המעין

תצפיות צאת הכוכבים - הרב יעקב גרשון וייס

הרב יעקב גרשון וייס

תצפיות צאת הכוכבים

הקדמה
שיטת התצפית
הכוכבים שניצפו
התצפיות
מסקנה

 

הקדמה

בענין קביעת זמן צאת הכוכבים התחבטו הפוסקים כבר שנים רבות. היו חכמים שכתבו שהמציאות היא שכוכבים מגודל ראשון[1] נראים בימים השווים בירושלים רק 22 דקות או יותר אחר השקיעה[2], ולכן לא יתכן לקבוע את צאת הכוכבים מוקדם יותר, למרות שעובדה זו לכאורה אינה מתיישבת עם שיעור חז"ל של מהלך שלושת רבעי מיל[3]. לכן ניסיתי לבדוק בעצמי את הנתונים בנושא זה.

 

שיטת התצפית

מוצגות כאן כשמונים תצפיות שבצעתי ורשמתי במשך שלוש שנים, בין כ"ג סיון תשנ"ו לכ"ו סיון תשנ"ט. את התצפיות ערכתי מחצר ביתי, רח' הפסגה 33 בשכונת בית וגן שבירושלים, או מגג אחד הבתים בשכונה[4]. לקחתי בחשבון בתצפיותיי את דברי הרב פרופ' יהודה לוי, שכדי לראות כוכבים כשהניגוד בינם לבין הרקיע עדיין חלש, יש לשמור את העין עליהם לפרק זמן שאינו מאפשר סריקת הרקיע, ולכן יש לדעת לפני כן היכן נמצא הכוכב המבוקש[5]; לכן הבטתי בכוכב כאשר כבר היה קל למצוא אותו, ואחר כך כל יום הקדמתי יותר ויותר להתבונן בו, תוך זכירת המקום שממנו ערכתי את התצפית בפעמים הקודמות, ואת צמרת העץ (או הסימן האחר) שמעליו נראה הכוכב מהמקום שבו עמדתי. רשמתי את זמן הראיה הראשונה של הכוכב, וחישבתי את עומק השמש מתחת לאופק באותו רגע, ואת הזמן הנדרש להגיע לאותו עומק בימים השווים.

המסקנה העיקרית העולה מתצפיות אלו היא שברוב הלילות נראו שלושה כוכבים לפני תום זמן מהלך שלושת רבעי מיל משקיעת השמש, ממהלך של כ"ד דקות למיל או כ"ב וחצי דקות למיל שהם 18 דקות או 16 ו-7/8 דקות בהתאמה, ולפעמים גם לפני תום שלושת רבעי מיל של י"ח דקות למיל שהם 13.5 דקות. היו גם ראיות של 11.5 דקות המתאימות יותר לחצי מיל של י"ח דקות, כשיטת רבי נחמיה בשבת לד, ב. ראיות מאוחרות חריגות ייחסתי לחוסר מיומנות ולזיכרון חלש בזכירת המקום המדוייק בו ראיתי את הכוכב ביום הקודם, או לשינויים במזג האוויר. שעות השקיעה נרשמו לפי הזמן הנהוג (שעון איזורי ממוצע), ללא הקדמת השעון הנהוגה בקיץ בשנים האחרונות. בטבלאות הדגשתי את השורות של ראיית הכוכב השלישי, כי אותה אנו מבקשים.

מאחר ולא תמיד הצלחתי לראות את הכוכב בתחילת היראותו, כאשר הוא עדיין נראה קטן מאוד, ערכתי סולם בעל שש דרגות, מ-0 עד 5, לציון השלב בו, לפי הערכתי, ראיתי את הכוכב. עשיתי זאת בחלק מהתצפיות, ורשמתי את המספר ליד הכוכב. את הספרה 0 רשמתי כאשר הצלחתי למקד את עיניי על המקום המדויק שבו ייראה הכוכב, וראיתיו מתחילת צאתו; את המספר 1 רשמתי כאשר ראיתי את הכוכב כשהוא עדיין קטן מאוד, כך שכשהסרתי את עיניי ממנו היה צורך לחפשו שנית; הספרה 2 מציינת שהכוכב נראה 'בעליל', דהיינו שאחרי שאיתרתי אותו והסרתי את עיניי ממנו היה קל למוצאו שנית; והמספר 5 מציין שבעת שראיתיו הוא כבר היה נוצץ. מספרי ביניים מציינים שלבי ביניים. לפעמים אף ציינתי את השלב בשברים; כך המספר ½ מציין מצב שלהערכתי היה בין 0 ל-1.

 

הכוכבים שניצפו

כדי שלא נצטרך לחזור על הדברים בכל תצפית נציג כאן את רשימת 26 הכוכבים הקבועים שניצפו, גודלם, ובמידת הצורך הערה קצרה. לא כללתי ברשימה זו את כוכבי הלכת הגדולים - נוגה, כוכב חמה, צדק ומאדים, שכמו הירח גודלם תלוי בפאזה (אחוז תאורה משתנה).

 

 

התצפיות

כל מקום שמוזכר כאן המונח 'שקיעה' - הכוונה לירידת כל השמש, עד הנקודה העליונה שבה, אל מתחת לאופק האמיתי, כלומר כאשר מרכז השמש נמצא º90.833 מתחת לנקודת הקודקוד. חישבנו º0.833 עבור חצי קוטר השמש ושבירת הקרניים על ידי האטמוספירה. זמן שקיעה זה קודם בכמה דקות לזמן השקיעה המופיע בלוחות ירושלמיים רבים, המחשבים את השקיעה כזמן שהשמש היתה נעלמת כולה בים מעיני מי שעומד בגובה ירושלים אילו לא היו הרים אחרים במערב.

 

כ"ג סיון, 1 ביוני, תשנ"ו[6]. שקיעה: 6:44:22

את שלושת כוכבי העגלה, אלקאיד, אליות ומזער, ראיתי באותו זמן, ואולם לא ממש בתחילת יציאתם.

 

כ"ד סיון, 11 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:44:47

 

כ"ה סיון, 12 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:45:11

 

כ"ו סיון, 13 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:45:33

 

כ"ט סיון, 16 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:46:34 (שמים אפורים)

 

ל' סיון, 17 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:46:53

כאן צפיתי רק בכוכב אחד, אבל מאחר שידוע מהימים שלפניו ושלאחריו שהוא הכוכב השלישי, הרי שלענין המחקר די לנו בזה.

 

א' תמוז, 18 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:47:09

את וגה ואת השיבולת מצאתי רק כשכבר היו בשלב 2. לכן האיחור, בהשוואה לתצפיות הבאות. לשיבולת רשמתי גם את הזמן שהיא כבר נראית נוצצת (שלב 5).

 

ב' תמוז, 19 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:47:25

 

ג' תמוז, 20 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:47:39

רשמתי ½ לשלב ראיית השיבולת – כיון שלא ראיתיה ממש בתחילת צאתה; אבל הזמן אחר השקיעה קרוב מאוד לזמן שמופיע אמש, ואפילו קודם לו בכמה שניות.

 

ד' תמוז, 21 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:47:52

ליל ש"ק. נרשם מזיכרון ביום ראשון בבוקר.

 

ה' תמוז, 22 ביוני, תשנ"ו. שקיעה: 6:48:04

כאן ניצפה רק כוכב אחד, אבל הוא מאשר את תצפית אמש של הכוכב השלישי בקירוב רב. זו כבר התצפית הרביעית בה נראית השיבולת כאשר השמש נמצאת 3.80-4.00 מעלות מתחת לאופק, ונוכל להניח שזה הערך האופייני לכוכב השלישי הזה בתקופה זאת, ולראות חריגות מערך זה כתופעה לא רגילה.

 

כ"ג תמוז, 10 ביולי, תשנ"ו. שקיעה: 6:47:27

וגה ושיבולת מופיעים מאוחר יותר מאשר בימים הקודמים, למרות שפורסם היום שיש "חור" באוזון מעל ירושלים וכי הקרינה בצהרים בעצמה רבה וראוי להימנע מחשיפה לשמש. לא צפינו בארקטורוס, אבל מהלילות הקודמים והבאים אנו יודעים שהוא מופיע לפני השיבולת, כך שהשיבולת היא השלישית.

 

כ"ח תמוז, 15 ביולי, תשנ"ו. שקיעה: 6:45:50

תצפית מרחוב חיד"א שמאחורי ביתי. לא רשמתי את השלב בו ראיתי את הכוכב, אבל השמש עמוקה מאוד יחסית למצופה מכוכב בגודל 0.77. אני מניח שאיחרתי באיתורו.

 

כ"ט תמוז, 16 ביולי, תשנ"ו. שקיעה: 6:45:26

תצפית מרחוב חיד"א שמאחורי ביתי. כאן לא רשמתי את שעת הופעת שני הכוכבים הראשונים, אבל מכיוון שהם תמיד מופיעים בעונה זו לפני השיבולת, הרי שהשיבולת היא הכוכב השלישי הקובע את הלילה.

 

א' מנ"א, 17 ביולי, תשנ"ו. שקיעה: 6:45:00

גם כאן לא רשמתי את זמן צאת שני הכוכבים הראשונים, אבל מכיון שהם תמיד מופיעים בעונה זו לפני אנטרס, הרי שאנטרס הוא הכוכב השלישי הקובע את הלילה.

 

ב' מנ"א, 18 ביולי, תשנ"ו. שקיעה: 6:44:33

ארקטורוס ו-וגה נראו באותו זמן. אנטרס היה השלישי. בעונה זו השיבולת מתקרבת לאופק המערבי ומאחרת לצאת.

 

ז' מנ"א, 23 ביולי, תשנ"ו, שקיעה: 6:41:56

הרקיע היה מעונן, ובכל זאת נראה הכוכב דרך הענן, והתרשמתי שראיתיו בתחילת היראותו. אולי הענן גרם לו להיראות יותר קטן. חצי הירח היה רחוק מאלטאיר.

 

כ' מנ"א, 5 באוגוסט, תשנ"ו, שקיעה: 6:32:25

 

כ"ב מנ"א, 7 באוגוסט, תשנ"ו, שקיעה: 6:30:38

את ארקטורוס ראיתי לפני אלטאיר, אך לא רשמתי את זמן הראיה.

 

כ"ד מנ"א, 9 באוגוסט, תשנ"ו, שקיעה: 6:28:47

 

י"ח אלול, 2 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 6:01:51

בתצפית זו לא הובאו הכוכבים היוצאים בין וגה לטרזד. לכן גם לא הדגשתי כוכב שלישי.

 

י"ט אלול, 3 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 6:00:35

בעונה זו ארקטורוס מתקרב אל האופק המערבי בזמן צאת הכוכבים, לכן הוא נראה יותר מאוחר מוֶגה. לעומת זאת וגה הוא כוכב צפוני, השוקע רק יותר מאוחר.

 

כ' אלול, 4 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 6:59:19

 

כ"א אלול, 5 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 6:58:03

 

כ"ד אלול, 8 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 5:54:12

 

כ"ה אלול, 9 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 5:52:54

 

כ"ו אלול, 10 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 5:51:36

אלטאיר נראה כאן מוקדם מאוד. חשבתי שאולי משגה הוא, אבל גם למחרת הוא נראה בזמן דומה.

 

כ"ז אלול, 11 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 5:50:18

לא תפסנו את שני הכוכבים וגה ואלטורס, אשר כבר ראינו שהם הראשונים. מכל מקום אלטאיר הוא כאן השלישי, הקובע את תחילת הלילה.

 

כ"ח  אלול, 12 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 5:48:59

דומני שזה הזמן המוקדם ביותר שבו ראיתי את וגה.

 

 

כ"ט אלול (ליל ראש השנה), 13 בספטמבר, תשנ"ו, שקיעה: 5:47:41

זמן היראות וגה לא נרשם, ואולם כפי שכבר ראינו בתקופה זו של השנה הוא נראה ראשון.

 

א' תשרי (מוצאי ראש השנה), 14 בספטמבר, תשנ"ז, שקיעה: 5:46:22

זמן היראות וגה לא נרשם, ואולם ידוע שבתקופה זו של השנה הוא נראה ראשון. ארקטורוס מתקרב יותר ויותר לאופק המערבי בזמן צאת הכוכבים, עד שכעת הוא נראה אחרי אלטאיר. בשתי הצפיות האחרונות הזמנים נרשמו מהזיכרון אחרי ראש השנה.

 

ד' תשרי, 17 בספטמבר, תשנ"ז, שקיעה: 5:42:25

זמן היראות וגה לא נרשם, ואולם ידוע שבתקופה זו של השנה הוא נראה ראשון.

 

ו' תשרי, 19 בספטמבר, תשנ"ז, שקיעה: 5:39:47

כאן הוספתי גם את הזמן שבו וגה ואלטאיר נראו כבשלב 2.

 

י"א תשרי, 24 בספטמבר, תשנ"ז, שקיעה: 5:33:12

 

כ"ד תשרי, 7 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:16:35

 

כ"ו תשרי, 9 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:14:08

 

כ"ז תשרי, 10 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:12:55

 

א' חשון, 14 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:08:10

 

ב' חשון, 15 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:07:01

 

ג' חשון, 16 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:05:52

 

ד' חשון, 17 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:04:44

 

ז' חשון, 20 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 5:01:26

 

ט' חשון, 22 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 4:59:18

ככל שארקטורוס מתקרב לאופק, כך הוא נראה מאוחר יותר. כאן הוא נראה רק אחרי זנב הברבור.

 

י' חשון, 23 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 4:58:16

 

ט"ז חשון, 29 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 4:52:24

לא נרשמו שני הכוכבים הראשונים, ולא הכוכבים היוצאים בין ארקטורוס לכוכב הצפון. כך גם התצפית הבאה ואחרות.

 

י"ח חשון, 31 באוקטובר, תשנ"ז, שקיעה: 4:50:35

 

י"ג כסלו, 24 בנובמבר, תשנ"ז, שקיעה: 4:36:22

 

י"ד כסלו, 25 בנובמבר, תשנ"ז, שקיעה: 4:36:07

וגה מתקרב לאופק המערבי, ומתחיל להיראות מאוחר.

 

ט"ו כסלו, 26 בנובמבר, תשנ"ז, שקיעה: 4:35:53

 

י"ב טבת, 22 בדצמבר, תשנ"ז, שקיעה: 4:40:19

וגה מתקרב לאופק.

 

ט"ו טבת, 25 בדצמבר, תשנ"ז, שקיעה: 4:42:00

התחלתי לראות את קפלה. נראה שגם מספר לילות קודם הוא כבר היה השלישי, ולא ראיתיו ממקומי.

 

י"ז טבת, 26 בדצמבר, תשנ"ז, שקיעה: 4:42:36

 

י"ג אדר א', 20 בפברואר, תשנ"ז, שקיעה: 5:30:02

 

א' אדר ב', 10 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:54:30

גם כאן לא הסתכלתי על קפלה, ומסתבר שהוא נראה לפני אלדברן, והוא השלישי. השלמתי את זה כעבור יומים, כאשר הסתכלתי רק על קפלה. אם נצרף את הצפיה של היום לזו של ג' אדר, יהיה קפלה השני וביתאלג'וזה השלישי.

 

ג' אדר ב', 12 במרץ תשנ"ז, שקיעה: 5:45:10

 

ד' אדר ב', 13 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:45:52

שוב לא התחשבנו בסיריוס, כיון שלפעמים הוא נראה ביום.

 

ו' אדר ב', 15 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:47:16

פרוקיון נראה כאן מוקדם מאוד, אולי משגה הוא.

 

ח' אדר ב', 17 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:48:39

ראיית קפלה התאחרה. בדרך כלל היא מקדימה את ריגל. לפני 4 ימים נראתה קפלה 9 דקות ו-28 שניות אחר השקיעה.

 

י' אדר ב', 19 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:50:02

כאן סיריוס נראה לפני השקיעה.

 

ט"ו אדר ב', 24 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:53:26

 

י"ז אדר ב', 26 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:54:46

סיריוס נראה לפני סוף שקיעת גלגל החמה.

 

 

י"ח אדר ב', 27 במרץ, תשנ"ז, שקיעה: 5:55:27

 

ט' תמוז, 14 ביולי תשנ"ז, שקיעה: 6:46:20

כוכב חמה היה אז º8 מעל לאופק המערבי, קרוב לשמש. כוכב זה קשה לתפוס אותו, כי הוא תמיד קרוב לשמש, ושוקע זמן קצר אחריה.

 

ו' אדר, 4 במרץ, תשנ"ח, שקיעה: 5:39:11

בהיות ראיית כוכבים אלו בזמן כה מוקדם עבור כוכבים בגודל זה בדקתי את שעוני, והוא נמצא מדוייק.

 

ז' אדר, 5 במרץ , תשנ"ח, שקיעה: 5:39:56

חלה כנראה טעות ברישום של אלניטק ואלנילם, הם נרשמו אצלי פעמיים בהפרש של כדקה. חוץ מקפלה הכוכבים כאן אינם בין שלושת הראשונים, וצפיתי בהם למען הראות גם את זמן צאתם של כוכבים מגודל שני ושלישי.

 

ח' אדר, 6 במרץ, תשנ"ח, שקיעה: 5:40:40

 

י"א אדר, 9 במרץ, תשנ"ח, שקיעה: 5:42:51

 

י"ב אדר, 10 במרץ, תשנ"ח, שקיעה: 5:43:34

נתבלבלו אצלי שני הכוכבים אלניטק ואלנילם, ואינני יודע איזה מהם ראיתי קודם.

 

י"ג אדר, 11 במרץ, תשנ"ח, שקיעה: 5:44:17

 

י"ד אדר, 12 במרץ, תשנ"ח, שקיעה: 5:45:00

 

כ"ד אדר, 22 במרץ, תשנ"ח, שקיעה: 5:51

סיריוס נראה הערב 2 דקות ו-16 שניות לפני שקיעת האופק, לכן לא חישבתיו לענין צאת הכוכבים.

 

י"ז סיון, 1 ביוני, תשנ"ט, שקיעה: 6:39:35

 

כ"ב סיון, 6 ביוני, תשנ"ט, שקיעה: 6:42:14

 

כ"ה סיון, 9 ביוני, תשנ"ט, שקיעה: 6:43:39

 

כ"ו סיון, 10 ביוני, תשנ"ט, שקיעה: 6:44:06

כוכב הלכת מאדים נראה לפעמים ביום. כוכב הצפון הוא מגודל 2.0, ויש כוכבים שנראים לפניו שלא רשמתי כאן. לא ברור מדוע כוכב הצפון נראה כל כך מאוחר, בדרך כלל ראיתיו הרבה יותר מוקדם.

 

מסקנה

ברוב הלילות אכן ראיתי שלושה כוכבים לפני תום 18 דקות - זמן מהלך שלושת רבעי מיל משקיעת השמש באופק (שקיעת המישור) ממהלך של כ"ד דקות למיל, ואף לפני תום 16 ו-7/8 דקות - זמן מהלך שלושת רבעי מיל משקיעת השמש ממהלך של כ"ב וחצי דקות למיל.

אע"פ כן חשוב להדגיש במה לא עסקנו: לא עסקנו בשאלה אם השקיעה שבה דיברו חז"ל היא אמנם שקיעה זו, או שהיא השקיעה הנראית מההרים הגבוהים שבא"י (כסברת הגרש"ז בעל התניא בסדר קבלת שבת בסידורו) או אולי אפילו יותר מאוחר; ולא אם ראיה כזו שתיארנו כאן נחשבת לראיה, אף שאינה ראיה בעליל. גם לא נכנסנו כאן לשאלה אם כוכבים אלו שבחרנו לצפות בהם הם-הם הכוכבים הבינוניים שאליהם התכוונו חז"ל, ולא בשאלה אם יתכן שחזקי ראיה יכולים לראותם אף לפני השקיעה. כמו כן לא עסקנו בשאלה אם שיעור ג' רבעי מיל תקף לכל מזג אוויר - או רק ללילות בהם האוויר צלול לגמרי, וכשאינו צלול לגמרי יקבע הלילה על פי ראיית ג' כוכבים בינוניים באותו לילה. כמו כן לא עסקנו בשאלת הלגיטימיות של חישוב הזמן בשיטת המעלות בלבד. התצפיות הנ"ל מוכיחות רק דבר אחד: שאין מהמציאות הנראית לעינינו שום פירכא על הדעה שניתן לראות שלושה כוכבים תוך שלושת רבעי מיל מהשקיעה.