המעין

[1] חובה נעימה להודות לרב ינון חן ולרב שלומי אלדר, תלמידי הרב רבינוביץ, שטרחו וקראו את המאמר כולו והעירו הערות חשובות שחלקן שולבו במאמר.

[2] נולד בי' באייר תרפ"ח במונטריאול, קנדה, ונפטר בי"ב באייר תש"פ במעלה אדומים.

[3] בחיי הרב רבינוביץ יצאה לאור סדרת 'יד פשוטה' על הקדמת הרמב"ם ועל הספרים: המדע, אהבה, זמנים, נשים, זרעים (למעט הל' מעשר שני ונטע רבעי והל' ביכורים), נזקים, משפטים ושופטים. לא נכתב עדיין 'יד פשוטה' על הספרים: קדושה, הפלאה, עבודה, קרבנות, טהרה וקנין.

[4] בנוסף, בכל פעם כשעמד לצאת לאור כרך חדש של 'יד פשוטה', הרב רבינוביץ היה מדפיס במדפסת עותק של הספר והיה מניח אותו על בימת בית המדרש, כדי שכל המעוניין יוכל לקרוא ולהעיר הערות. בדרך זו הרב רבינוביץ דאג לשתף את כלל תלמידי הישיבה במפעל אדיר זה.

[5] כעת (תשפ"ה) תלמידיו ובראשם הרב צבי שמשוני ממשיכים את מפעל 'יד פשוטה' ושוקדים על הכנת הכרך השלישי שישלים את הפירוש על ספר זרעים (ראה לעיל הע' 3), ועוד היד נטויה להמשך המפעל בע"ה.

[6] הרב זקס היה בצעירותו סטודנט לפילוסופיה בקיימברידג' והיו לו לבטים רבים. יום אחד הוא החליט לנסוע לארה"ב ושם פגש את הגרי"ד סולוביצ'יק וגם את הרבי מלובביץ'. הוא התחיל לשאול את הרבי שאלות פילוסופיות ואז הרבי התחיל לשאול אותו שאלות מעשיות "מה אתה עושה למען יהודי קיימברידג'?" הרב זקס התחיל לענות באופן בריטי טיפוסי "במקום בו אני מוצא את עצמי..." אך הרבי עשה דבר נדיר וקטע אותו באמצע משפט "האדם אינו מוצא את עצמו באף מקום, ה' שם אותו במקום בו הוא נמצא כדי להשפיע". לימים, הרב זקס סיפר שהרבי מלובביץ' שינה את חייו. "סיפרו לי שהרבי הוא אדם המנהיג אלפי אנשים. לאחר שפגשתי אותו הבנתי שההיפך הוא הנכון: מנהיג טוב יוצר מונהגים – ואילו מנהיג גדול יוצר מנהיגים. יותר משהרבי היה מנהיג, הוא הצמיח מנהיגות אצל אחרים" [לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות (מגיד, ירושלים, 2010), עמ' 314]. "הרבי מלובביץ' העמיד בפניי את אתגר ההנהגה". אמנם הוא חזר להמשך לימודי פילוסופיה בקיימברידג' אך הקריאה להאיר את חייהם של אחרים ביהדות המשיכה להדהד בתוכו, עד שלבסוף החליט לוותר על החלום האקדמי וללמוד לרבנות. לאחר 18 שנה של לימוד תורה ותפקידי הנהגה רוחניים הוא התמנה לרב הראשי של בריטניה וסיפר: "אלוקים המשיך לקרוא ואני המשכתי להיענות" (שם עמ' 83).

[7]  Rabbi Jonathan Sacks, I Believe: A weekly Reading of the Jewish Bible (Maggid 2022), p. 250.

[8] הרב יונתן זקס, שיג ושיח: קריאות חדשות בפרשת השבוע ב' (מגיד, ירושלים, 2018), פרשת מצורע 'לשון הטוב' עמ' 53-54. 

[9] בהוצאת מכון מעליות, ירושלים, תש"ע (מהדורה שניה).

[10] כל הלכה במשנה תורה האמורה ב"סתם" מבוססת על דברי חז"ל: במשנה, בבלי, ירושלמי, תוספתא, ספרא וספרי. [לגבי המכילתא, הרב שילת כותב בהערה למהדורתו של איגרות הרמב"ם (עמ' תמג): "ומה שאין הרמב"ם מונה את המכילתא בכלל מקורות ההלכה - מפני שהמכילתא רובה אגדה ומיעוטה הלכה, ואילו ספרא וספרי להיפך". והוא מביא ראיה מהקדמת משנה תורה ששם הרמב"ם מונה בנפרד את הספרא והספרי (יחד עם התוספתא ושני התלמודים) ומונה בנפרד את המכילתא יחד עם מדרשי האגדה כמו מדרש בראשית רבה]. אם הרמב"ם כותב "הורו הגאונים", או "תקנת האחרונים היא" - הכוונה שהתבסס על תשובות הגאונים ועל חכמים שעמדו מאז חתימת התלמוד ועד לדורו של הרמב"ם (ראה בהקדמה למשנה תורה הלכה לה במהד' יד פשוטה). אם הרמב"ם כתב דין מסברתו הוא כותב זאת במפורש במילים "יראה לי שהדבר כך וכך", או "מכאן אתה למד שהדבר כך וכך". כללים אלו כתובים באיגרת הרמב"ם לר' פנחס הדיין.

[11] רבי פנחס חי בפרובנס ולימים היגר למצרים וכיהן כדיין באלכסנדריה.

[12] בשמך למעלה מ-800 שנה מפרשי הרמב"ם התאמצו להתחקות אחר מקורותיו. בעשרות השנים האחרונות נעשו כמה עבודות מקיפות בחשיפת מקורותיו של הרמב"ם, נציין שלוש מתוכן: הראשונה היא 'עיניים למשפט' של הרב יצחק אריאלי שהוסיף ציונים רבים ל'עין משפט' מכל כתבי הרמב"ם ("בהלכה, באגדה, בפרושיו ובהקדמותיו"). [סדרת הספרים 'עיניים למשפט' מתחלקת לשניים: 'עיניים למשפט' (הקצר) על כל הש"ס יצא לאור בהוצאת 'פרדס-ישראל' בשנת תשכ"ג, ו'עינים למשפט' (המורחב) על מבחר מצומצם של מסכתות שיצא לאור החל משנת תש"ז על מסכתות ברכות, יבמות, נדרים, קידושין, בבא בתרא ומכות]. השנייה היא 'מראי מקומות לספר משנה תורה' (קה"ת, ניו-יורק תשד"מ) ביוזמתו של הרבי מלובביץ (שני ספרי מילואים יצאו לאור בתשמ"ד ובתשנ"ג). בסוף ההקדמה ל'מראה מקומות לספר משנה תורה' (הערה 7) מופיעה רשימה של ספרים שמהם נלקטו ציוני המקורות, ובהם: הרב אברהם יצחק ברומברג (רבה של גרודזנדז), מקורות לפסקי הרמב"ם (מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ז); צבי הרכבי, מקורי הרמב"ם לרש"ש (הוצאת הספרים הארץ-ישראלית, ירושלים תשט"ז); משנה תורה להרמב"ם עם פירוש יד פשוטה לספר אהבה (ירושלים, תשד"מ) ועוד. כמו כן יש לציין את הספר 'קרית מלך' של הגר"ח קנייבסקי זצ"ל.

[13] עמ' א.

[14] ראה מגדל עוז הל' אישות ט, א: "אלא ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע ושמר דרכו שנהג בזה החיבור כמה פעמים שהוא נגרר אחר לשון הגמרא, והרוצה לדקדק ידקדק על זה". וראה הרב אברהם יצחק ברומברג, מקורות לפסקי הרמב"ם (שם) עמ' 9: "כלל זה היה בידו שאין הרמב”ם משנה ממטבע לשון שטבעה המשנה אפילו אות אחת כמבואר בירושלמי נזיר פ”א ה”א: “לשונות שביררו להן משניות אין רשות לבריה להוסיף עליהן”. וגם בגמרא שמר את לשון הגמרא... ובמקומות ששינה מלשון הגמרא עשה זאת כדי להכניס דין חדש או ביאור חדש שיצא ממקום אחר באותו עניין". ראה לדוגמה הלכות גזילה ואבידה א, א: "כל הגוזל את חברו שווה פרוטה עובר בעשה" וכו', ב'יד פשוטה' נאמר: "סגנונו של רבינו כאן משקף את מקורותיו ומרמז עליהם, כדרכו בקודש להשתמש עד כמה שאפשר בלשון חז"ל בכל פסיקותיו. השווה בבא קמא קיט, א: 'אמר ר' יוחנן: כל הגוזל את חברו שוה פרוטה – כאילו נוטל נשמתו ממנו', והעתיקו רבינו לקמן (הלכה יג). הואיל וכל הגוזל את חברו שווה פרוטה כאילו נוטל נשמתו, הרי מוכרח הוא שכל הגוזל את חברו שווה פרוטה עובר בלא תעשה". וכן ראה דוגמה נוספת שם ח, ט: "כהן שגזל גר... אלא יוציא מתחת ידו לכל אחיו הכהנים בני המשמרה". ב'יד פשוטה' נאמר: "המשמרה – ראה לעיל הלכה ה והלכה ז, ולקמן הלכה י, שמצטט לשון המשנה 'משמר'. במשנה מופיע תמיד בלשון יחיד 'משמר' והרבים 'משמרות' וכידוע הסיומת 'ות' לציון הרבים רגילה במשנה גם בלשון זכר. אבל בגמרא מצויה הצורה 'משמרה' שהיא לשון נקבה, ונראה שבהביאו דין שאין מקורו במשנה ראה רבינו להשתמש במונח 'משמרה' כדי לרמז על מקור ההלכה". וראה רמב"ם שם הלכה יב: "נתן את הכסף לאחת מן המשמרות ואת האשם למשמרה זו" וכו'. ב'יד פשוטה' נאמר: "למשמרה... – ראה לעיל הלכה ט (ד"ה המשמרה) שציינתי על כך שבהלכות שמעתיק רבינו מן המשנה מופיע המונח 'משמר' שהוא רגיל במשנה, אבל הרואה יראה כי במקורות מן הגמרא המצוינים לעיל מופיע המונח 'משמרה', ולכן העתיק כך גם רבינו, ובכך יש להבחין בין הלכות השנויות במשנה לאלה הנובעות מן הגמרא". וראה דוגמה נוספת בסוף הלכות גזילה ואבדה יח, יד: "כל השטרות הנמצאות שדינן שלא יחזיר אם החזיר הרי אלו כשרים וגובין בהן ואין מוציאין אותן מתחת יד בעליהן והרי הם בחזקתן ואין חוששין להם". ב'יד פשוטה' מובאת הסוגיא בבא מציעא ז, א ולאחר מכן נכתב "ראה שבניסוח הלכה זו השתמש רבינו בכל הלשונות המופיעים בסוגיא, וזאת כדרכו בקודש לרמז למקורותיו".

[15] ראה עיונים במשנתו של הרמב"ם עמ' א-ב.

[16] לדוגמה: הרמב"ם כתב בהלכות ת"ת ג, ו: "מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת". מה כוונת הרמב"ם בדבריו "לא יסיח דעתו לדברים אחרים"? לא יתכן ש"דברים אחרים" הם פרנסה, שהרי לשיטת הרמב"ם כל אדם חייב לעבוד ולא לעשות את התורה קורדום לחפור בה (הל' ת"ת ג, ט-יא; פיהמ"ש אבות ד, ו). ואם נדרש לשלב תורה עם פרנסה, מה מיוחד דווקא במי שנשאו לבו להיות מוכתר בכתרה של תורה? והרי לשיטת הרמב"ם גם מי שעובד חייב ללמוד תורה תשע שעות ביום (שם א, יא). הרב רבינוביץ מלמדנו ב'יד פשוטה' שהביטוי "לא יסיח דעתו לדברים אחרים" מקורו בחז"ל, ולכן כדי להבין את כוונת הרמב"ם, יש צורך לשחזר את המסע של הרמב"ם במקורות: א. "לא יסיח דעתו" - תענית ז, ב: "מה שלושה משקין הללו [=מים, יין וחלב] אין נפסלין אלא בהיסח הדעת, אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת". השווה: דברים רבה (ליברמן) פרשת ניצבים: "אם מבקש אתה לעסוק על התורה תן דעתך עליה כשם שהפועלים נותנין דעתם למלאכתן, ואתה עומד עליה". ב. "לדברים אחרים" - ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא לד: "ודברת בם, עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני, שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות, תלמוד לומר (ויקרא יח, ד) ללכת בהם, ולא ליפטר מתוכם. וכן הוא אומר (משלי ה, יז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ואומר (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמר עליך בשעת מיתה, והקיצות בימות המשיח, היא תשיחך לעולם הבא". השווה: יומא יט, ב: "אמר רבא: השח שיחת חולין - עובר בעשה, שנאמר ודברת בם - בם ולא בדברים אחרים". העולה מתוך מקורות אלו שהביאם ה'יד פשוטה' הוא שהסחת הדעת לדברים אחרים אינה כמותית אלא היא איכותית. אין הכוונה בהכרח לכמות הזמן שבה האדם משקיע בלימוד התורה או בעבודה, אלא לאיכות בלימוד. האם לימוד התורה הוא העיקר אצל האדם, או שהוא מסיח דעתו (תוך כדי הלימוד, כמו המפסיק ממשנתו ואומר "מה נאה אילן זה" – אבות ג, ז) לדברים אחרים (ללימוד חכמת האומות, שיחת חולין)? מי שנשאו לבו להיות מוכתר בכתרה של תורה, צריך לדאוג שלימוד התורה שלו יהיה ממוקד ואיכותי ללא הסחות דעת, וכן שיעשה את לימוד התורה עיקר חייו ולא לימוד חכמות אחרות או שיחת חולין. על פי זה ניתן לתרץ את קושייתנו דלעיל: בוודאי שגם "מי שנשאו ליבו" צריך לעבוד לפרנסתו, אך הוא שונה מבעל אומנות החייב בלימוד תשע שעות, כי "מי שנשאו ליבו" צורת לימוד התורה שלו היא אחרת לחלוטין מבחינה איכותית (כפי שהתבאר לעיל).

[17] בהקדמתו ל'יד פשוטה' על הלכות תשובה (פלדהיים, ירושלים, תשל"ז) כתב: "הפירוש [יד פשוטה] מיועד להקל על הלומד, בהביאו לפניו על אתר את המקורות במלואם וכן המקבילות בשאר כתבי הרמב"ם כלשונם. לא הסתפקתי בציון מקור שממנו משתמע בדרך כלל הדין שכתב רבינו, על אף שכן נהגו הרבה נושאי כליו. ברם הראשונים כמלאכים ולהם הספיקו מראי מקומות כלליים, מה שאין כן הקורא הפשוט של ימינו שטורח החיפוש מתיש כוחו. עוד זאת, והוא העיקר, בלי שיראה את ההקבלה הלשונית בין המקורות ללשונו הזהב של רבינו קשה לו לעמוד על הדיוק המפליא בכל מילה ומילה. כך אפשר גם מתוך דבריו של רבינו למצוא את פירושו הוא למקורות".

[18] ראה לדוגמה: 'יד פשוטה' (ספר המדע א הוצאת מעליות ירושלים תשס"ח) להלכות תשובה ג, ט (עמ' תתקיג) וגם בעיונים במשנתו של הרמב"ם עמ' ה-ו: "מן המפורסמות הוא שרבינו מרבה לצטט מן המקרא, אולם יש שאינו מביא פסוק שלם ורק בתיבה אחת או שתים מרמז לפסוק כמקור להלכה ובכך מאיר לנו סוגיא שלימה. לדוגמא, אחד הנושאים המופיע בהקשרים שונים במשנה תורה הוא 'משומד לכל התורה', והרבה הלכות נאמרו בו. הגדרת המושג הזה מופיעה בהלכות תשובה (ג, ט): 'והמשומד לכל התורה – כגון החוזר לדתי הגוים בשעה שגוזרין שמד וידבק בהן ויאמר: ומה בצע לי להידבק בישראל שהן שפלים ונרדפים, טוב לו שידבק באלו שידן תקיפה – הרי זה משומד לכל התורה כולה'... המבנה של הלכות תשובה מתגלה בכל הדרו רק בהבנה נכונה של משמעות ההגדרה הזאת הנובעת מהכרת המקור, שהרי רבינו בעצמו העיד 'וזכרנו בו גם כן כל העיקרים התוריים' (מאמר תחיית המתים, עמ' שמב). ראה שם ביד פשוטה שציינתי לכתוב: 'חזקו עלי דבריכם... אמרתם שוא עבד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני ה' צבאות, ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עשי רשעה וגו' ' (מלאכי ג, יג-טו). הרי מבואר שהאומר ומה בצע כופר בשכר ועונש והוא העיקר האחד עשר מעיקרי הדת, שלא נתבאר שם חוץ מבהקשר זה. כיון שכך, נמצא מונה שם רבינו את כל י"ג עיקרי האמונה כפי שהעיד על עצמו, וכפי שמתחייב מסברה. בכך מבואר גם ההבדל בין משומד לכל התורה כולה לעובד עבודה זרה, ובכך מיתרצות כמה קושיות".

[19] ראה הנצי"ב קדמת העמק לשאילתות אות טו "לא כן ראשון להוראה הרמב"ם ז"ל אור הגולה, הוא למד מרבו מאביו רבינו מיימון והר"י מיגש קבלת הגאונים וגירסותיהם מילה במילה... ובכל מקום שהגאונים ז"ל מחולקים והאמת נשאלת, דעתו הרחבה מני ים סמכתהו לברור סולת מסולת, ולראות בעין יפה מי הוא בא מחטי מכולת"; ראה בסוף הקדמתו של הרמב"ם למשנה תורה "יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזרות שנעשו מימות משה רבינו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן שחיברו אחר התלמוד". וראה בהקדמתו לסה"מ: "כי מטרתי בו גם הקיצור עם השלימות, עד שיקיף הקורא בו כל מה שנמצא במשנה ובתלמוד ובספרא ובספרי ובתוספתא, ואף כל מה שגדרו הגאונים האחרונים ז"ל" וכו'. וראה באיגרת הרמב"ם לרבי פנחס הדיין: "ודבר שהוא מתשובת הגאונים אומר בפירוש: 'הורו הגאונים', או: 'תקנת אחרונים היא' וכו', וכיוצא בזה. וראה דוגמאות רבות במשנה תורה שמזכיר את הגאונים: הלכות אישות יא, טז: "הורו כל הגאונים". שם יד, יד: "ואמרו הגאונים". בשתי הדוגמאות האחרונות ב'יד פשוטה' על אתר מוכיח שמדובר בגאוני בבל, אך חשוב לציין שהרמב"ם מכנה בתואר 'גאונים' את כל חכמי התורה שעמדו אחרי חתימת התלמוד בכל מקום, ולא רק אלה שהיו ראשי הישיבות בבבל ('יד פשוטה' הקדמה למשנה תורה הלכה לה).

[20] ראה לדוגמה: הלכות אישות א, ב: "וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם" ב'יד פשוטה' נאמר: "יש חולקים על רבינו בענין מצוה זו, אבל ראה שאילתא ה (נח): 'דמחייבין דבית ישראל למינסב נשי ואולידי בני וקיומי פריה ורביה' " וציין שם גם לשאילתא קסה (וזאת הברכה, מהדורת מירסקי סי' קפד). וראה בהקדמה למשנה תורה עשה רח שם נאמר: "לצדק מאזנים עם המשקלות, שנאמר: מאזני צדק אבני צדק וכו' (ויקרא יט, לו)". ה'יד פשוטה' בכותרת להלכות גניבה מצוה ג (במבוא) הביא את עשה רח וכתב: "רבינו הלך בעקבות רב סעדיה גאון בספר המצוות שלו... וכך לשון הגאון, פרק שישי, מצוה יד: והציווי על דיוק המאזנים ואבני המשקל ושאר הדברים המשמשים לבירור הצדק אומרו: 'מאזני צדק אבני צדק... והין צדק" וגו'.

[21] ראה לדוגמה הלכות אישות ג, כד: "כיצד מברך, בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו, והבדילנו מן העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין. בא"י מקדש ישראל". ה'יד פשוטה' ציין לגירסת רב האי גאון (שהובאה באוצה"ג כתובות סי' עא; עמ' 23) שלא גרס "על ידי חופה וקידושין", אלא רק "מקדש ישראל". אך הרמב"ם גם בתשובתו (בלאו סי' ריד) לא פסק כמו רב האי גאון. וכן במקום אחר פסק הרמב"ם כמו גדולי הגאונים הראשונים, ולא כמו מקצת הגאונים האחרונים (הל' אישות ו, יד).

[22] עיין בספרו עיונים במשנתו של הרמב"ם עמ' יד-יז, והשווה: הרב אברהם יצחק ברומברג, מקורות לפסקי הרמב"ם (שם), עמ' 11. וראה גם בהקדמת בניו של הרב מנחם קרקובסקי לספר עבודת המלך (וילנה תרצ"א).

[23] בהקדמת ה'יד פשוטה' לספר נזקים נכתב: "בספר נזקים ישנן הלכות רבות שלא נהגו למעשה מאז שבטל בית דין של סמוכים בארץ ישראל. שמא בגלל כך, בנוסף על קושי הגלות שהחשיך את עיניהם של ישראל, נעלמו ונשתכחו כמה מכתבי הגאונים ששימשו מקורות לפסיקותיו של רבינו, ורק בתקופה החדשה ואפילו ממש בימינו-אנו זכינו לגילוי מאורות אשר לא שזפום עיניהם של חכמי דורות רבים... זכיתי לכלול לראשונה בספר הנוכחי ציטוטים מספר המצוות לרבינו סעדיה גאון. חיבור זה לא פורסם עד כה...ומתוכו מוארים, מתבארים ומתיישבים עניינים שונים בספר המצוות של רבינו ובפסיקותיו". וראה עוד בספרו 'עיונים במשנתו של הרמב"ם' עמ' יד-טו.

[24] ראה עיונים במשנתו של הרמב"ם עמ' י.

[25] לדוגמה: בהלכות ת"ת תחילת פ"ג נאמר: "בשלושה כתרים נכתרו ישראל – כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות... כתר מלכות זכה בו דוד, שנא' זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי (תהלים פט, לז). כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל, שנ' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים לג, ד) – כל מי שירצה יבוא ויטול". בפירוש 'יד פשוטה' מובאים מקורותיו של הרמב"ם: אבות ד, יז; ספרי במדבר יח, כ; אבדר"נ נוסחא א' מא; שם נוסחא ב' מח. וכן פיהמ"ש על אבות שם. אולם הרב רבינוביץ כותב (שם): "רבינו מביא פסוק שלישי בעניין כתר מלכות שלא מצאתיו בנוסחאות השונות של ברייתא זו. וכן לעניין תורה מביא הוא פסוק אחר. אבל לכאורה יש להוכיח שלא העתיק רבינו בשלימות נוסח שהיה לפניו, אלא צירף כמה מקורות. כבר הזכרתי כמה פעמים שבכל כתביו בערבית כאשר רבנו מצטט דברי חז"ל מילולית – הוא מביא אותם כלשונם בלשון הקודש או בארמית, וכאשר הוא מביא רק את תוכן הדברים כי אז הוא מנסחם בערבית. והנה בפיהמ"ש הנ"ל הפיסקה "כהונה... מונח לכל" באה בלשון הקודש, וכל השאר, חוץ מן הפסוק כמובן, מופיע בערבית. הרי מוכח שאין כאן ציטוט ממש, אלא שבדבריו תימצת את הנאמר בחז"ל, וצירף פיסקאות מכמה מן המקורות כפי שציינתי עליהם למעלה. הואיל ואין כאן לשון חז"ל בדיוק, יתכן שבמקום הפסוקים על דוד ועל תורה המובאים באבות דרבי נתן העדיף רבנו את הפסוקים שהוא מביא כאן, הואיל ובהם מפורשים הדברים ביותר – שזכה דוד לו ולזרעו לכל הדורות, וכן שהתורה היא מורשה לכל ישראל – מוזכרת התורה בפירוש ולא רק במשל של מים".

[26] ראה הקדמת המגיד משנה לזמנים: "אמר הכותב: כאשר עלה במחשבת רבינו לחלק משפטי התורה וחוקיה ומצוותיה וכל ענייניה בכלל ופרט לספרים ולהלכות ולפרקים, לא ראה לעשות החילוק הזה בלא סדר ישר. כי מן הראוי לכל אדם לסדר מאמריו בקדימה ואיחור כפי מה שיראה בעיניו. ואף גם זאת בהיותו מדבר במבחר המאמרים, והם דרכי הישרים, כי יש לו לעיין ולדקדק איזה דבר יקדים ואיזה דבר יאחר. ולזאת רבינו אשר היה באמת בוחר סדר מנין ספריו בסדר נכון כמו שיתבאר בביאור פתיחת החיבור, ואחר כך סידר בכל ספר הלכותיו גם כן בסדר נאה מאוד. והנני מגלה טעם סידרו בהן בספר זה וביתר הספרים אשר יגמור השם עלי לדבר בהם ולבאר ענייניהם".

[27] עיונים במשנתו של הרמב"ם עמ' ו.

[28] ראה לעיל סעיף ד 'יניקה ממספר מקורות'.

[29] נבחן תחילה דוגמה לדרך הראשונה: בהלכות תלמוד תורה א, יג נאמר: "אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית... ואף על פי שיש לה שכר ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה" וכו' מה פירוש המושג "ציוו חכמים"? ה'יד פשוטה' מביא דוגמאות שונות שבהן הרמב"ם משתמש במושג זה: "שציוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה" (רמב"ם דעות ב, ד). "ציוו חכמים ואמרו לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו וילבש כראוי לו ויכבד אשתו ובניו יותר מן הראוי לו" (שם ה, י). "ועוד ציוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן... ועוד ציוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (רמב"ם תלמוד תורה ג, י). "ציוו חכמים הרחק משכן רע" (רמב"ם אישות יג, טו) "וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה... וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו" (שם טו, יח – יט). המסקנה מתוך כלל הדוגמאות הללו היא: "הביטוי הזה ['ציוו חכמים'] משתמש בו רבינו רבות במשמעות של עצה טובה והנחייה מוסרית שבדרך כלל ראוי להישמע לה, אבל אין בה תוקף מחייב". ומה ההבדל בין "מצוות חכמים" לבין "מצוה מדברי סופרים"? בהלכות אישות (טו, טז) נאמר: "אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצוּוֶה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם, וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבוא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד". ה'יד פשוטה' מבחין ביניהן: "מצוה מדברי סופרים... מצות חכמים – יש לעמוד על ההבדל העקרוני בין מצוה או ציווי מדברי סופרים לבין מצוה או ציווי של חכמים. הראשון הוא חיוב שתקנו או גזרה שגזרו מכח בית דין, והעובר על תקנתם וגזירתם מתוך זלזול בסמכותם הרי הוא עובר על שתי מצוות שנמנו בתרי"ג... אולם 'מצות חכמים' אינה אלא עצה טובה והנחיה מוסרית שמן הראוי לכל בר דעת להישמע לה, אבל אין בה תוקף מחייב, ובודאי שאין עונש קבוע למי שעובר. הואיל ומדובר במצות חכמים גרידא, לפיכך ראה רבינו להסביר טעמן של דברים. האיש לא ישב בלא אשה 'שלא יבוא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד'".

[30] עתה נבחן דוגמה לדרך השניה של ה'יד פשוטה' לבירור מושגי הרמב"ם. הרב רבינוביץ כתב בתחילת ספרו 'עיונים במשנתו של הרמב"ם' את הדברים הבאים: "יש והמינוח המיוחד שיצר לו רבינו אינוו מובן די צרכו אם לא מתייחסים למקור ממנו חוצבו אותם מונחים שרבינו משתמש בהם. למשל, בהקדמה למשנה תורה אחרי מניין המצוות, סוקר רבנו בקצרה את המצוות מדבריהם ומסווגן לשלושה סוגים: 'דרך תקנה או דרך הוראה או דרך גזירה'. המונחים 'תקנה' ו'גזירה' די מוכרים ורבינו עצמו מגדיר אותם בכמה מקומות; אבל מה היא 'דרך הוראה'? ...ב'יד פשוטה' על ההקדמה הצבעתי על כך שהמינוח 'דרך הוראה' מקורו בתענית (כו, ב): 'מאן דאמר הלכה כרבי מאיר - דרשינן לה בפירקא. מאן דאמר מנהג - מידרש לא דרשינן, אורויי מורינן. ומאן דאמר נהגו - אורויי לא מורינן, ואי עביד - עביד, ולא מהדרינן ליה'. הרי מפורש שהמנהג הוא שבית דין מקיימים אותו דרך הוראה. ובהלכות ממרים (א, ו) מזכיר גם סוג מנהגות 'שיניחו העם על מנהג זה' – כלומר, 'אורויי לא מורינן; ואי עביד – עביד, ולא מהדרינן להו'. מעתה שונה הוא המנהג מתקנה או גזירה בכך שאלה האחרונות בית הדין מחדש אותן מיוזמתו הוא, מה שאין כן מנהגות שתחילתן בהתנהגות העם או חכמים בודדים, ורק אחר כך כשכבר התפשטו בעם בית הדין דן אם להניחם על מנהג זה או שמא לאמץ אותו ולהורות לנהוג כך. רמז לנו רבינו להבנת השתלשלות חלק זה של דברי סופרים בתיבה זו: דרך הוראה'" (עמ' ב).

[31] ע"פ תלמידו, הרב ינון חן, שציין שהרב רבינוביץ נהג בדרך זו כמו שנהג רבי שמעון העמסוני (פסחים כב, ב) שאם הגדרה אינה מתאימה במקום אחד בלבד, הוא פסל אותה על הסף, למרות שבעשרות מקומות אחרים במשנה תורה היא מתאימה.

[32] ראה לדוגמה: טעויות וצנזורה בדפוסי הרמב"ם: הל' מלכים סוף פרק ח: בגירסאות הרגילות "ולא מחכמיהם" בגירסת פרנקל "אלא מחכמיהם". הל' שבת פרק ז הלכה יב "אין לחתוך את הירק מעט" סתירה לפרק כא שכתוב "דק דק" הגירסה הנכונה: "מעט מעט". הל' חובל פרק ז הלכה ה: "הראשון חייב" וזה לא הגיוני. הגירסה הנכונה: "האחר חייב". רמב"ם הל' מלכים יא, ד בגירסאות הרגילות הושמט בצנזורה שהמשיח צריך לנצח את האומות מסביב. וכן הושמט על ישו ומוחמד (ע"פ המבוא במהד' שבתי פרנקל לספר המדע תשס"א).

[33] ראה בהקדמות כל ספרי יד פשוטה שבהן נימק את קביעת הנוסח. נציין שהרב יעקב כהן הוציא לאור את ספר המדע (מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד) במהדורה ייחודית: פנים הספר מיוסד על מהדורת דפוס קושטא משנת רס"ט ובתוספת חשובה של שינויי נוסחאות מתוך עשרות כתבי יד (הכוללים גם כתבי יד תימניים) וכן ציון למקורות הרמב"ם (הרב רבינוביץ מציין בהקדמתו לספר המדע שמהדורתו של הר"י כהן הייתה לו לעיניים). למרבה הצער עבודה חשובה זו של הר"י כהן יצאה לאור על ספר המדע בלבד. אולם זכינו בדורנו למהדורתו לרמב"ם של שבתי פרנקל שבו מופיעים שינויי נוסחאות וכן ציוני מקורות.

[34] הנמצא בספרייה הבודליאנית ומכונה Bodleian MS. Huntington 80.

[35] ראה דוגמה מובהקת לכך בתירוץ ה'יד פשוטה' לקושיא גדולה על הרמב"ם לגבי בר כוכבא: הרמב"ם כתב בהל' מלכים (יא, ג) שרבי עקיבא וכל חכמי דורו דימו שבר כוכבא היה המשיח. ועי' גם בהל' תעניות (ה, ג). אך בתלמוד הירושלמי (תענית ד, ה) נאמר שלא כל חכמי דורו של רבי עקיבא היו תמימי דעים איתו לגבי ההכרה בבר כוכבא כמשיח. רבי יוחנן בן תורתא חלק עליו נמרצות: "תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש [במדבר כד יז] דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא". מדוע הרמב"ם כתב שרבי עקיבא וכל חכמי דורו דימו שבר כוכבא היה המשיח, בעוד שהירושלמי כותב במפורש שהיו שחלקו עליו?! הרב רבינוביץ התייחס בפירושו 'יד פשוטה' לקושיה זו וכותב שבהל' מלכים לפי כתב יד אוקספורד 613 (שנכתב בארם צובא) אין את המילים "ודמה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח". ואם כן אין קושיא מהירושלמי. וכן בהל' תעניות ה, ג כמו הדפוסים הרגילים לא נאמר "כל החכמים", אלא גדולי החכמים, הרב רבינוביץ מדייק מכאן שלא כל החכמים הסכימו עם רבי עקיבא כמו שנאמר בירושלמי. זו לשונו ב'יד פשוטה': "עד שנהרג בעוונות – בכמה כ"י ובדפוסים יש פה תוספת: "ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעוונות". ברם בכה"י שלנו חסרה כל הפיסקה הזאת. ואמנם קשה מאוד להולמה מכמה טעמים. ראשית, מבואר בירושלמי שרבי יוחנן בן תורתא חלק על רבי עקיבא, הרי לא כל החכמים הסכימו לו. שנית, רבינו עצמו כתב בהלכות תעניות ה, ג: "ותשעה באב, וחמשה דברים ארעו בו... ונלכדה עיר גדולה וביתר היה שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול, ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים, ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש". הרי שאמנם גדולי החכמים סברו כך אבל לא כולם".

[36] נציין שבספר 'מקורות לפסקי הרמב"ם' של הרב אברהם יצחק ברומברג (שם) נעשתה עבודה דומה מאוד לשיטת ה'יד פשוטה' (בפרט בזיהוי לשון חכמים במשנה תורה וכן בחשיפת מקורות הרמב"ם בכתבי הגאונים). ההבדל ביניהם הוא בעיקר בהיקף. הראשונה היא קצרה ונקודתית ואינה בוחנת מקור כל הלכה והלכה ואילו האחרונה היא מקיפה ומתעמקת במקור כל ביטוי ברמב"ם. הרב ברומברג הספיק להוציא לאור רק את החלק הראשון של ספרו, וייתכן שאילו זכינו הוא היה מרחיב ומוסיף עוד מקורות והערות דומים על שאר חלקי ספר משנה תורה.

[37] ראה בהקדמת ה'יד פשוטה' להלכות תשובה (תשל"ז) צוטט לעיל.

[38] וכן התייחסות למנייני המצוות הקצרים וביניהם המניין שבכותרת ההלכות.