המעין

מצוות האכילה והסעודה בערב יום כיפור / הרב עמיחי כנרתי

הורדת קובץ PDF

הרב עמיחי כנרתי

מצוות האכילה והסעודה בערב יום כיפור

אכילה וסעודה

מקור דין מצות הסעודה

הטעמים שכתב רבינו יונה

זמנה

שלא לכעוס...

אכילה וסעודה

קיימת מצות אכילה בערב יום הכיפורים, שנלמדת מהפסוק "בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם", ולמדו חז"ל מזה רמז שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. דנו בעניין מצוה זו אם היא מצוה מדאורייתא או מדרבנן, האם היא מתחילה כבר מהלילה, מה דין נשים בה, האם חייב בה חולה שפטור מהצום, ועוד נידונים שונים, ואכמ"ל. בכל אופן לגבי מצוה זו נראה לכאורה ברור שאין החיוב בה כפוף לגדר "אכילה" בהלכות אחרות, כגון שאין נצרך דוקא שיאכל כזית בכדי אכילת פרס, וגם מסתבר שאכילה גסה במקרה זה שמה אכילה, אלא העיקר שלמעשה יעסוק באכילה בערב יום כיפור[1].

אולם פחות ידוע שמלבד עיקר הדין הנ"ל[2], קיים דין נוסף[3] בערב יום הכיפורים שמבואר בראשונים ובפוסקים, והוא המצוה לערוך בו סעודה. לכאורה עיקר החילוק בין אכילה לסעודה הוא שמצות האכילה כוונתה להרבות באכילה ולאו דוקא לאכול בדרך חשיבות[4], ואילו מצות סעודה משמעותה לאכול דרך קביעות וחשיבות, לפרוס מפה ולאכול דברים חשובים, טעימים ומשמחים, כגון אכילת פת, בשר ודגים[5] וכו'. וז"ל שיבולי הלקט סי' שז: "הא למדת שמנהג הראשונים היה לקבוע סעודתם ולתקן מאכלים טובים וערבים ערב יום הכיפורים, וכן מנהג פשוט בישראל".

 

מקור דין מצות הסעודה

דין 'סעודה' בערב יום הכיפורים אינו מופיע בגמרא, אלא נמצא בחז"ל במעשה הידוע בחייט, שהובא בלשון ארמית במדרש בראשית רבה יא, ד (וכן בפסיקתא רבתי סי' כג במעט שינוי), והביאו הטור סי' תרד בלשון הקודש. עיקר המעשה הוא שחייט אחד קנה דג גדול וחשוב לכבוד הסעודה הזאת במחיר יקר מאוד, ומובא שם שאמר החייט למלך שמצד השמחה שאנחנו היהודים שמחים על כפרת העוונות ביום זה, ולהראות גם את בטחוננו בכפרה, אנו מקפידים על סעודה מכובדת בערב יום כיפור. ומבואר שהחייט הקפיד דווקא על אכילת דג בסעודה זו, אע"פ שאת מצות האכילה אפשר לקיים בכל דבר אכילה.

ועוד משמע כך במשנה בחולין ה, ג: "בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אִמהּ מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט, ואלו הן, ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכיפורים בגליל". ומבואר שבגליל נהגו לאכול בשר בהמה בערב יום הכיפורים, וגם לדעת חכמים ביארו המפרשים שאמנם לא נהגו לאכול בשר בקר, אבל נהגו לאכול בשר עוף שקל יותר להתעכל.

ובטור סי' תרד[6] הביא תחילה את מצות האכילה בערב יום הכיפורים, ופירש טעמו כרש"י כדי להתחזק לצום וכו', ואח"כ הוסיף וכתב: "וכן נוהגין להרבות בו בסעודה, ומביא במדרש מעשה בשוטר העיר" וכו'. וכן לשון השו"ע שם: "מצוה לאכול בערב יום הכיפורים, ולהרבות בסעודה". ונראה שמש"כ "להרבות בסעודה" עיקר החידוש בזה הוא מצות הסעודה מלבד מצות האכילה, ובא לומר שאין די באכילה. וראה שם היטב בביאור הגר"א, ומה שכתב עליו יפה ובהרחבה הרה"ג ר' ברוך רקובר זצ"ל אב"ד חיפה בהערה בספר 'ברכת אליהו' להבחין בין אכילה לסעודה[7].

מצוה זו של סעודת ערב יום הכיפורים חשובה וחביבה ביותר, וזהירים בה ישראל קדושים, וכמפורש בשו"ע להלכה. ומ"מ נראה מכך שלא הוזכרה מצוה זו בפירוש בגמרא שאין היא חובה גמורה, ואינה שווה ברמת חיובה למצות האכילה, ומי שאכל ושתה בערב יום הכיפורים בוודאי שקיים את עיקר המצוה. אולם קיימת מצוה נוספת, וכך נהוג בישראל בכל הדורות כבר מתקופת חז"ל, לקיים נוסף למצות האכילה גם סעודה, וראוי לנו לחבב מצוה זו ולהיזהר בה בכל היכולת.

 

הטעמים שכתב רבינו יונה

בספר שערי תשובה (שער ד סי' ח-י) כתב רבנו יונה שלושה טעמים למצות האכילה בערב יום כיפור:

אם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעוונו, ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכיפורים למען יתרצה אל השם יתברך, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהלים ל, ו): "חיים ברצונו". ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הקובע סעודה בערב יום הכיפורים כאילו נצטווה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו, ויגונותיו לעוונותיו. והשנית, כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצוות כמו שנאמר (דבהי"א כט, יז) "ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך", ונאמר (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבו לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכיפורים. והשלישית, למען נחזק להרבות תפילה ותחנונים ביום הכיפורים, ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה.

לפי הטעמים הראשון והשני עיקר העניין הוא השמחה, וצריך לקבוע סעודה, ולטעם השלישי (שהוא כרש"י ביומא) עיקר העניין הוא האכילה כדי להתחזק לקראת עבודת ה' ביום הכיפורים, ולאו דוקא קיום סעודה. ראוי לציין שרבינו יונה מביא בשם חז"ל: "כל הקובע סעודה בערב יום הכיפורים", ולפנינו לא נמצא מפורש בחז"ל כך אלא רק "האוכל ושותה", וצ"ל שכוונתו שגדר חובת הסעודה יוצא לנו ממקומות אחרים בחז"ל.

 

זמנה

תחילת זמנה של מצות הסעודה לא התפרש בספרי הקדמונים. נראה ברור שאין חובה שתהיה סעודה זו דוקא סמוכה לצום כעין 'סעודה מפסקת', אע"פ שכך נמצא במקצת ספרים[8] וכן הוא כידוע מנהג העולם. מי שיותר נוח לו לקיימה בשעות הבוקר, או יודע שכך הוא יהיה יותר בנחת ובשמחה במהלך היום, לכאורה אין מניעה שיאכל אותה מוקדם יותר במשך היום. בספר 'יסוד ושורש העבודה' מבואר שסעודה זו מקיימים עוד לפני תפילת מנחה ולפני הטבילה.

לגבי סוף זמנה חשוב לעורר להתחיל אותה מוקדם יחסית, כדי שיספיק לקיימה ברוממות[9], בנחת[10] ובשמחה, ויספיק לעשות אחריה עוד כמה וכמה דברים נחוצים לקראת יום הכיפורים[11]. הרבה טועים בהערכת הזמן, ויש גם עניינים שפתאום קורים ולא נלקחו בחשבון, והחכם עיניו בראשו לקחת טווח ביטחון כדי שלא תיגרם תקלה. לענ"ד נראה שראוי להתחיל אותה לא יאוחר משעה וחצי לפני כניסת הצום.

 

שלא לכעוס...

בשפת אמת ליום הכיפורים (תרס"ב) כתב: "איתא שהשטן מתגבר בערב יום כיפור[12] לפי שהיטב חרה לו אשר נצחו אותו ביום הזה", עיי"ש. וראיתי כעין זה בספר מועד לכל חי לר"ח פלאג'י זצ"ל (סי' טז סע' לא) שהשטן בא על האדם "בכח גדול" בערב יום הכיפורים, כיון דביום הכיפורים אין לו רשות לקטרג[13]. וכתב על זה הרב אלימלך בידרמן שליט"א, שעיקר מה שהוא מנסה אז להכשילנו הוא במידת הכעס, "שהוא אביזרייהו דעבודה זרה, שהרי אמרו כל הכועס כעובד עבודה זרה, וצריך להיזהר מאוד לברוח מן הכעס ביום הזה"[14]. והביא שם גם את דברי הצל"ח (בדרשותיו לשבת שובה, דרוש כד אות יב): "והנה מעשה שטן ביום הקדוש ערב יום הכיפורים רובם באים לידי כעס עבור דבר שטות... וגם הנר[15] אינו צריך, שכבר הגדיל המדורה מדורת גיהנם, שכל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו"...

ונראה שאפשר להימנע מלחץ ומכעס בערב יום הכיפורים ע"י שידאג האדם בהקדם האפשרי שיהיה מוכן כל מה שהוא צריך לסעודה כנצרך וכרצונו, וגם שיהיה מוכן מראש לכך שלא הכל יתנהל באופן מושלם בזמן לחוץ זה.

ונסיים בדברי קודשו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל (מדבר שור, הדרוש העשירי), בהערתו על כך שהחטאים שחטאנו נעשו בעולם החומרי, ולעומת זאת ביום הכיפורים שהננו רוחניים לגמרי ודומים למלאכים ודאי שאיננו חוטאים, ואין בכך מעלה מיוחדת; לכן הבדיקה של התנהגותנו בעולם החומר מתקיימת בערב יום הכיפורים, בו הננו אוכלים ושותים הרבה ובכל זאת עושים הכל בקדושה ובהנהגה הראויה.

יה"ר שנזכה לקבל כראוי את שמחת ערב יום הכיפורים על כל דיניה ומנהגיה היקרים, ומתוך זה להתרומם לקדושתו הנוראה והנשגבה של יום הכיפורים עצמו.