המעין

נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן

אמונת עתיך. כתב עת למאמרים המשלבים מחקר תורני ויישום הלכתי בארץ ישראל. עורך: הרב יואל פרידמן. גיל' 103, ניסן תשע"ד. אשקלון, מכון התורה והארץ כפר דרום, תשע"ד. 183 עמ'. (08-6847325)
'כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם'. שיתוף פעולה של גורמים שונים הפועלים למען מטרה אחת עתיד להוסיף כוח ויכולת והשפעה לכל אחד מהם בנפרד, ובוודאי שלכולם יחד. כתב העת הוותיק 'אמונת עתיך', ששמו מבוסס על הדרשה במסכת שבת על הפסוק בישעיה 'וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ' – 'אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד', עסק בכמעט עשרים שנות קיומו בעיקר במצוות התלויות בארץ, ובפתרון בעיות של תפעול החקלאות במדינה מודרנית ששאלות השבת הן חלק חשוב מהן; אולם בגיליונות האחרונים הוא הרחיב את מקום אהלו, והחל לאכסן תחת קורתו את פירותיהם התורניים-ספרותיים של כמה וכמה מכונים אחרים, שהמשותף בהם הוא סיועם לשמירת מצוות לכתחילה במציאות הקיימת היום בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט. מדובר על מכון 'פועה' ומכון שלזינגר העוסקים ברפואה והלכה, על מכון צומ"ת העוסק בהלכה וטכנולוגיה, על מכון 'כושרות' העוסק במחקר וייעוץ בענייני כשרות, על מכון 'משפטי ארץ' מעופרה ומכון 'משפט לעם' משדרות העוסקים במשפט עברי, על מכון כת"ר העוסק ביישום ענייני כלכלה על פי ההלכה, ובמכון המקדש שחוקר ופותר שאלות הקשורות להכנות לבניין בית המקדש בקרוב בימינו. לכל המכונים האלו קיימים גם כלים אחרים לבטא את עצמן, אם בקבצים שנתיים ('תחומין', 'אסיא') ואם בקבצים ובספרים היוצאים לאור כפעם בפעם מטעמם, ולמרות הכל החוקרים והרבנים של המכונים האלו חשבו לנכון לתרום את חלקם לבמה תורנית מכובדת זו, גם במדור המשותף 'תשובות קצרות' הפותח את החוברת, וגם כל אחד במדור המתאים לו – הארץ ומצוותיה, רפואה והלכה, כלכלה והלכה, משפט התורה, כשרות ומקדש והלכה, וכן במדור התגובות ובמדור המידע היישומי. את החוברת חותמים שלוש חוות דעת (לא חתומות!) מאת 'פורום חותָם' שגם הוא שותף בחוברת, הכולל קבוצת רבנים בראשות הרב יעקב אריאל שליט"א שמציגה לרבים 'דפי עמדה' בסוגיות בעלות רקע הלכתי שעל הפרק הציבורי; והפעם - על הצעת התיקון לחוק הגיור (התנגדות מוחלטת ומנומקת לתיקונים שאותם יזם ארגון רבני צהר בראשות הרב סתיו), על הדרך הראויה להשמדת אפרוחים זכרים 'מיותרים', ועל סירוס בעלי חיים ועיקורם. הגיליון ניתן לצפייה גם באתר של 'מכון התורה והארץ'.

דבר חברון. מועדים. הלכה, עיון ומחשבה על חגי ישראל ומועדיו. נערכו מתוך שיעוריו של הגאון הרב דוב ליאור שליט"א. קרית ארבע – חברון, תשע"ד. שצ עמ'. (050-3460205)
כמה וכמה חוברות ובהן דבריו של הרב ליאור שליט"א בענייני מועדים נדפסו בשנים האחרונות, רובן נערכו ע"י בנו הרב אלקנה מבית אל. עתה נערכו הדברים מחדש בתוספת שיעורים בהלכות המועדים בתריסר מדורים – יום טוב, פסח, יום העצמאות ויום ירושלים, שבועות, ימי בין המצרים, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, חנוכה, עשרה בטבת, ט"ו בשבט ופורים. בחוכמה הפריד העורך באופן חזותי בין מאמרי האגדה וההשקפה - שנדפסו בשורות רחבות, לבין מאמרי ההלכה שנדפסו בשתי עמודות בכל עמוד. בעמ' רה דן הרב ליאור בדיני הצומות, ובתוכם בשאלת קביעתו של צום גדליה מיד לאחר ראש השנה. הוא קובע שאם ראש השנה היה נחגג רק יום אחד אי אפשר היה לקבוע את הצום באיסרו חג של ר"ה (והרי התאריך האמיתי של אסון רציחת גדליה היה בראש השנה עצמו) משום הפגיעה בקדושת החג שיש בקביעת יום תענית בסמוך ליום טוב (עי' תענית כג, ב לגבי טעם אי קביעת תענית של אנשי משמר ביום ראשון; ויש לחלק), ורק בגלל שגם בא"י נוהגים לחגוג את ר"ה יומיים ניתן היה לקבוע אותו בג' תשרי, שהרי מאז שקיים לוח קבוע יו"ט שני (בכל המועדים בחו"ל וגם בר"ה בארץ) אינו נוהג בגלל ספק אמיתי - אלא רק משום שמירת מנהג אבותינו בידינו, ואם כן הוא קלוש בקדושתו הרבה יותר מאשר יום ראשון של חג. הוא מסיים בדברי אגדה בשם ה'בני יששכר' שכל יום תענית הוא יום שהיה מעותד לגדולות אלא שלא זכינו, ולכן לעתיד לבוא לא רק שייבטלו הצומות - אלא שאחרי תיקונם הם יהפכו לימים טובים וימי הודיה. שנזכה ונראה. יישר כוחם של העורכים והמשתדלים בהבאת דבריו של אחד מגדולי תלמידי החכמים שבארץ ישראל מרשות היחיד לרשות הרבים.

באר מרים. סדרה לחגים. פסח. עורך אחראי: הרב יעקב מדן. אלון שבות, ידיעות ספרים וישיבת הר עציון, תשע"ד. 336 עמ'. (info@ybook.co.il )
זהו הספר החמישי בסדרת הספרים על החגים 'באר מרים' שמוציאים לאור רבני ישיבת הר עציון שבאלון שבות. הוא כולל כחמישים פרקים, בהם ענייני אגדה והלכה ופרשנות ועומק-רוחני כתובים באופן קריא, מסודר ואסטטי, כולם מפרי כתבם של כעשרים מרבני ישיבת הר עציון, אלו המשמשים בקודש בישיבה - ובוגרים המשמשים בתפקידים תורניים ברחבי הארץ. העורך הראשי הרב מדן, מראשי הישיבה וספרא רבה בזכות עצמו, בסיוע צוות עורכים, הצליח לעגל פינות וליישר קמטים ולהביא לפני הקורא ספר אחד שלם ומקיף שאינו רק קובץ מאמרים, וכמעט שלא ניכר כלל שהוא נכתב ע"י קבוצה כה גדולה של כותבים, השונים זה מזה בדרכי כתיבתם ובסגנונם. פרק רודף פרק, מביאור עניינן ותוכנן של הפרשיות שמכינות אותנו לפסח המתקרב ('פרה', 'החודש'), דרך ההכנות לחג וביעור החמץ, תכני ומנהגי ערב פסח בזמן הבית ובזמן הזה וליל הסדר על כל חלקיו, עד 'שיר השירים' ועד בכלל; והדברים מאירים ושמחים. האסטטיקה המיוחדת של הספר שהוזכרה לעיל ניכרת בסגנון הברור והעכשווי (כולל תרגום קטעים וביטויים מארמית והסבר מושגים, כדי שהספר ישמש באופן מיטבי גם קוראים שאינם בעלי רקע ישיבתי), בגיוון דפי הקובץ בצילומי כלי קודש וחפצי יודאיקה ודפי הגדות עתיקות ממוזיאון 'היכל שלמה', מצורת ההדפסה הנוחה והמהודרת ועוד – אך בעיקר בתוכן המלא והגדוש מבלי להכביד, המחדש והמעורר - מבלי להטריח, המציג ענייני הלכה ואגדה מורכבים בלי לתת לקורא תחושה של שובע אלא להיפך – תחושה של תיאבון מוגבר... כך עוסק הפרק הראשון בלוח השנה העברי ובמיוחד שבו כנגד לוחות העמים השונים, והפרק השני ברעיון מקורי ותיק של עורך הספר, הרב מדן, להשתמש בשיטה מספרית חדשה לכתיבת התאריך העברי שמתחיל בשנת יציאת מצרים (בהתעלמות מהאלפים; על פי המסורת יציאת מצרים אירעה לפני 3327 שנים) ועל פיה ליל הסדר השנה (תשע"ד) חל בליל ה-15/1/327, ומלחמת יום הכיפורים למשל פרצה בצהרי יום 10/7/286. למרות הקסם שבשימוש בשיטה זו מודה המחבר שבינתיים הוא היחיד בעולם שמשתמש בה... הפרקים האחרונים עוסקים בניתוחה של מגילת שיר השירים, כשהם מתבססים בחלקם הגדול על חיבורו של הרב שרלו, בוגר הישיבה, 'אחריך נרוצה'. העיכוב שחל בהוצאה לאור של הספר גרם לכך שהוא יצא לאוויר העולם רק ימים ספורים לפני פסח, ורבים לא הספיקו לצרפו לכרכי 'באר מרים' שכבר נמצאים ברשותם; אך מדובר לספר לדורות, ובקרוב מגיע פסח תשע"ה...

הגדה של פסח על פי בעל ה"שרידי אש". עם פירוש והרחבה "גחלי אש" ע"י הרב אברהם אבא וינגורט. ירושלים, הועד להוצאת כתבי הגאון הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, תשע"ד. 73+רמג עמ'. (02-5619639)
הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, משרידי גְדולי גידולי ישיבות ליטא מלפני השואה, לא זכה להשאיר אחריו זרע. אולם על ברכיו גדלו ילדי תלמידו הרב שאול וינגורט זצ"ל, שנקטף באיבו בתאונת רכבת מחרידה זמן קצר אחרי שהצליח להביא את רבו הרב ויינברג, השבור והרצוץ מאימי השואה, אל המנוחה בעיירה מונטרה שבשווייץ שבה לימד בישיבת 'עץ חיים'. הרב ויינברג נשאר לגור בעיירה עוד כעשרים שנה עד לפטירתו, ובכל השנים האלו שימש ליתומי תלמידו כסב וכרב. מעט מהכרת הטוב של הבן, הרב והמחנך אברהם (אייבי) וינגורט שליט"א, באה לידי ביטוי בעיסוקו במשך השנים האחרונות בהוצאה לאור של מהדורות שלמות ומתוקנות של כתבי רבו. אחרי המהדורה החדשה של שו"ת שרידי אש, ושלושה כרכים של החידושים על הש"ס, והמהדורה השלמה של ספר דרשותיו המיוחד 'לפרקים' – הוציא לאור בימים אלו הרב וינגורט ספר נוסף בסדרה: ביאורים והערות כסדר ההגדה של פסח. הרב ויינברג עצמו לא כתב חיבור על ההגדה, אבל ליקוטים מדבריו הרבים באגדה ובהלכה בכל ספריו ובקבצים שעדיין בכתב יד, עם תוספות חשובות ומאירות של המהדיר עצמו, ממלאים כרך שלם מלא וגדוש על ההגדה של פסח, כולל מבוא מקיף על תולדות חייו של הגאון בעל 'שרידי אש', על חלקם המר – כך למשל הוא מעולם לא סיפר לאיש על נסיבות פרידתו מאשת נעוריו שזיווגם לא עלה יפה (ומאז לא נשא אשה אחרת) ועל מאורעותיו במחנות הריכוז בשואה, ועל חלקם המאיר – כעילוי בין העילויים של ישיבות ליטא, כגדול רבני גרמניה לפני השואה, וכאחד מגדולי הפוסקים והמשיבים בעשרים השנים שאחריה. בכל דף בספר נמצא מדור 'שרידי אש' מדברי הגאון זצ"ל עצמו, לידו המדור 'גחלי אש' – הרחבת דברים מאת המהדיר שליט"א, ותמצית בשם 'שביבי אש' שבה עיקרי הדברים בקיצור. כך למשל בשאלת הרשע מדגיש הרב ויינברג זצ"ל שהרשע שמח גם הוא על השחרור משעבוד מצרים, אך הוא אינו מוכן לתת לקב"ה את התמורה-כביכול – קבלת עול מצוות. ומרחיב המהדיר שמשה רבנו נשא על עצמו את עוּלם של שני תפקידים – מנהיג לאומי ומנהיג רוחני, ובכל משך שנות יציאת מצרים היו כאלו שחלקו על מנהיגותו הלאומית (בחטא המרגלים למשל) והיו כאלו שחלקו על מנהיגותו הרוחנית (למשל בחטא העגל); והרשע של ארבעת הבנים הוא רשע של חטא העגל: על היציאה ממצרים הוא מודה - אך אינו מקבל עליו עול תורה, ולכן כל-כך מתאימה התשובה שנותן לו בעל ההגדה: 'אילו היה שם לא היה נגאל', כי אין להפריד בין הדבֵקים האלו (עיי"ש עמ' נא ואילך, והדברים מאירים ושמחים). הספר מסתיים בנספחים והשלמות ומפתח מקורות ונושאים מפורט. מלאכה וחוכמה.

שחור כחול-לבן. מסע אל תוך החברה החרדית בישראל. חיים זיכרמן. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע"ד. 360 עמ'. (info@ybook.co.il )
על החברה החרדית לגווניה השונים (ואף המנוגדים לפעמים) עוברים ימים קשים. היא חוֹוָה בתקופה זו זעזועים משמעותיים כמעט מכל הבחינות – החברתית, הכלכלית, הפוליטית ואף התורנית, כאשר חומות שנבנו בעמל רב במשך עשרות שנים כדי להפריד וכדי לחזק, וסייעו להצמיח עולם תורה ענק בכמות וגדול באיכות בקנה מידה היסטורי, מתנדנדות, שסעים עמוקים מתגלעים בין ובתוך הציבורים החרדיים והדתיים השונים, והעתיד נראה פחות בטוח מתמיד. במקביל נחשף העולם החרדי יותר ויותר לציבור הרחב שאינו יכול להתעלם יותר מכמותו ומבעיותיו של הציבור החרדי החי לצידו, ונוצר צורך דחוף שאותו 'ציבור רחב' יכיר את שכניו החרדים, את אמונותיהם ואת אופיָם ואת רצונותיהם ואת קשייהם, לא רק מתוך הפריזמה התקשורתית המטעה והלא-מפרגנת ובתיווך הפוליטיקאים החרדים מקציני-העמדות, ולאו דווקא דרך 'חלונות ראווה' מזדמנים אחרים – פעילות הירואית של צוות זק"א, סיוע של בית חב"ד בקצה העולם למציאת מטייל ישראלי שאבד או דיון בחרדִי התורן שלא עמד בצפירה. ד"ר חיים זיכרמן, משפטן ואיש אקדמיה ומחקר, בנו של הרב דוד זיכרמן - אחד הפעילים הבולטים של המחנה הליטאי הנוקשה-יותר בראשות הגר"ש אוירבך שליט"א, מציג לפני כל מתעניין את הציבור החרדי העכשווי כפי שהוא, אך למרות הקירבה שלו למושא מחקרו הוא מכניס את הקורא לתוך העולם החרדי המגוון והמרתק תוך 'שמירת מרחק' של חוקר אקדמאי. בעשרים פרקים המחולקים לארבעה שערים הוא מתאר את הקהילות החרדיות השונות על זרמיהם ותת-זרמיהם, מתמקד מעט יותר בחרדיות המודרנית החדשה, בחוזרים בתשובה, בנושרים וב'אנוסים', מספר על מסלול החיים החרדי מהילדות ועד השידוכים, החתונה וה'כולל', מסביר את יחסי ההנהגה הרוחנית והמנהיגות הפוליטית, מהי 'הכלכלה החרדית' ומהי ההשקפה החרדית 'הטהורה' והפחות-טהורה, היחס החרדי למדינה ולחיי הרווחה ולציבור החילוני ולמערכת המשפט, ומסיים בסקירה מעמיקה של התמורות שקורות בעשר השנים האחרונות מול עינינו ממש. המחבר מתאר בקווים כלליים את המושג 'דעת תורה' ואת היחס לנשים (ההולך ומשתנה!), וכמובן שאינו שוכח את המאבק בציונות לצד הקשר ההדוק עם המדינה ומוסדותיה, ואת התמורות הדוריות שהביאו את הציבור החרדי עד לקשיים בהם הוא נמצא היום, שמהם הוא יֵצא בעז"ה מחוזק - אך שונה. ככל מדריך קצר-יחסית שמנסה 'לתפוס מרובה' הספר סובל מהכללות ומאי-דיוקים, והוא גם מתעלם כמעט לגמרי מהציבור הדתי-לאומי ואף החרד"לי שאינם מעיקר עניינו - ולכן בעניינים הרבים התמונה אינה שלמה, אך זהו ספר מרתק. מפתח האישים הוא בעל חשיבות גדולה בספר מסוג זה, ודווקא אותו כדאי היה לשפר – אין אחידות במתן תארי 'רב' לדמויות תורניות שונות (בלי קשר למעמדם והשקפתם), קיימות כפילויות בשמות (הרב יוסף דב סולוביצ'יק מוולוז'ין-בריסק ונינו מבוסטון מופיעים יחד בערך אחד, הרב כהנמן זצ"ל והרב יצחק פרץ שיבל"א נמנים פעמיים כל אחד, ועוד). בסך הכל הספר 'עושה את העבודה', ומצליח להיות כן וישיר בלי להיות 'צהוב', ולגרום לקורא בו להיות חכם ומבין יותר את העולם בו הוא חי מאשר לפני הקריאה.

בעקבי פרשיות. דברים לחמישה חומשי תורה. ירחמיאל יעקב דושינסקי. [מהדורה חדשה עם תוספות. שוהם, תשע"ד]. 347 עמ'. (03-9791310)
הרב דושינסקי היה נצר למשפחות רבנים ידועות בהונגריה. הוא שימש מגיל צעיר כרב קהילה בבודפשט, ובמהלך השואה סייע ככל יכולתו לאחיו הנרדפים. אחרי המלחמה הוא מונה לרב הראשי של הצבא ההונגרי המתחדש, והמשיך לסייע בחומר וברוח לרבים. בשנת תש"ט עבר לדרום אפריקה ואח"כ לארה"ב, שימש ברבנות ועסק בצרכי ציבור, ובין השאר היה מהיוזמים ומהדוחפים להקמת הקריות החסידיות הראשונות בארץ. בשנת תש"ך נבחר לרבן של ארצות אפריקה הדרומית, הפיץ תורה הרבה ודאג לארגן את הקהילות הרבות שפרחו באיזור באותה תקופה בדרך התורה, וגם חיזק את קשריהן עם ארץ ישראל. בין כל שאר מעלותיו ופעילויותיו גם דרשותיו של הרב דושינסקי יצא שמען למרחוק; חלק קטן מהן הוא הספיק להדפיס בשני כרכים – 'בעקבי פרשיות' (תשל"ז) ו'בעקבי חגים ומועדים' (תשמ"ב). בסוף ימיו עלה ארצה, ובשנת תשמ"ז נפטר. בני משפחתו הוציאו לאחרונה מהדורה חדשה עם הוספות של ספר דרשותיו על התורה, דרשות שתוכנן וגם סגנונן מיוחדים במינם, ובין השאר הן מצטיינות בקוצרן ובמקוריותן ובאקטואליותם. כך למשל בפרשת בלק על הפסוק 'לכה איעצך אשר יעשה העם זה לעמך' הוא מעיר (עמ' 281-282) שלפי פשטות דברי חז"ל, שהעצה של בלעם לבלק הייתה להחטיא את בני ישראל, צריך היה לומר 'אשר יעשה עמך לעם הזה', ולא 'אשר יעשה העם הזה לעמך'! והוא מיישב: העצה הייתה להביא את עם ישראל למצב כזה שהעם המואבי יתלונן עליו 'מה עושה העם הזה לעמי!', ואז תהיה לו סיבה טובה לפגוע בעם ישראל; אחרי שבנות מואב יחטיאו את עם ישראל יפגעו המואבים בבני ישראל מפני שהם לוקחים את בנותיהם, ובזה יתקיים 'אשר יעשה העם הזה לעמך'. כך היה גם אחרי גירוש ספרד – הגוים הכריחו את היהודים שנותרו בספרד להתנצר, ואז באו בטענות על כך ש'היהודים החדשים' מנסים להתערות בעם הספרדי ולשאת את בנות הארץ - 'אשר יעשה העם הזה לעמך', ולכן הגבילו אותם והציקו להם במשך דורות רבים. כך היה בגרמניה – שאחרי שבמשך דורות הגרמנים עשו כל מאמץ לבולל את היהודים בתוכם, הם באו בטענות על ההשפעה המזיקה של היהודים על העם הגרמני, והחלו להטיל עליהם גזירות שנסתיימו בהשמדה, שוב מאותה טענה: 'אשר יעשה העם הזה לעמך'. ומסיים הרב דושינסקי זצ"ל שאלו הם הנכלולים שהצוררים מנכלים לנו בנכליהם במהלך כל הדורות, גם בימים ההם וגם בזמן הזה... יישר כוחם של משפחות באום ודושינסקי על הוצאת הספר החשוב הזה לאור מחדש.

מנחת עיון. באורי ענינים באו"ח ויו"ד. ישראל רוטנברג. קרית ספר, תשע"ד. רלח עמ'. (08-9298695)
עשרות בירורים הלכתיים בכל חלקי השו"ע, רובם בענייני חלק או"ח – ברכות, עירובין ומועדים, וכן בענייני חלה, צדקה, קדושת שמות בכתיבת סת"ם ועוד, כולל חילופי מכתבים עם תלמידי חכמים ידועים. בסוף הספר קונטרס שאלות של המחבר ותשובות מאת הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שכדרכו עונה במילים ספורות גם לשאלות מורכבות. כך למשל בשאלה סי' פ נשאל הגרשי"ח על דברי רבי חיים מוולוז'ין שלו יצוייר שהעולם יהיה שמם מעסק התורה אפילו לרגע – יחזרו כל העולמות לתוהו ובוהו, והרי בכמה גמרות מפורש שבתקופות שונות היה העולם שמם מתורה! משיב רבי חיים שליט"א: 'אין הכוונה שמם ממש', דהיינו שגם לרמת השוממוּת-מתורה מדרגות מדרגות יש... עוד נשאל הגר"ח בסי' פב מדוע רק לגבי פסוקי נחמה בספר ירמיהו נפסק שצריך בתשעה באב לדלג עליהם, והרי גם בספר איכה ישנם כמה פסוקי נחמה! משיב הגר"ח: 'שם לא גזרו'. פירוש, שספר איכה כולו יגון, וגם פסוקי הנחמה שבו עטופים ביגון ובאבל החורבן, בעוד שפסוקי הנחמה שבספר ירמיהו עומדים בפני עצמם, ולכן יש לדלג עליהם בתשעה באב. בסוף הקונטרס הזה חוזר הגר"ח קנייבסקי על עמדתו הידועה שחלק גדול מטיפולי ההפריה המקובלים היום אסורים לחלוטין, בניגוד לדעתם של רבים אחרים מגדולי דורנו.

יונתי תמתי. והוא שני ספרים נפתחים, הראשון שלום ציון - במעלת השלום, השני אהבת ציון - במצות אהבת ה'. יוסף דוב לובאן. ירושלים, תשע"ד. קפו עמ'. (02-6250319)
הרב לובאן שליט"א, תלמיד חכם מעולה וצנוע משכונת 'שערי חסד' שבירושלים, מוציא לאור קונטרס נוסף בסדרת ספריו המרובים בהלכה ובאגדה. הפעם מדובר על שילוב של הלכה והנהגה ומוסר ורגש יהודי חם בעידוד השאיפה לשלום מכל הסוגים, מצוה שהמחבר מדגיש שיש בה חיבור של 'בין אדם למקום' ו'בין אדם לחברו'. בתחילת הדברים מלקט הרב לובאן את מדרשי חז"ל העוסקים בנושא השלום, ובהמשך הוא מצרף שני דיונים בענייני השלום – כללי ההלכה בשינוי מן האמת לצורך השלום, ולקט של דרכים לחיזוק השלום. הוא מעיר ששני סוגי בני אדם קשה להם לעיתים להעלים עין מתופעות שונות משום השלום - אנשים שהם רגישים ופגיעים במיוחד, או אנשים שדורשים הרבה מעצמם ולכן קשה להם לראות אחרים מזלזלים ונוהגים שלא כראוי. הוא מאריך בחשיבות הצורך הבסיסי של האדם 'להרגיש טוב עם עצמו', והוא טוען שלעיתים שורש הבעיה הוא בנקודה זו – האדם שאינו מרוצה מחייו קל לו מאוד להטיל את כאבו ואת כעסו על כתפיהם של אחרים... החלק השני של החיבור עוסק בענייני יראה ואהבה, עיונים בקריאת שמע ובמצות אהבת ה' ועוד, ומצורפים אליו כמה שירים מרגשים שחוצבו מדם לבו של המחבר. בנוסף חיבר הרב לובאן לאחרונה כמה קונטרסים קטנים, באחד מאמרים ביידיש של סבו לזכר קהילת קלבסוב שנכחדה בשואה ובסופו קונטרס קצר לחיזוק מידת השלום, קונטרס 'שירת ציון' בעניין שירת הלויים בבית המקדש בהלכה ואגדה, ועוד. כמות ואיכות.

אור תורה. הרב שלמה ריסקין. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשס"ח-תשע"ג. חמישה כרכים. (info@ybook.co.il )
הרב ריסקין, רבה של אפרת וראש מוסדות 'אור תורה סטון', קיבץ בסדרה זו חלק מדרשותיו והגיגיו והגיונותיו במקרא ובהלכה ובדברי ימי ישראל ובהשלכות של כל אלו לימינו, על פי נקודת מבטו והשקפתו כרב קהילה גדולה בניו יורק ואח"כ כרבה של אפרת, כמחנך, כאיש ציבור וכאיש משפחה. הדברים התפרסמו לראשונה באנגלית שבוע אחר שבוע בעיתונים בארץ ובחו"ל ונקראו ע"י רבבות, ועתה נלקטו, תורגמו ללשון הקודש ועובדו מחדש. לכל פרשה מוקדשים כמה פרקים, בהם משלב המחבר פירושי פשט ודרש ואנקדוטות אישיות, וכן דברים מאת גדולי ישראל בכל הדורות וגם מפיהם ומפי כתבם של דמויות מופת אחרות. חלק גדול מדבריו מופנה להדרכה מעשית של שומעי לקחו בארץ ובחו"ל בנתיבי חיי התורה בעולם הזה; הוא מדבר על הבדידות ועל הייחוס המשפחתי, על חשיבות המדע ועל סכנותיו, על הסתגרות ופתיחות, על מנהיגות ועל חירות, על חינוך ומוסר, על קדושת הנישואין ועל איסור ההפלות, על תוכחה ועל מסירות נפש, על דמוקרטיה ועל זכויות נשים, על עם ישראל ועל אומות העולם, על לאומיות ואוניברסאליות, על יישוב הארץ ועל הרדיפה אחר השלום, ועל עוד עשרות נושאים, בגישה פתוחה, עכשווית וסובלנית. בברכות יעקב לבניו שבסוף ספר בראשית הוא מדבר על המילניום החדש שהחל (כנראה שבמקורו נכתב פרק זה בחורף תש"ס), ועל אכזבת הנוצרים מן העובדה שמשיחם לא התגלה בשנית. הוא מזכיר שהפעם הראשונה שבה הוזכר המשיח בתנ"ך הוא בברכה ליהודה בפרשה זו (לפי חלק מהפרשים): 'עד כי יבוא שילֹה' – הוא מלך המשיח, והוא מדגיש שהמשיח יהיה אדם בשר ודם, ושכמו בר כוכבא – 'משיח' שמת הוא משיח שהכזיב, ולכן אחרי שיש"ו נצלב הוא איבד את זכותו להיקרא המשיח, והוא מוסיף: "אף שייתכן כי היה גבר ירא ה', ואולי אפילו דמות הלכתית כריזמטית". המשפט האחרון נראה לי תמוה: על פי תיאורי חז"ל וגם התיאורים ההיסטוריים אולי היה אדם כריזמטי, יתכן גם שהיה 'ירא ה'' על פי דרכו למרות שהוא הוגדר כחוטא ומחטיא (יש אנשים כאלו...), אבל 'דמות הלכתית'?! אופציה להיות משיח? תמיהה היא בעיניי. אמנם הרמב"ם בסוף הלכות מלכים קובע שהיה ליש"ו תפקיד חשוב בהיסטוריה - לקרב את אומות העולם לאמונה באל אחד ולהבנת תפקידם העתידי בעולם, כך שכאשר יתגלה המלך המשיח הם ישתלבו ביתר קלות בעולם המתוקן העתיד לבוא; אבל דברים אלו אינם נוגעים לאישיותו של 'אותו האיש', שעל פי המסורת היהודית הייתה שלילית בתכלית.

מעגלי צדק על מסכת קידושין. שיעורים על סדר המסכת בביאור שיטות הראשונים והאחרונים, כפי שנמסרו בישיבת "מאור טוביה" במצפה יריחו. נכתב ע"י צדוק אליאס. ירושלים, תשע"ד. רעו עמ'. (02-5713421)
הרב צדוק אליאס משמש כר"מ בישיבה הגבוהה שבמצפה יריחו, בראשות הרב שבתי סבתו שליט"א. המיוחד שבישיבה הזו הוא ההשקעה הרבה ברכישת בקיאות בתלמוד באופן חריג מבישיבות אחרות, אולם גם לימוד העיון תופס בה מקום נכבד, בעיקר בשיעורים הגבוהים יותר, ולא רק בדפי הגמרא 'הנלמדים בישיבות' אלא במסכת כולה. הרב אליאס, בוגר ישיבת שעלבים, משמש כבר שנים רבות כר"מ בעיון בישיבה זו, ובשעה טובה החליט לפרסם ל"ו שיעורים משיעוריו על מסכת קידושין, מהשיעור הראשון על תחילת המסכת 'אם יש מצות עשה בקידושין', עד השיעור האחרון שעוסק בדף האחרון שבמסכת בשאלה המפורסמת אם תרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא או דרבנן; והדברים מאירים ושמחים.

הלכות דעות להרמב"ם עם פירוש נפש ישרה. מאת אליהו טבגר. מוסקבה, תשע"ג. 248 עמ'. (08-9740966)
לא הרבה ספרים תורניים מקום הדפוס שלהם הוא מוסקבה, וגם בזה, ללא כוונת מכווין, ניכרת הייחודיות והנחשוניות של הרב טבגר שליט"א. מדובר על ת"ח מופלג, בנו של פרופ' בן ציון טבגר ז"ל, 'אסיר ציון' ידוע, שהתפרסם בזמנו בזיהויו וגילויו ובהצלחת שיפוצו של בית הכנסת 'אברהם אבינו' בחברון העתיקה מול כל המפריעים. הבן הרב אליהו למד בישיבות וכוללים, ובנוסף על כך כבר עשרות שנים הוא מהפעילים העיקריים בחידוש זיהוי וייצור התכלת, והיה מהראשונים שעסקו בנושא בפועל, וגרמו להתפשטות חידושה של מצוה זו בכל אתר ואתר. במקביל הוא מקדיש את עצמו לחינוכם התורני-ישיבתי של יהודים צעירים ילידי רוסיה, ובשנים האחרונות הוא מלמד בישיבת 'תורת חיים' שעל יד מוסקבה, בה הוא שוהה במשך שבועיים בכל חודש ומרביץ שם תורה לתלמידים מקשיבים. נוסף להוראת גפ"ת, באופן שהתלמידים שמתחילים ברובם עם אפס-יֵדע מסיימים אחרי כמה שנים כבני תורה לכל דבר, הוא מלמד בקביעות את הלכות דעות של הרמב"ם, תוך השוואה לדברי הרמב"ם עצמו במקומות אחרים (בעיקר ב'שמונה פרקים'), ותוך תשומת לב רבה לנוסח המדויק ולסדר ההלכות והעניינים בכל פרק ובכל הלכה. משיעורים אלו נבנה ספר זה. החיבור נפתח בהסבר הביטויים 'דעה' ו'מידה' ובביאור סדר שבעת הפרקים של הלכות דעות והמצוות מהתורה שהן הבסיס להלכות אלו, וממשיך הלכה אחר הלכה לבאר ולנמק ולחדש, וגם להשוות את הדברים למקורות הרמב"ם ולשיטות ראשונים אחרות. לדוגמא בהלכות נטירה (עמ' 239 והע' 128) הוא מדייק שלדעת הרמב"ם עוברים על האיסור גם במחשבה בלבד, ובהערה הוא מביא חבל אחרונים שמסבירים אחרת בדעת הרמב"ם - שרק בעשיית מעשה עוברים על איסור תורה. הרב טבגר רואה בסמיכות האיסורים לנקום ולנטור בתורה את המקור לדברי הרמב"ם שאיסור הנטירה הוא גזירה שמא יבוא לנקום ואם כן אין צורך שהוא יכלול מעשה, מוצא לעצמו סיוע בדבריו של ר"א בן הרמב"ם בספרו הנפלא 'המספיק לעובדי ה'', וגם מפנה לספר 'יד הקטנה' על הרמב"ם ולגיליונות הרמב"ם של רבי יחזקאל סרנא ולספר 'לימוד הלכות בן אדם לחברו' ועוד שדנו בנושא זה. ההסכמות החמות-במיוחד של רבותיו הרב ברוך מרדכי אזרחי ראש ישיבת 'עטרת ישראל', הרב משה שפירא מירושלים והרב משה פטרובר ראש כולל 'אמרי יושר' בעיר העתיקה מדברות בעד עצמן.

קהילות תאפילאלת/סג'למאסא. כרך ראשון: מעגל האדם. מאיר נזרי. רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשע"ג. 726+14 עמ'. (03-5318575)
מדובר על תיעוד מקיף של אורחות החיים היהודיים בקהילות ישראל שבמחוז תאפילאלת שבדרום מרוקו, מהלידה ועד הפטירה. החוקר והמחנך מאיר נזרי אסף במסירות עדויות בכתב ועדויות בעל פה על חיי הקהילות העתיקות באזור תאפילאלת ובעיר העתיקה סג'למאסא, שנודעה כבר בקהילתה המפוארת בתקופת הגאונים, ושמרה על רצף התיישבותי עד לחורבנה באמצע תקופת הראשונים (המאה הי"ד). שלוש מאות שנה אח"כ החלו הקהילות באיזור להתפתח מחדש, כאשר במאה השנים האחרונות היו הקהילות תחת השפעה מכרעת של רבני משפחת אבוחצירה. חמש עשרה שנה חקר המחבר את תולדותיהם ומעשיהם של יהודי המחוז, והחומר שאסף מפרנס מאות עמודים, כשחלק ממנו מקורו בעדויות בעל פה שהצליח המחבר להציל מזקני האיזור שעלו לארץ עם רוב יהודי מרוקו בשנות החמישים, לפני שהלך דור זה לעולמו. הספר הוא מצבה חיה לקהילות קודש בפריפריה של גלות מרוקו ששמרו על מסורותיהם בימים קשים ובימים שמחים, והוא מחולק לעשרה פרקים – נישואים, כתובות, ייבום, הריון ולידה, 'חופת הנעורים' - שהוא טקס כניסת הבנים הצעירים ללימודים סדירים ב'כותאב', הנחת הציצית והתפילין, הכנסת ספר תורה, תעניות, 'הדרת הזקנים' והפטירה. כל פרק בנוי ממאות קטעים של עדויות ומסמכים ומחקרים ודיוקים ופיוטים והלכות ומנהגים, אוסף מדהים בכמותו ואיכותו. אין ספק שהספר הזה וסידרת הספרים שתשלים את המחקר הזה יהיו לעולם מקור בלתי נדלה למחקר יהודי איזור.

צדיקים למופת. מסיפורי 'שיחת השבוע'. עורך: מנחם ברוד. כפר חב"ד, צעירי אגודת חב"ד, תשע"ג. 318 עמ'. (072-2770100)
שישים וכמה ממיטב הסיפורים שהתפרסמו בדפי 'שיחת השבוע' של חב"ד בשנים האחרונות על גדולי ישראל מכל הגוונים, מהרמ"א שנפטר בקרקא בשנת של"ב, לפני כארבע מאות וחמישים שנה, ועד האדמו"ר הריי"צ שנפטר לפני כשישים שנה בניו יורק והבבא סאלי שנפטר בשנת תשמ"ד, כונסו בספר זה. מתוך הרבנים שישה מעדות ספרד, כמה ליטווקים ומעט ייקים, ורובם חסידים, חלק גדול מהם מאדמו"רי ורבני חב"ד. הסיפורים נלקטו ממקורות רבים ושונים, מספרים נדפסים ועד סיפוריים אישיים, בדיוק מקסימלי, והם מסופרים בסגנון סוחף ומותח כדרכם של סיפורי גיליונות 'שיחת השבוע', וגם נוספו צילומים ותרשימים וביוגרפיה קצרה לכל פרק. הרב ברוד, העורך הוותיק של 'שיחת השבוע', מעיד שזהו ספר ראשון בסדרה; יישר כוחו על העבר ועל העתיד.

מָסוֹרָה לְיוֹסֵף. כרך ח. כתב העת העוסק במורשתו של הגאון ר' יוסף קאפח נע"ג. עורך: יוסף פרחי. נתניה, מכון מש"ה, תשע"ד. 597 עמ'. (09-8842313)
ל"א מאמרים סביב דמותו ותורתו של הר"י קאפח, ובענייני הלכה ומנהג, הגות ומחשבה ועוד. בתוך ה'עוד' הזה כלול מחקר מעניין בעניין ההיארעות בפועל של נישואי שתי נשים בארץ תימן שבה לא נהג כלל חרם דרגמ"ה. מסקנתו: נשיאת שתי נשים הייתה מעשה נדיר ביותר - בדור לפני העלייה לארץ מדובר על תשעים מקרים כאלו מתוך כחמש עשרה אלף זוגות, כחצי אחוז, ובדרך כלל זה אירע כאשר לא נולדו ילדים לאשה הראשונה או שהם נפטרו, ואז עדיף היה לאישה הראשונה להישאר תחת בעלה מאשר האלטרנטיבה – לקבל גט. רק במספר מקרים שאפשר למנותם על אצבעות הידיים נשא יהודי יותר מאשר שתי נשים בכל התקופה הזו. בהמשך החוקר הלמדן ר' הלל גרשוני מברר את יחס הרמב"ם לחילופי נוסחאות במקורותיו שלו, ומסקנתו שבכל הספרים טרח הרמב"ם למצוא את הנוסח האמיתי לפי דעתו תוך השוואת כתבי יד ובירור השיטות בכל מקום של ספק. פרק חשוב נוסף עוסק ביחס בין תרגום המקרא של רס"ג לבין פירושיו לתורה. בתחילת הספר מובא מאמר על יחס הרמב"ם לנשים לפי דעתו של הר"י קאפח על פי פסקיו ופירושיו, הוראותיו ומנהגיו. מסקנת הכותב היא שאין הבדל לדעת הרי"ק בין חובות האשה והגבר במצות ידיעת ה', ושהיחס המזלזל הקיים לעיתים ברמב"ם לנשים ולהנהגותיהם וידיעותיהם נבע מנסיבות מקומיות וזמניות, ואינו מבטא דרך תורנית מחייבת כאשר מיעוט הנשים המשכילות והמבינות בתקופת הרמב"ם הפך בימינו לרוב; אולם אין זה נוגע כלל בגדרי הצניעות המחייבים שלא השתנו ולא ישתנו, ובחובת הטיפול בבית ובילדים שמוטלת קודם כל על האשה. כך כותב הרמב"ם במורה הנבוכים (ג, לז) שעניין הבנים הקטנים מסור לנשים וידוע מהירות התפעלותן וקלות דעתן בדרך כלל, רמז לכך שייתכן שיהיו ימים שהכלל הזה ישתנה, וקלות הדעת לא תהיה חלק מההגדרה המובנת-מאליה של כל אשה יהודייה... בכל אופן הרב קאפח לא נטה להקל בענייני צניעות כלל, ובסוף ביאורו על הלכות אישות פרק יד הל' יב הוא אף כותב, בניגוד לכמה מהאחרונים: 'אין שום הכרח לברך שבע הברכות בנוכחות הכלה, אלא הכלה בחדר אחד בין הנשים משום כל כבודה בת מלך פנימה, והשבע ברכות נאמרות רק בנוכחות החתן'... עוד נאספו בכרך מקורות על הסבא הרב יחיא קאפח ועל תלמידו הרב משה צארום, ועוד עשרות מאמרים בנושאים שונים. אשריך הרב קאפח זצ"ל שתורתך פרה ורבה, טופחת ומטפיחה, גם בחייך וגם שנים אחרי מיתתך!

לתורתם של תנאים. אסופת מחקרים מתודולוגיים ועיוניים. שמא יהודה פרידמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"ג. יז+534 עמ'. (www.bialib-publishing.co.il )
פרופ' פרידמן, שזכה השנה לפרס ישראל על מחקריו בתלמוד, עוסק בספר זה (השביעי בסדרת 'אסופות') ביחסי המשנה והתוספתא ובמקבילות שביניהן, ביחס בין הברייתות שבגמרא לבין התוספתא, בביטויים מיוחדים שנמצאים בבבלי שלחלקם הוא מציע פירוש מחודש, לעיתים בעזרת גירסא חדשה ('קלעני מראשי קלעני מזרועי', 'או כלך לדרך זו' ועוד), בגלגולי האגדות על הופעתו של רבי עקיבא על במת חכמי התורה ועוד ועוד, בס"ה י"ז מחקרים (חלקם מתורגמים מאנגלית) בארבעה שערים. הנקודה המרכזית בדברי פרופ' פרידמן היא שהנוסח שהגיע אלינו ברוב כתבי חז"ל הוא נוסח מעובד במכוון, ומרחק רב קיים בינו לבין הנוסח ה'מקורי' שיצא מפיהם ומפי כתבם של חז"ל; כמובן שהדברים מנוגדים לדעה המקובלת בבית המדרש - וגם באקדמיה, שם מתייחסים לשינויי הנוסח כהכרח מציאותי מתוקף המסירות השונות במקומות שונים ובזמנים שונים, ולא שהנוסח היה כחומר ביד היוצר אצל חכמי הדורות הבאים. מפתחות מפורטים צורפו בסוף הספר.

טהרה כהלכתה. הלכות חציצה בטבילה. סיכום ההלכה עם מקורותיה, ובנוסף דברים המתחדשים בימינו ע"פ הכרעת גדולי ההוראה שליט"א. מאתי יוסף אברמובסקי. מהדורה מורחבת. ירושלים, תשע"ד. ריט עמ'. (077-3006609)
בעקבות סדרי לימוד קבועים שהיו לאברך רבי יוסף אברמובסקי עם הגאון רבי עזריאל אוירבך שליט"א משכונת בית וגן בירושלים בהלכות נידה, עסק המחבר הרבה בתחום חשוב ומעשי זה של דיני חציצה, התייעץ עם תלמידי חכמים ועם מומחי רפואה למיניהם, כינס שיטות והבהיר מושגים, סידר ובירר, עד שהגיע לספר מלא וגדוש, רחב יריעה ונוח לשימוש. הספר פותח בכללי החציצה וההקפדה עליה, עובר דרך הלכות טבילה כאשר צמודים לגוף ברפיון חוטים, טבעות, תחבושות ושאר אביזרים ברמה של לכתחילה או בדיעבד, עוסק בדין חציצה בשיער ודין שערות במקומות שונים בגוף, חציצה בעיניים ובאוזניים, בעור ובציפורניים, בפצעים ובקוץ התחוב בבשר, בכתמי צבע ובאיפור שלא נוקה, בשיניים ובתוך הפה, בחציצה שנמצאה בשעת הטבילה וביום הטבילה ולאחר הטבילה. במילואים נמצאות השלמות חשובות שלא היה להם מקום בגוף הספר, כמו למשל מה דינה של אשה שטבלה כאשר הותירה את טבעת הנוֹבוֹרינג שלה (טבעת פלסטיק למניעת הריון שמונחת בתוך הנרתיק) בתוך גופה, או לאיזו רמת ניקיון צריכה להגיע אישה שבאה לטבול כשראשה מלא כינים (בהם נדבקה ב'אדיבות' ילדיה הקטנים שיח'...). לא זז המחבר עד שטרח לתרגם לאנגלית את כל המונחים הטכניים והרפואיים שבספר כדי שגם בני תורה דוברי אנגלית לא ייכשלו בטעות בעיונם, וכל זה נוסף למפתח מקורות ועניינים מפורט.

אור יקרות. קשרי הידידות בין גדולי המקובלים מרן הראי"ה קוק זיע"א רבה של ארץ ישראל ורבי שלמה עליאשוב זיע"א מחבר הספר 'לשם שבו ואחלמה'. כתיבה: משה נחמני. רמת גן, אור האורות, תשע"ג. 105 עמ'. (054-3082238)
הקשרים ההדוקים בין המקובל הגדול בעל ה'לשם' לבין מרן הראי"ה היו ידועים מאז ומעולם, כולל השתדלותו הרבה של הראי"ה לאפשר את עליית הרב אלישוב ומשפחתו לארץ, ודאגתו לשידוך נכדו העילוי ר' יוסף שלום עם בתו של מקורבו הרב אריה לוין; אולם בחוברת זו הדברים מקבלים ממדים וצבעים הרבה יותר משמעותיים בכמות ובתוכן. כך למשל פרק שלם עוסק בשיטת בעל ה'לשם' בנסתר, כולל בעניין מחלוקתו הגלויה נגד חלק מדעותיו של הרמח"ל. בהמשך מוזכרות כמה נקודות שבהם נחלקו שני המקובלים החשובים הראי"ה והרב אלישוב, אם כי מובן מאליו שמחלוקות אלו לא פגעו כלל בהערכה ההדדית העמוקה של שני הרבנים זה לזה. חלק גדול מן הדברים שבחוברת מבוססים על דברים שאסף וכתב בזמנו מחותנו הרב אריה לוין, וכאן הם באים בתוספת מרובה על העיקר, עם תמונות והסברים.

ספר אור זרוע השלם לרבנו יצחק ב"ר משה מוינא. הלכות נשים חלק א'. מהדורה חדשה ומתוקנת ע"פ כתי"י עם שינויי נוסחאות, מקורות וביאורים. עורך ראשי: הרב שלום יהודה קליין. מרכז שפירא, אור עציון המכון התורני, תשע"ד. 20+רפ עמ'. (08-8502822)
פרויקט 'אור זרוע השלם' של המכון התורני שעל יד ישיבת 'אור עציון' התקדם צעד נוסף כאשר כרך נוסף, השלישי בסדרה, על ענייני מקוואות, נידה, ייבום וקידושין, מוגש לפני הלומד כלול בהדרו. מדובר על סימנים שלג-שסו ותקצה-תרסג של ספר 'אור זרוע' הלכות נשים, כאשר עֵד הנוסח העיקרי, כת"י אמסטרדם, היה המקור גם לדפוס המצוי - ז'יטומיר תרכ"ב וצילומיו, כשמצטרפים אליו שני כתבי יד חלקיים, וחמישה כתבי יד של קיצור האו"ז – פסקי בנו מהר"ח או"ז המסודרים כסדר ספר או"ז הגדול. כעשרה רבנים ואברכים של המכון התורני עסקו ועוסקים בפרויקט זה, הכולל שינויי נוסחאות מקיפים ומערכת הערות ומקורות והפניות רחבה ביותר. העורך הראשי מוכיח במבוא שהסדר הנכון הוא שהלכות נידה יבואו לפני הלכות מקוואות כמקובל בדרך כלל, ולא כפי שנמצא בכת"י אמסטרדם ובעקבותיו בנדפס, ובכל זאת גם מהדורה משובחת זו שמרה על הסדר המקובל בדפוסים – הלכות מקוואות בראש. הוא מוכיח שפסקי מהר"ח או"ז נכתבו אחרי מיתת אביו, ומכאן שבמקום של סתירה הם מבטאים ללא ספק את דעתו האחרונה של ר"י או"ז, והוא משלים על פי זה שני פסקים בתחילת הלכות מקוואות. 'מכון ירושלים' בראשות הרבנים לבית בוקסבוים, שבתחילת הדרך היה שותפו של המכון התורני של ישיבת אור עציון בעיצוב הפרויקט הזה ובהוצאתו לדרך, הוציא לאור בינתיים את כל חלקי האור זרוע בשלושה כרכים ע"פ כתבי יד עם הערות ומקורות קצרים ומספיקים, אך אין להשוות מהדורה זו למהדורה השלמה ההולכת ונדפסת. יהי רצון שהרב קליין ואנשי מכונו יזכו לסיים בקרוב פרויקט חשוב זה.

על גאולתנו ועל פדות נפשנו. דברים שנשא אבינו הרב מעלה גלינסקי זצ"ל על חגי ניסן אייר סיון. מהדורה ניסיונית. ירושלים, תשע"ד. 110 עמ'. (02-6535447)
פטירתו של הרב מעלה גלינסקי, איש תורה וחינוך ומשפחה, ממנהלי ישיבת שעלבים וחבר מערכת 'המעין', לפני שנה, העלתה למודעות של רבים את פעילויותיו הרבות, חובקות העולם, למען החינוך התורני של בני ובנות ישראל. לקראת האזכרה הראשונה שנערכה בסוף חודש ניסן בישיבת שעלבים פירסמו בני המשפחה חוברת ובה י"ז מדרשותיו של הרב באירועים שונים, וכן דברי זיכרון של כמה ממכיריו ומוקיריו. מרגשים בעיקר הדברים שסיפר הרב ז"ל על ביקוריו בברית המועצות בימים הקשים בהם מסך הברזל ניצב בכל עוזו והפריד בין העולם החופשי לבין בית הכלא הענק שמאחוריו, והרב גלינסקי העיז להיכנס לתוך הכלא הזה כדי להביא תורה ואורה לאחיו היהודים, עשה והצליח. את דבריו בנושא הוא מסיים במילים (עמ' 92) 'פך השמן לא מתרוקן, הנס חוזר בכל יום ובכל מקום, עם ישראל נצחי ופך השמן נצחי'; הדברים נכונים ומרגשים, אלא שצריך שיהיו תמיד מוכנים במקום ובזמן אנשי קודש שידליקו את המנורה הטהורה ויגרמו לנס לקרום עור וגידים - והרב גלינסקי היה שם... תנצב"ה.

ספר כף ונקי השלם. על נוסחי התפילה וענייניה, לרבינו הגאון המלוב"ן רבי כליפא מלכא. ההדיר וערך מכת"י והוסיף הארות ומבוא משה עמאר. לוד, אורות יהדות המגרב, תשע"ד. 444+43 עמ'. (08-9228444)
רבי כליפא בן מלכה חי לפני כשלוש מאות שנה בעיר אגאדיר שבמערב מרוקו, על שפת האוקיינוס. הוא נולד סביב שנת ת"ל ונפטר בשיבה טובה סביב שנת תק"כ. הוא היה מראשי הקהל, כתב ספרים רבים, ובמבוא מתאר הרב פרופ' עמאר בהרחבה ובטוב טעם את תקופתו, הנהגותיו, היהודים במרוקו בימיו, הקהילות השונות, הרבנים והלמדנים בזמנו, ואת ספריו הרבים שכתב ורק את חלקם הצליח להדפיס. ספר זה 'כף ונקי' עוסק בענייני התפילות, והוא כולל ארבעה חלקים: תפילות חול ושבת, תפילות המועדים, תפילות הימים הנוראים, ועוד 'פרפראות' – כמאתיים סימנים ובהם בירורי הלכה ודיוני מוסר ופרשנות ואגדה ועוד ועוד, כפי שהעלה עטו של הרב כליפא, והכל בההדרותו המדוייקת של הרב עמאר. הספר מסתיים במפתחות מפורטים ובמבוא בצרפתית.

סידור תפילת אליהו. עם תורת מרנא ורבנא רבינו אליהו מוילנא. עם הלכות ומנהגי הגר"א, נוסח הגר"א, וליקוטי הגר"א. בעריכת הרב יוסף אליהו הלוי מובשוביץ. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשע"ד. 20+תשח עמ'. (02-6526231)
כבר יצאו לאור בשנים האחרונות כמה וכמה סידורים על פי מנהגי הגר"א ועל פי נוסח הגר"א ועם ליקוטים מכתבי הגר"א. הסידור 'אזור אליהו' על פי נוסח הגר"א הפך להפתעת עורכו והמוציאים לאור לסידור שנדפס בהרבה אלפי עותקים ובכמה וכמה מהדורות, וגם הסידורים האחרים הקשורים למשנת הגר"א חוזרים ונדפסים פעם אחר פעם. אבל מקום הניחו לרב מובשוביץ, ממנהלי מוסד הרב קוק ורבה של קהילת 'אוהל יצחק' בשכונת קרית משה, לאסוף למקום אחד את כל שינויי הנוסח ואת כל ההלכות ומנהגי התפילה וליקוט רחב מאוד של פירושים וביאורים על הסידור כולו. גוף הסידור כולל את נוסח אשכנז המקובל, והערות הנוסח ניתנות במדור מיוחד בתחתית העמוד. הסידור כולל סליחות ויוצרות וגם 'השלמות' – ליקוטים מדברי הגר"א הקשורים לתפילה אך אינם מבארים פיסקה מסוימת בסידור. מפתח למילים נרדפות ולדבר והיפוכו, סידרת תיבות זהות והפוכות שהגר"א מסביר אותם לאורך הסידור, מסיים את הכרך הגדוש הזה.

מילי דידים. בעניני מים ראשונים ושניים שבנטילת ידיים. מאת יעקב לורץ'. ירושלים, תשע"ד. 9+קצג עמ'. (02-5373934)
לעיתים נראה שהלכות נטילת ידיים הם מההלכות שהרבה דשים בעקביהם, אולם מתברר שיש בהם הררים התלויים בשערה, מחלוקות ראשונים וספיקות באחרונים, ומקום רב הניחו ללמדנים לעסוק במשנה מסכת ידים ובכל הסוגיות הקשורות אליה, שרבות מהן הן הלכה למעשה. הרב לורץ', אברך ותיק בישיבת מיר ות"ח מופלג, מצאצאיו של רש"ר הירש זצ"ל, מוציא לאור כרך נוסף מחידושיו בעקבות סיום לימוד הנושא עם חבורת תלמידי חכמים בראשות הרב פרץ תרשיש. לג סימנים בספר, רובם על פי סדר המשנה ואחד על הטור והשו"ע, והם מקיפים עניינים רחבים בהלכות אלו. כך למשל בסימן יב דן המחבר במעלת הנטילה מרביעית בבת אחת, ובדין המקובל על רוב הראשונים שאם נטל מים ראשונים מרביעית ויותר פטור ממים שניים, והוא מאריך ומרחיב בדין זה ומוצא נפקא-מינות בין מי שנוטל מים שניים לבין מי שנטהר במים ראשונים יותר מרביעית, והאם צריך דווקא שהמים יבואו בקילוח אחד או לא, ועוד ועוד. בסימן האחרון נידונה על פני י"ז עמודים מחלוקת הראשונים והאחרונים אם כאשר עשה צרכיו ועכשיו נוטל ידיים לסעודה יכול ליטול פעם אחת ולברך ענט"י ואש"י – או שצריך ליטול ולברך אש"י ושוב ליטול ולברך על נט"י, ומתברר שזו מחלוקת עתיקה שמתחילה ברבותיו של רש"י, ומסתיימת בהכרעת החזו"א שאכן כך נוהגים. ייש"כ של הרב לורץ' שמזכה את הציבור כולו בחידושיו הלמדניים בעיון ההלכה.

לוח ראשונים ואחרונים; לוח סדר הדורות; לוח ראשי ישיבות. המסדר: הרב יוסף אוחנה. ירושלים, ישיבת חיי אהרן. (02-6521811)
אברך ירושלמי בשם הרב יוסף אוחנה טרח וחיבר וסידר שלושה לוחות לתועלת הציבור. הראשון הוא לוח ראשונים ואחרונים מרב האי גאון ועד לבעל תרומת הדשן ומר"י אברבנאל ועד לרבי חיים מבריסק, צ"ה מגדולי ישראל בדורות אלו עם תאריכי חייהם, הרשומים בתוך טבלה המתארת את התקופה כולה. בנוסף חיבר את לוח סדר הדורות – טבלה מרשימה וצבעונית על הדורות מאדם עד נח ומנח עד אברהם, כשבטור מקביל ניתן לראות צינור ארוך המחולק לזמנים מבריאת העולם ועד השואה, ומצידו השני של הכרטיס רשימת הזוגות והתנאים והאמוראים עם פרטים חשובים נוספים. בכרטיס השלישי רשומים כסדרם ראשי הישיבות הליטאיות מאז הקמת ישיבת וולוז'ין ועד השואה ופרטים על תלמידי ישיבת וולוז'ין שהתפרסמו כגדולי תורה, כשלרשימה נכנסו העילוי ממייצ'ט ור' אריה לוין אבל לא הראי"ה קוק למשל... בצד השני נרשמו התלמידים המפורסמים של ישיבות ליטא האחרות, רבים מהם הקימו ישיבות בעצמם ומשם נפוצה תורת ישיבות ליטא על פני כל הארץ. הכרטיסים יוצרו בצבעים ובגדלים שונים, ועשויים להביא תועלת גדולה לתלמידים וגם למלמדיהם.

אילת השחר. דיואן לימי הסליחות. סליחות ופיוטים הנאמרים מראש חודש אלול ועד צאת יום הכפורים, אשר חוברו במרוקו ובצפון אפריקה מתקופת הראשונים ועד ימינו. מאת אלעד פורטל. עורך ראשי: ירון אטיאס. ירושלים, 'הדסים' – הבמה להתחדשות רוח יהדות ספרד, תשע"ד. 215 עמ'. (077-4400366)
ספר הכולל עשרות פיוטים וסליחות שנהגו ונוהגים לאומרן בקהילות מרוקו, מנוקדים ומסודרים, כשלכל פיוט מוקדם 'כרטיס פיוט' ובו הפרטים הרלוונטיים: שם הפיוט, שם המחבר, ה'כתובת' (=מוטו) – משפט שכתב המחבר (אם כתב) ככותרת משנה לפיוט, ייעוד הפיוט, הסימן (אקרוסטיכון, אם יש), נועם (הלחן שבו אמורים לנגן אותו שנקבע ע"י המחבר), מקורות הפיוט (מתוך עשרות חיבורים) ומספרו ב'אוצר השירה והפיוט' של דוידזון. הספר פותח בהלכות ימים נוראים בחרוזים לאור פסיקתם של חכמי המערב מתוך הספר 'הלכה ברנה' לרבי ברוך אברהם טולידאנו; למשל 'מוסף אחרי שבע אל תאחר, על כן בזמירות וסליחות תקצר, מוריד דמעות על בני אהרן, לא יראה מיתת בניו בהם ירון, וכו' וכו'. בסוף הספר מובאים תולדות החכמים המוזכרים בספר, תפילות לבית עלמין, מפתחות וביבליוגרפיה. מלאכה יוצאת מן הכלל של צוות צעיר ונמרץ, שאפשר לצפות ממנו לגדולות.