"את אשר התרת אסרנו"? הבהרות בעניין כשרות תותי השדה / הרב איתם הנקין הי"ד

הורדת קובץ PDF

הרב איתם הנקין הי"ד

"את אשר התרת אסרנו"?

הבהרות בעניין כשרות תותי השדה*

רקע – כשרות התותים מאז תשס"ח

נתונים חדשים וניתוחם אליבא דהלכתא

נתוני תשע"ב

נתוני תשע"ה

רקע – כשרות התותים מאז תשס"ח

על גבי תותי השדה קיימים באופן טבעי חרקים שונים, ועל כן יש לנקותם לפני האכילה. עובדה זו כבר נזכרה בדברי כמה מרבותינו האחרונים[1], והובאה שוב בדורנו בספרים המיוחדים לסוגיית החרקים במזון, בראשם ספר 'בדיקת המזון כהלכה' לרב משה ויא שליט"א, בו תוארו ה"טריפסים" ושאר החרקים הקיימים בתותים כמו גם הדרכים (המורכבות) שיש לנקוט על מנת לאפשר את אכילת התות. אף על פי כן, למעשה, דומה כי רבים מן המדקדקים במאכליהם לא היו מודעים בעבר לבעיה זו, ונהגו לאכול תותים ללא בדיקה מספקת.

אמנם, מסביבות שנת תשס"ח ואילך החלה להתפרסם ברבים הוראה האוסרת לגמרי אכילת תותים, בעקבות בדיקות של גורמים שונים (תחילה בארה"ב ואחר כך בארץ) שהגיעו למסקנה שהחרקים שעל גבי התותים – שהיו כאמור מוכרים גם לפני כן[2] – נשארים גם אחרי פעולות הניקוי. הוראה זו זכתה הפעם לתשומת ליבו של כלל הציבור, ובעקבות זאת במקומות רבים החלו להימנע מאכילת תותי שדה.

על רקע זה הוצאתי לפני כארבע שנים לאור באמצעות המכון לרבני ישובים בקרית ארבע את ספרי 'לכם יהיה לאכלה' על סוגיית החרקים במזון, ובו בין השאר פרק העוסק באופן מיוחד בשאלת כשרות תותי השדה. בהתאם לבירור המציאות (בפרט לאור בדיקה של המכון למצוות התלויות בארץ) ובירור ההלכה, נסתיים הפרק בהיתר לאכילת התותים אחר הסרת הראש[3] ושטיפה מתחת הזרם (כאשר לכתחילה רצוי להשרותם כמה דקות במי סבון). היתר זה נסמך על הוראתו של מו"ר הגר"ד ליאור שליט"א הלכה למעשה[4].

אמנם (כאמור), רוב המומחים והמכונים העוסקים בתחום לא כן עימם, וחלק גדול מהם אסרו לגמרי אכילת תותי שדה טריים, מלבד אחרי ריסוק התות או קילופו וכיוצא בזאת. אלא שבינתיים, מאז הוצאת הספר, נשתנו הדברים אצל חלקם כמה פעמים לטיבותא, ספק מפני שינוי המציאות ספק מפני שינוי ההוראה, וכנראה בעיקר מפני שנחתו לברר ולמדוד את המציאות הסטטיסטית בהיקף רחב ושיטתי יותר מבעבר. כך, בעוד שבשנים תשס"ח-תשע"ב לא התיר הרב יהודה עמיחי שליט"א ראש מכון התורה והארץ אכילת תותים אלא אחר שפשוף כל תות בסקוטש וכדומה[5], הרי שמתשע"ג והלאה הוא מתיר על ידי שתיים-שלוש השריות ושטיפות וללא צורך בשפשוף[6]. עם זאת, גופים אחרים מצריכים גם כיום שפשוף במברשת אחר השריה[7], ויש מהם שעדיין אינם מתירים אלא בקילוף או טחינה כנ"ל.

 

נתונים חדשים וניתוחם אליבא דהלכתא

כל הארגונים, על הוראותיהם השונות מסתמכים על בדיקות הנערכות במכוניהם. חלק מהם אינם נוהגים (משום מה) לפרסם את פירוט תוצאות הבדיקות, אלא רק את שורת ההוראה למעשה – דבר שאינו מאפשר לאחרים, ואפילו לגדולי תורה ומורי הוראה המובהקים ביותר, להביע דעה בנושא באופן עצמאי[8]. אך יש מספר ארגונים המפרסמים גם את פירוט תוצאות הבדיקות – בעיקר מכון התורה והארץ והמכון למצוות התלויות בארץ. ברצוני אפוא לדון כעת בנושא אכילת התותים לאור הממצאים והנתונים שפורסמו בשנים שחלפו מאז יציאת ספרי לאור.

 

1. נתוני תשע"ב

בעדכון של מעבדות התורה והארץ מחודש שבט תשע"ב, נמסר כי "בשטיפה ראשונה" נמצאה נגיעות של 12.7%, "לאחר שטיפה ראשונה" נמצאה נגיעות של 3.6% ו"לאחר שטיפה שניה" נמצאה נגיעות של 1.2% בלבד[9]. פירושו של דבר, על פניו, שהנגיעות הבסיסית של התותים היא כ-12% - נתון שאכן נחשב כמקובל למיעוט המצוי המחייב בדיקה, אך נמוך משמעותית מהנגיעות הבסיסית שנודעה לתותים בשנים הקודמות. לאור הממצאים הללו נשאל הרב יהודה עמיחי שליט"א מדוע לא ניתן להסתפק בשטיפה פשוטה של התותים? והשיב כך[10]:

כשיש 12% נגיעות זה אומר שיש מיעוט המצוי ואי אפשר לאכול ללא בדיקה. וכל זמן שלא בדקת אסור לאכול. השטיפות לבד מורידות, אבל מין שהוא נגוע לא מספיק בו בדיקת רוב אלא צריך בדיקת הכל, ועל כן יש צורך בשתי שריות של התותים במים (שטיפה) ולאחר מכן שפשוף בספוג סקוטצ' וכד'.

כלומר, היות שמקובל ששיעור נגיעות של 12% הוא מיעוט המצוי המחייב בדיקה, וכידוע חובת הבדיקה מוטלת על כל פרט ופרט כדברי הרשב"א שהובאו ברמ"א[11], יש לעשות מעכשיו את כל הדרוש על מנת ששיעור הנגיעות יהיה אפסי כפשוטו, 0%.

אולם לענ"ד הדברים אינם נכונים. דברי הרשב"א עניינם שכאשר יש לפנינו קבוצה של פרטים החייבת בבדיקה מצד החשש למיעוט המצוי, אי אפשר להסתפק בבדיקת קצתם, ואפילו לא בבדיקת הרוב, כי החשש קיים במידה שווה לגבי כל פרט ופרט שאף אם היה עומד לחוד היה צריך לבודקו, ומה התועלת לגביו בכך שבדקנו את חבריו? אבל אין זה נוגע למקרה שלפנינו, שבו אכן ביצענו את פעולת הניקוי על כל התותים בלי יוצא מן הכלל. במקרה זה השאלה היא אחרת: האם כשאופן הבדיקה שביצענו מועיל – לפי הניסיון – לגבי רוב הפרטים אך לא לגבי כולם (בנידון דידן: שטיפה המורידה את אחוז הנגיעות מ-12.7% ל-3.6%), ניתן לסמוך עליו, כאשר היה מדובר מלכתחילה במיעוט המצוי[12]?

כידוע הורונו חז"ל לחשוש למיעוטא, על אף שמעיקר דין תורה 'אחרי רבים להטות' – אולם למיעוטא דמיעוטא לא חיישינן. אם כן, כאשר אדם נוטל כמה תותים לאוכלם, היות שלאור השיטה המקובלת יש בתותים מיעוט המצוי של חרקים, עליו לבודקם, אף על פי שלפי הנתונים הנ"ל (אחד מתוך שמונה בממוצע) רוב הסיכויים שאותם תותים שבידו נקיים הם. האדם עושה אפוא פעולה של בירור האיסור מהמותר, כלומר שטיפה, שלאחריה (לפי הנתונים הנ"ל) שיעור התותים הנגועים הוא אחד בלבד מתוך עשרים ושמונה. ובכן, כעת לחשוש לגבי התותים שבידו שלא זו בלבד שהיה בהם מתחילה מאותם 1/8 הנגועים אלא שיש בהם כעת דווקא מאותם 1/28 הנשארים נגועים גם אחרי שטיפה (ולאחר שטיפה נוספת: 1/83) - הרי זה לכאורה חשש למיעוטא דמיעוטא גמור[13]. וכן כל כהאי גוונא, אם אדם נוטל פרי הנגוע במיעוט המצוי, ועושה בו פעולה שמועילה לנקותו ברוב המקרים לאחוז שעדיין לא התנקה, זהו לכאורה כמיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן ליה[14].

עם זאת נראה שהעניין מותנה גם באופן החישוב של יחידת המידה לעניין מיעוט המצוי. בדוגמא הנ"ל היה מדובר על אדם יחיד הלוקח כמה תותים, כפי הרגיל; אך במקרה של משפחה העומדת להגיש לשולחנה קופסה שלמה של תותים, לכאורה – הגם שאין זה מוכרע – יש לנו לדון על כל הקופסה, בפרט אם קוצצים את תכולתה ומערבבים יחד בקערה וכיו"ב[15]. אם כנים הדברים, אזי (לפי הנתונים שנמסרו בתשע"ב) אדם הבא לאכול תותים צריך מעיקר הדין לבצע שטיפה אחת מתחת לזרם, ובמקרה של משפחה הבאה לאכול קופסה שלמה – להוסיף עוד השריה[16].

כל זאת – קל וחומר לפי הנתונים שנמסרו כעבור שנה ממעבדת החרקים של מכון התורה והארץ[17], לפיהם "בשטיפה ראשונה" היתה הנגיעות 6%, "לאחר שטיפה ראשונה" 3% ו"לאחר שטיפה שניה" 0.3 בלבד – נתונים שבכל שלב ושלב הינם פחותים פי כמה וכמה ממה שהוחזק בתודעת הציבור מאז ההכרזה על איסור התותים[18]! אמנם, לא מדובר בנתונים קבועים אלא – כפי שניתן להיווכח – במספרים המשתנים לכאן ולכאן מדי שנה, אך הם יכולים ללמד כי יש כנראה זמנים מסוימים בהם התותים אינם אף בגדר מיעוט המצוי (לרוב השיטות), וחשוב מכך – ששטיפה היא פעולה המועילה באופן עקבי לנקות את רוב התותים, הגם שלא את כולם.

 

1. נתוני תשע"ה

לאחרונה פרסם הרב עמיחי את נתוני הנגיעות בתותים כפי שנבדקו בחודש שבט תשע"ה על ידי מעבדות מכון התורה והארץ[19]. לפי המתואר נבדקו עשרות אריזות ("נספקים") של תותי שדה שבכל אחת מהם 30-45 תותים, בדרך כזו: תחילה הוּרד העלה עם מעט מהפרי מכל התותים ונעשתה בדיקה ראשונה, ולאחר מכן נעשו שלוש השריות במי סבון תוך ערבוב, כאשר בסיום כל השריה נעשתה בדיקה חוזרת.

לאחר תיאור התהליך הובאו תוצאות בדיקות מפורטות של עשר אריזות; יש להניח כי רשימת התוצאות המלאה של כל עשרות האריזות לא נדפסה בשל קוצר היריעה, אך לא הוברר על סמך מה נבחרו אותן עשר שהובאו, והאם ובאיזו דרך הן מייצגות את הממוצע הכללי. מכל מקום, התוצאות היו כך:  

1. בכל האריזות נמצאו תחילה בין 6 ל-17 חרקים[20]. כלומר, שיעור הנגיעות הבסיסי נע בממוצע סביב 30% מהתותים – זאת אם נניח שכל חרק וחרק היה על תות נפרד, מה שכמובן אינו מוכרח; אך בכל אופן מדובר בנתון גבוה משמעותית מזה של תשע"ב-תשע"ג.
2. בכל המקרים שטיפה (השריה) אחת לא ניקתה לחלוטין את האריזה, אך היא הפחיתה משמעותית את שיעור הנגיעות: 3 חרקים בממוצע, כ-8%[21].
3. שטיפה נוספת, שניה, הועילה לנקות את האריזות כמעט לחלוטין: בשש מתוך עשר אריזות לא נותרו חרקים כלל, ובארבע האחרות נמצאו עדיין חרקים בודדים – בממוצע כולל מדובר בפחות מ-2%[22].
4. אחרי השטיפה השלישית, כצפוי, כבר לא נמצאו חרקים כלל בשום אריזה[23].

בהתאם לדרכו הנזכרת, מסקנת הרב עמיחי לאור הממצאים הללו היא כי לאחר הורדת העלה עם חלק מהתות "יש לעשות שטיפות [=השריות] אלו שלוש פעמים", כדי להשיג נקיות של 0%, ולבסוף לשטוף תחת הברז כדי להוריד את הסבון. אולם לפי מה שביררתי לעיל, מעיקר הדין אין לחייב אף במקרה זה אלא השריה אחת, שהיא פעולה המועילה לנקות בממוצע שלושה מכל ארבעה תותים נגועים[24] – והרי מעיקרא היו התותים הנגועים מיעוט בלבד; ואמנם אפשר שבנתונים הגבוליים שכאן (שאחר הניקוי נותרו כ-8%) יש מכל מקום לעשות שטיפה נוספת אחרי ההשריה[25].