סעודת חנוכה חובה? הרב אהרן מרצבך

הרב אהרן מרצבך

סעודת חנוכה חובה?

זמר הלכתי מכת"י מאת מהר"ז זק משוויינפורט

ספר מצות גדול, הסמ"ג, היה מספרי ההלכה המקובלים והנלמדים ביותר בקהילות אשכנז, עד להתפשטות השו"ע. רבים הם הפירושים והחידושים שנכתבו על הסמ"ג, בעיקר של גדולי אשכנז לקראת סוף תקופת הראשונים ובתחילת תקופת האחרונים, ובישיבות אשכנז אף נאמרו שיעורים כסדר הסמ"ג[1].

רבי יהודה ב"ר נתן זק, שכונה ר' זלקלי, היה מחכמי אשכנז במחצית השניה של המאה השלישית לאלף השישי (כשני דורות אחרי בעל תרומת הדשן, ודור לפני הרמ"א). הוא למד בפרנקפורט אצל ר' יוסף יוזפא ב"ר חזקיה יהודה הלוי (הוא מכנהו מהררי"ס – מהר"ר יוזפא סג"ל), ומאוחר יותר ישב בקהילת שוויינפורט, וכנציגה חתם על תקנות קהילות אשכנז בשנת ש"ב. בסוף ימיו שימש כרב ודרשן בפראג, ושם נפטר בשנת ש"י. הוא כתב ביאור על הסמ"ג, שקטעים ממנו כבר נדפסו בעבר, והביאור כולו יוצא לאור מכת"י על דפי הסמ"ג מהדורת מכון שלמה אומן הנ"ל.

כאן מובאת לפני הקוראים פיסקא מיוחדת-במינה מביאוריו על הסמ"ג הלכות ברכות; בהמשך לדברי הסמ"ג בענין דיני טעות בברכת המזון דן רבנו בשאלה האם קיימת חובת סעודה בחנוכה, ובתוך דבריו הוא מעתיק שיר-הלכתי שכתב לתלמידיו בענין זה, רובו בעברית וחלקו ביידיש. הדברים הועתקו מצילום כת"י המבורג 205 (HEB232; מ"ס 1038), במסגרת ההכנות למהדורת הסמ"ג השלם עשין ח"א, שתצא לאור בעז"ה בעגלא ובזמן קריב ע"י מכון שלמה אומן שבשעלבים, במסגרת מפעלי מכון ירושלים. התודה והברכה לעורכי הסמ"ג השלם שהשתתפו בהכנת מאמר זה: הרב אהרן מרצבך שליט"א, רבו של קיבוץ שעלבים, שפיענח את כתה"י, העיר וציין, והרבנים אב"י גולדמינץ ורי"מ פלס שליט"א שסייעו בעדו.

הדברים מובאים כאן לזכרו הטהור של מורי וידידי הרה"ג ר' יוסף בוקסבוים זצ"ל, ראש 'מכון ירושלים' המפואר ואחד ממייסדיו של מכון שלמה אומן שעל-יד ישיבת שעלבים, שכיוון אותנו כל השנים בעבודת הקודש של עריכת ספרי הקדמונים, וכל פירותינו הם פירות מפירותיו. נלב"ע בקוצר ימים בי' אדר תשס"ז. תנצב"ה.

                                                                                                יואל קטן, מכון שלמה אומן

 

ספר מצוות גדול עשין סימן כז [ד"ו דף קט עמודה ד]: ...וכן בחולו של מועד בחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר [כדתניא בתוספתא ברכות]. ופירש הרב רבי אליעזר ממיץ, דאי בעי לא אכיל פת דבר שיחייבנו בברכת המזון, אלא יאכל מעשה קדירה וטיגונין שבלילתן רכה כגון בינייץ וקריינפלינש, ובשר ויין. דהא פשיטא שאסור להתענות בהן, שהוא חייב לשמוח בהן...

ביאור מהר"ז זק: שהוא חייב לשמוח בהן. חנוכה ג"כ בכלל, מאחר שאמרינן הלל דכתיב ביה (כי) זה היום וגו' נגילה ונשמחה בו, ואין שמחה בלא בשר ויין. וכן כתב המיימוני בהלכות חנוכה[2] כ"ה בכסליו ימי הלל ושמחה כו'.

ולפי זה מה שכתב מהר"ם[3] שריבוי הסעודות רשות, יש לפרש שאין מחוייב לפרסם בסעודה כמו פירסום הנרות, אלא משמח עם בני ביתו[4]. או יש לפרש רשות - קצת מצוה, ואין מצוה גמורה כמו ההדלקה, כדתנן בפרק משילין ל"ז[5] אלו משום רשות שיש בהן קצת מצוה, כדלעיל בסוף הלכות יום טוב[6].

והנה זכורני אשתקד תיקנתי זמר לנערים בו הוכחתי חיוב הסעודות[7], וזה מכללו:

 

שמעו דברי רמב"ם ז"ל

שכתב ימי הלל ושמחה

ומדכפל לישניה, מסיק ואזל

מתכווין למשתה תמיד וארוחה

והדברים קל וחומר,

ומה ר"ח שבו הלל מדלגין

מזונותיו אין קצובין

חנוכה שהלל שלם בו עורגין[8]

כ"ש שלא יספוק בקב חרובין

ועוד יש לי לומֵר[9],

קושיא ממלאכה ליכא למיפרך

דתפילת חנוכה על נגילה ונשמחה[10]

ואין מלאכה במילת שמחה נכרך[11]

כי אם משתה עונג ומנוחה

ועוד צריך ליישב,

שמהר"ם מרוטנבורג זצ"ל

על פלפולי אינו חולק

שבודאי כל שבמשתה מתעצל

כאילו אינו דולק[12]

אך בסעודת ת"ח לבת ת"ח לא יתחשב.

 

ובא פירושו גם בחרז בלשון אשכנז, וזה לשונו:

דש עש קיין סעודת מצוה היישט

דש איין ת"ח דער אויף קיינר שלעכטן סעודה עשט

אויז זיינם הויז אויף קיין חנוכה סעודה לאשט

אבר אובר זיינם טיש טוטער דש בעשט[13]

לאפוקי ברוילפט[14] אודר ברית מילה[15]. עד כאן לשונו.

ונראין דבריי[16], ודיקא נמי שמהר"ם כתב בזה הלשון וריבוי הסעודות שמרבין כו'[17]. ודו"ק.

---

[12]  כנראה ר"ל שמי שלא אוכל סעודה כאילו לא הדליק נר חנוכה, למרות שסעודת חנוכה לדעת מהר"ם אינה ממש סעודת מצוה, כמו שהוא ממשיך ומסביר.

[13]  'שאין זו קרויה סעודת מצוה \ שת"ח שאינו אוכל בשום סעודת רשות \ אסור לו לצאת מביתו לסעודת חנוכה \ אבל על שולחנו הוא מכין את הטוב ביותר' (יישר כוחו של ידידנו הרב בנימין שלמה המבורגר שליט"א, ראש מכון מורשת אשכנז, שסייע בתירגום השורות בלשון אשכנז ללה"ק).

[14]  כינוי לשבת שאחר נישואין שנערכו בערב שבת (ראה בהרחבה במנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש [מכון ירושלים תשנ"ב] ח"ב עמ' נב ובהערות 20-21).

[15] ר"ל שהסעודות בשבת שאחר הנישואין או סעודת ברית מילה בוודאי שהן סעודות מצוה ממש.

[16]  ר"ל שנראים דבריו בכך שיש קצת מצוה בסעודות חנוכה.

[17]  דהיינו שגם לדעת מהר"ם אמנם אין מצוה בריבוי סעודות, אבל הוא מסכים שיש קצת מצוה בסעודה. וע"ע בענין דין סעודה בחנוכה בשו"ע סי' תרע סע' ב בהגה ובמ"ב ס"ק י ובביאה"ל ד"ה ונוהגין.