המעין
עוד בעניין מכירת הקרקעות בשמיטת תשע"ה / הרב מאיר ברקוביץ
עוד בעניין מכירת הקרקעות בשמיטת תשע"ה*
לכבוד מערכת 'המעין' שלו' וברכה.
א. בגיליון הקודם בעמ' 18 נאמר שאין בעיה בכך שֶחלות המכר היא מא' בתשרי, ובהערה 11 כתב הרב וייטמן שליט"א שעל אף שיש איסור שבות לבצע קניין בשבת - אין מניעה שקניין יחול בשבת או ביו"ט אם לא עושים בהם מעשה קניין.
יש להעיר שדבר זה נפתח בגדולים. רבי בונם אייגר הציע בפני אחיו רע"א (שו"ת רע"א סי' קנט) שני מקרים, קניין בע"ש שיחול בשבת, וקניין בע"ש בתנאי כשקיום התנאי יהיה בשבת, כשהוא עצמו נטה להתיר בשני האופנים - שהרי באופן הראשון לא עשה מעשה בשבת, ובאופן השני אע"פ שעשה מעשה אין במעשה אלא קיום תנאי בלבד. רע"א רצה בתחילה להוכיח כדברי אחיו מדברי תרוה"ד (הובאו דבריו במג"א סי' שלט ס"ק ח) שהכריע שאין פודים בכור בשבת מפני הברכות (ביום שישי אינו יכול לברך כי חלות הפדיון תהיה רק בשבת, ובשבת אינו יכול לברך כי אינו עושה מעשה) והסעודה, ומכאן שלא ראה בעיה לעשות פעולה ביום שישי כשֶחלות הפדיון תהיה בשבת. אמנם מסקנת רע"א (מכח סוגיית הגמ' ביומא יג השואלת כיצד דואגים שלכהן גדול תהיה אשה ביוה"כ) ששני האופנים הנ"ל אסורים משום שבות. ובמנחת פתים (או"ח סי' שז אות ד) ציין לדברי מהר"י ברונא שאין פודין ביום שישי באופן שיחול בשבת, דומיא דמשא ומתן.
רבים היפנו למחלוקת התנאים בירושלמי שבת (יח, א) לגבי הפרשת תרומה מערב שבת שתחול בשבת, ראה למשל בדברי האור שמח (שבת כג, יב). אך יש שדחו הוכחה זו (ראה שו"ת הר צבי ח"א סי' קכו), והעלו שיש לבחון איסורו של מי הותר – של המוכר או של הקונה או של שניהם; הרב פרנק הסיק שאסור בשבת לעשות כזה קניין רק כששני הצדדים נושאים באחריות, ולכן קניין שמתחיל בע"ש וחל בשבת אסור מצד זכיית הקונה, אבל במקדיש או מפריש תרו"מ, שאין צד לאסור מצד הקונה, שפיר דמי להפריש בערב שבת על מנת שהמעשה יחול בשבת. אמנם אם הקונה גוי שוב אין איסור[1].
ב. הרב וייטמן כתב (בעמ' 16-17) שחסרה בשטר ההרשאה נתינת רשות מפורשת של בעלי הקרקע למכור את הקרקעות לגוי. לדעתו בלי זה לא ברור שנותן ההרשאה מסכים למכירה לגוי, שהרי קיים איסור לא תחנם.
אולם יש להעיר שהראי"ה כתב מפורשות (שו"ת משפט כהן סי' ס) שלשון ההרשאה סתום בכוונה באופן שמאפשר לרבנות למכור אף לישראל, וע"י דבר זה מרוויחים שאף למי שחושש שיש כאן שליח לדבר עבירה - הרי לשיטת המל"מ (גניבה ג, ו) לא דנים כשליחות לדב"ע שליחות בסתם שנעשתה בעבירה[2]. עכ"פ ברור מדברי הרב קוק שהקפיד שההרשאה תהיה סתומה, להיפך מהצעת הרב וייטמן שתיכתב נתינת רשות מפורשת למכור לנכרי[3].
מאיר ברקוביץ
* הערות על מאמרו של הרב וייטמן ב'המעין' הקודם, גיליון 211, תשרי תשע"ה [נה, א].
[1] וע"ע אבנ"ז או"ח סי' נא; שו"ת תורת חסד (מלובלין) סימנים יג-יד; שו"ת רד"ד (לרבי דוד דב מייזליש מלאסק) ח"ב או"ח כה; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' צו; שו"ת ארץ צבי סי' קט; אג"מ או"ח ח"ג סי' מד; ועוד.
[2] וכבר העיר הרב פרנק שיישום דברי המל"מ בנידון דידן תלוי במחלוקת הנו"ב (אה"ע קמא סי' עה) וקצוה"ח (קפב, ב). המל"מ דיבר על גנב ששלח שליח לטבוח והשליח טבח בשבת – באופן זה דבר העבירה (שחיטה בשבת) לא נעשה מכח השליחות ולא יבטלנה, אך אם מינה שליח לגרש והשליח נתן לאשה את הגט בעל כורחה (כנגד חדר"ג) לדעת הנו"ב השליחות בטלה, וקצוה"ח הפנה למל"מ הנ"ל. לפי הרב פרנק יש לחלק בין המקרים, כי נתינת הגט לא יכולה להתפצל לשנים, מצד אחד נתינה מכח שליחות ומצד שני כפעולה עצמאית של השליח, כי אין לשליח כח עצמי כלל (בניגוד לשחיטה בשבת שאינה זקוקה לשליחות).
[3] תגובת הרב וייטמן: לגבי הערה א: יישר כח גדול על הבאת המקורות והאסמכתא לדברים שהסקתי ושיערתי מדעתי . לגבי הערה ב: התייחסתי לדברים בהערה מס' 6 במאמר. הזכרתי שם שבטפסים שהוכנו על ידי הרב קוק זהות הקונה נשארה פתוחה, והערתי שהניסוח שם פחות בעייתי מאשר בנוסח הטפסים שהחתימה הרבנות לקראת השביעית הנוכחית . אני מבין את הסיבה להשמטת הנוכרי, אך אני עדיין סבור שהדבר פוגע מאוד בתוקף ההרשאה ובאפשרות למכור על סמך נוסח זה את הקרקע לנוכרי; לכן לדעתי יש להזכיר בשטר ההרשאה בפירוש הסכמה של בעלי הקרקע למכור את הקרקעות לגוי .