המעין

[1] בדומה לצורת עריכתם את הפירוש מחדש (ירושלים התשנ"ט), וכבר העיר על כך בקצרה הרב מרדכי קופרמן בהקדמתו למהדורה בעריכתו (ירושלים התשס"ה). ועי' עוד להלן הע' 29.

[2] העמק דבר, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ירושלים תשל"ה, קדמת העמק (=הקדמה) ה, עמ' III-IV.

[3] מקור ברוך ח"ד וילנה תרפ"ח עמ' 1978. הרב קוק, כתלמיד בישיבת וולוז'ין, ציין רק כי הנצי"ב "הרגיל אותם [את תלמידיו] לשנן פרשה אחת בכל יום מפרשת השבוע" (מתוך מאמרו של הרב קוק 'ראש ישיבת עץ חיים' [חתום: י. קו"ק], כנסת ישראל, ורשה תרמ"ח, עמ' 138-142 (בספרו של הרב מ"צ נריה, טל הראי"ה, ב"ב תשנ"ג, עמ' רלז). מנהג זה נקבע ע"י הרב קוק גם בתחילת דרכה של ישיבת 'מרכז הרב': "ב"ה שלהתפילה ולימוד הפרשה מתקבצים קצת יותר [תלמידים]" (אוצרות הראי"ה, חלק א, הרב מ"י צוריאל – עורך, ראשל"צ תשס"ב, עמ' 537. ראה גם שבחי הראי"ה עמ' קעד).

[4] ההיסטוריון שטמפפר ציין בפירוש את מה שרק רמוז כאן, שהשיעור הזה לא היה שיעור חובה והשתתפו בו חלק מן התלמידים: "מי שרצה לשמוע את השיעור של הנצי"ב בפרשת השבוע נשאר בישיבה". שאול שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה, ירושלים תשנ"ה, עמ' 158. וראה להלן בהע' 7.

[5] 'ישיבת וולוז'ין', ש' זק, יהדות ליטא ח"א, נ' גורן ועוד – עורכים, ת"א 1959, עמ' 210, וכן אישים ושיטות, הרב ש"י זוין, ת"א [תשי"ז], עמ' 27.

[6] כפי שתיארו בנו – מ' בר אילן, מוולוז'ין עד ירושלים, עמ' קסח.

[7]  נראה כי שיעור פרשת השבוע יוסד בוולוז'ין שנים רבות קודם הנצי"ב. ר' משה שמואל ודורו, רמ"ש שפירא, קובץ זכרונות מהנ"ל, נ"י תשכ"ד, עמ' 47 מתאר את השיעור היומיומי של ר' איצל'ה חותנו של הנצי"ב "בחומש עם רש"י בתוספת ביאוריו שלו" (והשווה לדברי הנצי"ב בהקדמתו: "וגם יש פירושים אשר שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בימי חורפי"). ראה גם שם בעמ' 41: "בפי הגאון ר' אליהו חיים [מייזל] היה שגור כי לכן זכה לחכמה ולגדולה יותר מחבריו, מפני ששמע את ה'חומש' של רבו" (ראה עוד שטמפפר, עמ' 62 הערה 8, ובעמ' 69 הערה 44). שיעור זה היה המשכו של השיעור שנתן אביו – ר' חיים מולוז'ין, כפי שתיאר ר' יצחק עצמו: "וזה היה דרך הילוכו בקודש מעודו. לא הניח ידו מלהגיד לבני עירו אחר תפילת השחר פרשה מסדרא דשבוע יום יום" (הקדמה לספר נפש החיים, ירושלים תר"ך, עמ' 8). רי"ל מימון ייחס את ייסוד השיעור לגר"א עצמו: "היתה דרכו של הגר"א לחזור בכל שבוע על פרשת השבוע יחד עם כל אלה שלמדו בבית מדרשו" (תולדות הגר"א, י"ל מימון, ירושלים תש"ס, עמ' פא). אמנם ב'מעשה רב' מפורש רק שקרא מקצת שמו"ת בכל יום ויום תיכף אחר התפילה, וסיים בערב שבת. בספר סערת אליהו מובא תיאור מכת"י של בנו ר' אברהם: "ואח"כ קרא פרשה בתורה שמו"ת, וכל מלה ומלה היתה יוצאת כאור בהיר מפיו הקדוש והטהור זלה"ה".

[8] ראה למשל: בראשית ב, יט; י, יב; מד, לד; מז, ט; מז, יח; שמות ז, יא (ב'הרחב דבר'); שמות כה, יח; ויקרא יד, כ; כה, כו; כה, לג; במדבר יד, כא; דברים יט, יט.

[9] הפירוש (כולל המדרש שמצטט הנצי"ב) מובא כבר ב'תורת משה' לר' משה אלשיך ובמלבי"ם (שם) ללא ציטוט המדרש. פירוש זה מובא גם בפירושו של ר' יעקב מקלנבורג 'הכתב והקבלה'.

[10] גם פירוש זה מובא גם בפירוש 'הכתב והקבלה'. ראה גם את הערת מו"ל אדרת אליהו, ירושלים תשמ"א (מהדורת צילום), עמ' 197. לפי זה טעה ניסים אליקים שכתב: "'הכתב והקבלה' מוזכר ב'העמק דבר' רק פעם אחת" ('העמק דבר' לנצי"ב – מידות וכלים בפרשנות הפשט, רחובות, עמ' 40). מאידך, משלושת האזכורים הבודדים של פירוש זה נראה שאכן הנצי"ב לא עבר בצורה שיטתית על 'הכתב והקבלה' קודם שכתב את פירושו. במקום אחד הוא מציין: "אח"כ מצאתי בספר הכתב והקבלה" (בראשית י, יב. ההדגשה שלי), ובשניים האחרים בצורת שמועה בלבד. לעומת זאת, אליקים כבר עמד על העובדה שנפתלי הרץ ווייזל (רנ"ו) המוזכר רבות ב'הכתב והקבלה' מוזכר גם אצל הנצי"ב (בפירושו לספרי – עמק הנצי"ב, ירושלים התשל"ז, דף עט, עקב יג) בשם 'החכם רה"ו'.

[11] למשל: בנו, הרב חיים ברלין – ויקרא יב, ז (בהרח"ד); כו, מד; במדבר ב, כ (בהרח"ד); לד, יט. הרב יחיאל מיכל עפשטיין, בעל 'ערוך השולחן' וגיסו-חותנו של הנצי"ב – במדבר לד, יט; רבני פינסק, הרב אליעזר משה הורוביץ – במדבר ו, ו; כח, לא (הרב הורוביץ מוזכר גם בשו"ת הנצי"ב – משיב דבר ח"א סימן מ, עמ' 48); הרב מרדכי זאקהיים – במדבר כד, יד. עם הרב בצלאל הכהן מוילנה היתה לנצי"ב חליפת מכתבים, וגם הוא מוזכר בפירוש – שני האזכורים הם בהרחב דבר על שמות: יב, טו; לא, יז (גם בשו"ת הנצי"ב ח"ב סימן קד עמ' 164-165 יש תשובה אליו, ונראה שהיא חלק מחליפת מכתבים ביניהם).

[12] הרב זוין שם, עמ' 33.

[13]  במכתבו לאהרן צבי דעגלין, אגרות הנצי"ב ח"א, ב"ב תשס"ג, עמ' מא, וראה שם גם עמ' ל-לא, לה.

[14]  במכתב נוסף לנ"ל מכ"ג מרחשון תרנ"א, שם עמ' לז: "וצר לי על שלא נמצא חומש שלי ביד מע"כ, אכן אינו בידי לשלוח למע"כ, כי כולם נמכרו או נשרפו באסון השריפה שהיה בקיץ תרמ"ו, ולא נשאר אצלי כי אם מה שאני משתמש בו". שריפה זו מוזכרת גם ע"י בנו של הנצי"ב, הרב חיים ברלין, בבית עקד ספרים, ח"ד פרידברג, ת"א תשי"א, עמ' 1077 מס' 689, שם הוא מסביר שרוב המהדורה הראשונה נשרפה ונשארו ממנה עותקים בודדים.

[15]  ומשם לרוב המהדורות הנפוצות, כמהדורת ועד הישיבות, ירושלים תשל"ה, וצילומיה. במהדורת מ"י קופרמן, ירושלים תשס"ה, שולבו ההוספות בגוף הפירוש (לפי מה שידוע לי ר' מאיר בר אילן השתמש בחומשו של הנצי"ב, שהיה בספרייתו של אחיו – הרב חיים ברלין. אשמח אם אי מי מהקוראים שיודע פרטים יותר מדוייקים יודיעני).

[16]  לא מן הנמנע שהיו לנצי"ב באותה תקופה עוד חומש או גיליונות נוספים מלבד זה שהיה בידו. מההפניות לשאגת אריה באותו פרק (שמות יב, מח ובהוספות לשמות יב, טו), נראה שבדק את מקורותיו שוב, כמי שמתכוון להוציא מהדורה חדשה.

[17] סדר אליהו – יומנו של האדר"ת (הרב מ"צ נריה – עורך), ירושלים תשמ"ד, עמ' 85. ביקורו של האדר"ת את הנצי"ב היה במרחשון תרנ"ג (שם), אך הם נפגשו פעם נוספת בשבט אותה שנה (אגרות הנצי"ב מוולאזין, ב"ב תשס"ג, עמ' רלח-רלט).

[18] למשל בראשית יז, יג. דוגמא מעניינת היא ספר עקדת יצחק שמוזכר רק פעם אחת בהעמ"ד – בויקרא טז, א. כל פירושו של הנצי"ב לפסוק זה כבר הובא במהדורת תרל"ט-תר"מ, אך במהדורת ישיבת וולאזין הובא הפירוש בתוספת המשפט: "ואח"כ ראיתי שכן כ' בעל עקידה שער ס"ג". כלומר, הנצי"ב נחשף לספר זה רק בשנותיו האחרונות.

[19] בראשית טו, יח (השווה לפירושו בבמדבר לד, ה, שמביא זאת בשם אבן ספיר). עמ' ז במהדורה הנ"ל. עיין גם דברים לד, ה בהוספות המאוחרות. גישתו הריאלית של הנצי"ב גרמה לכך שלא נרתע מלחלוק על פירוש הרשב"ם (בניגוד ללוליינות פרשנית שעשה בשמות לט, כג, כדי לא להכריע בין רש"י לרמב"ם ורמב"ן) בפירוש מקום גאוגרפי ע"פ הידע הנרחב שכבר קיים בימי הנצי"ב (שמות כג לא, והשווה פירוש הרשב"ם שם ובדברים א, א). גישה זו מוסברת על ידו בהרחבה בדברים לב, מ. אגב, הפנייה לעיתון הצפירה (תרל"ד נו' 321) קיימת גם בחידושי החזו"א או"ח, ב"ב תשכ"ז הלכות ראש השנה סימן קמא, אות ט, עמ' רלח.

[20] חתום: נ"ס – אמנם לא בגליון הנ"ל של ט"ו אלול תרמ"ב, אלא מספר גליונות אח"כ – ובמדורו הקבוע 'הצופה לבית ישראל'. אין זו ההפניה היחידה לעיתון בן תקופתו של הנצי"ב. בפירוש לבראשית ב ט, כותב הנצי"ב: "וראיתי דעת רבינו מיימון באגרת הנחמה (שהועתק בעלֵי 'הלבנון' שנה שמינית עלה מ')". אגרת זו של אביו של הרמב"ם נפרשה על פני גיליונות 25-41 בעיתון 'הלבנון' בחודשי פברואר-יוני 1872 (תרל"ג).

[21] עמ' 253. פירוש נוסף של הנצי"ב המסתמך על ידיעות מדעיות מובא בשמות ז, נט על התנינים: "אם היו הצפרדעים מין הידוע המשחית הנמצא עד היום ביאור ונקרא (קראקאדיל)". סביר שהושפע מהראב"ע והרס"ג (הנצי"ב פותח בכך שזו מחלוקת ראשונים). נראה שידיעתו על כך שעד היום נמצא תנין כזה ביאור, מסתמכת על כתבה ב'המליץ' 9.5.1867 'התנין האמעריקאני': "והנהו איפוא קטן מהקראקאדיל אשר בנהר הנילוס", או על כתבה שפורסמה שבועיים אחר כך (23.5.1867) 'סוסי היאור': "בארץ מצרים יחיו עוד תנינים (קראקאדילען) מעטים חיי צער ולחץ" (ראה גם את כתבות ההמשך 4.6.1867 וב27.6.1867).

[22] תודה למו"ר הרב דוב ליאור שליט"א ששם לב להשמטה זו. במהדורת קופרמן, התוספת הובאה בשלמותה. מעניין לציין כי השמטה מסוג דומה קיימת גם בשו"ת של הנצי"ב 'משיב דבר'. בעוד במהדורה הראשונה משיב דבר ח"ב, ורשה תרנ"ד (מהדורה שיצאה מיד לאחר פטירתו של הנצי"ב, וייתכן שגם היא נערכה בצורה חלקית או מלאה ע"י הנצי"ב), סימן ח, עמ' 71-73, הופיע (בשינויים קלים) מאמר שכתב הנצי"ב בעיתון 'המליץ' גיליון 188, יג באלול תרמ"ז, 02.09.1887, עמ' 1-3. המילים שפתחו את המאמר: "הן בא בעלה המליץ נו' 137 שנת תרמ"ז...", שונו במהדורה החדשה ל"הן בא בעלה שנת תרמ"ז". מאידך יש לציין שגם במהדורה הראשונה הושמט התאריך שצוין ב'המליץ': "יום א' לסדר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו' שנת תרמ"ז". (דרך אגב, גם המבוא הקצר והנפלא של הרב בר אילן לחומשי 'העמק דבר', שנמצא בסוף כרך בראשית בכל עותקי המהדורה השניה – הושמט במהדורה השלישית; אמנם אין הוא חלק מגוף החיבור, אך תמהני אם לא סייעה לכך העובדה שהרב בר אילן היה מראשי ה'מזרחי'... הערת העורך י"ק).

[23]  שמות ז, כח. והשווה לפירושו לפסוק כט.

[24] צורה 'לבנֶךָ' קיימת בכל התורה רק במקרה זה! אך השווה שופטים ח, כב; שמ"ב טז, ח; מל"א יא, יג; ישעיה ז, ג.

[25] ראה רמב"ן שם. דוגמאות למקרה ההפוך – תוספת י' בגלל צורת הפסק (גם קטנה), ניתן לראות במילה 'ביניך' בבראשית טז, ה (ועיין ברש"י שם) ובמילה 'מחניך' בדברים כג, טו. ראה גם את המילה 'רהיטנו' בשיר השירים א, טז, 'מצותָו' (דברים ה י ועיין בהעמ"ד שם ושם ז ט), 'דרכָו' (שמואל א יח יד), 'אלמנותָו' (ירמיה טו ח) ו'צורֹתָו' (יחזקאל מג י), 'שפחֹתך' (רות ב יג. כן הוא בכ"י ששון 1053 ולדעת הרב ברויאר כך היה גם בצורתו במקורית של כ"י לנינגרד B 19a).

[26] מכלול, כלל עשתי עשרה על חסרון יו"ד הרבים (בערך עמ' 7). ראה גם שם טור קנד בערך 'חלה'.

[27] על מודעותו של הנצי"ב לגרסאות מדויקות יותר (דוגמא למודעותו לגרסאות שונות ראה בהעמ"ד שמות מ, כא), ועל נגישותו לספרייה מדעית, מעיד תלמידו הרב קוק: "בשמעו כי בהביבליותיקה הקיסרית בעה"מ [=בעיר המלוכה – פטרבורג] יש שאלתות דרב אחאי ישן נושן בכת"י, לא נח ולא שקט עד אשר בא לעיר המלוכה, ובעזרת הרב החכם הגדול ד"ר הרכבי השיג את הספר לקנין עולם" הרב קוק, עמ' רלו. ראה גם מאיר ברלין [בר אילן], רבן של ישראל, נ"י תש"ג, עמ' 34. על השקעתו הגדולה באיסוף כתבי יד של השאלתות, ראה בהקדמתו לפירושו לשאלתות 'פתח העמק' (וראה על כך גם במבוא לשאלתות של מירסקי ליד הערה 15). ראה גם בפירושו שמות כה, כב.

[28] בדומה לגרסה בתהילים נב, יא ע"פ כת"י ששון 1053, ולגרסה בתהילים פט, כ ע"פ מקראות גדולות דפוס ויניציאה רפ"ד-רפ"ו. על כל פנים, על פי רוב כתבי היד, וגם על פי הערת המסורה הקטנה הבאה בדברים לג, ח (גם בכתר ארם צובא וגם בדפוס) 'חֲסִידֶךָ - ל' חס'. וכיוון שעל פי המסורה זהו המקרה היחיד של כתיב חסר במילה זו, ניתן להסיק כי בתהילים נב, יא ובתהילים פט, כ –  הכתיב מלא על פי המסורה. תודתי לפרופ' יוסף עופר על סיועו בנכתב בהערה זו.

[29] על דרך ההשמטות במהדורת ירושלים התשנ"ט, כבר העיר בקצרה הרב מרדכי קופרמן בהקדמתו למהדורה בעריכתו (ירושלים התשס"ה). ועי' לעיל הע' 1.