

[51]    בקובץ איגרות הנמצא בספריה של האקדמיה ההונגרית למדעים, כתב יד קאופמן A170 (F 12679), עמ' 23-22. לפני האגרת נכתב: "העתק איגרת שכתב הרב הגדול מר דודי כמהר"ר ידידיה הלוי נר"ו למע' הרב המופלא כמהר"ר מנש"ה פאדוב"ה חמיו ר"מ ור"מ דק"ק מודינא זצוק"ל כשנגמר השידוך שלו עם בתו של הרב הנז'". המעתיק הוא נכדו של ר' אליהו הלוי אב"ד אלסנדריה (על פי הכתוב בדף 5 באגרת ששלחה החיד"א ומפורש בה שם הנמען, שהוא ר' אליהו הלוי אב"ד אלסנדריאה. לגבי המעתיק שהוא נכדו כך מפורש בכמה מקומות ואחד מהם בדף 58: "העתק אגרת מהרב מר זקני זצוק"ל", והחותם על האגרת הוא: "הצעיר אליאו הלוי ס"ט", ובעמ' 59 הוא חותם: "אליאו הלוי בכמהרר"ש זצוק"ל ס"ט"). נראה שר' ידידיה הלוי היה בנו של ר' אליהו הלוי.

[52]    על פי מועד קטן כח ע"א: "מאן חשיב, מאן ספין, מאן רקיע". ציון הגרשיים מציין כי יש כאן משחק מילים עם המילה רקיע. כי בנוסף לפירושים שכתבו שם תוס' ד"ה מאן רקיע, כאן גם כוונתו לרקיע ממש כדי להמשיך עם 'דומה לתכלת'.

[53]    נמצא בספריית היברו יוניון קולג', סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית Ms. 588 (F 20388), דף 27.

[54]    ר' יצחק ואלי היה מרבני מודונה בזמן ר' שמואל אבוהב. אמנם יש שכתבו שהוא פעל גם במנטובה ובווירונה ואפשר שגם בליוורנו. ראה מאמרי 'תשובת ר' אליה דניאל מהטוב ור' יצחק ב"ר שמואל לוי ואלי בעניין אם פורים מבטל אבלות של שלושים', מוריה, תלט-תמא (תש"פ), עמ' כז-כח.

[55]    בדף 33 כתב שמל את בנו בשנת תצ"ד. בדף 26 כתב על מעשה שאירע בשנת תצ"ג, ובאותו דף כתב על מעשה שאירע בשנת תפ"ט.

[56]    בדף 33 כתב ר' אברהם שיר למילה: "שיר חברו כמוהר"ר מז"ט [מזל טוב] שליט זצוק"ל לכבוד המילה". בסוף השיר הוסיף: "והתפילה שחבר הרב הנ"ל תדרשנה מעל הקונטריס שלי בע"ה". הרב מזל טוב פעל במודונא, וא"כ דומה שגם ר' אברהם פעל שם. ראה גם וילנסקי, מחקרים (לעיל הערה 1), עמ' 420, סי' 110.

[57]    נראה שפעל בפירנצי. חתימתו בשנת תקנ"ו עם רבני פירנצי נמצאת בספר אגרות (לעיל הערה 46), עמ' עא. אמנם אין בטחון בכך, מפני שמשפחת גאליקו היא משפחה עניפה, ויתכן שהיה עוד חכם בשם זה.

[58]    ראה לעיל הערה 23.

[59]    דפים 8,  10, 13, ועוד הרבה.

[60]    דפים 12, 64 בהתאמה.

[61]    בספרו לקוטי שושנים כתב יד, הנמצא באוסף מוניטפירוי בלונדון מס' 180 (F 5173), חלק א, סי' תקפא. ציין לכך והעתיק חלק ממנו ר' משה הלל, מסכת תמורות, ירושלים, תשפ"ב, עמ' 15, הערה 20.

[62]    ומורה צדק במחנה קדשנו.

[63]    ראה מה שכתבתי בעניין זה בספרי עמודים בתולדות הספר העברי, הדר המחבר, ירושלים, תשע"ח, עמ' 231-230.

[64]    מליצה על פי הפסוק: "ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו" (בראשית כו, כ).

[65]    עי' מה שכתבתי במאמרי 'קונטרס חידושים ופסקים מהמהרי"ט מכתב יד", ישורון, לב (תשע"ה), עמ' קא-קב, אות י [=שו"ת מבי"ט, מהדיר ר"ד אביטן, מהד' זכרון אהרן, סוף חלק ב, ירושלים, תשע"ה, מבוא הזכרונות, עמ' 18-17, אות י].

[66]    מליצה על פי הפסוק: "שוחר טוב יבקש רצון" (משלי יא, כז).

[67]    סיני ועוקר הרים עצום ורב.

[68]    הקריאה של מילה זו אינה ודאית.

[69]    הסתייגות זו לא מצאתיה בפוסקים. עי' בספר שערי דורא, מהד' ר"ד דבליצקי, בני ברק, תשפ"ב, מבוא, עמ' 3-1, בשבח הספר.

[70]    בתשובה שלפנינו הוא נקרא רק בשם ישראל. גם בספרו עבודת ישראל שנדפס אחרי פטירתו על ידי אחיו, באיזמיר, תצ"ז, הוא נקרא בשער הספר בשם: ישראל קמחי. ר' ישראל קמחי נפטר בשליחותו ולא זכה לחזור לצפת, לכן היה מקום לומר שהשם רפאל נוסף לו מפני חוליו בהיותו באיטליה. אלא שבאגרת השליחות שניתנה לו על ידי חכמי צפת בשנת תפ"ח הוא נקרא כבר בשם רפאל. האגרת נתפרסמה ע"י י' בן צבי, 'ארבע אגרות שדרי"ם מחברון ומצפת לפיסה', סיני, ל (תשי"ב), עמ' פו. גם בתשובתו שפרסמתי במאמרי 'תשובה בעניין שמן שומשומין בפסח לר' רפאל ישראל קמחי', מוריה שד-שו (תשס"ד), עמ' כב-לב [=ר"י בוקסבוים (עורך) קובץ המועדים: חג הפסח, חלק שני, ירושלים, תשס"ו, עמ' תרי"ג-תרכ"ג = י"ש שפיגל, פתחי תפילה ומועד, ירושלים, תש"ע, עמ' 439-429], שמלשונה עולה שכתבה בהיותו בצפת הוא חותם בשם: רפאל ישראל. פרטים נוספים על הרב קמחי (נוסף על האמור בהע' 71) ראה בספרי שערי תפילה ומועד עמ' 646.

[71]    ראה מאמרי 'תשובת ר' ישראל רפאל קמחי, מחכמי צפת, בעניין ברכת הגומל והקשר בינה לבין יום העצמאות', בתוך: א' פרזיגר (עורך), דרכי דניאל, מחקרים במדעי היהדות לכבוד הרב פרופסור דניאל שפרבר, רמת גן, תשע"ז, עמ' 357, ששם כתבתי עיקר תולדותיו, ושם בהערה 1 הפניתי למאמרים נוספים שלי שבהם הארכתי יותר וגם פרסמתי מתשובותיו. בהערה 2 שם הפניתי למקור שממנו עולה כי הוא היה גם בליוורנו, וכתבתי כי זו ידיעה חדשה. אבל באותה העת נעלם ממני כי קדמני בכך א' יערי, שלוחי ארץ ישראל, ירושלים, תשי"א, עמ' 434, שכתב שהוא היה בליוורנו, אלא שיערי הביא מקור שונה מהמקור שכתבתי שם.

[72]    במאמרי 'ויכוח שעבר בין ר' יעקב חאגיז לבין ר' גבריאל אישפראנסה ור' יהונתן גאלנטי בעניין פדיון הבן של בת כהן לדורותיו', מן הגנזים, ה (תשע"ה), עמ' מח-מט, ובהערות 13-14, עמדתי על תופעה זו, וציינתי למקורות נוספים. וראה מה שהוספתי במאמרי 'ויכוח שעבר בין ר' משה אלשיך, ר' משה נאג'ארה, ר' יצחק ן' ארחה ור' יוסף קארו לבין ר' משה מטראני (מבי"ט) בעניין יצחק אמיגו', מן הגנזים, ז (תשע"ו), עמ' ז, הערה 26.

[73]    ביחס לטענה הראשונה שאין להורות שלא במקומו, אציין בזה לספרו של ר' מאיר אריאל, בית הוראה, ירושלים, תשע"ז, חלק א, שער ב, שהרחיב בזה. ביחס לטענה השנייה שאין לצאת נגד מנהג מקובל, ראה בספר נעימת הכהנים שיצא בההדרתי, פתח תקוה, תשפ"ג, מבוא, עמ' כב-כז ובציונים שם, וכן בספר עצמו, ומובן שנושא זה נדון בספרים רבים. ביחס לחזקה במצוות לגבי בעל תפילה, ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך יד ערך חזקת מצוות, עמ' קלג-קלט.

[74]    מילה זו נכתבה מעל השורה כתוספת, ובאותו כתב של התשובה עצמה. כלומר המשיב נמצא בג'נובה, היא גנואה בצפון איטליה, כפי שכתבתי בפתיחה. הגרשיים מציינים שאין זו מילה בעברית.

[75]    עד כאן שיבח רמי"פ את ר' ישראל, ואינו מאמין כי הדברים יצאו מפיו. מכאן ואילך סבור רמי"פ שפעולת ר"י קמחי להחרמת הפרנסים אינה ראויה ותגרום לריב, וכמו שיבואר בהערה הבאה.

[76]    קטע זה מורכב ממליצות, וכדי להבינו כהלכה אציין גם למליצותיו, אע"פ שרמי"פ לא ציינם בגרשיים. את דברי רמי"פ אציין בגרש. 'אין שלום יוצא' מידי מצות (ספרי דברים כה, יא. כאן משחק מילים מצות – 'ניצוד'), 'צידת נחש' ומפיס מורסא (שבת ג, א. כאן משחק מילים מובן), 'אפיק מורשא דסכינא' (חולין יז, ב. שם בהמשך נאמר "מורשא בזע", כלומר קורע, ורמי"פ מתכוון לכך כמו שנסביר בהמשך), 'סכינא חריפא' (ב"ב קיא, ב), 'אפיק שפה' (ב"ב ד ע"א), 'בסילוא דלא מבע דמא' (כתובות צא, א. הכוונה לחרם, עי' רש"י שם), 'דמא מעקר פקיד' (כתובות ה, ב: דם מפקד פקיד. כתובות ז, ב: פקיד ועקיר). 'אל תקרי פקדון אלא פוק דון' (בראשית רבה צג, א), 'דון מינה ואוקי באתרא' (חולין קכ, ב). 'באתרא דחבריה' (מושג בפוסקים. יש כאן משחק מילים, בית רפה עם בית דגושה, על פי ב"ב ו, ב: דחבריה בטינא), 'בטינא דליבא' (כאן משחק מילים טינא טיט עם טינה שבלב הנזכר בחגיגה טו, ב). פירוש דבריו הוא, שלאחר שתמה שלא יתכן שר"י קמחי אמר כדבר הזה, כאן טענת רמי"פ מופנות על עצם הפסק, והוא כותב שלא יצא שלום מתוך 'הנצוד' היינו הניצות (הריב) כאשר ר"י קמחי מחרים, שזהו כידוע נח"ש בנוטריקון, ובחריפות סכין פסקו גורם לקרע (מורשא דסכינא בזע), אפיק שפה כלומר מדבר ומתבטא (משחק מילים כי במקור בבבא בתרא מדובר בבנין הורדוס) בסילוא דלא מבע דמא (בנוסח של חרם), ודן במקום חברו דחבריה בטינא דלבא גורם טינת הלב. תודה לרב שאול אלתר שליט"א על עזרתו בהבנת דברי רמי"פ.

[77]    על פי בראשית רבה (צג, א).

[78]    המחבר קיצר בהעתקתו, אלא שהקיצורים אינם פוגמים בהבנה, ולכן לא הערתי על כך.

[79]    שם כתב בסוף ההגהה: "הסליחות שלפני ראש השנה צריך שיתפלל ת"ח שיש לו יראת שמים".

[80]    כתב המרדכי בפרק קמא דתענית (סי' תריט): "ומכאן נהגו לעבור לפני התיבה בראש השנה ויום הכפורים פרנסים המנהיגים המגינים על הדור שלהם", והובאו דבריו בבית יוסף, או"ח, סוף סי' תריט.

[81]    בסי' רג: "בר"ה וביו"כ יש להתפלל לרבנים ולאנשי מעשה" וכו'.

[82]    לא מצאתי כעין זה בכלבו. מה שמצאתי הוא בסי' סח, סדר ערב יום כפור, שכתב: "שאנו מורידין הש"צ זקן ורגיל", אבל אין בזה דין מיוחד. בסי' ע, סדר בתפילה לחמש תפילות, כתב: "לערבית יורד לפני התיבה שליח צבור שיהא אדם הגון ומרוצה לכל הקהל". מלבד אלו לא מצאתי הלכה מיוחדת לגבי ש"ץ בקשר לימים נוראים.

[83]    אין כוונתו שתפילת הפרנסים היא מנהג גרוע, אלא כוונתו באופן כללי. לאמור, גם אם יש מקום שהחזיק במנהג גרוע, אין לבטלו ללא סיבה מוצדקת.

[84]    ר' שבתי באר, שו"ת באר עשק, ויניציאה, תל"ד, סי' קז. מדובר ברווק בגיל שלושים, ללא הדרת פנים, שהייתה לו חזקה של שלוש שנים כבעל תוקע, ובכל זאת ר' שבתי כתב שאין חזקה זו מועילה לו.

[85]    היינו רווק שהיה תוקע בשופר המוזכר בתשובת באר עשק, שר' שבתי בתשובתו כתב שלמרות שהיה מוחזק שלוש שנים כבעל תוקע, בכל זאת אין זו חזקה, והציבור יכול למנות תוקע אחר.

[86]    היינו הפרנס שעליו מדובר אצלנו הוא מוחזק להיות ש"ץ. לכאורה קשה, שהרי גם הרווק המדובר בתשובת באר עשק היה מוחזק שלוש שנים כבעל תוקע. אלא שר' שבתי בתשובתו, דף קכב ע"א כתב שלושה טעמים מדוע חזקתו אינה נחשבת חזקה.

[87]    שם נאמר: "ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה, שיש לחוש שיהיו עומדין על גופנו ומאודנו".

[88]    מילה זו קשה לקריאה, וכך נראה לקרוא. והכוונה: אין צריך לומר. היינו שבמקרה שלפנינו ודאי שאין למחות, שהרי אין מדובר כאן בעוברי עבירה.

[89]    במקור יש כאן ריווח עד למשפט הבא. אפשר שהריווח בא לציין שהמשפט הבא הוא כעין עניין חדש, ולכן כתבתיו כראשו של הקטע הבא.

[90]    בתשובותיו, וכוונתו לחלק א סי' ש.

[91]    מכאן ואילך דברי רמי"פ.