המעין

* התורה מצווה אותנו (דברים יז, ח-יא) 'כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל'. בפסוקים אלה מבואר שיש לשאול את בית הדין הגדול שבירושלים כאשר מתעוררת מחלוקת בהלכה, וכפי שביאר רש"י: "דברי ריבות – שיהיו חכמי העיר חולקים בדבר זה מטמא וזה מטהר זה מחייב וזה מזכה" ואז "וקמת ועלית". כך ניתן גם להבין את דברי אונקלוס שתרגם "דברי ריבות" - "פתגמי פלוגתא". וכתב הר"ן (דרשות הר"ן, דרוש אחד עשר, עמ' תלד במהדורת מוסד הרב קוק): "ועל זה אנו בטוחים במצוות התורה ובמשפטיה שאנו מקיימים רצון ה' יתברך, כל זמן שנסמוך על מה שיסכימו בהם גדולי הדור". לאור זאת נשאלת השאלה, איך יתכן שנשארו מחלוקות מהתקופה שבה בית הדין הגדול עוד היה קיים? בשעתו דנתי בסוגיא זו עם הגאון רז"נ גולדברג זצ"ל בשיחה בעל-פה ובמכתב, וזכיתי למכתב תשובה שמתפרסם כאן לבקשת עורך 'המעין'. הוספתי פיסוק וכמה שינויי לשון קלים והערות, וידובבו שפתותיו בקברו. תנצב"ה. [התייחסויות נוספות של הגרז"ן זצ"ל לנושאים אלה נמצאות בחוברת "דרכי הפסק", שבט תשס"ה, ובמאמר "לפשר המחלוקות שבתלמוד" בספר מנחה לאי"ש, תשנ"א. עוד על נושא זה (לבד מהמצויין להלן) ראה תוספתא סנהדרין ז, א וחגיגה ב, ט, הובאה בבבלי סנהדרין פח, ב ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"ד; חקרי לב יו"ד פו; חסדי דוד על התוספתא סנהדרין שם, ובספר יסוד המשנה ועריכתה פרק א]. תודה לרב פרופ' נריה גוטל על היוזמה והסיוע. בניהו שנדורפי.

[1] שבת טו, א.

[2] רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות עשה קנג כתב: "ומאותה שעה בטלו כל הדינין התלויין בבית דין הגדול", וראה עוד בדבריו בפירושו לתורה דברים יז, יא. ובספר התרומות שער מה אות ד כתב: "ואין המצוות שבבי"ד הגדול נוהגות משגלו סנהדרין מלשכת הגזית, דכתיב 'לשכנו תדרשו'". אכן מדברי הרמב"ם מוכח שסובר כי תוקפו של בית הדין הגדול הוא גם כאשר אינו במקומו, ראה בדבריו בספר המצוות שם (ומגילת אסתר ולב שמח שם), ובהלכות קידוש החודש פ"ה הלכות א-ג, ובהלכות איסורי ביאה פי"א ה"א, והלכות סנהדרין פי"ד הי"ב. ובהקדמה למשנה תורה כתב: "ובית דין הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד". מחלוקת זו בין הרמב"ם לרמב"ן צוינה על ידי השואל, ונראה שהרב סבור שגם לפי הרמב"ם, אף על פי שיש תוקף לבית הדין גם לאחר שגלה, מ"מ לגבי דין זקן ממרא אין תוקף לבית הדין הגדול, וסמכות הכרעת המחלוקות תלויה בדין זקן ממרא.

[3] סנהדרין יד, ב.

[4] בשיחה בעל פה (שקדמה למכתב זה) אודות דברי הרמב"ם בהלכות ממרים פ"א ה"ד הכותב "כשהיה בית דין הגדול קיים לא הייתה מחלוקת בישראל... משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל", הסכים הרב שכוונת הרמב"ם דווקא לבית הדין כאשר היה במקומו, ודקדק כן מדברי הרמב"ם שם בהלכה א: "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה".

[5] עיין רמב"ן סנהדרין לב, א.

[6] עיין כללים שבסוף ספר גט פשוט כלל א.

[7] כעין דברים אלה, שהיעדר ההכרעה נבע מצרות הגלות, כתב גם החזו"א בהערותיו לקונטרס דברי סופרים סימן ב (נדפס בסוף קובץ עניינים) אות ג. וע"ע בדברי מהר"ץ חיות במבוא התלמוד פרק יד.

[8] כעין דברים אלו, שחוסר ההכרעה נבע מכך שהדבר לא היה בכוחם, כתב גם בשו"ת שאילת דוד (מקור בית אב להלכה ודרכי הוראה מאמר ב ציון א להערה א שבהגהה א, עמוד 12).

[9] עיין דורות הראשונים חלק ראשון כרך שלישי (מסוף ימי החשמונאים עד ימי נציבי רומא) פרקים יג, יז.