המעין

נתקבלו במערכת / יואל קטן

הראי"ה וה'דבר אברהם'. בין גדולי עולם, הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל רבה של ארץ ישראל, והגאון רבי אברהם דוב כהנא שפירא זצ"ל רבה של קובנה ומחבר ספר דבר אברהם. ליקט וערך: עמיחי כנרתי. איתמר, תשע"ב. 56 עמ'. (02-9709988)

בניגוד לדעה המקובלת אצל חלקים בציבור, שמרן הרב קוק זצ"ל היה 'בודד במועדו', יחיד ומיוחד וחריג בין הרבנים גדולי דורו – מגלה לנו הרב כנרתי, ר"מ בישיבה בישוב איתמר שבשומרון (מזל טוב לבית המדרש החדש, לזכרם של בני משפחת פוגל הי"ד!), בחוברת אחר חוברת שהוא מפרסם, את היחסים ההדוקים והמיוחדים שנרקמו בין הרב קוק לגדולי הרבנים, גם כאלו שנחשבו אז - ונחשבים גם היום - כראשי הציבור החרדי, ושאמורים לפי זה לכאורה להיות מן המתנגדים לרב ולדרכו. זו החוברת השישית, אחרי חוברות שתיארו את קשריו של הרב עם רבי איסר זלמן מלצר ראש ישיבת 'עץ חיים' בירושלים ומחבר סדרת ספרי 'אבן האזל' על הרמב"ם, רבי שלמה זלמן אוירבך ראש ישיבת 'קול תורה' ומחבר 'מנחת שלמה', רבי צבי פסח פרנק יורשו של הרב ברבנות ירושלים ומחבר סדרת ספרי 'הר צבי', רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי רבה של וילנא ומחבר שו"ת 'אחיעזר', ורבי זליג ראובן בענגיס ראש העדה החרדית בירושלים ומחבר ספרי 'לפלגות ראובן'. יותר מאשר חידושים בדמותו של הרב זצ"ל – מתגלים בחוברת זו גוונים חדשים בדמותו המיוחדת של רבה של קובנה, ומתוארת הערצתו המופלגת לרב ולדרכו; למרות שהיה הרב שפירא מראשי אגודת ישראל - הוא הזדהה עם דרכו של הרב קוק ברוב התחומים, ולכן ניסה ככל יכולתו לחזק את פעילותה של אגודת ישראל בישוב ארץ ישראל. הרב כנרתי מתאר את חברותם ואת לימודם המשותף של הרב קוק והרב שפירא בישיבת וולוז'ין כשהיתה בשיא פארה בראשות הנצי"ב, מלקט עובדות ומעשים ממסעם המשותף לארה"ב בשנת תרפ"ד לצורך הצלת עולם הישיבות, מצטט אגרות חדשות שלהם זה לזה בענייני ציבור שונים ובעניינים פרטיים, ועוד. יפה, נכון ומרגש. לדעתי ראוי היה לצרף את החוברות של סדרת 'בין גדולי עולם' לספר כרוך; הן מהוות אוצר בלום של ידע היסטורי בעל חשיבות עליונה, ותוכנן מלא תורה וחכמה ויראת שמים, הכל בסגנונו הנעים והבהיר והמיוחד של הרב כנרתי.

 

השלשלת מאיש לספר. התגבשותה וכתיבתה של התורה המסוּרה. אבישי יורב. ירושלים, תשע"א. שני כרכים. (ayorav@gmail.com)

בעשרים פרקים מלאים וגדושים דן אבישי יורב ז"ל, איש מחשבים ירושלמי בן קיבוץ טירת צבי שנפטר לפני חודשים מספר, בהשתלשלות ספרות ההלכה, בעיקר במעבר מתקופה שבה התורה שבעל פה נמסרה באמת בעל פה - לתקופה שבה עיקריה כתובים וחתומים, וכן בהמשך השתלשלות התושבע"פ עד לסוף תקופת הגאונים. יורב, שבעברו שנות לימוד בישיבת כרם ביבנה וגם בפקולטות לתלמוד והיסטוריה, שילב בספרו שיטות מחקר מגוונות, כולל ארכיאולוגיה, פילולוגיה, משפט משווה, היסטוריה ועוד. זהו ספר מחקר שקשה 'לרוץ' בקריאתו, עם הערות שוליים ארוכות (חלק מההערות נמצאות בסוף הכרכים) וציטוטים ממאות ספרים ומאמרים מתחומים שונים ומגוונים. חביבה הייתה בעיני המחבר הסתכלות רב-תחומית, וגישה זו באה לידי ביטוי פעם אחר פעם. כך למשל הִשווה אבישי יורב ז"ל בין התרבות הפיניקית לתרבות היהודית, תרבויות של שני עמים קטנים ששרדו את השינויים הענקיים במזרח התיכון עד לתקופה הרומאית, אך בעוד שתרבות אחת מהן נעלמה פתאום תוך דור-דורותיים ולא נותר ממנה זכר – האחרת חיה ב"ה וקיימת; הלא דבר הוא? יורב ניסה להגדיר את ה'דבר' הזה, והגיע למסקנה, בין השאר, שבכל אחת מהצמתים העיקריים שהיהדות עמדה בפניהם, הצומת ההלניסטית, הלטינית והאיסלמית, עמדו ליהדות גדולי-רוח שהעבירו אותה בשלום אל השלב הבא במהלך ההיסטוריה. בספר נידונים בין השאר היחס בין פסוקי המקרא לבין ההלכות שנהגו בתחילת ימי חז"ל, תורת אנשי קומראן, זמן כתיבת התלמוד הבבלי ופירוש הביטוי 'סוף הוראה', היחס בין התלמוד הירושלמי לבין 'ספרי המעשים' הארצישראליים, ה'סימנים' בתלמוד, מצב המחקר בתורת הגאונים ותלמודם, פולמוסים יהודיים-נוצריים בתקופות שונות, ועוד נושאים רבים ושונים. רוחב היריעה של המחבר מדהים לפעמים; הדבר בא לידי ביטוי ברשימה הארוכה הנספחת לספר המונה את המאמרים והספרים בהם עשה המחבר שימוש, המפרנסת 35 עמודים (עמ' 1025-1060)! כפי שפתחתי אין מדובר כאן על ספר לקריאה מהירה ושטחית, ואפילו סימני הפיסוק מרובים-יחסית בספר בכוונת-מכווין להאיט את הקריאה בו. ספר מיוחד במינו, מצבה מכובדת למחבר ז"ל.

 

תשובות אביגדֹר הלוי. שאלות ותשובות בארבעת חלקי השולחן ערוך, תנ"ך ונושאים שונים, מאת הרב אביגדר נבנצל שליט"א. ליקט: ניצן בראונר. חלק ראשון – אורח חיים. תקטז עמ'. (052-3121097)

הרב ניצן בראונר, בעבר תלמיד ואברך בישיבת 'אלון מורה' שבקדומים, נהג כשהתחבט בשאלות הלכתיות לפנות במכתב או בטלפון לרב נבנצל שליט"א, רבה של העיר העתיקה, כדי שיפתור את ספקותיו. ה'עזות דקדושה' של ר' ניצן גרמה לו שלא לסגת ממנהגו זה במהלך השנים הבאות גם כאשר מספר שאלותיו הגיע כבר לאלפים רבים, ואפילו כאשר הגרא"נ ביקש ממנו בפירוש לצמצם בשאלותיו (כפי שנמצא במכתבו המצוטט בהקדמת הספר, בו מתפעל המלקט עמוקות מסבלנותו של הרב כלפיו) – הוא לא נענה. אולם לנוכח התמדתו, ודקדוקו בבירור ההלכה וקיומה, עודד אותו הרב, והקדיש לו את כל הזמן שהיה זקוק לו בתשובות בכתב ובשיחות בעל פה; מצידו הקפיד הרב בראונר שכל השאלות והתשובות יישמרו אצלו בלשונן המדויקת מסודרות לפי נושאים, עד שהם הקיפו בהיקף משמעותי את רוב ההלכות שבשו"ע ובעניינים נוספים. כבר שנים שר' ניצן שוקד על הכנת ספר מתשובות אלו, ועתה יצא לאור החלק על אורח חיים ובו כאלף וארבע מאות תשובות, רובן הגדול קצרות מאוד, כאשר השאלות מודפסות באות דקה והתשובות (הקצרות בדרך כלל הרבה יותר מהשאלה) בגופן מודגש, כשהציטוט נוקט את הלשון המדויקת כפי שנכתבו או נאמרו הדברים במקורם (אפילו פתיחת ראשי התיבות נעשתה רק בהערות ולא בגוף הדברים!). הרב אביגדר הסכים בחמימות להדפסת הספר ואף קבע את שמו, ועל פי בקשתו אחד מבני משפחתו עבר על התשובות והעיר את הערותיו. למרות הדקדקנות המכבידה-לפעמים (לעיתים מדובר על ארבעה וחמישה בירורים באותו ענין, עד שהדברים הובהרו לשביעות רצונו של השואל הרב ניצן), והשאלות שחלקן פשוטות ומפורשות בספרי הפוסקים – הספר הוא אוצר בלום של ידיעות ודקדוקי הלכה. כך למשל בהלכות פסח סימן סח (עמ' שנד) שואל הרב בראונר את הרב האם במקרה 'שאבי-אביו החמיר בפסח בשׁרויה ואולם אביו שינה מהמנהג הנ"ל מסיבות שונות והקל בשרויה, האם מותר לו לנהוג כאביו - או שחייב לנהוג כסבו'? ועל כך משיב הרב נבנצל שליט"א: 'מותר, הבנתי כך מהנהגת אביו של אדמו"ר זללה"ה [=הגרש"ז אוירבך] שעבר ממנהג המחמירים למקילים'! המהדיר מוסיף בהערה הפנייה לתשובת האגרות משה הכותב שאם מדובר על 'מנהג מקום' להחמיר אין הוא רשאי להקל לעצמו, ושצריך לשם כך לעשות התרת נדרים. מפתח מפורט מסיים את הכרך הגדוש הזה. כרך שני, ובו תשובות בשאר חלקי השו"ע ובעניינים נוספים, יצא לאור בקרוב.

 

בנתיבות ההלכה. קובץ תורני לעיון, העמקה ואקטואליה בהלכה. פורים. גליון 28, אדר תשע"ב. עורך: הרב נחום קסטנר. ירושלים, 'והגית' – ארגון עולמי לחיזוק ההלכה. 240 עמ'. (02-5868454)

בחוברת עשרות מאמרים ארוכים וקצרים, באגדה ובהלכה, מאת גדולי ישראל בדורות הקודמים ובדורנו זצ"ל ומתלמידי חכמים ובני ישיבות החיים עמנו, בשילוב עם מכתבי חיזוק ומוסר, שאלות ותשובות קצרות בהלכה, דברי חידוד וכו'. ארגון 'והגית' פועל להפצת הלכה בכתב ובעל פה במסגרות שונות ברחבי הארץ, וגם חוברות 'בנתיבות ההלכה' ממלאות היטב את תפקידן. לקט חידושים מהחוברת: הרב אשר וייס שליט"א מירושלים מוכיח שאין יוצאים כלל ידי מצות 'חייב איניש לבסומי בפוריא' כאשר השכרות אינה נעשית בזמן הסעודה; בעמ' 176 מתקיים דיון מעניין האם כאשר חובלים בעמלק ולא הורגים אותו מקיימים מצוה, ומביאים בשם ר' חיים מבריסק שיש בכך חצי שיעור של המצוה... ופסק מעניין בשם רבי חיים קנייבסקי (עמ' 217): לעצמו הוא אומר על הניסים גם בשושן פורים (בני ברק נחשבת אצלו כעיר מסופקת) על פי פסק החזו"א, אך אינו מורה כן לילדיו – כיון שבלוח ארץ ישראל של הרב טוקצ'ינסקי כתב שלא לומר על הניסים בערים המסופקות! אי אפשר שלא לציין את החד-גווניות הכמעט-מוחלטת בין הכותבים בחוברת, מבני דורנו ומבני הדורות הקודמים – כמעט כולם תלמידי חכמים ולומדים מעולם הישיבות הליטאי, ומעטים מעולם התורה החסידי. אם זו כוונתו המוצהרת של הארגון הזה אין בכך בעיה, אבל בהנחה שאין בכוונת הארגון הזה להצטמצם לציבור אחד בלבד – נדמה לי שצריכים ראשיו ומנהליו לתת על עובדה זו את הדעת.

 

לעומקו של רש"י. דרכי ניתוח להבנת עומקו של פירוש רש"י על התורה. מאת אביגדור בנש"ק. מבחר פירושי רש"י מספר בראשית, מבואר על ידי שלבי ניתוח כדי להגיע לעומק פשוטו של הפירוש. ירושלים, הוצאת יפה נוף, תשע"ב. 271 עמ'. (drbonchek@gmail.com)

ד"ר בנש"ק, פסיכולוג ירושלמי ידוע, מראה כאן את כוחו בהדרכת צעירים ומבוגרים כיצד ללמוד את פירוש רש"י על התורה. ההתחלה היתה בסידרת ספרים באנגלית בשם "What`s Bothering Rashi?" [מה קשה לרש"י? או ליתר דיוק: מה מטריד את רש"י?], שניסתה והצליחה 'להכריח' את הלומד להיכנס ל'ראשו' של גדול המפרשים, ולנסות להבין יחד עמו מדוע במקום מסויים מצא לנכון להתרחק מפשוטו של מקרא, או להוסיף מילות הסבר לכתוב וכד'; ההמשך הוא סדרת 'לעומקו של רש"י' בלשון הקודש. המחבר מדגיש במבואו שיש למעשה שני סוגים עיקריים של פירושים ברש"י: הסוג הראשון – כאשר הקושי קיים בטקסט עצמו - מפני שאינו ברור או מפני שהפסוק סותר הלכה ידועה או הגיון פשוט, ואז יש ללומד לשאול את עצמו 'מה היה קשה לרש"י בפסוק'. סוג אחר של פירושים הוא כאשר אין בכתוב שום קושי, אלא שרש"י רצה למנוע מלומד התורה טעות שחשש שתעלה בלבו, ובמקרים אלו יש לשאול מאיזו הבנה מוטעית רצה רש"י שנישמֵר. כמו כן המיוחד בפירושי רש"י הוא שבאותם מילים קיימים לעיתים כמה מישורים, פשט ועומקו-של-פשט ופתרון של קשיים וכד', כל אחד ממישורים אלו מתאים לרמה אחרת של לימוד ושל לומד. את כל הנתונים האלו ועוד אחרים נוטל עמו ד"ר בנשק כדי להציג לפני הלומד באופן שיטתי עשרות רבות מפירושי רש"י (בכרך זה על ספר בראשית בלבד), להציג אחריהם את השאלה מה קשה לרש"י (או מה קשה בפסוק), להציע דרך הבנה (בדרך כלל בשם אחד ממפרשיו הגדולים), לבדוק אם עתה הכל ברור ותקין או שנשאר עוד ליישב את המקרא או את פירוש רש"י, עד לסיום הדיון בבהירות ובנעימות, לפעמים עם מסר חינוכי או תורני, והשארת 'טעם של עוד'... דוגמא אחת לסיום: על הפסוק 'המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים' וכו' (מח, טז) מעיר רש"י: 'הנערים. מנשה ואפרים'. ומיד כל בן שואל: 'פשיטא, מאי קמ"ל? האם קיימים 'נערים' אחרים שהלומד היה טועה לומר שאליהם מתכווין יעקב בברכתו'? בא המחבר ומביא את פירושו של הרא"ם שאפשר היה לומר שמדובר על אחיהם הקטנים של מנשה ואפרים, ושל המהר"ל ב'גור אריה' שמציע שאולי רש"י רצה שלא נחשוב שהכוונה לילדי יוסף שטרם נולדו, אך דוחה את הצעותיהם באומרו: 'עלינו להניח כי אם מבקש רש"י להרחיק אותנו מן האפשרות להבנה מוטעית, אזי הבנה מוטעית זו אמורה להיות סבירה, ולא הבנה מסופקת השנויה במחלוקת'! לכן הוא מציע שרש"י רצה להרחיק את הלומד מדברי המדרש על אתר (בראשית רבא צט, ג) שהנערים הם יהושע בן מטה אפרים וגדעון ממטה מנשה, שאצל שניהם היה תפקיד חשוב למלאך (או 'שר צבא ה'') במהלך נבואתם, ועל שניהם נאמר שהם 'נער' או 'צעיר'; ואם כן יתכן מאוד שמדובר כאן בברכה נבואית, שאינה מתייחסת כלל למנשה ואפרים עצמם העומדים בין ברכיו של יעקב אבינו! מדגיש אם-כן רש"י שלמרות המדרש היפה הזה (שצריך להניח שהיה ידוע בימי רש"י לגדולים ולקטנים) הפירוש הפשוט הוא 'הנערים. אפרים ומנשה'...

 

מֵשִׂיחַ כהלכה. קובץ דקדוקי תורה במסורת המקרא בספרי תורה נביאים וכתובים, בכתיבתם ובקריאתם בנקודותיהם ובטעמיהם ובכללי דקדוק לשון הקודש, מספרים וסופרים. נקבץ ונסדר ע"י אריאל ב"ר אבנר למשפחת יצחק הלוי. ירושלים, תשע"ב. כ-600 עמודים במספורים שונים. (02-5371766)

ב'המעין' ניסן תשס"ט (מט, ג) עמ' 104-105 כתבתי על 'קובץ דקדוקי תורה' שהוציא לאור הרב אריאל יצחק-הלוי, ובו לקט של חיבורים חדשים וישנים העוסקים ביסוד הדקדוק ולשון הקודש, בעיקר על פי המסורת התימנית העתיקה, עם פירושיו וחידושיו של המלקט. קובץ זה עורר עניין רב אצל מביני דבר, כך שלאחר שלוש שנים בלבד הוא כבר יוצא במהדורה חדשה ומתוקנת עם עשרות עמודי נספחים והערות והבהרות ותגובות ותגובות-לתגובות, ביניהם התכתבויות עם מומחי הלשון הגאון רבי מאיר מזוז, פרופ' אשר לאופר והרב יעקב לויפר.

 

תורת קטיף. 35 שנות תורה והלכה של רבני גוש-קטיף בקהילותיהם. עורך: הרב יעקב אפשטיין. ניצן, ועד מתיישבי גוש קטיף, [תשע"ב]. 664 עמ'. (www.gushkatif.co.il)

בימים הקרובים ימלאו שבע שנים לגירוש יהודי גוש קטיף, והפקרת חבל ארץ פורח יקר-שביקרים לידיהם של זאבי ערב. הקללה-ברכה 'ושממו עליה אויביכם', שכדברי הרמב"ן (ויקרא כו, לב) בניגוד למה שנראה ממבט ראשון יש בה 'בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם - והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון', מתקיימים בחבל ארץ זה. לצערנו הדברים אקטואליים לא רק בזמן הגלויות אלא גם בימינו אנו, כאשר למיטב הידוע אף אחד מהיישובים ההרוסים לא נושב מחדש ע"י אויבנו. הכאב הלאומי עדיין עז, ולצידו הכאב האנושי על טובי אחינו שמאיגרא רמא של בתים גדולים ויפים בישובים פורחים נאלצים הם כבר שנים רבות להצטופף בשכונות זמניות ולסבול קשיי פרנסה והתארגנות. אבל מצב זה לא מביא אותם ליאוש, אלא למעשי התיישבות וחינוך; בקרוב בעז"ה שכונות וישובים פורחים בכל רחבי הארץ יהיו הזיכרון האמיתי והחשוב ביותר לגוש קטיף שננטש, עד לבנייתו מחדש בעזהי"ת בב"א. אולם נוסף על פעולות אלו החליט 'ועד ישובי גוש קטיף' הפעיל עדיין להציב מצבה לעולם התורה שהיה בגוש קטיף בצורת ספר עב-כרס, שיזכיר את הקשרים המיוחדים שנבנו בגוש בין הרבנים לקהילותיהם, בין בתי המדרש לחממות ולטפטפות, כל זה בתוך מציאות חיים קשה ומסובכת ומורכבת. אמנם אי אפשר להציג בין דפי ספר את הרוח הגדולה ואת האמונה האיתנה שהיוו מציאות-חיים יום-יומית בגוש קטיף, אבל אפשר להציג דוגמיות מדברי התורה וההלכה, הדרשות והתגובות, שנאמרו ונכתבו על ידי רבני הגוש לצאן מרעיתם במשך שנות קיומו, ובעיקר בשנתיים האחרונות הקשות והכואבות. כארבעים רבני ישובים (שניים מהם נפלו על משמרתם – ידידי הרב שמעון בירן הי"ד רבו של כפר דרום, והרב יצחק עראמה הי"ד רב הישוב נצר חזני), רבני קהילות וראשי מוסדות תורניים (באחרונים גם שתי נשים) שמשו בתפקידם בגוש קטיף, ומדבריהם פורסמו בספר למעלה ממאתיים דרשות, שיעורים, מכתבים, כרזות, דברי עידוד ואף דברי תוכחה. החלק הארי בדברים שייך לרב יגאל קמינצקי שליט"א, רבו הראשי של גוש קטיף, שהיה עמוד התווך ההלכתי והמוסרי וההנהגתי לאלפי תושבי גוש קטיף על כל גווניהם ופרצופיהם השונים, ועמל לשמור על כבוד התורה ועל כבודם האישי עד לגירוש עצמו ועד בכלל, וגם בשנים שעברו מאז. הספר מחולק לחמישה שערים: 'לכתך אחרי במדבר' – לשנים תשמ"ג-תש"ס; 'אם תקום עלי מלחמה' – תשס"א-תשס"ד; על מה נאבקה הארץ – תשס"ד-תשס"ה; 'התנערי מעפר קומי' – תשס"ה-תש"ע; ולסיום 'שער ההלכה' עם כעשרה מאמרים הלכתיים, ביניהם כמובן כמה שעוסקים בענייני גידול ירקות ללא חרקים מאת הרב יגאל קמינצקי, ולצערנו – גם מאמר העוסק בהלכות פינוי קברים מאת העורך הרב אפשטיין מעצמונה-שומריה. בסוף הספר נמצא מפתח לפי נושאים. העורך מסיים את הקדמתו במשפט מ'מסילת ישרים': 'ואלה הם הרועים האמיתיים של עם ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי ברכה'... נאים הדברים מאוד לאלו שהם נאמרים עליהם.

 

הדרך היהודית. החיים וההיסטוריה במעגל החגים. יצחק גרינברג. ירושלים, ראובן מס, תשע"א. 414 עמ'. (02-6277863)

הרב פרופסור יצחק (ייץ) גרינברג שימש שנים רבות כרב קהילה, מרצה בישיבה-אוניברסיטה ובאוניברסיטת העיר ניו יורק, פעיל בכיר בארגוני חינוך ויהדות שונים ואיש רוח. בספר זה הוא נע סביב מעגל השנה וההיסטוריה היהודית, מתאר ומסביר הלכות ומנהגים, וגם מחדש משמעויות אקטואליות לחגים ולמועדים, בעיקר בהקשר לשואה שהיתה - ולגאולה העתידה לבוא בקרוב. כך בפרק העוסק בתשעה באב מאריך המחבר בתיאור ההיסטורי-חברתי-דתי של המצב בעם ישראל סמוך לפני החורבן, ומצטט מדברי חז"ל ולהבדיל מדברי יוספוס העוסקים במצבו הרוחני הלא-טוב של עם ישראל בשנים אלו, ובחורבן הנורא לתורה, לעם ולארץ שארע בד-בבד עם חורבן בית מקדשנו. הוא מאריך בתיאור הכתות השונות של סוף בית שני, שמאחת מהן (או מכמה מהן) התגדלה והתפשטה הדת הנוצרית, ומסביר את התגובה הנכונה והחכמה של עם ישראל בכללותו לחורבן הגדול – להמשיך בבנין אחרי ההרס ובתיקון אחרי הקלקול. הרב גרינברג מסביר שתקנות חז"ל סביב לחורבן, התעניות והאבלות המדורגת, גורמות לכולנו להמחיז כל שנה מחדש, מעשרה בטבת ועד תשעה באב, את חלקה העצוב של ההיסטוריה הלאומית שלנו. המחבר מתנגד למגמה לצרף לאבל החורבן את האבל הטרי-יחסית על השואה, מפני שלדעתו דווקא בגלל הופעת 'ראשית צמיחת גאולתנו', התפתחות עם ישראל בארץ ישראל והחירות שיש היום כמעט לכל יהודי בעולם – עלול זכר השואה לעמעם את זכר החורבן, אותו אנו אמורים להרגיש בתוככי לבבנו נפשנו ומאודנו עד לגאולה השלמה בקרוב. דברים מעניינים ומעוררי מחשבה.

 

נטעי אד"ם. חלק ראשון – חידושי תורה ובירורי הלכה, חלק שני – 'יש אם למקרא ויש אם למסורת' – חיבור מקיף על החילוקים בין המקרא, האופן בו נקראות תיבות התורה, לבין המסורת, האופן בו כתובות תיבות התורה, וההלכות התלויות באותם החילוקים. מאת רבי דוב מאיר אייזנשטיין זצ"ל. ירושלים, מכון הרב פראנק, תשע"ב. תכד עמ'. (08-9741067)

הרד"מ אייזנשטיין זצ"ל (תרפ"ג-תשס"ט) היה תלמיד חכם ירושלמי, בן למשפחת רבנים מקורבת למהרי"ל דיסקין. אחרי שנות לימוד בישיבות עץ חיים, חברון ועוד נהיה בבגרותו מחשובי הלמדנים בכולל 'מדרש בני ציון' בירושלים, כתלמידם וחברם של הגאונים רש"ז אוירבך, רא"ד רוזנטל – לימים רבה של 'שערי חסד', הרב ישראל יעקב פישר – בעתיד ראב"ד העדה החרדית, הרב שרגא פייבל פראנק - רבה של שכונת 'ימין משה', רא"י זלזניק – ראש ישיבת 'עץ חיים', זכר כולם לברכה, ועוד. בהמשך היה מעורכי סדרות הספרים שיצאו לאור ע"י מכון הרב פראנק – 'הר צבי' של הרב פראנק עצמו, קובצי 'כרם ציון' ועוד, ואח"כ גם חבר צוות במערכות 'אוצר הפוסקים' והאנציקלופדיה התלמודית. במסגרת זו האחרונה התבקש בזמנו לכתוב את הערך 'יש אֵם למקרא', וכאשר סיים והמנהל הרב יהושע הוטנר ראה את כמות החומר אמר בתדהמה: 'בקשתי לכתוב ערך וכתבת ספר'!... בסופו של דבר רק חלק מהדברים נכנסו לערכם באנציקלופדיה, והחיבור כולו מהווה חלק חשוב מהספר שלפנינו, שהוציאו לאור כמה מצאצאיו. חלקו הראשון של הספר כולל עשרות בירורי הלכה בענייני מצוות התלויות בארץ (בהן עסק בעיקר ב'מדרש בני ציון'), בענייני שבת ומועד, ובסוגיות ועניינים שונים; החלק השני הוא הקונטרס הנ"ל שבו ט"ו פרקים והוא מפרנס כמאה וחמישים עמודים, בו מנותח הכלל החז"לי 'יש אם למקרא ויש אם למסורת' על כל צדדיו וצידי צדדיו. בהמשך מובאים ביאורים על התורה לפי סדר פרשות השבוע, ותולדותיו המרתקות של המחבר, גאון וצדיק, שזכה לדור ישרים מבורך. בעמ' תג-תד דן הרב אייזנשטיין זצ"ל בקשיים הקיימים בפסוק האחרון של פרשת בלק: 'ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף'. הוא מסביר בתוך דבריו שאין לתמוה על כך שמסיימים את הפרשה בפסוק עצוב זה (בניגוד למקובל שלא לסיים בדבר רע) – מפני שלמעשה מתבטא בו גם חסדו של הבורא יתברך, בכך שמגפה זו התנהלה במידת הרחמים: רבים מהמתים דינם היה להיפטר מהעולם מסיבות אחרות, והקב"ה בחסדו כללם בתוך ה'מִכְסָה' של המתים במגפה; לכן למרות האסון המתואר נחשב הפסוק הזה המסיים את פרשת בלק כסיום בדבר טוב...

 

שיעורי מורנו הרב ר' דוד כהן ('הנזיר') זצ"ל בספר 'אורות הקודש'. נכתב ונערך ע"י אהרן מונדשיין. ירושלים, תשע"א. 251 עמ'. (050-6738944)

פרופ' אהרן מונדשיין, מרצה לתנ"ך במכללות שונות, למד בצעירותו בישיבת 'מרכז הרב', והיה מתלמידיו הקרובים של הרב הנזיר זצ"ל, תלמידו המובהק של מרן הראי"ה זצ"ל. בשנים תשכ"ד-תשכ"ה השתתף בקביעות בשיעורים שנערכו בביתו של הרב הנזיר לקבוצה מצומצמת של תלמידים בספר 'אורות הקודש', וכתב לעצמו סיכומי שיעורים תוך-כדי-דיבורו של מגיד השיעור, כשהוא משתדל שכתביו יהיו נאמנים בתוכנם ואף בלשונם וסגנונם לדברים כפי שנאמרו. שיעורי הרב הנזיר הקיפו מקרא ומשנה, הלכה ואגדה, דברי חסידות ודברי קבלה, פילוסופיה ומחשבה, והיו חוויה רוחנית שהמחבר מתרפק עליה בגעגועים בהקדמת הספר. צוות של בני הישיבה בהווה, ובהם בנו הרב פנחס מונדשיין המשמש כר"מ בישיבת מרכז הרב, סייעו ביד הכותב להביא את הספר החשוב הזה לידי גמר. הוא מכיל את שיעורי הרב על ל"ג הפרקים הראשונים של חלק 'חכמת הקודש' שבאורות הקודש, ובהם ביאורים לדברי מרן הרב זצ"ל – וגם הרחבות בנושאים כמו היחס בין הקבלה לפילוסופיה, המחלוקת בין גדולי ישראל בעניין מעמדה של האגדה, איחוד ההלכה והאגדה בארץ ישראל כהכנה לנבואה, מקורו והוראתו של המונח 'אופי' (מקורו בירושלמי 'אופיה של אומה זו', במדרש רבה 'אופיו של דוד' ועוד), ה'בינה' וה'דעת' כאנליזה וסינטזה, הערך הקיים במלחמות הדעות ובניגודי המחשבות, הגדרת 'דעת הקודש', דיון בשאלת ייחוס ספר הזוהר לרשב"י (הרב הנזיר לימד שקיימת התאמה גמורה בין שיטתו של רבי שמעון בהלכה, שבמרכזה נמצא איחוד הנגלה והתכלית גם אם היא נסתרת, לבין שיטתו בתורת הח"ן, עיי"ש עמ' 97-99), על תנועת ההשכלה, על לשונות וביטויים שחידש הרב קוק, על רמח"ל ותורתו ולהבדיל על קאנט והפילוסופיה שלו, ועוד ועוד. מפתח עניינים בסוף הספר מסייע להגיע לנושאים רבים אלו.

 

קונטרס מילי דחסידותא. מבוא לכל החפצים להבין את 'תורת החומרא'. [הרב ליאור זילבר]. ירושלים, [תשע"א]. קמב עמ'. (02-6431180)

הרב זילבר הוא מתושבי שכונת 'מעלה הזיתים' בירושלים הצופה לעבר הר הבית, אברך ותיק בישיבת הר המור, שימש כר"מ בישיבת רמת-גן ועתה ר"מ בישיבת 'בת עין' שבגוש עציון. הקונטרס שהוציא לאור הוא לקט רחב מאוד של מקורות בהלכה, באגדה ובמוסר בעניין היחס אל ההחמרה במצוות, הנהגה שיש לה מקום במסגרת עבודת ה' שלנו – אבל מקום מוגדר ומסוים. פרק אחד עוסק בהלכותיה וגדריה של החומרא, פרק אחר בהדרכות והנהגות המתאימות למי שנוטה להחמיר בעניין מן העניינים, פרק נוסף הנקרא 'מעשה רב' – לקט של הנהגות גדולי ישראל בכל הדורות בענייני החמרה במצוות לגבי עצמם ולגבי אחרים, ונספח קצר שמסקנתו היא שהפוסקים שהרבו בדרך כלל להחמיר נטו לעסוק בנסתר, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. המלקט מדגיש שצריך פקחות רבה כדי לדעת מתי להחמיר ומתי להקל, ומביא סיפור שקרה עם הרב פראנק, רבה של ירושלים: פעם באה ילדה לפניו עם כוס שבתוכה ביצה, ואמרה שאמהּ ביקשה ממנה לשאול אם הנקודה הכהה שבתוך הביצה היא דם שאוסר את הביצה – או לא. הציץ הרב בביצה ושאל אותה למקום מגוריה, וכאשר אמרה שהיא גרה בשכונת שערי חסד – אמר לה שהביצה מותרת. הילדה יצאה מהחדר, ולרבני בית דינו שתמהו על הפסק המוזר הזה אמר הרב פראנק: אם שלחו ילדה משכונת שערי חסד הרחוקה כחום היום אל בית דיני עם הביצה הזו – בוודאי שמדובר על משפחה ענייה ביותר, ובמקרה זה ניתן להקל בשעת הדחק... בסוף החוברת מובא קונטרס נוסף בשם 'מאורות ההידור', ליקוט ובו מקורות על החשיבות והיופי שבדקדוק במצוות גם מעבר לעיקר הדין, קונטרס שיש בו מעין השלמה לעיקר החוברת העוסק בהבדלה החדה בין הדין לבין מה שמעבר לשורת הדין, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים...

 

שמעתין. כתב עת לעיון ולהוראת מקצועות הקודש. גל' 181 (אדר תשע"ב). העורך: הרב מנחם מקובר. רחובות, מכללת אורות ישראל, תשע"ב. 176 עמ'. (shmaatin@gmail.com)

כתב העת הוותיק 'שמעתין' נכנס בקרוב לשנתו החמישים; עשרות גיליונותיו הִפרו במשך השנים את דעתם ואת שיעוריהם של המורים למקצועות הקודש באולפנות ובישיבות התיכוניות ובכל מוסדות החינוך הרלוונטיים. לאחרונה 'אימצה' מכללת אורות, על קמפוסיה שבאלקנה וברחובות, את הקובץ החשוב הזה, העוסק בהוראת התנ"ך, בבירורי הלכה ובענייני תורה שבעל-פה, במחשבת ישראל ובחינוך ילדי ישראל ועוד. ה'דובדבן' שבחוברת הוא מכתב חשוב-ביותר שכתב ראש ישיבת 'מרכז הרב' הרב שאול ישראלי זצ"ל, שזה עתה מלאו י"ז שנים לפטירתו, בעקבות תוכנית לימודים חדשה שנתפרסמה בשנת תש"ל להוראת המקרא בחטיבות הביניים של החינוך הממלכתי-דתי. הרב ישראלי מתווה קווים מנחים לתוכנית לימודים מתאימה, תוכנית שמציגה את ההשקפה הראויה לאנשי תורה בלימוד והוראת ספר הספרים. המכתב הזה מתפרסם כאן לראשונה באדיבותו של הרב ישראל שריר חתנו של הרב, שהוסיף לו גם הפניות והערות קצרות. בין השאר כותב שם הגרש"י זצ"ל שאין להרבות דווקא בלימוד פשוטו של מקרא, מפני שלימוד זו יכול להביא את התלמיד להתנגדות פנימית להבנה אחרת של התורה – והרי חלק גדול ממקורות ההלכה רחוק מלנבוע מ'פשוטו של מקרא'! גם כאן צריך איזון. אזכיר בקיצור כמה מאמרים נוספים: הרב שאר ישוב כהן והרב יעקב פילבר דנים בעניין מקור הסמכות של מלך ישראל בימים ההם ובזמן הזה; הרב אלחנן פרינץ מרמת בית שמש משיב לסידרת שאלות הלכתיות שנשאל ע"י מורים ותלמידים העוסקים בהתנהלות מוסדות החינוך שלנו, בהן אפשרות התפילה תוך נסיעה ברכבת, ניגוב ידיים במכונת אוויר חם, האם קיים איסור בשינה על הריצפה (ראוי להימנע, יש בכך סימן רע [ברכות סב, ב] ומעשה המביע אבלות), האם קיים צד של ביזיון בעשיית פאזל מתמונה של רב, תשלום פיצויים על מחיקה בשוגג של תמונות ממצלמה דיגיטלית, ועוד. במדור 'בשדה ספר' נסקרים כמה ספרים חדשים, בהם 'השיר והשבח' על התורה, המגילות והמועדים מאת הרב שניאור זלמן פרדס, הקובץ 'מלאכת מחשבת' של אוניברסיטת בר אילן העוסק בנושא הרגיש של עריכת התלמוד והתפתחות נוסחו, הספר 'תהילת החינוך לראי"ה' מאת ד"ר ראובן מאמו ובו אסופה של עשרות נושאים חינוכיים עליהם כתב מרן הרב זצ"ל, ועוד. יישר כוחם של הכותבים, העורכים וה'מאמצים' – ראשי מכללת אורות.

 

אוֹרֶשֶׁת. כתב עת ליהדות, לחברה ולחינוך. כרך ב, תשע"א. עורך: הרב משה רחימי. אלקנה-רחובות, מכללת אורות ישראל, תשע"א. 302 עמ'. (03-9061304)

בגיליון 'המעין' טבת תשע"א [נא, ב] עמ' 111-112 כתבתי על הגיליון הראשון של 'אורשת', כתב העת של המכללה המאוחדת על קמפוסיה ברחובות ובאלקנה. חלפה שנה והכרך השני ובו ט"ו מאמרים הופיע, כשהם פרושׂים על פני ארבעה מדורים – מקרא, תושבע"פ, הגות ומחשבה, חינוך וחברה. ד"ר נסים אליקים מירושלים דן במאמר הראשון בחוברת בפיוטים הקדומים שמהווים מקור לרש"י בפירושיו למקרא; הוא מצא כעשרים מקומות בהם רש"י סומך על ה'פייט' כדרך שהוא מסתמך על מדרשים, רובם הגדול פיוטי הקליר. יתכן שרש"י הניח שפירושי הפייטנים אינם אלא לבוש חדש למדרשים קדומים שלא הגיעו לידיו, וזו הסיבה שהוא ראה בהם מקור מוסמך לפירושיו. במאמר אחר הרב ד"ר יוסף פריאל, מרצה לתנ"ך במכללת אורות, עוסק בחלוקת פרשות-השבוע של ספר דברים, ומוכיח שלמרות מקורה העלום של חלוקה זו בולט שהיא מחלקת את הספר באופן מדורג ומושׂכל. הרב ד"ר ארי שבט ממשיך במחקריו על דגל ישראל במקורות היהדות (חלק מהם פורסם על גבי גיליונות 'המעין'), והרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, כותב מאמר מקיף על תודעת השליחות כמחויבות ערכית וחינוכית ועל יישומה למעשה, בעקבות הנושא השנתי הכלל-מכללתי שבו התמקדו הסטודנטים ב'אורות' בשנה"ל תשע"א. הוא מנגיד בין הצורך הרוחני האינדיווידואלי לבין החובות והערכים המחייבים, ומתאר איך דווקא השילוב ביניהם עשוי להוות פתיחה ל'נקודה' ערכית או חינוכית שתהיה שליחותו של אותו אדם בעולמו! מעניין מאוד.

 

חידושי הגר"א על המשניות, עם פירוש אור אליהו. ובסופו קונטרס 'פתח דבריך יאיר', חידושי תורה ופרפראות ע"ש הרב יאיר אוריאל זצ"ל. מאת אוריאל שלמוני. מכון הר ברכה, תשע"ב. רעח+יד עמ'. (02-9709588)

הרב שלמוני, בוגר ישיבת 'מרכז הרב' ועתה אברך בישיבת 'הר ברכה' שבשומרון, עוסק כבר שנים בביאור פירוש הגר"א על המשנה, שככל שאר חיבורי הגר"א כתוב בקיצור מופלג. כבר כמה כרכים הוציא לאור, ועתה יצא לאור כרך גדול על משניות זרעים, מועד, קודשים ומעט מסכתות מנשים, נזיקין וטהרות. בספר ארבעה מדורים – לשון המשנה, ביאור הגר"א, 'אור אליהו' – ביאור לביאורו, ולמטה הערות משלימות ומקיפות, מלאות עיון ובקיאות. ראוי לציון שיתוף הפעולה בין תלמידי חכמים: המחבר מודה לרב דוד אהרן סופר בן הגאון רי"ח סופר, שבעצמו הוציא לאור כמה כרכים של ביאורי הגר"א על המשנה על פי כתבי יד, על שהרשה לו להשתמש בליקוטים חדשים שהעתיק מכתבי יד של הגר"א ותלמידיו וגם בהגהותיו והוספותיו שעדיין לא יצאו לאור, ולאו מילתא זוטרתא היא. בסוף הספר נוספו שני קונטרסים: האחד – הערות של ת"ח גדול החפץ בעילום שמו, מחבר סדרת ספרי 'אורחותיך למדני', לפי סדר הספר; והשני – קונטרס של חידושים ופרפראות על התורה שכתב המחבר לזכר חותנו-זקנו, הצדיק רבי יאיר אוריאל זצ"ל איש חברון, ר"מ בישיבת 'מכון מאיר', תלמיד ותיק ומובהק של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שנפטר בקוצר ימים לפני חמש שנים (וזה עתה יצא לאור ספרו 'בשיפולי הגלימה' על רבו הרב צבי יהודה). תנצב"ה.